חיבוק. בשבילי.

בכל מצב הוא איתי
והייתי בכנס והרב אמר
לחשוב לפני כל דבר
שהרבי עומד מולי.
ואז לבדוק: האם הייתי נוהגת כך ליד הרבי או לא?
ואני מנסה לדמיין
את הרבי עומד מולי.
רואה חיוך ענקי ורחב על השפתיים
וזה בכלל לא משנה, לרבי –
שהחצאית שלי קצרה
או שרואים קצת את המרפק
וגם אם אני עושה את הדבר הכי חמור בעולם
הרבי רק מסתכל עלי.
ויש לו חיבוק בעיניים.
בשבילי.

ואני עוברת המון פעמים מול הרבי, בדמיון
וכל פעם אני מתנהגת איך שבא לי,
וכל פעם הרבי מחבק אותי בעיניו.
כי הוא אוהב אותי. והוא אבא שלי.
נכון, אבא?….

ואם אני מתחליטה לשים חצאית ארוכה
זה לא בגלל הבושה.
זה בגלל שאני מבינה
שיש משהו הרבה יותר גדול ממני
עצום ואין סופי,
ואני רוצה להתכלל במאור הזה.
להיות חלק.
אז כשהרב אומר לדמיין את הרבי מולי
אני לא מתביישת.
כי הרבי תמיד יחבק אותי, ובכלל לא משנה לו באיזה מצב אהיה.

אבל לי זה כבר משנה.