תפריט
ושוב אני לבד,
אני עם העט ביד.
בחוץ יש שירים,
אבל בפנים –
רק המיתרים שלי רוקדים.
רועדים,
ובוכים.
על עולם קשה,
על נסיונות מרים.
על חיים מוזרים,
ועל רגעים מטריפים. ששוברים,
ומהם לא קמים.
כי אין למה לקום.
אין בשביל מה להילחם,
אין מישהו בכל היקום,
שיכול לתת לי יד –
להתגבר.
העולם הזה הוא הר,
מסע שלא נגמר.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
העולם הזה הוא הר.
בשביל זה אנחנו פה!
לטפס על ההר הזה!
והוא כן נגמר.
אבל נגמר הכי בטוב.
אווץ'.
אני מבינה אותך ממש.
זה ככ קשה, ההרגשה הזו, שאין לך את מי לשתף…
אבל, שתדעי-
זה יעבור, בעז"ה.
מותר לנו לכאוב, אנחנו בנות אדם.
ומותר לנו לדעת שיום אחד-
לא נרגיש לבד.
תקשיב י רגע,
לפני כמה ימים הרגשתי בדיוק ככה,
ואז ראיתי בסטטוס של מישהי מכתב של הרבי שאומר ככה (בציטוט):
שניה אני מביאה את הטלפון–
"באם מוצא האדם את עצמו במצב מיוחד, או כפי שהיא קוראת לזה 'בדידות'-הרי 'טבע הטוב להיטיב', ובוודאי שניתנו לאדם זה כוחות מיוחדים להתגבר גם על הקשיים המיוחדים, ולמלא שליחותו בעולמנו זה להרבות אור בעולם, ודווקא מתוך שמחה וטוב לבב ומנוחת הנפש והגוף".
(אגרות קודש, חל"ב, ע' רנ"ח)
💓💓💓
וואוו
תודה על זה
החיים הם משחק מסוכן.
אף אחד לא יוצא מהם חי.
תודה בנות..
לא עוזר
זה ככ קשה לרגיש בדידות😢
רגש ככ גרוע
אין לי מה לומר
השיר הזה נכתב מתוך כאב..