חברות אמיצות

.
דבי נכנסת לכיתה מלאת חששות, הכל עכשיו יכול לקרות, ברגע שחיכתה לו כבר חודשים וממש לא חלמה להגיע אליו ככה….
״היי את, איך קוראים לך?״
ילדה גינגית מלאת נמשים מגיעה אליה בדילוגים.
״דבי אלטהויז, מכפר סבא. מי את?״
מעוניינת דבי, ׳היא דווקא נראית חמודה׳…
״ציפי פיטר, יש לך חברות שהגעת איתם מהבית ספר הקודם?
״לא… קצת הרבה מבאס, יש לך פה בנות שאת מכירה?״

״האמת כן, את רואה את החבורה שמה? הן הבנות שהגיעו איתי. לבלונדינית קוראים ליבי איזמוב, לזאתי עם המשקפיים, כן כן זאתי קוראים ריקי גופין ולה קוראים רבקי כהן״.

טוב, אם חשבתי עליה כחברה חדשה אז אינמצב, היא הגיעה עם כל כך הרבה חברות, זאת גם נראית חבורה טובה ומלוכדת. מי היא מאמין שאני, דבי אלטהויז מח2, הילדה הכי חברותית וחסידית ועם מותג ׳המושלמת׳ על המצח מנסה לקושש חברות.

שתיקה עוברת ביניהן

׳היא נראית חברותית וחמודה ממש, לפחות יותר מהבנות שהגעתי איתן מהיסודי׳. ציפי חושבת. ׳יש לי שכל ואני מבינה טוב מאוד שהם צירפו אותי לשמות שאיתן הן רוצות להיות בכיתה. הן רושמות אותי רק בגלל שריקי לא רוצה לשבת לבד. דווקא עד שכבר הגיעו בנות חדשות לבד (חוץ מדבי יש עוד לפחות חמש בנות) אני לא מסוגלת לאזור אומץ ולנסות לפתח את החברות הזאת ולהשתלב עם בנות שיהיה לי טוב איתן באמת… פחדנית שאנ–

״יש פה מקום אולי מקום פנוי לשבת בו?״ דבי מעירה אותה מהמחשבות. ואז מבריק לה משהו בעיניים.

״הנה מאחורי אף אחת לא יושבת בינתיים, את יכולה לשבת שמה וגם ככה נצליח קצת יותר לדבר. ולהתחבר״
הנה הצלחתי! אז מה שהיה לי חיוך נבוך וסומק בלחיים שאפילו בלי לדעת הרגשתי אותן בוערות ממבוכה…

הן מתחילות ללכת לעבר המקום של ציפי, והחבורה של ציפי רק מעבירות אליהן מבטים תמוהים וחסרי הבנה

״היי את את, זאתי שהולכת עם ציפי. איך את קשורה אליה?״
ריקי חוקרת את דבי ושולחת מבטים תמוהים ומתנשאים גם יחד לציפי
״היי, אני דבי אלטהויז, הגעתי מכפר סבא ואני חברה של ציפי״
וואוו עשיתי את זה!!. אני הילדה שכולם אמרו משפטים מסוג זה אליי אומרת אותם לציפי, ילדה שאני בקושי מכירה.

וכך צעדו להן למקום שתי נערות אמיצות וגיבורות, שבלעדי האומץ שלהן לא היו עכשיו צמד החברות הטובות בכיתה

 
#_הטוב-מנצח __