יומנה של מרשמלו_4

יומני,

היום סימן את תחילתו של מה שחשבתי שיהיה יום רגיל ומשעמם, אך כמו תמיד לגורל יש תוכניות אחרות עבורי. כשיצאתי לטיול נינוח בפארק, חמושה בשום דבר מלבד שקית של פירורי לחם מיושנים לציפורים, מעולם לא יכולתי לחזות את סדרת האירועים שתתפתח.

דמיינו את זה: אני, ילדה בת 17 עם נטייה לחלום בהקיץ וחוש כיוון מפוקפק, משוטטת ללא מטרה בפארק, אבודה במחשבות שלי ולא מודעת לחלוטין לעולם שסביבי. לפתע, חתלתול עם נצנוץ שובב בעיניו החליט לקחת את העניינים על כפותיו הקטנטנות ולחטוף את שקית פירורי הלחם שלי ישר מהידיים.

כשצפיתי בחוסר אמון, החתלתול זינק אל תוך העצים, מותיר אותי המומה וללא פירורי לחם. כלומר, מי ידע שלחתלתולים יש כישורי גניבה נועזים כאלה? נחושה להחזיר את פירורי הלחם שלי ואולי את כבודי האבוד, יצאתי למרדף, חמושה בכח עז ורצון לתפוס את החתלתול החמקמק. ביינתים בפארק, החתלתול מתחמק ממני ובורח אל בין העצים והשיחים, ואני עדיין מנסה לרדוף אחריו, הרי כבודי נמצא שם😣

בדיוק כשחשבתי שכל התקווה אבדה וחלומותי על החזרת כבודי האבוד ותהילת האכלת הציפורים התנפצו, חבורה של ציפורים ידידותיים התנופפה אלי, כאילו חשה את מצוקתי. עם קוואק כאן וקוואק שם וצוויץ פה וצוויץ שם, נראה היה שהם מציעים את תמיכתם וסולידריותם בעת צרה שלי. מי ידע שציפורים יכולים להיות יצורים כל כך אמפתיים?

בסופו של דבר, מה שהתחיל בשיטוט פשוט בפארק הפך להרפתקאה דרמתית מלאה בפיתולים בלתי צפויים. אולי איבדתי את פירורי הלחם שלי בגלל החתלתול הנועז, אבל זכיתי להערכה עזה ולאחוות הציפורים. המרגשת יש לציין.

שלך בצורה מוזרה (וקצת בטראומה של חתלתול),
[מרשמלו]