טוב, נולדתי יהודייה.. ו?

אז נולדתי יהודייה. נו ו..? מה הלאה?
מי אמר שאני רוצה וצריכה את הדרך הזאת?
מי מבטיח לי שרק אם אקיים מצוות יהיו לי חיים טובים.
מה הבעיה לחיות נערה צנועה. שמתפללת מידי פעם. וזהו. בלי עול מיוחד.
פשוטה. לא משהו שידרוש ממנה מלחמה יומיומית אם לעשות או לא ובסוף ההחלטה שלילית. בשביל מה אני צריכה את התורה והמצוות?

שלום יקרה
השאלה שלך מצוינת! לפעמים דווקא מתוך השאלות והחיפוש מגיעים לחוויה פנימית של האמת. בייחוד בשאלות של זהות יהודית, שעצם ההתעסקות עם זה- חיפוש ומציאת תשובות משפיע על כל אורך החיים שלנו.
בואי איתי, ביחד, ננסה להבין את העניינים שמעסיקים אותך.

בחרו בי, באהבה
אנחנו אומרים כל יום לפני קריאת שמע, הבוחר בעמו ישראל באהבה, והשאלה הנשאלת היא, הרי כל ברכה צריכה להיות קשורה לדבר שעליו מברכים, כמו ברכת המצוות שהם על המצוות שעושים וכדו',
אבל לכאורה – מה הקשר בין ברכת אהבת עולם לבין קריאת שמע?

בספרים בכלל ובחסידות בפרט נאמרו כמה הסברים בזה, אבל בנוגע לענייננו –
שמע ישראל זהו ביטוי הכי עמוק של יהודי שמקבל על עצמו את עול מלכות שמיים, כמו שכתוב בפוסקים שבאמירת שמע ישראל יש לקבל על עצמו עול מלכות שמיים,

אבל רגע לפני שאנחנו מקבלים על עצמנו את עול מלכות שמיים, יש הקדמה מאד חשובה ונחוצה – ונחלק את זה ל-2:
א. הבוחר בעמו ישראל – ה' בחר בנו, תארי לעצמך שיש מיליארדי אנשים בעולם, אבל ה' בחר בקבוצה מאד מיוחדת וקטנה שהם יהיו החיילים שלו, רק מלחשוב על זה אפשר פשוט לרקוד, נכון שיש לכל האנשים תפקיד בעולם, אבל קבוצה אחת הם שונים לגמרי – הם החיילים!!
קבלת עול מלכות שמיים יכולה להיות עם אסוציאציות של כיווץ ויובש, אבל כשחושבים על כך בצורה כזאת, זה מקבל צורה אחרת לגמרי.
הוא בחר בך ובי שנהיה שלו.
ב. באהבה – זהו פרט עוצמתי ומהותי מאין כמוהו, ואנחנו צריכים לחזור ולהתבונן בזה גם אלף פעמים…. ה' אוהב אותנו!!! כמה שאנחנו יכולים לדקלם את זה לעצמנו או לאחרים, וזה נשמע כבר אולי קצת נדוש…. אבל צריך פשוט לחשוב על זה ברצינות! שוב, ה' אוהב אותנו!!!! כל מה שהוא אומר לנו ומבקש מאתנו זה כתוצאה מאהבתו אותנו,
מישהי תבקש ממך תעשי לעצמך טובה ותקני לעצמך גלידה על חשבוני, פשוט כי אני אוהבת אותך, ותגידי אויש שוב עם הלחץ הזה, תעזבי… זה ישמע פאתטי, אבל אותו דבר זה לגבי המצוות, כל המצוות הם נטו לטובתנו,
אבל יותר מזה, ה' אומר 'אני רוצה את זה', פשוטו כמשמעו, מלך העולם הוא יכול לעשות מה בא לו, הוא יוצר את הכל, בורא את הכל, מחייה את כל הבריאה מגדול ועד קטן, ומה הוא אומר, 'אני רוצה משהו'…. וואו!! זה פשוט אכפת לו, זה מעניין אותו, את ואני פשוט מעניינים אותו, מה אנחנו עושים ומה אנחנו לא עושים…. זה לא פחות ממדהים!!!
משום מה, יש מין אווירה כזאת לפעמים של קבלת עול מעוותת, קבלת עול שמייצגת יובש וחסר חיות, זה נכון שמגיע לפעמים ממקור טוב, אבל צריך לא לשכוח מהבסיס של אהבה, שזה מ-2 הכיוונים זה מתחיל מאהבת ה' אותנו, וזה מה שיוצר את החיבור האמיתי בינינו לבין ה', ואנחנו מחזירים לו את אהבתנו.

קושי באמת מחזק אותי?!
נקודה נוספת – התורה ומצוותיה הן באמת מתכון הכי טוב לחיים טובים, גם אם לפעמים בשעת מעשה זה נראה קשה מכביד ובלתי אפשרי, אבל כל בעל ניסיון יכול להעיד שהדברים שהכי חישלו אותו וחיזקו אותו הם התקופות והדברים שהלכו קצת קשה, התענוג וההנאה מעמידה בניסיון, הם בל יתוארו, נכון לפעמים זה מגיע קצת באיחור, וזה חלק מהניסיון, אבל חשוב מאד לזכור את זה, שחוץ מהתפקיד שלנו שזה העיקר, הרי שהתורה מבטיחה שהחיים ע"פ רצון ה', הם מתכון לחיים טובים.

פעם הגיע נער מבולבל קצת למורה שלו, ובפיו שאלה, למה לי כל הלחץ הזה, אני רוצה להיות יהודי אבל למה כל הלחץ והמתח, המורה חיפש דרך לענות לו, וה' הזמין בפיו ואמר לו, אני רואה שהגעת כאן עם כינור, אתה אוהב לנגן עליו? בוודאי – הוא עונה לו – זה התחביב שלי, אני מנגן כל יום, אז אולי תנגן לי קצת, אומר לו המורה, בשמחה – עונה הנער, והתחיל לנגן, אחרי שסיים אומר המורה לנער, תביא לי בבקשה רגע את הכינור, הנער מוסר לו את הכינור, והוא לא מאמין מה שהוא רואה, המורה לוקח מספריים ומתחיל לחתוך אחד החוטים של הכינור… תפסיק!!!!!!!!!! הוא צועק לו, מה אתה עושה????? המורה עונה לו בשלווה: אני רואה את החוט כ"כ מתוח, אני פשוט רוצה לשחרר קצת, אולי הוא יוכל לנגן קצת יותר טוב….. והנער הבין טוב טוב את התשובה.
דווקא המתח הזה לפעמים, והמחויבות החזקה הם שנותנים לנו את הקרקע היציבה, ובסיס חזק לעמוד עליו, ודווקא ממנו יכולים לעלות ניגונים יפים, צלולים ונעימים…
אבל שוב, בתנאי שיהיה 2 התנאים – לזכור את הבחירה, ואת האהבה.
הרעיונות הנ"ל הם אולי רעיונות ידועים, אבל בלי לשנן אותם הם יישארו על הדף, כדאי מאד לשנן אותם לפחות פעם ביום (בעת קריאת שמע למשל….)

חיים טובים מגיעים יחד עם קיום התורה והמצוות?…
זוהי שאלה עוצמתית מאין כמוה, וראוי להתייחס אליו כראוי, ובאמת שהיה מן הראוי להקדיש לו תשובה בפני עצמה, ולהאריך, אבל במסגרת זו ננסה לתמצת כמה שאפשר.
השאלה הזאת היא עוצמתית גם מצד המהות של השאלה, אבל יותר מכך, כמו שנראה מצד התועלת שבשאלה ותהייה מצד עצמה.

ומעניין לציין שהרבי – אוהבם של ישראל – חזר על השאלה הזאת עשרות פעמים ויותר, בסגנונות שונים ובנוסחאות שונים במשך השנים, ותוכנו הכללי: הרי הקב"ה הוא תכלית הטוב, וא"כ למה אנו רואים שיש ריבוי ניסיונות וקשיים בכל דבר בעבודת השם, הרי לכאורה היה צריך להיות עבודת ה', תורה ומצוות הדבר הכי קל וכייפי, הרי שנינו רוצים את זה….. הקב"ה רוצה את המצוות ואנחנו רוצים לקיים אותם, אז למה זה צריך להיות קשה…..

ומכיוון שמדובר בדברים כה מהותיים, אצטט ציטוט מייצג אחד מתוך שיחה כ"ך מנ"א תשכ"ה [תורת מנחם חמ"ד עמ' 208 ואילך, (תוך כדי הדברים הרבי בכה):
ישנם כו"כ הטוענים ותובעים שכיון שרצונו של הקב"ה שילמדו תורה ויקיימו מצוות א"כ למה ישנם עניינים ששוברים את האדם ואין מניחים אותו למלא את רצונו של הקב"ה..
תוכן התשובה היא, שצריך להבין דבר בסיסי מאד שנוגע לשאלה הזאת בפרט, ולכל תחומי החיים בכלל:
אנחנו יודעים שהקב"ה הוא טוב האמיתי, וזה גם מפני שאנחנו מאמינים כך, וגם מפני שזה מובן לנו בשכל, וממילא מובן שכל הקשור אליו ומקיים את רצונו, זה הדבר הכי טוב שיש, אבל במציאות, למרות שאנחנו מאמינים שככה זה, לא תמיד רואים את זה בחוש, כי מהו הטוב האמיתי אין לנו באמת ידיעה בזה, אנחנו מדי קטנים כדי להבין מהו 'טוב' האמיתי, כמו שילד לא יבין לעולם מה טוב בלאכול לחם כל יום, כך והרבה יותר מזה, אין לנו ידיעה מה הוא באמת טוב, יש רק אחד שיודע מה זה טוב, וזה הקב"ה.
אבל מכיוון שהקב"ה שם אותנו כאן בעולם, הרי שהוא כן רוצה שהדברים יובנו בשכל שלנו, לכן פה ושם יש לנו הבנה בדברים מסוימים וזה יכול לתת לנו הרגשה שהנה אנחנו כן מבינים, אבל באמת באמת יש הרבה יותר מה שאנחנו לא מבינים ממה שאנחנו כן מבינים (ואפילו את זה עצמו אנחנו יכולים להבין בשכל – למה אנחנו לא מסוגלים להבין את הכל).
טבע האדם הוא שדבר שהוא התייגע בו יש לו תענוג מזה, יש לנו תענוג מחדר מסודר אחרי שעבדנו קשה לסדר אותו, יש לנו סיפוק והנאה מזה, יותר ממה שאנחנו מגיעים לחדר והוא מסודר לפני זה (זה אולי יותר נוח, אבל לא יותר הנאה).

כדי שאדם יתענג מהעבודה שלו הוא צריך להרגיש שזה 'שלו', וכל המלחמות שיש לנו המטרה שלהם הוא כדי להגביר את התענוג שלנו בעבודתנו, ואת השייכות שלנו לעניין, כשאדם מקבל את הכל מן המוכן אין לו שום תענוג מזה, כי זה לא 'שלו', זה משהו שנתנו לו.
תענוג אמיתי מגיע דווקא כשאנחנו מתרחקים קצת מהדבר, וחוזרים אליו אח"כ, אז אנחנו נהנים מזה, אבל כשיש לנו את ההנאה כל הזמן, אין תענוג. זה טבע העולם.

נשאלת השאלה, אוקיי, אז צריכים קשיים כדי שיהיה תענוג, אבל למה, רבוש"ע, למה?? למה הקב"ה רוצה שכך יהיה הדרך להגיע לתענוג, אם המטרה היא התענוג, אז הקב"ה יכול לעשות שנתענג באופן אחר…
וההסבר לכך הוא: הסיבה שהקב"ה טבע בבריאה כך, היא, כי האדם נברא בדוגמא לבורא, וכמו שלמעלה כל מהותו של הקב"ה הוא 'נתינה', כך רוצה הקב"ה שכל אחד יהיה לו את הכח של 'נתינה', כשאדם מתמסר למשהו, הוא תרם משהו לדבר, כשאדם מקריב את עצמו על כל קשייו, כישלונותיו ונפילותיו למשהו נעלה, למשהו נכון – אזי הוא לא רק 'מקבל', הוא גם 'נותן', וזה תכלית האדם בעולם.
לכן אנחנו רואים שדווקא הקשיים, הנפילות, הכישלונות, הניסיונות, המלחמות, הירידות, עד כמה שהם כואבים וקשים, הם ורק הם אלו שמעוררים את האדם לעשייה יותר עמוקה ויעילה, האדם מתלונן על כך שקשה לו, ואז הוא פתאום 'תופס את עצמו', ומתחיל לחשוב על עצמו ועל המטרה למה הוא כאן, זה מעשיר את הנפש שלו, ונותן לו משמעות עמוקה ומהותית יותר. מי שהולך לו הכל חלק, לא מגיע לשאלות, וממילא חסר לו משהו מאד מהותי בנפש שלו, ולכן גם בעבודת השם שלו.
ובלשון של הרבי:
והמענה על על זה שיתכן שהקב"ה רוצה את ה'שברת'… וענין זה גורם נחת רוח למעלה…. יותר מאשר הלוחות הראשונים עם עשה"ד שעליהם….
….והמענה על זה 'בהדי כבשי דרחמנא למה לך' – אין אנו יודעים את החשבונות של הקב"ה לפעמים אומר הקב"ה יישר כחך עבור ענין של תורה ומצוות ולפעמים אומר הקבה יישר כחך ששברת….
ייש"כ ששיברת, לפעמים התודה היא על החיים הרגילים והנוחים של חיי תורה ומצוות בלי קשיים, בלי תהיות, אבל לפעמים יש תודה מיוחדת דווקא על 'השבירה'…

יש בחירה בעולם, לכן כל אחד יכול לקחת אותם למקום אחר, אבל אם לוקחים אותם למקום הנכון, וזה קורה בדרך כלל כשלומדים קצת ומנסים להבין מה מטרתם, יודעים שאפשר להיבנות מהם לטוב, ולטוב אין גבול.
הקב"ה 'נותן' לנו ברכה, אבל גם קללה הוא 'נותן', איזה מן מתנה היא זו?? אבל כנ"ל – באמת שזוהי המתנה הכי עמוקה שיש, וזה מגדיר ומעצים את הברכה פי כמה וכמה.
אלא שיש לציין שגם אחרי כל ההסברים, הרבי חזר הרבה פעמים – שהקב"ה רוצה שנצעק אליו שאנחנו רוצים טוב שאנחנו רואים בעיניים הגשמיות שלנו, בלי הסברים ובלי פלפולים, אבל בינתיים, צריך כל אחד לקחת קצת מהרעיונות הנ"ל, להתבונן בהם באמת, ואין שום ספק שזה משנה לגמרי את כל ההסתכלות על העולם, ועל הסבל והכאב שיש בו.

ולסיום – אני רוצה לומר לך שאני מופעמת מכך שאת מגלה כ"כ עניין בכך שאת שואלת שוב. אז דבר ראשון תני לי להחמיא לך ולומר לך שזה שהראש שלך מונח ומתעסק בדברים כאלו זה אומר עליך הרבה!

איתך בדרך, מיכל

editor@shutafotbaderech.co.il