הלב שלי /21

רגע האמת

לפרק הקודם
מדי פעם אנשים נתקלים באמת, אך רובם תופסים את עצמם וממהרים לדרכם כאילו דבר לא קרה

מאות אנשים עמדו מול הנהר שזרם בדממה.

בעוד כמה רגעים, המון האדם הזה, יהיה חלק מהעם היהודי.

מיכאל עמד ביניהם, יודע שאלוקים בחר בו, ויקבל אותו תחת כנפיו.

והוא מוכן לקבל על עצמו, את עול מלכות שמיים.

"מיכאל?", קול מוכר קורא בשמו, קול שהנחה אותו כל הדרך הנה, "רבי יצחק!".

"מיכאל תלמידי היקר", טון דיבורו של רבי יצחק מלא בשמחה וקורת רוח, "ידעתי שתגיע הנה".

"הגעתי אתמול בלילה", מיכאל אומר, "אבל… איך ידעת שאבוא?", הזיכרון ההוא עדיין צרוב במוחו, כמעט עצר אותו מלהגיע הנה.

רבי יצחק נאנח, "חששתי שלא תבין את כוונתי", הוא הרהר לרגע, ואחר החליט, "תמתין לי כאן אחרי המעמד", ונעלם.

מותיר את מיכאל שנשאר סקרן לעקוב אחרי דמותו המתרחקת, בפעם השניה.

"למה בחרת לבוא הנה?", רבי יצחק ניגש למיכאל מיד כשנגמר מעמד הגיור ומציע לו להצטרף אליו לסיור ברחובות העיר.

"כי ידעתי שכאן נמצאת האמת, ורציתי להיות חלק ממנה", מיכאל עונה את הברור מאליו.

"ומנין לך שזה אכן כך?".

"מה זאת אומרת?", מיכאל מתבלבל.

"זאת אומרת שבבריאת העולם נטבעה בו אמת אחת ומוחלטת, אך לא לכל הנבראים יש את הכלים לגעת בה, ואת זה רציתי שתבין, מיכאל".

רבי יצחק פנה לכיוון הכניסה לבית הכנסת החדש, "אלוקים רוצה את הלב של כל יהודי, אך לא כולם שייכים לזה". רבי יצחק מסביר, ונעלם בתוך המבנה.

משאיר למיכאל נקודה למחשבה.

לא כולם שייכים לזה.

אדנאן הוא אחד מאלה שלא שייך.

אדנאן, שיחד איתו למד והבין, לא נמצא כאן, הוא לא בחר באמת כדרך חיים.

ואבא שלו, ושלוואן, שאפילו להכיר בה לא זכו.

אלוקים בוחר את הדבקים בו, מיכאל.

זכית.

—–

באותו הלילה האירו בשמים רק שני כוכבים, אורו של שלישי חסר, כאילו הבין את שקרה.

ותחת אורם, כותב מיכאל לאבא שלו, מכתב שלעולם לא יגיע אליו.

אבא שלי.

מאז הייתי ילד קטן הערצתי אותך, אהבתי את האבא הגדול והחזק שלי.

גם כשבגרתי ובחרתי לי דרך אחרת, וגם כשהבנתי שלכל אחד מוכן מסלול חיים אחר.

איני כועס על שהיה, הכל כוון מהשמים כדי שאשאר כאן, ואשקע בלימוד התורה עליה מושתת העולם.

שלום אבא,

דמותך לעולם תהיה חקוקה בתוך הלב שלי.

מתגעגע, בנך מיכאל.