מכתב לאבא.

ממני אליך.
בַּקָּשָׁה קְטַנָּה לִי אֱלוֹקַי,
גְּאַל אוֹתָנוּ מֵהַגָּלוּת הַנּוֹרָאָה,
כֻּלָּם פֹּה סוֹבְלִים,
הַקְּשָׁיִים רַק מִתְגַּבְּרִים,
הָעֲלָטָה מַסְתִּירָה,
אֶת הַקְּדוֹשָׁה וְהָאוֹרָה,
נִסִּיתִי לְהִשָּׁאֵר תְּמִימָה,
אֲבָל הָרָצוֹן נֶעֱלַם בְּרֶגַע,
נִכְנַסְתִּי לְתוֹךְ סְעָרָה,
שֶׁעוֹרְרָה אֶת הַיֵּצֶר,
אֶת הָרֹעַ,
הִשְׁתַּלְּטָה עַל כָּל שֶׁטַח טָהוֹר,
פִּזְּרָה חוֹל,
עָפָר וָאֵפֶר,
וְכָל דָּבָר,
שֶׁיַּסְתִּיר אוֹתְךָ,
אֶת אַבָּא.
נִסִּיתִי שׁוּב לְהִזָּכֵר,
בַּזְּמַנִּים הָאֵלּוּ,
שֶׁהָיִיתִי תִּינֹקֶת,
שֶׁל בֵּית רַבָּן,
יַלְדָּה שֶׁל אַבָּא,
שֶׁלֹּא מִסְתַּכֶּלֶת עַל הַזְּמַן,
עוֹשָׂה רְצוֹנְךָ,
מֵאַהֲבָה גְּמוּרָה,
רוֹצָה אוֹתְךָ,
לְלֹא שׁוּם הִסּוּס וְהַסְתָּרָה.
וְאָז מַבִּיטָה עַל הַלֵּב שֶׁלִּי,
כֻּלּוֹ פְּצָעִים וּכְאֵב,
טְרָאוּמוֹת עָבַר,
שְׂרִיטוֹת הַהוֹוֶה,
וְהֶעָתִיד שֶׁמְּאַיֵּם לִכְבֹּשׁ,
מִסְתַּכֶּלֶת לַשָּׁמַיִם,
אֵלֶיךָ אַבָּא,
מְבַקֶּשֶׁת,
אָנָּא,
אוֹתִי אַל תִּנְטֹשׁ.
נוֹתֶנֶת לִטּוּף קָטָן,
עַל לִבִּי הַמְּדַמֵּם,
לוֹחֶשֶׁת לוֹ דְּבָרִים,
שׁוֹמַעַת אוֹתוֹ מְהַמְהֵם,
מַבְטִיחָה לְנַסּוֹת לְהָגֵן,
לָשִׂים חוֹמָה מוּל כָּל הָרֹעַ,
אוֹ לַעֲשׂוֹת הֶסְכֵּם הוֹגֵן,
שֶׁלֹּא יוּכַל יוֹתֵר בּוֹ לִפְגֹּעַ.
לֹא רוֹצָה יוֹתֵר חֹשֶׁךְ,
וְלֹא אֲפֵלָה,
אֵין לִי כֹּחַ לִבְחִירוֹת אֵינְסוֹפִיּוֹת,
בֵּין הַטּוֹב,
וּבֵין הָרַע.
רוֹצֶה פָּשׁוּט טוֹב נִצְחִי,
לָמָּה זֶה כְּזֶה קָשֶׁה.
רוֹצֶה לִחְיוֹת בְּעוֹלָם אֲמִתִּי,
לֹא לִשְׁמֹר עַל קוֹר נֻקְשֶׁה.
רוֹצָה לִהְיוֹת שְׂמֵחָה תָּמִיד,
עִם חִיּוּךְ מֵאֹזֶן לְאֹזֶן,
לָשִׁיר וְלִצְרֹחַ תּוֹדָה לֶאֱלֹקִים,
שֶׁנָּתַתָּ לִי עוֹד יוֹם,
שֶׁאוּכַל בּוֹ לִפְרֹחַ וְלִצְמֹחַ.
אֲנִי יְכוֹלָה כָּרֶגַע רַק לְקַוּוֹת,
לְהִסְתַּכֵּל עַל הַיָּרֵחַ,
עִם נִצְנוּץ בָּעֵינַיִם,
לִשְׁאֹל אוֹתוֹ,
אִם הוּא יְדַבֵּר עִם אַבָּא,
הַאִם הוּא יִשְׁלַח לְעֶבְרִי יָדַיִם,
לְחִבּוּק חַם וְאוֹהֵב,
שֶׁל אַבָּא וּבַת,
לְהַרְגִּישׁ שֶׁהוּא אִתִּי,
וְלֹא לְהָסִיר מֵהַטּוֹב מַבָּט.