להסכים לא להבין /6

לימוד משותף לכבוד י"א ניסן

לפרק הקודם

עוד יומיים. נכנסתי ללחץ. נספיק לסיים את המאמר? בעזרת ה' בוודאי.

היום אנחנו באותיות ח'-ט', עולים דרגה בהבנה מה בדיוק הפיקחות של הפיקח.

עד עכשיו חשבנו "נו מילא, אנחנו יהודים ובחרנו נכון, אפשר להמשיך הלאה". אבל מסתבר שיש בפיקחות רבדים נוספים עמוקים יותר… כמובן. איך חשבנו אחרת?!

—
משל שישי: מילקשייק בכוסות. או פשוט יותר "אורות בכלים…"

הרעש של הנינג'ה הזעיק את פייגי לפינת החמץ.

-"מה את עושה?"

-"מכינה מילקשייק מרענן לכולם. תיכף נעשה הפסקה מהעבודות ונשתה לנו…" ברכי עצרה את פעולה המנוע וניגבה בעדינות את דפנות הבלנדר לקראת סיבוב נוסף. "השתמשתי בכל הפירות שנשארו במקרר, הוספתי קוביות קרח, תמרים וחלב, תטעמי רגע".

-"ממ… יצא מעולה. מתוק אבל לא מתוק מידי" פייגי נהנתה מהיוזמה והלכה להביא כוסות.

בבלגן של ערב פסח אי אפשר היה להתפנק יותר מידי עם ההגשה, וכך יצא שעל השולחן חיכו לברכי מגוון מוזר של כוסות על מנת למזוג לתוכם את המשקה החביב. שתיים מזכוכית מבריקה, שתיים מפלסטיק אטום (של הילדים) ועוד אחת חד פעמית של שתיה חמה.

כעבור שתי דקות עמדו סביבה ארבעה בני משפחה, עוקבים בעיניהם אחרי תנועותיה כששפכה את הנוזל הסמיך והכתום אל הכוסות.

-"זה יותר יפה בכוסות זכוכית" לא הצליחה פייגי להתאפק מלומר. "זה יפה כשרואים את הצבע, זה גם נוח שמזהים מה יש בכוס".

-"נכון", הצטרף אבא והוסיף בעיניים חולמניות "ולי זה מזכיר משהו שלמדתי וכולם בוודאי מכירים" הם הסתקרנו, אבל ברכי היתה חייבת להראות שהיא כבר יודעת ומבינה.

-"אתה מתכוון ל'אורות בכלים', נכון אבא?"

-"נכון מאוד, תלמידה חכמונית".

-"הנה" הדגים מוישי בדרמטיות מוגזמת "אני שופך אורות לתוך הכלים" והשתמש כמובן במיכל הנינג'ה להדגמה ו… כמעט השפריץ מסביב רסס כתום. מזל שאמא עמדה לידו ותפסה אותה לפני ש…

-"עוד שניה היתה פה 'שבירת הכלים' וזה היה יכול להיות מאוד מאוד עצוב, שובב אחד" הוכיחה אותו בחיוך.

-"שהכל נהיה בדברו" סיים אבא את הברכה ולגם. הוא המתין שכולם יענו 'אמן', החמיא לברכי על הטעם והמשיך:

"פייגי את אמרת שבכוסות זכוכית זה יותר יפה וכיוונת למשהו הרבה יותר עמוק, את יודעת? גם בעולמות העליונים יש דרגות רוחניות שהאור האלוקי שנכנס בהן ניכר בגלוי, ויש דרגות דרגות רוחניות שהאור האלוקי לא ניכר בהן מיד. כמו שמסתכלים על כוס אטומה ולא יודעים איזה משקה בדיוק יש בתוכה. זאת אומרת שיש 'כלים' שקופים כזכוכית שאינם מסתירים על האלוקות, ויש כאלו שאפשר לקרוא להם 'אטומים' אולי" התלבט אבא תוך כדי הסבר. "יש לכם רעיון לעוד 'כלי' שלא מסתיר על החיות שבתוכו?"

זו היתה שאלה קשה, אז לא פלא שלקח זמן לענות. אמא ענתה את התשובה:

-"גוף האדם. הוא כלי לנשמה (אור) ורואים אותה מיד אצל אדם חי, מעצם זה שהוא נע וזע ונושם". ואבא לא הספיק להגיב לפני שמוישי פצח בריקוד וצווח "יש לנו גוף מזכוכית אייאייאיי", ועשה סלט מכל ההסברים ביחד.

—-
הנמשל: השגות שונות באלוקות

אז הבנו (ברמה כלשהי) שיש דרגות ב"להשיג אלוקות". אפשר למשל לומר מילים של קדושה בלי להבין אותן. זה מחבר אותנו לקדושה אבל חוסר ההבנה גורם לכך שהתפיסה היא חלקית. זה כמו להסתכל על משהו אטום בלי לראות מה יש בתוכו. מתי קורה לנו כך? אולי כשאנחנו ממלמלות תהילים בשבת מברכים, בלי שבעצם אנחנו מבינות את המשמעות של חלק מהפסוקים, אבל אומרות בדבקות. הרעיון הוא שמדובר בדרגות אלוקות שירדו בסדר ההשתלשלות ולכן יכול להיות מצב שלא קולטים אותן בבהירות, כי יש עליהן יותר כיסוי.

זו דרגה מסוג יפה בפני עצמו, אבל היא הנמוכה יותר (רגע, לא להתאכזב).

ויש השגות באלוקות ברמה הרבה יותר גבוהה, שאם הייתי יודעת אולי הייתי יכולה גם להמחיש, אבל האדמו"ר הזקן בוודאי ידע. והוא אמר שמדובר בהשגות אלוקיות מעולם האצילות, ששם אין הסתרה על האלוקות ואפשר לראות את הדברים כפי שהם בלי כיסוי. כמו לצפות במשקה בתוך כוס זכוכית נקיה ויפה.

לדרגות האלו, שימי לב, קורא הרבי במאמר בשם "דוכסין וכו'" – אלו השגות שהן ברמת השרים העליונים המקורבים ביותר למלך (אמרנו שהיום נדבר על עומק אחר במשל הפיקח, כן? מקווה שאני מצליחה להבהיר איכשהו את הדברים, עמוק לי בהחלט).

רגע, ומה אומר הפיקח? לא רוצה! לא רוצה השגות כאלו, אני רוצה ישר את המלך! לא אכפת לי לא להבין כלום אבל לדעת שאני קשור ישר למלך. אל תבלבלו אותי עם הבנות עמוקות ושכלים גבוהים. זה נראה נחמד אבל זה עדיין לא המלך בעצמו!

מדהים. ומסתבר שהאדמו"ר הזקן בעצמו הוא בשבילינו דוגמא לפיקח כזה. כי הרבי מביא את הציטוט ממנו (שחלק מאיתנו בוודאי מכירות מ"היום יום"): "איני רוצה מאומה. איני רוצה בגן העדן שלך, איני רוצה בעולם הבא שלך – כי אם אותך בעצמך".

שמעת? האדמו"ר הזקן שיכול ומסוגל ליהנות מדרגות עצומות וגלויות באלוקות – מוותר עליהן ורוצה את ה' כפי שהוא. הוא מוותר על "ליהנות מזיו השכינה".

אבל למה??? ומה זה אומר??? ככה:

כשאנחנו מבינים, אנחנו נהנים יותר, אבל ההנאה הזו היא על חשבון המוגבלות של השכל שלנו. היכולת להבין תלויה ביכולת המוגבלת האנושית של השכל. אם אני מתעקשת להבין הכל על בוריו, זה אומר שיש דברים מסויימים (שאני לא מסוגלת להבין) שאותם אני מפסידה.

איך אפשר להרוויח את "עצמות"? לשחרר את השכל. לבטל את עצמי ואת רצוני להבין, ולקבל בביטול את המציאות האלוקית. זה לא אומר שלא צריך ללמוד חסידות לעומק ולרצות להבין! זה אומר שהגישה בלימוד צריכה לבוא ממקום של ביטול.

את זה רוצה האדמו"ר הזקן. הוא מעדיף את זה על אף שהוא מסוגל להבין! הוא רואה בהבנה הזו משהו שיכול גם להטעות. הוא רוצה את האמת כפי שהיא, בלי שהיא עוברת בתוך מסכי ההבנה האנושית. הוא רוצה להשיג אלוקות אבל באופן של ביטול.

קשה לי בשלב הזה. יודעת למה? כי זה אומר שאני צריכה לשחרר, להיות בביטול.

וש"יש" יצליח להיות בביטול – מסתבר שזו עבודה קשה יותר מאשר להבין שכלים עמוקים…

בהצלחה לנו! שנהיה פיקחות!

ואגב, תמשיכו לומר תהילים גם אם לא מבינים… מסתבר שיש לזה מעלות בפני עצמן.