גוף אחד
זה היה לפני בדיוק 3 ימים. יום שלישי י"ט אלול בשעה 8:24.
למרות שקמתי גמורה מעייפות וכאב לי כל הגוף כי הוא שיווע למיטה, אני אכתוב שזה היה יום פורח ומלבלב והלכתי בקלילות לדרכי. למרות שגם מזג האוויר היה חם ודחוס אני אכתוב שרוח נעימה הניעה את ענפי העצים.
ועכשיו באמת, פתאום הרחתי ריח.. חמוץ- חריף.
ולא, זה לא הדוריטוס הירוק ההוא.
זאת הייתה משאית זבל. או באופן קצת יותר פוליטיקלי קורקט- משאית לנקיון תברואתי.
סבבה, לא צריך להתרגש מהריח. ב"ה שיש מסיכה.
אבל אז הלכו מולי אבא וילדה קטנטנה בת 3 בערך. הילדה הצביעה על אנשי התברואה (זאת אומרת העובדים במשאית הזבל) וצעקה בקול גדול "איכסססס אבא תראה הנה הרבה זבלללל"
בואו, אני מכירה בעובדה הזאת שלילדים אין טאקט. אבל האבא הדהים אותי בחוסר הרגישות שלו. במין מנגינה אבהית כזאת הוא ענה לה "נכווון מיכליייי יש כאן הרבה זבל מסריח!!!!"
וואו. כפיים בנות, יותר חזק. מגיע לו פרס נובל לאבהות.
עמד לי על קצה הלשון לענות לו שבלי החבר'ה האלה שמפנים מפה את האשפה, ה"הרבה זבל מסריח" היה תקוע לו בתוך הבית.
בפרשת השבוע, ממש בתחילתה, מובא לנו פסוק שמבטא אחדות ומחויבות: "אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם"
בהמשך הפסוקים התורה מתארת לנו ש"כֻּלְּכֶ֔ם" מתחיל מראשי השבטים, וכלה בחוטבי העצים ושואבי המים.
כולנו כאן ביחד. מסר נחמד כזה, שמתקבל בכל העדות המגזרים והקהלים. אבל זה לא מספיק. צריך שתהיה אחדות בלב, בתודעה.
אחדות זאת לא "הכלה" של השני אבל בו בזמן להרגיש אותו כנחות ממני.
הטבע האנושי והאהבה שלנו כלפי עצמינו הרבה פעמים יוצרים הערכה של עצמינו יותר ממה שאנחנו, ומקטינה את ערך השני. אגוצנטריות כזאת.
אם ניקח את המשל הידוע בחסידות, הממשיל את כל עמ"י כגוף אחד, אנחנו יודעות שעם כל הכבוד לחשיבותו של הראש, הגוף לא יוכל לתפקד כראוי ללא הרגליים.
לכן, גם לרגל יש יתרון על הראש. כי בלעדיו, לא משנה כמה הראש יהיה טוב, הגוף כולו לא יגיע לידי השלימות שלו.
כך גם באמת, אנחנו צריכות להסתכל על השניה, ולדעת שהיא חלק מהתמונה ולא משנה כמה לא חשובה היא נראית לך.
אסור לוותר על אף אחת, כי בלעדיה אין שלימות. היא חשובה כמוני ואולי אפילו יותר.
בראש השנה, אנחנו כורתים מעין ברית עם הקב"ה. עמ"י כולו והקב"ה.
לא "עמ"י מינוס כמה אנשים שלא נראים חשובים למאורע"
עמ"י כולו. כולל מפני האשפה, כולל ההיא בכיתה שבחיים לא דיברתי איתה, כולל השכנה המעצבנת. בלי אלה לא נוכל לבצע את "אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם". עובדה, אנחנו לא כולם פה.
בשביל זה באה פרשת ניצבים לפני ראש השנה. להזכיר לנו שכולנו צריכים להיות ביחד ולעמוד בשלימות ותמימות מול הקב"ה.
כריתת ברית בין שני אנשים אוהבים, מבטיחה כי גם אם הזמן יעבור ויהיו אי אילו אירועים שיכולים לסדוק את האהבה ואפילו לבקוע אותה, עדיין הברית והשלום קיימים.
כך גם אנחנו כעם.
טיפלנו בעצמינו ובנפש שלנו טוב טוב במהלך חודש אלול. אני בטוחה שהקב"ה מרוצה מכל אחת ואחת.
אבל מי ערב לכך שבהמשך השנה האהבה של הקב"ה אלינו עדיין תימשך?
אותה הברית ערבה לכך.
ואם אנחנו נשכיל להבין שגם מי שנראית לי כמו איבר פחות "מפוצץ" כמו "רגל" (או המעי הדק, תוספתן וקרסול) היא עדיין חלק, וחלק חשוב מאוד. בלעדיה אין שלימות, ואולי אפילו יש גריעות.
אם נשכיל להבין זאת, שכל אחת חשובה יותר ממני. לכל אחת יש את הייחודיות והמעלות שלה.
אם נשכיל להבין זאת, בעז"ה הקב"ה ינהג בנו מידה כנגד מידה ויפגין כלפינו אהבה חזרה, באופן של גאולה אמיתית ושלימה, ושנה טובה ומתוקה!
גוט שבת וכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!
*מקור: ליקו"ש חלק ב'.
15 תגובות
יפה
אבל הילי זה השם שלי?
אני אשנה להילי 1
זה בלוג קבוע של פרשת השבוע כבר הרבה זמן..
בטוח היא השתמשה הרבה בשם לפניך.
את יכולה לעשות חיפוש על השם שלה ולראות כמה פוסטים מהממים היא כתבה:)
הילי1 כדאי שתשני תשם.
זה סתם יבלבל.
בהצלחה מתוקה:)
הסיפור בהתחלה הוא אמיתייי?????
איזה חוסר רגישות מזעזע!!!!!
ודרך אגב את כותבת יפה!
תודה על זה
וואו וואו וואו וואו ווואו
מהמם!!!!
הילייי מוכשרות!!!
תמשיכי
בד"כ אני לא אוהבת לקרא מסרים וכאלה..
אבל את כותבת את זה כל כך יפה שאני לא עומדת בזה..
הילייייייייייייייי!!!
כבר נגמרו לי המילים… נגמרו זהו… 🙂
אין לי מה להגיד… מרוב שזה מושלםםם!!
אז רק שתדעי שאני מחכה לבלוג הזה כל שבוע מחדש!!
נ.ב
את עוזרת לי להפיג את שיעמום הבידוד 🙂
נתת הרבה חומר למחשבה…
הילי מדהים!! יישר כח!
שבת שלום יקרות:)
אמןןן
ואוו מהמםם
ממש אהבתי?
זה פשוט יפהה
הילי את אלופה וכותבת בצורה כזאת טובה את הבלוג!! אין אין
חדר שני את כפחית? ובטח טטית נכון?
הילי,חיזקת:)
אהבתי מאדד
תודהה
הילייי את פשוט מדהימה! כל שבוע מחדש אני מחכה לבלוג שלך ❤.