מטפלת (?) רגשית

כתבה ראשונה למדור שלנו!!
הפעם נכיר את מירי היקרה שהסכימה לפתוח לנו חלון לתוך החיים שלה ולמקצוע אותו בחרה. מוזמנות להציץ ולהתרשם 🙂
שתפו אותנו במה שאתן חושבות בתגובות;)

הבהרת המערכת:

מדובר במטפלת רגשית אחת מני רבות, כל האמור כמובן מתייחס בנוגע לשיטת הטיפול האישית שלה.

*

מכירות את הסיפורים האלו שמתחילים בהכל התחיל כש…, או אולי כבר כשהייתי קטנה וכו'.
אז זהו שאצלי דווקא לא.
אני התחלתי להיחשף לעולם הרגש כמישהי שניסתה ליצור שינוי ע"י "מטפלת רגשית". וזה- לא הצליח.
ואז התעורר בי רצון ללמוד לעזור לאחרים במקום שאני לא הצלחתי לקבל עזרה.
הבנתי שלכל נושא יש מענה. השאלה היא רק אם הגעת למקום שנתן לך את המענה המתאים.
וכך יצאתי לדרך.
ככל שהעמקתי ללמוד, הבנתי שיש עוד המון מה להעמיק.
ועדיין גם היום יש בי רצון אדיר להמשיך וללמוד עוד ועוד בתחום, להתקדם, להבין, לחוות את העולם המופלא הזה.
אז מה זה בכלל מטפלת רגשית?
זהו, לדעתי אין מושג "מטפלת רגשית", ההגדרה של מטפל, הופכת את האדם שמולך לחסר ישע, לחסר יכולת וכו.
אני מנחה תהליכים למי שרוצה לעזור לעצמה.
אין לי ולאף אחד אחר יכולת "לטפל" בשני, כל אחד אחראי על הטוב שלו. אני יכולה לייעץ, להנחות, ללמד יכולת חדשה, להאיר הבנה, להדריך בפירוק טראומה, להקשיב לחוויה וכו'.

אז קצת לשאלות שקשורות לנושא:

1. מה גרם לך לרצות להיות מטפלת רגשית?
חיבור נשמתי עמוק לכל הנושא של להשפיע טוב בעולמו של ה'.
כמישהי שעסקה בכמה תחומים בחיים (ובהצלחה רבה), הרגע שבו את נחשפת לתחום שהוא היעוד שלך בעולם הוא חוויה עמוקה שאין שום רצון לעשות משהו אחר.
זה לפגוש חלק יקר שלך שלא ידעת שהוא קיים, וכשאת פוגשת זה לתמיד.
וקצת יותר בפשוט-
מאז שהייתי ילדה קטנה היה לי חלום להיות רופאה כירורגית.
חלום—
לא ממש מתאים למקום שבו גדלתי.
יש בי סקרנות לכל עולם הרפואה, תכניו ונפלאותיה של המכונה האנושית על כל רבדיה.
יחד עם השילוב של יכולת דיוק, ריכוז, יציבות וחושים טכניים מפותחים הולידו את הרעיון של רפואה כירורגית.
כאמור חלום.
עם השנים, למדתי לתת מקום ליכולות הטכניות בדמות גילוף ועיצוב בחומרים שונים שנתן לי סיפוק חלקי.
ואז כשנפגשתי בתחום רפואת התת מודע ועולם הרגש, הוקסמתי.
יש בהנחיית תהליך רגשי טעימה מכל העולמות.
יש בו את תחושת השליחות, עולם הרפואה הלא קונבנציונלי, יצירתיות, ריכוז ועוד הרבה מעבר למה שיכולתי לחלום.
האינטראקציה האנושית עם מי שחווה את תהליך השינוי היא מתנה מופלאה למנחה התהליך והסיפוק האדיר לראות התקדמות היא הרבה מעבר לתשלום.

2. כמה שנים לומדים את זה?
מי שבאמת רוצה להיות מנחה טובה, לומדת כל הזמן שמהרגע שהיא התחילה.
זה אף פעם לא נגמר.
טכנית- יש לימודי תואר במגוון רחב מאד של תחומים שמאפשרים הנחיית תהליכים- פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, פסיכותרפיה, פסיכודרמה, תרפיות למיניהן.
בד"כ מדובר בתואר שני כשלכל מסלול יש תכנית משל עצמה.
בנוסף יש אפשרויות שונות ללימודי תעודה שאינם תואר ברמות שונות.

3. מה בדיוק את עושה?
קודם כל מקשיבה.
נראה פשוט.
ממש לא!!!
מסתבר, שעל כל מילה שאנחנו שומעות, יש לנו הבנה משלנו לגבי הכוונה, ההמשך וכו'.
ולכן השלב הראשון והקריטי- הוא הקשבה ובירור הנקודה המציקה.
שלב שני– בירור של הפתרון המצופה. תיאום ציפיות.
לדוג' משהי תספר על קושי חברתי של השפלות שהיא חווה.
שלב ראשון- נברר למה היא קוראת השפלה. לחרם כיתתי? למצמוץ? לדיבור?
רק אחרי שלי ולה יהיה ברור מה בדיוק היא חווה, נעבור לשלב שני- מה היא מצפה שיקרה.
האם היא רוצה לשנות את המציאות החברתית? ( אין אפשרות כזו לשנות אצל משהו אחר)
האם היא רוצה לרכוש כלים לחוסן אישי?
האם היא רוצה להיות יותר מקובלת חברתית?
רק אחרי בירור הנקודה ותיאום של סוג הפתרון, אפשר יהיה להתקדם לשלב של ההנחיה של התהליך הרגשי.
בהנחיית התהליך שלי אני משלבת כלים של מודע ותת מודע.

4. האם יש מידע מסוים שכשתשמעי תעזרי באחרים, תעבירי הלאה על אף הסכם החשאיות? אם כן מה הוא?
השאלה הזו מתייחסת לכל נושא האתיקה המקצועית.
אתיקה מקצועית- הוא נושא מאד רחב ועדין שנלמד בהרחבה רבה כדי להקיף את כל סוגי הסיטואציות.
אין אפשרות לענות לשאלה כל כך כללית בנושא הזה.
בכל מקרה, כשמתעורר צורך כזה, יש אגודות ישראליות שנותנות יעוץ למטפלים בכל דילמה כזו.
וברור שישנם מקרים שבהם מידע שעולה מצריך התייחסות. כמו סכנת חיים או פגיעה..
בכל המקרים הללו, אשתף את הנערה בדבר הצורך לשתף במידע ואתאם איתה את הדרך שבה אני עומדת לעשות זאת.

5. את באמת לא מספרת כלום לאף אחד ממה שהמטופלות שלך מספרות לך?
ברור שלא.
לאיזה צורך או ענין אני אמורה לרצות לספר על מישהי?
רק במקרה שבו הנערה עצמה מבקשת את עזרתי בתיווך כלשהי, אשתף. וגם זה בהסתייגויות של האגודה הישראלית ואחרי שהיא חותמת על טופס מתאים.

6. לא קשה לך להכיל כל כך הרבה אנשים בעוד את בעצמך (מן הסתם) מתמודדת עם בעיות משל עצמך? איך את לא נשברת??
או בניסוח נוסף: זה לא מכניס אותך לפעמים גם לאיזה שהוא דכאון מרוב כל הסיורים והבעיות שאת שומעת? אם כן… איך את מטפלת בעצמך?
לא קשה להכיל כל כך הרבה אנשים/ בעיות, ואין לזה קשר למה שאני מתמודדת (ואכן) עם עצמי.
כשאני מחוברת ליעוד שלי, להשפיע טוב בעולמו של ה', יש לי הבנה אחת פשוטה מאד- אני שליחה!!!
אני לא באה מהכוח שלי.
אני רק צינור שמעביר כאן שפע של טוב לילדים של הקב"ה. זה מתחדש כל הזמן. זה מאגר אין סופי!
ונשברת???
בד"כ אני רק מתחזקת. למרות שלא חסרים גם שיתופים קשים שמשפיעים גם עליי, כמובן.
ועדיין, כשמישהי יוצאת מפגישה עם אור חדש של הבנה, עם הקלה במשא שהביאה איתה, עם תקוה חדשה… זה ממלא אותי שמחה אמיתית של שליחות.
מה כן?
לפעמים עולה נושא שגם אני מתמודדת איתו או חווה אותו. אני נותנת מקום לחוויה הזו. מתמודדת, מתייעצת, נעזרת וכו'.

7. קרה פעם ששיקרת למטופלת?
לא. למה שיהיה צורך לעשות דבר כזה?
קורה הרבה פעמים שאני לא אספר לה את מה שאני מבינה, כדי שהיא תגיע להבנה הזו כשתהיה בשלה לכך.
אם היא תשאל, היא תקבל את כל התשובות.

8. איך את זוכרת מה הבעיה של כל מטופלת, זאת אומרת אם משהי באה אלייך מספרת על בעיה. אחרי שבוע היא מגיעה שוב ורוצה להמשיך את הטיפול איך את זוכרת את הבעיה שלה?
כשמישהי מגיעה אלי ומספרת לי בעיה, אני מאד מוגדרת: אני איתה.
קשובה לכל מילה, שמה לב לכל ניד עפעף, לשינויים בנשימה, בטון הדיבור, בקצב, בהתנגנות המילים וכו'
אין סיכוי לשכוח את הבעיה.
זה חלק משמעותי מאד במפגש. להיות עם כל אחת בחוויה שלה.
בדרך כלל אני זוכרת גם פרטים שוליים שמספרים לי אותם באגביות.
ואל תשכחנה, יש גם דף ועט כדי לכתוב דברים חשובים:)

9. אם מגיעה אליך מטופלת שלא כ"כ משתפת פעולה איתך. היא באה כי ההורים שלה רוצים את זה בשבילה, מה את עושה?
מפגש 1-2 אנסה לבנות איתה רצון/ שיתוף פעולה.
בדר"כ זה עובד.
אם לא, אני מפסיקה את התהליך.
אין שום ענין להכריח מישהו לעשות תהליך. זה לא עובד!
לפעמים יש סיטואציה אחרת, שבה מישהי רוצה מאד לעשות תהליך מתוך הבנה והכרה בצורך שלה, אבל יש לה דברים שחוסמים אותה והיא לא מצליחה לשתף פעולה.
במקרה כזה, נלך בקצב וביכולת שלה, לפי מה שהיא רוצה ויכולה לשתף.
לסיכום,
תהליך מתחיל ברצון של הנערה/ האישה. היא קובעת את העומק והמינון.
אני נמצאת כאן כדי ללוות, להנחות, להסביר, לשקף.

10. מה את בחיים לא תגידי לנערה בטיפול?
– שקר. אני לא אגיד משהו שאני לא מאמינה בו.
– דוגמאות או פרטים שיכולים לחשוף מישהי אחרת שהייתה בתהליך.

11. מה את עושה כשמישהי פורקת אצלך מצוקה שגם לך יש אותה ואת לא מצליחה להתגבר עליה?
כל מי שאני פוגשת, הוא שליח שלי לקדם אותי בעבודת ה' שלי.
ולכן, כל אחת שמגיעה ופורקת מצוקה, תמיד זה יהיה משהו שעבדתי עליו או משהו שאני עובדת עליו.
מנחה טובה- היא לא מנחה מושלמת.
מנחה טובה- היא מנחה שעושה עם עצמה שינויים, שמתקדמת, שנמצאת בתנועה.
מנחה שמנחה תהליך שהיא עצמה לא עשתה שם עבודה- זה נועד לכישלון!

12. איך אפשר להתמודד כשהנושא הפך לבדיחה כיתתית?
איזה נושא? הבעיה? הטיפול?
מה פרוש להתמודד? להתעלם? לענות? להרגיש בנוח?
זו שאלה שצריכה להיות הרבה יותר מפורטת ומדוייקת כדי לתת לה מענה.

13. הי, אני רוצה לדעת איך את גורמת לכך שבנות יקשיבו למה שאת אומרת? ואם הן לא רוצות להקשיב? או בכלל לא חושבות שהן צריכות מטפלת רגשית?
מי אמר שאני גורמת לבנות להקשיב למה שאני אומרת?
אני קודם כל מקשיבה להן. כל כך מקשיבה, שאחר כך הן מבקשות ממני לדבר קצת…
ובאופן כללי, אני בד"כ לא פותחת את הפה שלי עד שלא שואלים אותי משהו.
ולגבי בנות שלא חושבות שהן צריכות מטפלת רגשית,
אני מסבירה להן מה הן יכולות לרכוש דרך תהליך, בלי קשר לסיבה שבגללה הן באו.
בעיניי, הנחיה וליווי של דמות אובייקטיבית, מוגדרת שאינה קשורה למטופלת בקשר אחר (משפחתי או אחר) היא הזדמנות להתפתחות אישית ומינוף בכל תחומי החיים ובאתגרים של נערות בגיל הזה, כגון עומס לימודי, חברה, נשיאה בעול עבודות הבית וכו'
אם משהי עדיין תישאר בהתנגדות שלה ותתעקש, לא אוכל להמשיך איתה תהליך בכוח.

14. ולשאלות הנוספות: מהי הדרך הטובה ביותר להתחיל שינוי כמו דיאטה/ מידות לא טובות וכו. איך אפשר להפטר מחרדה חברתית שמתבטאת בדפיקות לב, רעד, הזעה וכו'. מה היית ממליצה לבנות שקשה להן בחברה?
אלו שאלות מאד חשובות, וכל אחת מהן מצריכה בירור מאד יסודי למה מתכוונת השואלת ולכן, התייחסות כללית אליהן תהיה סוג של פסיכולוגיה בגרוש..
לדוג' מהי הדרך הטובה ביותר- טובה? מה זה טובה? למה צריך את הטובה ביותר? מה זה טובה ביותר? קצרה ומידית? ארוכה ונרכשת?
דרך להתחיל שינוי? רק להתחיל? מה עם ההמשך? וכו'
דרך השאלות, אני לומדת להכיר את הלך החשיבה של המטופלת, את צורת ההתמודדות שלה עם אתגרים, את הדרך בה היא חווה דברים וכו' ולכן ככל שהשאלה תהיה יותר ממוקדת או מלווה בדוגמא יהיה אפשר להתייחס ולתת כיון.