כאן בונים/ 2

לפרק הקודם

שבוע טוב שותפות יקרות!

בחלק השני של הכתבה המתפרסמת היום, תשיב לשאלותיכן א. נ. ותודה גדולה על הזמן שהקדישה לענות לשאלותיכן.

בשבוע הבא תהיה איתנו אישה נשואה נוספת ויהיה מעניין לראות בכל פעם את הזוית האישית של כל אחת.

חשוב לחזור ולציין, כי בסופו של דבר כל אחת חווה את חייה האישיים באופן שונה מחברתה. שמחנו לשתף אתכן ולענות על השאלות המעניינות, אך קחנה בחשבון ששום אמירה היא לא "תורה מסיני" אלא בגדר שיתוף אישי בלבד.

*רעיון חדש את מי לראיין? רוצה שנראיין אותך? שתפי אותנו ב: posts@shutafotbaderech.co.il

היי את, בת דודה אהובה שהייתה מקום מפלט, או חברה מהשכונה שכיף לפטפט איתה. ככה, בין לילה פשוט שכחת? איך הצלחת? כי זה קשה ביום אחד למחוק מישהו משמעותי מחייך. מה, זה ממש קורס שלומדים? חלק מההדרכה שעברת לפני חתונתך?
לפעמים אני מתגעגעת אלייך. כשהתארסת, חשבתי על הזכייה העצומה של בעלך. אבל תראי איך השתנית, אולי הוא זכה בדמות שונה משהכרתי? לא חבל על כל הקשרים שהפסקת? אולי הפתרון הוא פשוט לא ממש להתחתן? (אדל)

א.נ: לא שכחתי מאף אחת וזה באמת קשה לשני צדדים. כמה שאמרתי לעצמי שלא אשכח את חברות שלי, יש משהו כל כך גדול שנכנס לחיים שזה תופס הרבה ממה שהיה קודם, לפחות בשלב הראשון. אבל אח"כ בהמשך אני מבטיחה לך שזה מתאזן.

איך זה להיות עצמאית לגמרי ולפרנס משפחה?? לא מפחיד? (הללוש)

א.נ: עם השנים עברתי עם זה הרבה תהפוכות. תמיד יש את הפחדים והחששות מה יהיה ואיך יהיה ותחושת אחריות. אבל בעיקר זה להזכיר לעצמי שיש הקב"ה שמנהל את העולם והוא זה שדואג לי ולמשפחה שלי.

קורה שלפעמים האהבה הראשונית דועכת קצת?
איך הרגשת בריב (בוויכוח) הראשון בינכם? קרה פעם שהצטערת על הבחירה בו?
לוקח זמן להסתגל אחד לשני? זה קשה?
את מספרת לבעלך הכל?
אם לא, אז איזה סוג דברים את לא משתפת אותו?
(ואם יש לך מושפעות) את מספרת לו על מה שהן אמרו לך? מתייעצת איתו או שזה כמו חברה שיש דברים שלא מספרים גם לה? (צאק)

א.נ: אני לא יודעת מה זה "אהבה ראשונית" אבל מה שאני מרגישה שהאהבה גדלה. זה נכון שיש תקופות של יותר ופחות.
הריב הראשון היה מאוד טיפשי שבעיקר צחקנו עליו. אני אף פעם לא הצטערתי על הבחירה בו. מהרגע הראשון היה לי ביטחון שזה הבנאדם. וזה מביא הרבה טוב לקשר, שאין ספקות.
לוקח זמן להסתגל, זה מאוד תלוי באופי. אני באופיי מאוד זורמת וגם בעלי אז לא לקח לנו הרבה זמן. זה לא היה קשה, היה דווקא טוב.
אני מספרת לבעלי הכל חוץ מדברים שלא קשורים אליו בשום צורה והם דברים פרטיים של אנשים אחרים. אני יכולה לספר לו על דברים שמושפעות אמרו לי אבל בלי שהוא יודע במי מדובר.

נשארת בקשר טוב עם חברות או סתם אנשים שהיה לך קשר טוב איתם? או שניתקת הכל?
ואם את אמא, איך את מסוגלת גם שאין לך כוח ואת גמורה להיות סבלנית ולתת מעצמך לבעל ולילדים? (גלים מתנפצים)

א.נ: נשארתי בקשר טוב עם חברות אבל הקשר השתנה.
אני אמא ולא תמיד יש לי כח, לפעמים באמת נגמר לי הכח אחרי שאני עם הילדים. אבל משתדלים כל הזמן לאזן כדי שיהיה כח. למשל ללכת לישון בצהריים כדי שיהיה כח בערב ולמצוא את הזמנים שבהם כן אפשר להיות ביחד בנחת בלי כל הבלגן מסביב.

אילו תכונות שעבדת/ לא עבדת עליהן ראית את התוצאות של זה בגדול אחרי החתונה?
החתונה, החתן, ועוד עניינים היו כמו שדמיינת כשהיית נערה?
מה את ממליצה לעשות עכשיו כדי להתכונן? (גרביים אפורות)

א.נ: הייתי שמחה אם הייתי יותר עובדת על עניין הביטול והקבלת עול לפני החתונה. חושבת שזה היה מאוד תורם. ואני חושבת שיש בי הרבה גמישות והבנה וזה תרם לי הרבה לזוגיות.
לא, הם היו הפוך ממה שדמיינתי כנערה, לגמרי. אני ממליצה בעיקר לעבוד על המידות ולהבין שעד שזה לא קורה לי אני לא באמת יכולה להבין מה זה אומר.

אחרי שכל הזמן חינכו ואמרו לנו להתרחק מבני המין השני, איך אפשר להרגיש כלפי החתן רגשות אהבה וקרבה? (פרח פורח)

א.נ: זה באמת שינוי מאוד דרמטי ודרסטי. גם כשאמרו לנו להתרחק זכרתי שמחכים עם זה לאחרי החתונה. זו לא שאלה איך אפשר להרגיש כלפיו רגשות, זה פשוט קורה. ברגע שיש חיים משותפים ונתינה הדדית והמון דברים משותפים – האהבה והקירבה מתפתחים.

פעם יצא לך לחשוב על זה אולי מי התחתנת איתו הוא לא מתאים לך לגמרי? אולי יש מישהו שמתאים לך יותר?? … או שרק אני בחרדות מזה…?!… (אני, אלא מי?)

א.נ: זה היה אחד החששות הגדולים שלי לפני החתונה. ובפגישה הראשונה שנפגשתי עם בעלי העסיקה אותי המחשבה למה דווקא הוא ולא כל העולם כולו, אבל ב"ה מיד כשסגרנו נכנס בי ביטחון מאוד גדול וזה פשוט נעלם לגמרי, כל החששות והפחדים.

בפועל להתחתן זה שונה מאיך שחולמים על זה? ממה שחושבים קודם?? אם כן, במה? (מי-שהיא)

א.נ: כן זה שונה לגמרי. כי בחלומות ובדמיונות ובפנטזיות הדברים מצטיירים כמו בפנטזיה ולא כמו במציאות. יש דברים שכן קורים כמו בחלומות.

עוזר לך להגיע עם חיסכון של כסף לחתונה או שמסתדרים גם בלי זה?
איך את מצליחה להיות אמא טובה לילדים שלך?
הרגשת שאחרי החתונה השתנה בך משהו רציני, ואם כן מה הוא?
שמרת על קשר עם הכיתה שלך?
וסתם ככה ממש תודה על שתשתפי אותנו… (אנד &דינו)

א.נ: זה נחמד. אני בזבזנית אז לא הגעתי עם שקל לחתונה אפילו שהיה לי הרבה כסף לפני. האמת שזו שאלה טובה.
אני בעיקר מזכירה לעצמי שה' שלח אותם אלי והוא סומך עלי שאני אהיה הכי טובה אליהם והוא לוקח בחשבון גם את המקומות שבהם לא אהיה הכי טובה בעולם.
המון דברים השתנו באישיות שלי אחרי החתונה. אני חושבת שהפסקתי לפחד, היו לי הרבה פחדים לפני החתונה. וגם נהייתי פחות צינית.
שמרתי על קשר קלוש עם הכיתה שלי.

ממה פחדת לפני החתונה? בסוף איך זה היה אחרי? (89-5x-x^3+7y)

א.נ: דאגתי מלהצליח, רציתי להיות אישה טובה. ואח"כ הבנתי שזה משהו שעובדים עליו כל החיים ולא איזה ציון שמקבלים פעם אחת וזהו.

למה יש בנות שנהיות פחות צנועות אחרי החתונה? כאילו החצאית מתקצרת, השרוול עולה וכו' (עץ שסק)

א.נ: זו שאלה מעולה. אני חושבת שגם אני הרשיתי לעצמי קצת אחרי החתונה, כי פתאום את מגלה עולם חדש וכיף לך להרגיש יותר משוחררת, ופתאום את מבינה את משמעות של הנשיות שלך. פתאום את מאוד יפה בעיני מישהו, זה מקבל משמעות ותוקף שלא היה לזה לפני. אבל ב"ה עברתי את זה וחזרתי להבין שהצניעות היא דווקא צריכה להיות יותר כשאני נשואה.

איך אפשר להרגיש אהבה לאדם אחר, שונה, שלא הכרת אותו עד לא מזמן?
האם האהבה מגיעה מיד או שצריך לעבוד על זה?
איך את מרגישה עם חמותך? את אוהבת אותה, מרגישה כלפיה כמו אימא?
זה לא הפחיד אותך להתחיל את החיים האלה? ואם כן אז איך התכוננת מה עשית?
זה לא מביך ככה לחיות עם אדם אחר בבית? (מומו)

א.נ: את לא באמת מרגישה אהבה אמיתית בהתחלה. את חושבת שזו אהבה. אבל זה הולך ומתפתח. ובאמת בשנה הראשונה בעיקר מה שעושים זה להכיר אחד את השני. לפעמים האהבה מגיעה מיד ולפעמים צריך לעבוד על זה. אני חשבתי שהאהבה הגיעה מיד אבל היום בהסתכלות לאחור אני מבינה שזה לא היה ממש אהבה אלא סוג של התרגשות והתלהבות וקשר וחיבור אבל האהבה הגיעה אחר כך.
חמותי אישה מתוקה מאוד. אני מכבדת אותה, מעריכה אותה, אוהבת אותה. בכלל לא מרגישה כלפיה כמו אמא, מצליחה לראות את הדברים הטובים שהיא הביאה לבן שלה. אני מודה שבהתחלה כשהייתי צעירה יותר הייתי מאוד ביקורתית כלפיה.
לא הפחיד אותי להתחיל את החיים האלו, כי היתה לי ברכה מהרבי להתחתן והרגשתי שהרבי מלווה אותי בחתונה. בהתחלה היו רגשים של מבוכה אבל בגדול אני בנאדם זורם ספונטני וגמיש אז זה עבר לי מהר.

איך יודעים את מי לבחור? כאילו גם אם את מרגישה שזה זה, תמיד תהיה מחשבה שאולי יש יותר טובים, לא?! (פרח פורח)

א.נ: כן היו לי מחשבות כאלו עד שסגרנו.

הקשר עם בעלך זה הקשר שדמיינת לפי החתונה כשקשר עם 'גבר'… אהממ סורי אם זה נשמע מוזר… (הלה)

א.נ: לא. כמה שדמיינתי וחשבתי, ואפילו שהכרתי את אבא שלי ואחים שלי, זה לא אותו דבר בכלל.

את לא מפחדת מבעיות של שלום בית וגידול ילדים? (אממ)

א.נ: לא פחד. יותר תחושת אחריות.

את נשארת בקשר טוב אם אחיות שלך (גם הקטנות ז'תומרת הגיל שלנו) גם אחרי החתונה?;) (גי'נג'ית)

א.נ: כן גם אחרי החתונה. אחיות שלי הן בלב ותמיד שם איתי ובשבילי.

לא התפדחת בפגישות?
כאילו עקרונית חוץ מאחים שלנו לא כל כך יוצא לדבר עם בחורים, זה לא פידח אותך לבוא לבחור שאת לא מכירה ולהתחיל לדבר איתו על השאיפות שלך וכו'?
איך אתם התחלתם לדבר, זה לא מביך? (אין לי שם מעניין)

א.נ: לא היו לי כ"כ הרבה פגישות. בהתחלה מאוד התביישתי אבל באיזשהו שלב זה זרם והיה אפילו נעים וכיף. בהתחלה היכרות, כל אחד מספר על עצמו קצת. אח"כ השיחה ב"ה זרמה.

1) בטח את אוהבת את בעלך. השאלה איך אפשר לדעת שזה באמת הזוג שלי ולא סתם אחד שנדלקתי על החיוך שלו?? ואולי אני יאהב מישו ויתחתן, ואז אחרי כמה זמן האהבה תעלם כמו שקורה הרבה פעמים… ואז… ואז… איך אני אדע שזה אהבה אמיתית ומתאים לי ולא סתם משו מתחלף?
2) איך זה מרגיש. יום אחד עוד להיות בבית עם כל הרעש, בלאגן אחים אחיות ביחד בחדר, אמא שעושה אוכל ונקיון, חצי מהדברים שאני קונה על ההורים…
ופתאום יום למחרת. במקום לחזור למקום המוכר ומגיל אפס צריך לחזור לבית ריק. רק את ובעלך בחדר. לבד. את צריכה לסדר (אם יש בלאגן;) להכין אוכל לבעל. להגיש. לשבת סביב שולחן קטן, לבד. את והוא. אמאלה איך זה??? מפחיד
3) איך אפשר לאהוב בן? לישון עם *בן* בחדר?? שאני יספר לבחור מה עבר עלי היום??? איך אפשר ככה לבנות בית עם בן שעד לפני x לא הכרנו. ועוד בן. מילא היה בת….. לא נקלט (מוסקה)

א.נ: באמת סומכים על ה' שמסדר את העניינים… האהבה לא סתם נעלמת אם מתחזקים אותה ומשקיעים בה. זוגיות זה בעיקר השקעה ומאמץ ואז ברור שזו אהבה אמיתית לכן עושים פגישות כדי לבדוק התאמה. אם יש בסיס של התאמה, האהבה אח"כ יכולה להמשיך ולהתפתח.
זה באמת מרגיש מאוד מוזר. באתי מבית עם המון אחים ורעש, והשקט היה מוזר לי, לקח לי זמן להתרגל לכך שזה הבית שלי ולא הבית של ההורים. הייתי שמה מוזיקה הרבה והיה לנו שיעור שבועי בבית והייתי עושה המון דברים כדי להפר את השקט.
ולקח לי גם הרבה זמן לקלוט שעכשיו הכל באחריותי, ואם אני מזיזה חפץ בבית אין מי שיסדר אחרי והכל תלוי בי.
הייתי צריכה להסתגל לזה. זה לא סתם בן… זה בעלך ובאיזשהו שלב זה הופך להיות האדם הכי קרוב אליך. ובע"ה כשיש חיבור נכון וטוב זה מענין וזורם וכיפי ואפילו מסקרן כי צורת החשיבה שלנו מאוד שונה.

איך הצלחת להרגיע את עצמך מהלחץ שלפני הפגישות? (פשוט ברור שזה מלחיץ( (מיכלי)

א.נ: די התכחשתי לזה, הייתי אומרת לעצמי "יאללה אני הולכת סתם בטח לא יצא מזה כלום" התייחסתי לזה בקלילות ומסתבר שזה הגן עלי מפני הלחץ.

איך בכלל הולך כל העניין של פגישות? כאילו מה את נפגשת עם מישו שלא ראית בחיים ולא הכרת ופשוט מדברים על מה שיוצא ואז את מחליטה כן זה הוא איתו אני מתחתנת?? איך ההרגשה אחרי שבחרת?
איך את מרגישה כלפי בעלך? אהבה כמו בכל הסרטים? וואיי איך באלי להרגיש את זה כבר (ה' שליט)

א.נ: מדברים על מה שיוצא. עושים היכרות. כל אחד מספר על עצמו. ובהמשך כשרואים שזה מתפתח לכיוון טוב מדברים על החלומות שלנו ועל הסגנונות שאנחנו מחפשים, ומה חשוב לנו שיהיה בבית יהודי.
אחרי שבחרתי זו שמחה מאוד גדולה וביטחון מאוד גדול, כך הרגשתי. אני לא יודעת מה זה אהבה כמו בכל הסרטים אבל זו אהבה גדולה יותר מהסרטים.

1 אני ממש רוצה להתחתן (בת 18 כמעט, תרגעו, לא ילדה בת 14) מוקדם כי זה נשמע לי שיא הכיף (וגם כי אני רוצה לצאת כבר מהבית אבל זה לא קשור) ואני ממש מחכה כבר להיות אמא אבל אני יודעת שזה קשה בטירוף ותכלס זה הזמן להתפתח, להגשים חלומות וכו' כי אח"כ כבר לא יהיה זמן בע"ה עם הילדים וכו' את ממליצה להתחתן מוקדם או שלנצל את זמן הבחרות החופשי והקליל שלא יחזור? (כמובן מדברת עד זמן מסויים, בערך גיל 22-23(
2 למה את הכי מתגעגעת מהגיל הזה ומה את ממליצה שהכי כדאי לנצל?
3 מאוד מלחיץ אותי כל הקטע הכלכלי וכו', אני רוצה משפחה עם מספר דו ספרתי בע"ה ונורא חוששת מהתחום הזה. יש לך איך להרגיע אותי? (ולא באמירה שכולם מסתדרים והכל מה'. אני יודעת. אבל רוצה לדעת מה קורה בתכלס)
תודה רבה מראש (אני)

א.נ: אני התחתנתי גם כן בגיל 18 ואני חושבת שאין המלצה חד משמעית. כל אחת והעניין שלה. לא מאמינה במשפט הזה "לנצל את זמן הבחרות החופשי" כי גם כאישה נשואה את יכולה לנצל את הזמן לכל מיני דברים שאת רוצה.
אני מתגעגעת לתחושה הזו שהכל פתוח והחיים לפני ואפשר לעשות מה שרוצים, ובעיקר לחברה מאוד טובה שהיתה לי בגיל הזה. הכי ממליצה פשוט ליהנות מכל רגע ולחכות שדברים יקרו.
תכלס אפשר לחשוב על איך ללכת / ללמוד אפיקים שמכניסים כסף. אבל בסופו של דבר צריך לחיות בתחושה שהכל מה'. לא יודעת אם תאהבי את התשובה הזו, אבל ככה אני חיה.

מה עושים בפגישות? איך מתחילים לדבר? זה לא מביך??
מה עשית ברגע שחזרת הביתה אחרי החתונה? פירקת את התסרוקת מול בעלך? הוא ראה את השיער שלך? (הט)

א.נ: בפגישות פשוט מדברים. זה היה רגע של מבוכה והרבה צחוק ועייפות ודיבור על החתונה וכן הוא רואה את השיער.

זה נראה לך בסדר שיש בנות (כמוני) שחולמות על הרגע שבו הם יתחתנו, או זה נראה לך חסר טעם כי במציאות להתחתן זה לא כזה חיים תותים??? במציאות זה באמת 'כיף' להתחתן? (השם שלי)

א.נ: זה בסדר לחלום על להתחתן וזה כיף, אבל כיף שצריך להתייגע עליו.

שאלות קצת מצחיקות אבל… זה מלחיץ אותי..
מה עשית ביום של החתונה? איך הספקת לגמור את כל התהילים???
איך עבר הצום? זה לא קשה בטירוף לצום ביום כזה עמוס? לא התעלפת בדרך לחופה או משהו כזה? (לולי)

א.נ: האמת שכל הבוקר הייתי סופר עצבנית עד שנרגעתי. לא הספקתי לגמור את כל תהילים. לא הרגשתי בכלל שצמתי כי הייתי כזה בטירוף. אחרי החופה הרגשתי שאני כמעט מתעלפת אבל זו היתה רק הרגשה וזה עבר מהר. זה סוג של הקלה שזה מאחוריי.

האם לאחר החתונה קשרים טובים עם חברות שהיו לך התרפפו? כי כבר גרים במקומות שונים ואין בית ספר ששם נפגשים וכו'
לא מרגישים געגוע להורים? למשפחה לאחים הקטנים?
זה לא עול גדול פתאום? שהכל תלוי בך? שאם תשארי בבית לא יהיה מחר חלב??
מה אני צריכה לעשות היום בגילי כדי שבעתיד יהיה לי טוב יותר?
האם באמת חבר בנערות מפריע לחיי נישואים? (אין לי אחד כזה וגם לא רוצה אבל זה מעניין אותי).
אשמח ממש ממש אם תוכלי לענות לי!! (chana)

א.נ: יש לי כמה חברות שאני שומרת איתן על קשרים טובים אבל ברור שזה לא כמו לפני החתונה. בהתחלה הייתי מאוד קשורה לבית של ההורים ולמשפחה.
זה לא עול גדול, לאט לאט מתחילים לחיות אותו וקולטים איך להתנהל. לעבוד על המידות ובעיקר להנות מהחיים שלך עכשיו. כן, לי אישית לא היתה התנסות כזו אבל אני יודעת מקרוב גם מחברות שלי וגם מבנות שאני פוגשת שזה בהחלט מפריע בחיים האישיים וזה בעיקר יכול לצוץ במקומות שהם פחות טובים וחלקים ולהציק שם.

את חושבת שתעני בכנות על השאלות או שתנסי בלא מודע או במודע לענות מה שצריך, ולא מה שאת* היית עונה
סו חושבת שתיפלי שם? (נייס)

א.נ: אני עונה בכנות על השאלות

הפגישות- לא מפדח ברמות?
מה עושים בבית אחרי החתונה? בטח משעמם. לא?
את נשארת מי שאת או משתנה?
את מרגישה שאת משהי בבית שלך ובבית הקודם אותו דבר?
את אולי מתנהגת שונה מול בעלך? כאילו, לא מה שאת, לא האופי שלך הרגיל?
יש לך כבר ילדים? כמה? וזה קשה?
תודה מראש על התשובות! (רוצה להבין)

א.נ: יש קצת פדיחה אבל היא עוברת אחרי זמן. זה עניין של אופי, לי לא היה משעמם, ההיפך. היו לי חיים מאוד מעניינים ולמדתי וזה מילא לי חלק גדול מהיום ואז היה כיף לחזור ולהיפגש בסוף היום ובעיקר בילינו אחד עם השניה.
השתניתי. אני לא אותו דבר שהייתי בבית של ההורים.
אני לא מתנהגת שונה ליד בעלי, ההיפך, אני הכי מתנהגת כמו אני ואפילו מרשה לעצמי. יש לי 9 ילדים וזה לא קל אבל זה מאוד משמח ובעיקר לטווח הארוך מאוד מספק וטוב. כולם עובדים קשה בחיים האלו ואני שמחה שזה הקושי שלי. לא חושבת שיש מישהו שקל לו בחיים.

פחדת מהחתונה שלך?
כאילו אם התסרוקת לא תצא יפה או שלא יבואו אנשים. (chani#)

א.נ: לא פחדתי מהחתונה, זה היה יום משמח מבחינתי.

איך ידעת 'שזה זה'? כאילו זה מי שאת רוצה לבנות איתו את הבית והמשפחה שלך?
איך תכלס הקירבה בין הבני זוג? -טוב תכתבי רק אם אפשרי..-. (מישהי אחת)

א.נ: עובדים על זה. מדברים הרבה, משתדלים לא רק לדבר טכניים אלא גם דיבורים מהלב, לשתף במה שעושה לי טוב לשאול מה עושה לו טוב, איזה חלומות יש לנו להגשים איזה מתנות אנחנו אוהבים לקבל. הרבה שיחות משותפות.

שאלה קצת מוזרה… ממש מקווה שיענו עליה…
היה בחור/ים שמצאו חן בעינייך כשהיית נערה, וחשבת עליו וכו', ואחרי שהתחתנת עם מישהו אחר הרגשת שכל הרגשות שהיו לפני היו בזבוז? הצלחת לאהוב מישהו אחר בקלות אחרי שכמה שנים היית בטוחה שאת תתחתני עם מישהו מסויים? (רחלי)

א.נ: היו בחורים שמצאו חן בעיני כנערה וחשבתי עליהם. אהבתי בהם דברים מסויימים אבל אף פעם לא חשבתי שאני רוצה להתחתן איתם או משהו כזה. לא הייתי בטוחה שאני אתחתן עם מישהו מסויים, הכל היה פתוח.

אני רוצה בעל שנראה טוב ומתלבש מודרני וזה אבל שיהיה חכם צדיק וכו…אין כאלה בחב"ד כמעט…או שזה פשוט ניגודים ולכן אין כאלה?! (אניוואן)

א.נ: בואי נגיד שאני מעדיפה חכם וצדיק על פני מודרני ונראה טוב, כי זה יכול להשתנות. תמיד אפשר לפתח אצל הבעל את העניין של הלבוש אם זה מקובל עליו. אבל אם הוא מודרני זה אומר שאין לי מושג מה הוא כבר עשה ובמה הוא נתקל ומה יש לו בראש.

כמה את ב-א-מ-ת אוהבת את הילדים שלך? (איילול)

א.נ: אני באמת מאוד אוהבת את הילדים שלי. המון. וזה לא סותר את זה שלפעמים קשה לי איתם ואז האהבה קצת מכוסה. וגם זו עבודה להזכיר לעצמי כמה אני אוהבת אותם וכמה טוב יש בהם

האם את מרגישה שהפסקת את החיים שלפני?
את מתגעגעת לימים שהיית ילדה? (סער)

א.נ: ברור שהפסקתי את החיים שלפני אבל החיים שלי השתדרגו. אני לא מתגעגעת לימים שהייתי ילדה למרות שהיתה לי ילדות טובה.

אני תמיד שומעת על סדנאות ל: זוגיות נכונה, איך לגרום לבעל להתייחס יותר, איך לגרום לאהבה אמיתית, איך למנוע בעיות, מטפלת זוגית, וכו' וכו'… אז יש לי שאלה; אם אתם זקוקים לכל הסדנאות האלה כדי לחיות כמו זוג נורמלי- למה אתם מתחתנים בכלל? (איילול)

א.נ: זו שפה חדשה שצריך ללמוד אותה. אפשר להסתדר גם בלי זה אבל כשהולכים ללמוד פשוט חוסכים לעצמנו הרבה עוגמת נפש. זה בדיוק כמו שכשאת רוצה להיות בשלנית טובה את לומדת וכשאת רוצה להיות מורה טובה את לומדת. דווקא זוגיות שזה הדבר הכי חשוב ומרכזי בחיים – הייתי שמחה ללמוד בכל הזדמנות שאני יכולה ללמוד ולשפר את איכות החיים שלי.

קרה לך פעם שפגשת (אחרי שהתחתנת כבר) איזה מישהו שניפגשת איתו? זכרתם אחד את השני?? (סער)

א.נ: לא קרה לי שנפגשתי עם מישהו שנפגשתי איתו בעבר.

הורים שיש להם ילד מכוער-אוהבים אותו? באמת?
יש כזה דבר באמת העדפה של ילד אחד על פני השני? (סער)

א.נ: לי אין ילד מכוער. ולו היה לי אחד כזה אני חושבת שהייתי מצליחה לאוהב אותו.
בוודאי שיש מצבים של העדפה של ילד מסויים, יש ילדים שאת יותר מתחברת אליהם. וזו העבודה שלי לא לתת לזה להפריע. זה לא העדפה כי הוא יותר טוב אלא כי יש משהו בקשר חלק יותר ביחס לילדים האחרים. וזה התפקיד שלי לוודא שזה לא בא על חשבון הילדים האחרים.

היו לך חיכוכי דעות בזמן השידוכים עם ההורים שלך על מה שאת מחפשת? לא מפחיד להיות אחראי על ילד פתאום? לא מגעיל אותך להחליף טיטולים?? (סער)

א.נ: לא היו לי חיכוכים עם ההורים. לא הפחיד אותי להיות אחראית על ילד כי כמו שציינתי קודם זה בא בשלבים. ולא מגעיל אותי להחליף טיטולים.

על מה בדיוק מדברים בפגישות? איך זה מותר מבחינת ההלכה ל'השתחנש' עם גבר בפגישות שבפועל אחר כך לא התחתנתם? (סער)

א.נ: בעיקר על עצמנו, על הרצונות שלנו, על החלומות שלנו, איך אנחנו רואים את בית יהודי, על המשפחה שלנו. מבחינת ההלכה מותר להשתחנש כי המטרה היא לבדוק אם אנחנו רוצים להתחתן או לא.

לא מפחיד להתחתן עם בן אדם שהכרת בדיוק לפני 3 שבועות בערך ודיברתם 5 פעמיים??
כאילו בחברה החרדית זה נשמע מלחיץ להתחתן כי אני בקושי מכירה את הבנאדם ועכשיו אני צריכה להעביר איתו חיים שלמים..
איך זה? (רוצה לרצות)

א.נ: היו לי מחשבות כאלו "וואי אני בקושי מכירה אותו ואיך אנחנו הולכים להתחתן?" אבל ידעתי שזה מהלך אלוקי מכוון וזה נתן לי הרבה ביטחון.

כמה זמן לקח לך כדי באמת להרגיש בנוח ליד בעלך?
איך יכול להיות שמישהו שנפגשת בשלושה פגישות הופך להיות האדם היקר ביותר?
לא פחדת מלהקים בית …? עם כן איך התגברת על הפחד הזה? (מושקא)

א.נ: לקח לי כמה שבועות. וזה משהו שמתפתח. לא פחדתי להקים בית.

בחדר יחוד פעם ראשונה שאתם לבד ביחד מה מרגישים? (חיה)

א.נ: היתה קצת מבוכה אבל גם שמחה גדולה. מחכים לרגע הזה. הרבה אושר.

איך זה להגיע הביתה ולקלוט שאת צריכה לדוג לכל הדברים הטכניים כמו אוכל, כביסה וכו? (איך זה היה בהתחלה) (רחלי)

א.נ: זה לא קל, בטח למישהי כמוני שלא כל כך היתה בעניינים הללו לפני החתונה.

ואוי בול בזמן והשגח"פ!!
אני ממש דואגת לקראת הסכומי כסף שצריך לשלם לכל התקופה הזאת, דירה רהיטים חתונה וכו וכו…יש באמת מה לדאוג?? כדאי להתחיל לחסוך? אני ממש לקראת שידוכים ואני דואגת ממש (.)

א.נ: תלוי. בד"כ ההורים משלמים על התקופה הראשונה. תמיד כדאי לחסוך אבל בלי לחץ.

כמה פגישות את ממליצה להפגש עד הוורט (בגדול כע(
את גם שמעת על המנהג שאחרי האירוסין בחור ובחורה מדברים בפון רק בימים שלישי ושישי? אם כן? מה את אומרת על זה? זוג שלא מקיים את זה, עד כמה זה פוגע בקשר שלו לאחר החתונה?
תודה:) (racheli)

א.נ: ממליצה לא לפחד להיפגש עוד אם מרגישים צורך. לא חושבת שנכון לקבוע מספר. אבל אם אחד מהשניים מרגיש שהוא צריך עוד, צריך לאפשר את זה.
כן שמעתי על זה. אני חושבת שזה דבר נכון, להמעיט בקשר. היתה לי חברה מאוד קרובה שהתחתנה בערך באותו זמן שלי. אני דיברתי עם חתני פעם בשבוע והיא וחתנה דיברו כל יום כמה פעמים ביום, ואחרי החתונה הבעלים שלנו נפגשו בכולל ובעלי שם לב שבעלה "מסנן" כל הזמן את אישתו, כבר לא היה לו עצבים לדבר איתה. זה המחיש לנו את העניין הזה שכשמתקרבים בזמן שצריך להיות רחוקים בסופו של דבר זה מרחיק בינינו כשצריכים להיות קרובים.