כואב לי שכואב

גם בזמן שהיה בית מקדש היו חטאים
מה נעשה
אין מושלמים
כולם פושעים
כולם חוטאים
ואין לי כוח
אני בוכה
ואפילו אני עם עצמי
זה זוועה.

לכולם יש מכנה משותף של חטא
לא כולם חזרו בתשובה
ולמה אני כזאת
ובטח זה תקין
אז מה דפוק איתי
שכואב לי על איך שהעולם עובד
שכואב לי שרוע זה דבר טבעי.

למה אני רוצה שלימות כשאין כזה דבר
למה כלום לא מספיק טוב לי
ואני רואה רק את מה שנשבר
למה אני צריכה את מה שאין
למה הכול מראה לי
שאי אפשר לתקן.

שאלתי כבר למה אני אחת כזאת שבוכה על זה שאני בוכה
שמרגישה רע על זה שיש רוע
כולם רואים מים ואני רואה רק פוטנציאל לטבוע
רוצה את מה שאין
רוצה שלא יהיה חסר
רוצה הכול מושלם
אבל בטוחה שתמיד אפשר יותר
זה כואב תופת
שאני רואה ככה את העולם.