לבד זה חשוב!

אני יושבת באוטובוס בדרך ללמודים,
מרגישה ממש מותשת מהחיים.
כאילו כולם נמצאות באיזה עולם מושלם,
ורק אני פה נלחמת על כל חיוך קטן.

בהפסקה אני יושבת ומסתכלת על שאר הבנות,
ולא מבינה למה כולם כ"כ באורות.
חלקם מדברות, צוחקות, משחקות,
אבל כולם ממש ממש שמחות.

רק אני יושבת לי במקום לבדי,
והאמת אין לי כוח לשום חברה לידי.
חברה? אולי במובן היותר פשוט,
אבל האמת לא מרגישה שלקשר יש שום משמעות.

ואני חושבת לעצמי ומערערת,
מה גורם לי לרצות להיות ככה מבודדת?
מה? יש לי בעיה?
או אולי קצת חסרה לי השמחה?

ואז מגיע חברה נחמדה,
ושואלת אותי מה נשמע?
האמת אני מיד לה עונה,
ואנחנו פותחות בשיחה נעימה.

ואז אני פתאום מבינה,
להיות לבד זה ממש לא קללה.
יש בלבד דברים כל כך חיוביים,
ואפילו ממש ממש נחוצים.
כי לפני הכל חובה עלי להכיר את עצמי
כי הרי אני אשאר תמיד איתי!!!