חנה, כבר לא אקטואלי, אבל חשוב לי…

אני יודעת שזה פוסט כבר לא קשור, אני יודעת שאין לי למה לשלוח אותו, אבל עד שהסכמתי לעצמי לפרסם אותו, תקבלו אותו..
[מיכלי בזכות הבוחר בנביאים שלך על חנה… אז מוקדש שם לחני שלך…]
היום ו' תשרי
יום שכולו אומר חן, או בעצם חנה.
חנה- דמויות לחיקוי.
המסע הזה מתחיל מהגן, שלמדנו על אם המלכות.
מי שגידלה לנו את הרבי.
הוא ממשיך לכיתות יותר גבוהות בראש השנה,
שחנה מתפללת בשילה, בוכה על ילד, ילד צדיק,
והוא ממשיך לבת מצווה שחנה הם הח"ן של האישה.
ואיתי? איתי זה המשיך הלאה…
או יותר נכון לחזור אחרוה?
יש לי סבתא רבה, אמא של סבא
סבתא חנה.
היא הייתה סבתא מרוקאית על כל מה שמוגדר בפנים. מאוכל וחיבוק ועד מימונה והצמידים. היא בגילאים נמוכים [0-4] הייתה פאר היהדות אצלי בראש, אמנם כבר אז ההורים שלי היו בתשובה, אבל טריים, העסק לא היה חם.

היא נתנה עוגן, חלון, נרות, קידוש, צניעות. היא הייתה הדור הישן, עלתה לארץ ולא בדיוק נחשבה "חרדית" אבל הייתה "יהודית".
כשדיברנו על אם המלכות וראיתי את הרבנית חנה, אמרתי לעצמי, חבל שהיא לא סבתא שלי, אישה כבודה, צנועה, עדינה, יהודית חסידית חרדית!
ובכיתי על כך שנים.

אבל אז בכיתה ו', בבת מצווה, לימדו אותנו שכל אחת יכולה להיות חנה, יכולה להיות חנה בשילה, יכולה להיות חנה ושבעת בניה, יכולה להיות אם המלכות, והיה לי קשה להבין את זה. ילדה בגילי, אם המלכות?
וגדלתי עם השאלה הזאת כל שנה בו' תשרי, ראש השנה, חנוכה.
אני יכולה להיות חנה?
והגעתי לגיל הנעורים, גיל יפה, גיל שדוד המלך מגדיר אותו:
"כחצים ביד גיבור, כן בני הנעורים"
ופגשתי שתי חנות, אולי זה לא חכמה כי לכל אחת יש שם נוסף, אבל שתיהן הראו לי את הנאמר: כל אחת יכולה להיות חנה.
וכל אחת השאירה בי חותם ענק.

חנה, הייתה הבחורה שהחזירה לי את החיוך לפנים, היא בלי לדעת, בלי לדרוש, בלי לחקור החזירה לי את האור. הייתה העוגן שלי בים סוער.
ואחרי שהעוגן עצר את הספינה מסערה בים, הספינה גם צריכה הספקה. אחרי שנתנו לי יד להחזיק בעולם, אני רוצה גם יד שניה…

חנה השניה היא כמו חנה בשילה, כמו רחל,
היא הזכירה לי מאיפה באתי, על מה יש להודות.
נתנה לי יד לפתוח את הלב.
והקשיבה,
ככה ציירתי בליבי את הרבנית חנה. קשובה לכל אדם, נותנת מקום בלב חם, אשת בית, כל היום במטבח, כמו חנה…
ואחרי שראיתי שכל אחת יכולה להיות חנה, חנה בשילה, וחנה אם המלכות, חנה הסבתא וחנה האמא שלא רחמה על שבעת בניה.
ואחרי שנה שבה חדרה למוחי ההבנה שהניצחון בידיי! שאני אחראית על בוא הגאולה, אני לוקחת על עצמי להיות אם מלכות.
ושתי מלכויות המה, יהודה וישראל, שיתאחדו בבוא הגואל,
אז גם לי מותר לעשות קלעים בין שתי חנה.

חנה- האמא של הרבי שגידלה בן שנתן לי חיים!
חנה- אמא שהקריבה את שבעת בניה על מזבח, על קידוש שמיה בעולם.
כמו במאמר "ואישה אחת", ששניה הילדים הם האהבה והיראה מה' יתברך.

אני מקריבה את בני, את האהבה והיראה לה' יתברך, אני לוקחת על עצמי החלטה כואבת. שתזכיר לי. ומתפללת ל' לזכות לבן כמו שחנה זכתה, הרבי, שמואל, שבע בנים מוסרי נפש.

אז תודה לחנה
חנה- הסבתא
חנה- אם המלכות
חנה- האמא
חנה- משילה
חנה- ה-חברה
וחנה- החברה