המלך ואני20 (סיום)

אלו דברים שאין להם שעור, מצוות שהתורה לא קבעה שיעור (כמות מדויקת) בכדי לקיימן, והאדם יכול לתת מהם כמה שהוא רוצה הפאה, אדם הקוצר שדה תבואה חייב להשאיר באחד הצדדים חלק מהשדה אותו הוא נותן לעניים והבכורים, הפירות שגדלו ראשונים בשדה, אותם צריך להביא לבית המקדש והראיון, קרבן שמביא האדם כשעולה לרגל, להיראות לפני השם וגמילות חסדים, ותלמוד תורה: אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה, מקבל עליהם שכר צדדי ('פירות', רווח נוסף) בגשמיות בעולם הזה והקרן קימת לעולם הבא, ועיקר השכר, 'הקרן', לא נגרע בשל כך, אלא קיים לו בשלימות לעולם הבא ואלו הן: כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והשכמת בית המדרש לבוא מוקדם ללמוד תורה שחרית וערבית, גם בבוקר וגם בערב והכנסת ארחים, ובקור חולים, והכנסת כלה, להשתתף בשמחת חתן וכלה והלוית המת, ועיון תפילה, להאריך ולהתעמק בתפילה והבאת שלום שבין אדם לחברו, שני אנשים המסוכסכים זה עם זה ובין איש לאשתו, או בין איש ואישה שאינם מסתדרים יחד ותלמוד תורה כנגד כלם: ומעל כל המצוות הללו, גדולה מצוות לימוד התורה לשמה, וגדול השכר שהאדם מקבל עליה גם בעולם הזה.

—

שמנה לב, כתוב כאן דבר מאד מעניין ומפליא: איך יכול להיות שגדול תלמוד תורה יותר מכל מה שפירטנו להלן, שביניהם כתוב עיון תפילה (עבודת התפילה כפי שלמדנו), והרי אמרנו שכל לימוד התורה שיהודי לומד מבוזבז הוא, אם היהודי לא יודע להתפלל באמת בבוקר!

העניין הוא שאכן הלימוד מבוזבז, וזה דבר חמור ביותר ליהודי לא לדעת 'להתפלל', אך הסיבה שכתוב שתלמוד תורה לשלמה גדול יותר ועליו מקבלים שכר גם בעולם הזה, שכר מלא גם בעולם הזה – בעצם תפילה זה חובה. זה פשוט חובה, זו מצווה שאין להקל בה. אך תלמוד תורה ללא תפילה הוא מבובז, ולא תפילה ללא לימוד תורה. כך שניכר שתפילה גדולה יותר מלימוד תורה.

אז למה בעצם כתוב שתלמוד תורה זו המצווה החשובה ביותר? שבעצם הכוונה שאם נדע להתפלל אך לא נדע ללמוד, אוי ואבוי לנו, כי אין מגיעה תפילה ראויה מבלי לימוד תורה לשלמה לפני כן.

ולכן תלמוד תורה כתוב שגדול יותר אף מעיון תפילה, כי כל העניין של לימוד התורה זה בשביל להתפלל, אבל להתפלל לבד? בשום פנים ואופן לאו! הלימוד זה התפילה, זו ממש כמו מילה נרדפת כאשר משלבים אותם ביחד, ובאמת שתלמוד תורה גדול יותר בחשיבות, רק שהבפועל מה שמשפיע על היהודי בעבודת השם נמצא אצל התפילה ורק שם הוא מתבטא. ויש להוסיף עוד בביאור זה.

—

"הרב החסיד ר' נחום, בנו של אדמו"ר האמצעי, הראה פעם לאביו הרבי האמצעי את עבודת התפילה של הר' בנימין קלעצקער, כשהתפלל בבית המדרש הגדול. (לבית מדרש זה היו קוראים "בית המדרש הודו עלינו", שכן הוא היה ארוך מאד. ובדרך צחות היו אומרים, שבבית המדרש זה יכולים להתחיל "הודו" בקצה אחד ולסיים את "עלינו" כשמגיעים לקצה השני).

התבטא הוד כ"ק אדמו"ר האמצעי: משרתי עליון, מלאכי מעלה היו רוצים להתחלף בעבודתו (של ר' בנימין). אדמו"ר האמצעי אמר על החסיד ר' פנחס [רייזעס], שהוא כלל אינו מודה לעושר [הרוחני] שלו. …הוד כ"ק אדמו"ר האמצעי התבטא בהזדמנות אחרת, שבתפילתו הוא עשה בעלי תשובה רבים עד אין שיעור.

בליובאוויטש היה יהודי בשם נחום נחומוביץ, יהודי זה היה "בעל עגלה". פעם נכנס הלה באקראי לבית המדרש , בשעת תפילתו של הרב החסיד ר' פנחס. כשראה את תפילתו שקע בהתפעלות כזו עד שלקח סידור, דפדף ואמר את ה"עבודה" [של תפילת יום הכיפורים], "ועל חטא", ונפל "כורעים", שאצל יהודי פשוט (כעגלון) זוהי הדרגא הגבוהה ביותר. וטען, שהוא והבהמה אינם יכולים להמשיך להיות שווים. ועל כן, אין ברצונו להיות יותר "בעל עגלה", ונעשה לשמש בבית הכנסת.

אמר עליו אדמו"ר האמצעי לאחר אירוע זה: "גולמי עץ" אלו, הם למעלה מגאון הגאונים.

—

כל יהודי לא רוצה להיות שהוא והבהמה (כעת נדבר על הנפש הבהמית ולא בהמה מוחשית) שלו יהיו שווים, זה וודאי. רק תבנה מה תפילה מסוגלת לפעול, התעוררות כזו עצומה.