הללו-יה [פירוש הת-הילי-ם] /9

אז היום בערב נכנס אלינו צום, צום שהוא יום רע לעם ישראל לדורותיו.

ביום הזה נחרב בית המקדש הראשון, נחרב בית המקדש השני, הגרוש יהודים הראשון מאנגליה קרה ביום הזה, גירוש ספרד נחתם ביום הזה, פוגרומים, פרעות ת"ח ות"ט,הרכבת הראשונה מגרמניה לאושוויץ יצאה ביום הזה ואפילו גירוש גוש קטיף התחיל בנווה דקלים ביום הזה…

אם נסתכל על כל המקרים האלו, ניראה שהראשון מביניהם היה אחרי שדוד המלך נפטר, כך שכביכול אין לנו פרק תהילים על היום הזה, אבל אנו כבר יודעות שדוד המלך היה עם רוח הקודש, ואם את תפארת בית המקדש הוא יכל לחזות, כך יכל לחזות גם את בית תפארתנו עולה בלהבות…

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן – למי שלא ברור, מדובר בגולים, ולא סתם הגולים, הגולים לאחר המצור, המלחמה וחורבן הבית, הם שבורים, רצוצים, ולא יודעים את נפשם מצער. תארי לך בחורה בגילנו במצב כזה, ישבה בביתה וראתה איך בי' טבת בונים חומה, מצור, אין אוכל חצי שנה, עומדים למות ברעב, אימהות כבר החליטו לשמור על ילדהן במרום… י"ז תמוז, הבבלים פורצים את החומה, ונכנסים בסערה לעיר, כל בני הנעורים שנראים בריאים וטובים נלקחים לעבודות בבבל. ט' באב, הבית נחרב, האריה השואג עולה בלהבות.. ואת מתחילה מסע ארוך לבבל הרחוקה, איך שאת מגיעה לבבל, את מתיישבת על נהר אחידקל ובוכה, בוכה על חיים שמחים שנגדעו, על משפחות שנשרפו, על רחובות שאין בהם חי… [מוכר מידי?]

עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ- על עצי הערבה הלווים תולים את כלי הזמר שלהם, הרי אין טעם לנגן בזמן שהבית חרב, שארץ ישראל מרוחקת מאחדות ומבבל… אין בהם כח או רצון לשיר אפילו שירים עצובים ונגינות קינה, הלב שבור מידי…

כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן- ואז תפנית בעלילה, מגיעים השובים הבבלים, מגיע נבוזדארן ודורש מתוך "תוללינו" התעללות בשבויים שיתחילו לשיר את שיר ציון- מנגינות המקדש… הם דורשים לא סתם שירי המקדש, דווקא את השירים השמחים, [אלו של שמחת בית השואבה]

אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה עַל אַדְמַת נֵכָר– והשבויים, ללא פחד מעלים זעקה, איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר? איך? לחלל את שירת ה'?? כאן?

אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי– והזעקה מתגברת, מתוך קושי וסבל וצער הם נשבעים, אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני, אם אשכח את ירושלים, אשכח את יד ימין שעליה אני מניח את התפילין, שבה אני אומר קריאת שמע בוקר וערב, אני אשכח את אלוקים, אם אשכח את מקדשו.

תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי- לא אוכל לדבר, אם לא אזכיר את ירושלים כל יום מוטב ולא אדבר כלום, בכל שמחה אני אזכיר את ירושלים, אחרת לא יהיו לי שמחות. הרי גם כשאני שמח, ליבי נתון במזרח למרות שאנוכי בסוף מערב, אסור לי ולא לרגע אחד לשכוח מחורבן הבית שלי…

זְכֹר ה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ– ונוסף על זכרון ירושלים החרבה, יש זיכרון שאנו לא רוצים לשכוח וזה את אויבנו, את רצון לנקמה, "נקום נקמת דם עבדיך השפוך", אסור לנו לשכוח איך הם ללא רחמים, באו וטווחו בנו, שרפו, הרגו ובזזו, שרפו את היכל קודשינו. לא נשכח ולא נסלח. הרי הם עצמם [האויבים] לא קראו רק לכיבוש, אלא להרס מוחלט, עקירת העם היהודי ואשמדתו [מוכר לכן?]

בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ- בת בבל השדודה, בבל, ששדדת אותנו, ה' ישלם לך את גמולך, מה שעשית לנו, ורק רצית וניסית לעשות, קל אלוקי ישראל יחזיר לך מנה אחת אפיים!! רצית להשמיד ולהרוג אותנו? רצית להעלים את העם היהודי מעל פני ההיסטוריה? אז איפה את עכשיו בבל? איפה העם הבבלי הנערץ? קבור עמוק עמוק, יפה יפה, בחפירות ארכיולוגיות על לפני 2000 שנה!! ה' שילם לך את גמולך שגמלת לנו!!

אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע- וכאן אנחנו מגיעות לתיאור שכל כך ברחתי ממנו, וכדי להבין אותו נצטרך עוד סקירה היסטורית זריזה… פרעה רצה שלא יוולד נשיא ישראל ולכן רצה להורגם עוד בטרם יצאו מרחם אימם, וכשזה לא עבד לו הוא זרק אותם ליאור, או לבנית הפרמידות. וכך גם כשנכנסו הבבלים לרושלים הם דאגו דבר ראשון לכאב לב של הלוחמים, לקחו את ילדיהם הרכים ו…[תקראו את הפסוק…] וכך עשו גם הרומאים שבאו, מי שעשה ברית מילה הגיע ל [הפסוק…] ואז שם זה לא נגמר, הנאצים ימח שימם עשו זאת גם… אבל הפסוק הזה לא מתאר את מה שהעולם עשה לילדינו, הוא מתאר את מה שיגיע על הראש של מרצחינו, ילדיהם ימותו מיתות אכזריות ונוראיות. ולא סתם, דוד מהלל את מי שיעשה זאת "אשרי".

וכאן, בכאב לב ושיברון נעבור לנקודה החסידית:

שהיא הפעם גאולה ומשיח,
ערו ערו עד יסוד בה- "לשון חורבן, ואינו נופל אלא על דבר שעוקרים שורשיו מהארץ" [רשי]
בעצם רשי מסביר, שכאן, יש תקווה,

דוד המלך קורא לגולי בבל לחזור אחרי שבעים שנה ולעורר את היסודות, בעצם לחזור לירושלים בחורבנה ולחפש את יסודות המקדש שלא נעקרו על ידי הבבלים. וכך כנסת הגדולה יכלה לדעת את מקום המקדש ולבנותו מחדש…

אך בבית שני, הרומאים עקרו את היסודות, ולכן כשחזרנו לכאן כל פעם, לא יכלנו לדעת איפה לבנות את הבית. ואנו רק מחכות שהוא ירד אלינו מהשמים מוכן ומתוקן יחד עם משיח צדקינו מיד ממש!!

שנזכה עוד היום, ולא נצום כלל

[ובתוכנית הגלותית והנוראית, צום קל ומועיל] יסולאל