תפריט
בורא עולם
לפרק הקודם
יש בכוחה של שאלה אחת להיות הרסנית יותר מאשר אלף תשובות
מיכאל הניח את הנוצה על השולחן, גלגל את הקלף ונתן אותו למפקד הכנופיה שעקב אחריו בתשומת לב.
רגע ארוך של שתיקה, ואחריו הוא נגרר בחזרה אל האוהל הקטן, שומרי צעדיו מושבים אותו בכוח על האדמה הקשה, צמוד לעמוד שעמד במרכז האוהל, כבלו את ידיו מאחוריו, ונסוגו אל הפתח, דרוכים לכל תזוזה.
"בורא העולם הזה", מיכאל לוחש חרישית, מקווה שהשומר שפתח האוהל לא יסתובב ויראה אותו.
"כששמעתי עליך, סיפרו לי שאתה מנהל את העולם הזה, וכל דבר שקורה בו, הוא בהשגחתך המלאה".
במשך שעות ישבו הוא ואדנאן עם רבי יצחק, שאלו, בדקו ובעיקר, רצו לדעת, להבין.
"ובהשגחתך הפרטית המופלאה, הנחת כל אחד במקומו המתאים לו, שרק בו יוכל לקיים את הייעוד לשמו נברא.
לפני חודש, שלחת אלינו אותות לקיומך דרך חלומו של המלך, כשהכיר אותך המלך, הכרתי אותך גם אני.
הייתי מוכן ללכת אחריך בלב שלם וויתרתי על אחוזתו של אבא, התעלמתי מהמכשולים שעמדו לפני, ויצאתי לדרך שתחבר אותי אליך.
ועצרת אותי.
ואם כל מה שלימד אותי רבי יצחק, והאמנתי בו, נכון, ואתה מנהיג את העולם, ומשגיח על כל מה שבראת בו, אולי נועדו ימי השבי לאותת לי כי אינך חפץ בי?
האם ייתכן שכשעזבתי את האחוזה, וויתרתי עליה, כפרתי בשליחות לשמה ירדתי לעולם הזה?"
החבל המהודק שורט את כפות ידיו שדם החל לזלוג מהן, והוא לא יכול לעצור אותו.
ובשפתים יבשות מיממה של רעב וצמא, הוא פונה שוב וקב"ה, ושואל:
"אלוקים, אני יודע שאולי טעיתי, שלא היה זה ייעודי בעולם,
אבל, האם אכן כל זה היה לשווא?".
פתאום, בבת אחת צפות כל המחשבות הכואבות אותן ניסה להדחיק אתמול בבוקר, מגבירות את הכאב, הצער והעצב.
וכל אותם אלה שכיכבו במחשבתו, הדהדו כעת באוזניו בטון מצמרר,
לשווא שווא שווא…
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
5 תגובות
מדהים
מודה על הווה
אני כללכך אוהבת תסיפור הזה
והשאלה הזאת שנמצאת בחיים שלנו כלכך הרבה
תודה
מטריף כמו תמיד
תודההה… ?
איזה שיח כן (כנה בלעז) ופשוט. יוצא הישר מהלב.
מרחמת עליו
יהיה לו טוב בסוף…
[ספוילר, בפרק הבא מגיע השיא של המונולוג]