חיים את הזמן /כי תשא

הפרשה פותחת בהרמת קרן בנ"י: "כי תשא את ראש בני ישראל" נשיאה זה לשון רוממות. אבל בהמשך הפרשה מסופר על ירידה חמורה: חטא העגל. איך ייתכן שחטא כ"כ חמור ועיקרי יופיע בפרשה שהכותרת והשם שלה הוא נשיאת ראש ורוממות?

הרבי מסביר שהפרשה שלנו מיוחדת: היא מציגה בשלימות את 3 השלבים שיש בכל ענייני העולם. 1) ההתחלה. כמו שזה בא מצד הקב"ה שאז הכל נהדר. 2). האמצע. פה כבר מדובר על איך שהדבר בא בתוך גדרי העולם, ופה לפעמים יש תקלות וירידות… מצד העולם שהוא מוגבל ומסתיר על אלוקות 3) הסוף. העלייה הסופית שבאה דווקא לאחר הירידה.

לכן הפרשה נקראת "כי תשא", כי כך התורה מגלה לנו את התוכן הפנימי של כל העניינים. הפרשה מדגימה איך גם הירידה הגדולה ביותר, כדוגמת הירידה שנגרמה מחטא העגל, היא ירידה לצורך עלייה, והיא מביאה אחריה עלייה גדולה.

חז"ל אמרו: "לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה", וגם נאמר: "לא היו ישראל ראויין לאותו מעשה" (לחטוא בעגל). החטא הזה, שמייצג ירידה עצומה, נועד בסופו של דבר להביא את בנ"י לעלייה גדולה עוד יותר. איזו עלייה גדולה רואים אצל בנ"י בפרשה לאחר החטא?

התשובה – הלוחות השניים. הקב"ה אמר למשה: "אל תצטער בלוחות הראשונים, שלא היו אלא עשרת הדברות לבד. ובלוחות שניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות, מדרש ואגדות…כפליים לתושיה".
וחז"ל הוסיפו: "אלמלא לא חטאו ישראל, לא ניתן להם אלא חמישה חומשי תורה וספר יהושע בלבד". מכאן שדווקא החטא הביא את השפע הגדול של התורה שלא ניתן קודם לכן. (כתוצאה מהחטא קיבלנו עוד עניינים נפלאים, כמו יום כיפור שאז הקב"ה סלח ונהפך ליום מחילה לדורות, וגם הקב"ה גילה למשה את י"ג מידות הרחמים שאינן שבות ריקם).

בעניין הלוחות השניים רואים עוד עלייה גם אצל משה רבינו, שכתוב בפרשה שכשירד עם הלוחות השניים, קרן עור פניו. ברוחניות העניין הוא שמשה רבינו ע"ה קיבל גילוי חכמה נעלה ביותר, "חכמת אדם תאיר פניו", וזה השתקף בקרני ההוד שהאירו ממנו. אור רוחני ועליון כ"כ עד שאהרון והזקנים ובנ"י יראו מלגשת אליו.

רואים מהפרשה איך שזה הסדר: ירידה גדולה ואז עלייה גדולה עוד יותר. כך זה גם עם הגלות: ירידה, חושך ומהומה, ואז העלייה הגדולה והנפלאה של הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בע"ה בקרוב.