הי, אם תאהבי אמשיך לפרסם

אם תאהבו אמשיך לפרסם עוד פרקים… מחכה לתגובות

היא צועדת במהירות ברחוב כשמחשבות ממלאות את מוחה.
יש לה מה להספיק היום. והרבה.
היא חוצה במעבר החציה כשללא הכנה מוקדמת רכב שחור מתפרץ לכביש.
צעקות וצרחות ואז
שקט.
וחושך.
והגשם שממשיך ויורד באדישות על האספלט השחור
כאילו לא הפסיקו חיים עכשיו.
קול הסירנה המייללת שהגיעה במהירות נשמע ברקע
והפרמדיקים החלו בהחייאה וחיבור למוניטור.
אפס. קו ישר.
כשידיו רועדות ופיו ממלמל תפילה המשיך מאיר בחייאה.
כלום.
זה לא יכול להיות.
פעם אחרונה
מתוח וחושש.
מפחד מהרגע הבא
כלום.
אין דופק.
וגם לא נשימה.
לא! לא! לא
זה לא הגיוני
הוא רוצה לצרוח
שמואל לוקח אותו לצד
נותן לו לבכות.
"מאיר עשית מה שיכולת לעשות. מי יחיה ומי לא עלינו ימות זה הוא קובע"
אמר שמואל בהצביעו לשמיים.
השחורים
שמקבלים ברגעים אלו נשמה טהורה

———-
"אבא, אני רוצה את אמא"
בוכה מלכי בשקט
גם אני רוצה אותה.
גם אני.
חושב חיים.
בדיוק אז נכנסו השכנים לוין ממול ובאו לעזור במה שניתן.
הבת הגדולה לקחה חסות העל הילדים והאב הגיע לנחם.
כך עבר עוד יום מהשבעה.
הוא לא צריך לשמוע כמה מיוחדת הייתה אסתי.
הוא יודע את זה.
טוב מאוד הוא יודע.
ההלוויה הייתה קורעת לב.
שילד בן 4 אומר קדיש.
ואחריו יש את מלכי,חני,ואלי בן החודשיים.

———
"דבורי כץ"
פה
"לאה גרינברג"
פה
"נחמי כהן"
המורה אני כאן
"רבקי לוין"
כן
"חני מרסון"
מה?
והמורה שרק ממלאת מקום ממשיכה.
כולן פה.
" בנות לפני שנתחיל בשיעור יש לי הודעה חשובה שהתבקשתי להעביר לכן"
המבטים הופנו אליה
"אז ככה…אתן כיתה ו' ובבית ספרנו יהיה בע"ה טיול מיוחד לבת מצווה עם האימהות!!"
צעקות התרגשות נשמעו ומלכי נשארה לשבת ולדבר עם לאה.. בכלל לא מתרגשת.
"טוב בנות אנחנו נתחיל בשיעור,אני בהחלט מבינה את ההתרגשות ובע"ה היום תקבלנה הזמנות לטיול המיוחד" אפילו המורה התרגשה.
רק מלכי לא.
כי היא תלך לטיול עם דודה או סבתא..