לפני החגים/6

אז לפני שהכל נגמר…

הקדמה:
מכירות את המושג "אחרי החגים"?
אני מניחה שכן.
דיאטה אחרי החגים זה משהו אחד. אבל מה עם הביטוי "לפני החגים"? לא חושבת שאתן מכירות.
טוב, נו כי המצאתי אותו עכשיו.
אולי ספירת קלוריות ואימון גופני אפשר לדחות לאחרי החגים, אבל קצת תוכן לנשמה על משמעות החג? אי אפשר לדחות. וכל המרבה הרי זה משובח.
לכן אני מבקשת (ואפילו דורשת) שכל מי שיש לה איזה ווארט או שיחה שהיא למדה, לא תשמור את זה לעצמה, אלא תרד למטה ותכתוב בתגובות ותעשיר את החסידישקייט שלנו קצת! ?
בואו נתחיל!
מהי ההרגשה הקוטבית ביותר שהנשמה שלנו חוותה?
אני חושבת שהזמן שבו היא ירדה מכיסא הכבוד ועשתה נחיתה מעולמות עליונים ורוחניים עד לעולם הגשמי שלנו, והתלבשה בתוך תינוק קטנטן וצווחני, זאת הייתה ההרגשה הכי קיצונית שלה.
אם כן, יש לי תחושה שאחרי ההרגשה הקיצונית הזאת, יש את המעבר בין החגים לשגרה.
כשמסתכלים (אם בכלל מצליחים להסתכל) מעזרת הנשים ב770 כלפי מטה, מרגישים שנמצאים בתוך ענן של קדושה שסוחף אותנו לאטמוספרה אחרת. (אפשר להסתכל על זה כענן אפוף זיעה ואדים, אבל בואו לא נכנס לזה..)
ההרגשה שלי בתשרי הייתה שהנשמה דופקת על דלתות הלב והעיניים מוציאות נוזל מלוח כלשהו שמוריד את כל המסקרה ומבטא איזו התרגשות בלתי ניתנת לתיאור.
ואז, אריזת מזוודות, פעם אחרונה לאוהל בשיא הדביקות, נסיעה קצרה לשדה, כרטיסים, בדיקות, מטוס ו..בום. ברוכים הבאים לישראל. מחיאות כפיים.
את יוצאת עם מזוודת יד (נס שזכרת בכלל להוציא אותה מלמעלה), מנסה לסדר את הטלפון ובו זמנית דואגת לשלימות הדרכון, אבא ואמא מחכים בשדה עם כמות בלונים שלא מביישת טיסה חזרה לניו יורק (אבא הסברתי לך שלא צריך בלונים זה פדחני) ואחרי נסיעה לא ארוכה (שלא עולה במיטב הדולרים) חוזרים הביתה.
חוזרים לחדר עם המיטה המוכרת, לאחים שהתגעגעו, למקלחת הנורמלית ולכל הדברים הרגילים כל כך.
אבל יש מן תחושה שונה ומוזרה כזאת. משהו ריקני.
לא, אני לא מדברת על המים החמים שנמצאים פתאום תדיר וגם לא על מרחב נשימה שפוי.
פתאום משהו מתפנצ׳ר, ואחרי כמה ימים מגיע חודש חשוון. מתחילים הגשמים, הלילות הארוכים, הלימודים הבנאלים וכל ההרגשה ה..שגרתית הזאת.

לא מזמן הייתי בהתוועדות, וחברה שלי אמרה משהו כל כך חכם וכל כך פשוט, שרציתי באותו רגע לצרוח מהתרגשות:
כל העניין של התעלות רוחנית (גם פה בבית) בזמן החגים, היא לא בשביל הכיף וההרגשה הנחמדה. באנו להתמלא ולהמשיך את השנה בשיא החיות.
אולי המעבר בין תשרי לחשוון קצת קוטבי, אבל הנה המבחן האמיתי. ניצלתי את החגים כראוי? באתי מוכנה גם לשגרה? או אולי עכשיו אני סתם 'אור סובב' שמסתובב במסדרון בית הספר וממאן להיכנס לכיתה בגלל העוצמות שחווינו בתשרי (תמחלו לי, ואז כל הטיסה הייתה חתיכת גארנישט. לטוס בלי לקבל כוחות פרקטיים משמעו אורות בלי כלים)

פעם היה לי חלום.
כולם עושים חוברות הכנה.
הכנה לכ"ב שבט, בין כסה לעשור, חנוכה, אוהל ועוד כיד הדמיון הטובה.
אבל מה עם חוברת של 'אחרי'?
רציתי ללקט משיחות, מכתבים והתוועדויות על חזרה לשגרה, על המצבים המשעממים, הבנאלים והסטטיים.
החלום עדיין לא יצא לפועל, אבל אפשר להסתפק בנתיים בפרקים האחרונים של החוברות הכנה שמדברות על חזרה לשגרה.
דווקא כשמסתכלים על חודש חשוון בלוח השנה ורואים רק ריבועים ריקים בלי שום חג מעניין, יש מטרה ותכלית.
הריבועים הריקים האלה נועדו להתמלא. צריך למלא אותם מתוך מה שספגנו בחודש תשרי. בואו לא נהיה אבסטרקטיות, אלא פרקטיות (הא! חרוז!)
בואו נהיה מעשיות, נחדיר בתוך הריבועים הריקים האלה קצת חום, חיות, קדושה והתלהבות.
בואו לא נעשה דיאטה אחרי החגים.
בואו נמשיך להישאר במצב של 'בתוך החגים'. במצב של הוספה בקדושה, חוסר ריקנות ועודף התלהבות.
אולי יעקב הלך לדרכו, אבל הרושם שלו- לא הלך מאיתנו.