מה היה קורה

אילו לא הייתה תלבושת….

אני חושבת שרוב הבנות רטנו פעם על התלבושת. כן, עיקמו פנים על הצווארון, חיוו דעה לא מפרגנת על הצבע ויש בתי ספר שמהדרים בעניין, וגורל התלמידות לא שפר עליהן כלל, וגם לגבי החצאית יש להן סל תלונות.
נכון, אני חושבת שלמעצבי התלבושת (איזו עבודה מוזרה.. הא?!) יש במה להשתפר, אבל בואו נדמיין יום לימודים רגיל בבית הספר שלנו, ללא תלבושת:
6:50 השעון מצלצל. אחרי כמה דקות מריחה על המיטה ויבבות חלושות על מר גורלנו שעוד יום לימודים בפתח, אומרים מודה אני, נוטלים ידיים ו.. הופ קמים.
7:04 אחרי צחצוח שיניים מגיעים לחדר, פותחים את ארון הבגדים והנה זה מתחיל. התלמידה מרימה חצאית משובצת מתחתית הארון. היא מחפשת עכשיו סריג שיתאים לצבעים, תוך כדי סריקה של כללללל קולקצית החורף-סתיו-אביב שלה, היא ממלמלת: "אפוור.. לא זה נדוש. כתום קצת תקוע. ירוק אין לי נעליים מתאימות, שחור זוועהההה, בורדו לא הולך".
היא מעיפה את החצאית המשובצת לאחור, ומוציאה מהמתלה שמלה שלא ראתה אור יום כבר כמה חודשים. אחת שתיים הופס והתלמידה כבר לבושה ומתחילה לחשוב: "אבל רגע, היום יש מתמטיקה וצריך לקחת את הספר העבה לכיתה. זאת אומרת שאני צריכה לקחת תיק גב, והתיק גב שלי ממש ממש לא הולך עם השמלה הזאת!"
באנחה היא מחליפה את השמלה לחולצה מכופתרת וחצאית עם כיסים. "רגע, מכופתרת..? לא. יהיה לי קר. אין לי משהו יותר חם שמשתלב עם החצאית הזאת? אויש בכלל כיסים זה לא טוב, לא בא לי היום כיסים.." החצאית פסים נמדדת ואיתה הגרביונים המיוחדות. "אופס!! שכחתי שהגרביונים האלה עם רכבת! וואי היא נהפכה לענקית, צריך לזרוק אותן!" גם הגרביונים הצטרפו לערימה שהולכת וגדלה מאחוריה. "ממ.. יהיה קשור השמלה הכחולה עם הנעליים הסגולות? בעעע מה פתאום מה הקשר?!"
אחרי כמה וכמה סבבים, סוף סוף התלמידה מצאה את אשר אהבה (או את אשר נשאר לה..) – סריג ישן ואהוב עם חצאית ארוכה. (כן, זה אחרי שהיא ניסתה את החולצה הפרחונית עם החצאית הקצרה, פשוט גרבי רגל לא הלכו טוב והחצי מגף כבר ישן מידי..)

7:41 "אוי לא!! כל כך מאוחר!!!" היא מהר מסיימת להתארגן, לוקחת את התיק ויוצאת בריצה מהבית.
7:45 "מה?! כל הבנות לבשו היום קצר?! למה רק אני עם הארוך הזה?? יאוו אולי הבית ספר ביקש היום לבוא עם קצר ולא ידעתי או שאולי רק בתחנה שלנו זה קרה… וואי איזה פדיחוווות! וגם נזכרתי שהלכתי לפני חודש וחצי עם החולצה שאני לובשת אותה, אווףף יחשבו שאין לי בגדים!!!"
8:23 נכנסת הבחורה בשערי בית הספר ומבטה סוקר את בגדי הבנות שסביבה. "יאוו רחלי דפקה הופעה היום מה זה הנעליים האלה?! וואי הילה לבשה שמלה שמשמינה אותה בטירוף, איך היא יצאה ככה מהבית?! גולדי לא מפסיקה ללבוש את החצאית הזאת, מה יש לה ממנה.."

8:33 קבוצת בנות נכנסת לכיתה. נו אפשר להבין שהמורה בפתח. התלמידה פוחחת את החת"ת כדי להתפלל, מסתכלת על המורה ו… "לאאאאא זה לא קורה ליייי!!! הצילו אני חייבת פטור מלימודים היום!!! איך שכחתי שלמורה ציפי יש סריג כמו שלי?! איך קרה שהגענו עם אותה חולצה, אני לא עומדת בבושות, אני הולכת הביתה, אין סיכוי!!!"

טוב נכון. תלבושת זה דבר מקבע, כולל, ולפעמים גם חונק. אבל תודו שבזכותה ירדה לנו אבן גדולה, ואפשר ללכת שוב ושוב עם החולצה הישנה, והחצאית המשופשפת והראש שבכלל לא סוקר וחושב כל כך הרבה על הסביבה ועל עצמינו…