חדור לי בד"ם

כ"ח ניסן בחרוזים

עבודה קשה.

גלות מתישה.

גאולה בעולם?

לא מרגישה.

זה מתחיל לייאש.

נמאס לבקש.

משיח לראות.

לחוש באוויר.

להרגיש במוחש.

לזכות כבר היום,

לבניין המקדש.

אז בואו נפתח רגע בספרים,

מה הרבי אומר על הדברים.

.       .       .

ביום זכאי,

אנו נמצאים,

יום מסוגל לגאולה,

לחיי עולמים.

נגמרה העבודה.

צחצחנו כפתורים,

זו לגמרי עובדה.

אבל רגע, סטופ!

זמן מסוגל?

העבודה נגמרה?

ממתי זה בכלל?

אז בואו נתחיל מהתחלה—-

יום חמישי. כ"ח ניסן. שנת תשנ"א.

שנת ה'תנש"א.

שנה של גאולה.

שנה של נפלאות.

ניסים בגילוי,

וכאלו שאיננו זוכים לראות.

מציאות העולם,

נפלאות אראנו,

ניסים שלא מתגלים לעיננו.

ובלשון התורה,

אראנו נפלאות,

אז הפלאות,

מתחילות להתגלות.

וכששניהם יחד מתחברים,

אזי הגילויים דרגה עולים.

ונעבור לחודש,

חודש ניסן,

ניסי ניסים,

יציאה ממיצרים –

לגאולת עולמים.

ומשם לתאריך,

וכאן אפשר יותר להאריך,

כ"ז ניסן,

חזקה כפולה,

ומכ"ח בניסן,

הכוח להבאת הגאולה.

כ"ט בניסן,

ערב ראש חודש,

יום כיפור קטן,

עם ישראל והקודש,

כלה וחתן.

מולד הלבנה,

שלימות ישראל,

מכל בחינה.

וב' באייר,

על הולדת האדמו"ר המהר"ש,

כך מוסבר,

תפארת שבתפארת,

לכתחילה למעלה,

זה לגמרי אחרת!

ובפרשת השבוע,

שמיני שבשמיני,

שלמות התכלית,

בגאולה הכללית.

ומצד הספירה,

שבע שבתות תמימות,

זה שלמות מכל הבחינות!

שנים עשר ימים,

כנגד י"ב השבטים.

י"ג לעומר,

על ה'אחד' לנו אומר.

והשלוש ידות,

בגאולת מצרים נאמרות.

ט"ו בחודש,

שלמות הלבנה,

וכהרגלנו בקודש,

שלמות ישראל,

מכל בחינה.

וכאן מגיעה התמיהה הכי גדולה.

איך עדיין לא הגיעה הגאולה?!

יום זכאי,

למשיח וודאי,

אז כיצד זה לא מופרך

שמשיח לא נוכח??

לצעוק עד מתי,

באמת,

מהלב.

לא סתם כי הרבי מחייב.

הרבי מתחנן,

קחו אחריות!!

מלך בלי עם-

זה לא מציאות!!

כעת העבודה,

מוטלת עליכם.

עכשיו זה בידכם-

לפעול כל אשר ביכולתכם!

הרבי מעביר אלינו ת'אחריות,

מה שנעשה עד עכשיו,

ללא יעילות.

והראיה- אנחנו עדיין בגלות!

להכניס אורות לכלים,

להזיז עניניים,

לראות ת'משיח,

אנחנו דורשים.

הרבי מחפש

עשרה עקשנים,

שלא יכנעו להסתר הפנים.

ישבו יחד, יפעלו,

מנסיונות וקשיים,

לא יתפעלו.

"אני את שלי עשיתי, וכאן ולהבא תעשו אתם ככל אשר ביכולתכם"

הרבי חלילה לא מרים ידיים,

הוא מעביר את האחריות

אליך ואלי,

כי מה שנותר בפועל

נוגע לי וודאי.

אז אם אכפת לך באמת,

בנפש, בפנים,

מהמצב הגלותי

בו אנו נמצאים

שבי איתי יחד,

נטכס עצה,

נזרז עניינים,

כי ביאת משיח,

נוגעת לנו בחיים.

אבל רגע, זה לא נגמר

כאן הרבי נותן לנו עצה:

לתת צדקה,

הרי זו סגולה בדוקה!

וקחי ממני עוד כמה טיפים,

איך להכניס ת'גאולה,

אלייך לחיים,

שתחדור לך בד"ם,

ברמ"ח איברים.

הרי אנחנו בדור ההתחלה

האחרון לגלות,

אז בואי נתחיל  ת'הסתגלות!

על משיח וגאולה,

כל היום לדבר,

לדאוג ליידע גם את האחר.

אז בקיצור חברות

לסיכום,

ממצב של שינה מומלץ לקום,

למצב גאולה להתעורר,

זה פשוט מרגיש

לגמרי אחר!

"ויהי רצון… שיפעלו שתהיה גאולה שלמה, בפועל ממש, תכף ומיד ממש!"