תפריט
יש לי שאלה… שנה שעברה לימדה אותי מורה שלא הסתדרנו בלשון המעטה, אני ילדה טובה יחסית, כאילו רגילה כזאת אבל היא תמיד רואה דברים קטנים ומעצבנים שהיא ממש נתקעת עליהן. למשל לא רציתי להתפלל מנחה, והיא הכריחה אותי או שהיא ממש מקפידה על זמנים ואני מאחרת לפעמים טיפה, וזה מבחינתה משהו נוראי וכו'. בקיצור הבעיה היא שהיא ממשיכה ללמד אותי שנה הבאה ואני פשוט לא סובלת לא אותה ולא את השיעורים שלה. זה מקצוע של בגרות… ואוף עוד מעט תחילת שנה וממש לא בא לי לסבול ככה כמו שנה שעברה… יוצא לי כל החשק. אוף, תמר.
תמר יקרה ואהובה,
אכן תחושה מעיקה להתחיל את השנה עם מורה שלא הסתדרת איתה בעבר. מבינה אותך לגמרי.
את רוצה שיראו את הטוב שבך
לא מזמן למדתי על עקרון חדש ומאז אני מוצאת את העיקרון הזה הרבה בחי. אסביר אותו ואתן כמה דוגמאות שימחישו אותו: עקרון זה נקרא "עקרון פארטו". פארטו חקר את הפערים הכלכליים וגילה שכ- 80% מהעושר של איטליה מגיע מכ- 20% מהאוכלוסייה שם. הכלל הזה בא לידי ביטוי כמעט בכל תחום בחיים שלנו. חשבי על כך, 80% מהאנרגיות של המורה יוצאות על 20% מהתלמידים, 80% מהמסים שיש במדינה מגיעים מכ- 20% מהאוכלוסייה, ב- 80% מהזמן שלנו לקראת שבת אנחנו מתעסקים ב- 20% של המטלות לקראתה, 80% מהבטריה בפלאפון נגמרים בגלל 20% מהאפליקציות… והדוגמאות עוד רבות.
איך עיקרון זה קשור אלייך?! כשקראתי את שאלתך הרגשתי שהבקשה להתפלל מנחה או ההערה על האיחורים מצד המורה, מציקות לך לא בגלל ההערה עצמה אלא בגלל משהו עמוק הרבה יותר. הרי, אין לך משהו נגד תפילת מנחה ואת גם יודעת שלבית הספר צריך להגיע בזמן. למיטב הבנתי והרגשתי, השורש שיוצר אצלך את הקושי והתסכול הוא – שבעינייך המורה בוחרת להתמקד ולהעיר על 20% ממך, הפחות טובים, (האיחורים, תפילת המנחה) ולא על ה 80% הטובים שלך. דבר שיוצר אצלך תחושה טבעית שההתנהגות הטובה שלך היא מובנת מאליה אצל המורה והיא "תופסת אותך על הקטנות". חשבי על כך, אילו זו הייתה מורה שאת מרגישה שהיא רואה את העיקר שבך- את המידות הטובות, הלימוד הרציני, עבודת ה' שלך, הצניעות שבך והייתה שמה על זה את הזרקור- ההערות על האיחורים ועל תפילת המנחה לא היו יוצרות אצלך תסכול בכלל והיית שוכחת מהן תכף ומיד. במצב בו היית מרגישה שרואים את ה80% שלך, ייתכן שההערות האלה אפילו היו נראות לך לגיטימיות וייתכן מאד שהיית משתדלת שלא לאחר אם זה כל כך מפריע לה.
לבקש שיבינו אותך
לפני שאומר מה אני חושבת שכדאי לך לעשות לקראת שנה משותפת נוספת, כמו כל בני האדם חשוב לי שתזכרי שהמורה גם היא בן אדם. גם למורה יש רגשות וגם עליה עוברים עליה דברים. אף פעם אי אפשר לדעת למה היא עושה דברים מסוימים. חשוב שתשתדלי, למרות הקושי הכרוך בכך, לדון אותה לכף זכות ולהאמין שהיא לא עושה משהו מתוך רוע או רצון לפגוע בך.
אם אני הייתי המורה שלך, הייתי רוצה כל כך שתבואי ותשתפי אותי ברגשותייך. שתספרי לי מה את מרגישה ושנחשוב יחד איך אנחנו יכולות לעזור לך בנושאים שקשים לך. חשוב לעשות תיאום ציפיות. ייתכן שהמורה הזו בכלל לא יודעת שזה מפריע לך או מתסכל אותך. ייתכן שהוא חושבת שאת יודעת שהיא מעריכה אותך ולכן מרשה לעצמה להעיר לך על ה 20%. לצערי, לא תמיד הכל גלוי לפנינו המורות וחשוב שתמצאי את הדרך לשתף אותה בתחושותייך. תוכלי לדבר איתה פנים מול פנים, להתקשר אליה, לבקש מההורים שלך שידברו איתה באסיפת ההורים על כך ואפילו לכתוב לה מכתב לקראת ראש השנה. אל תתביישי. הגיעי בגישה חיובית ועם רצון להתחיל פרק חדש ומוצלח בדרך המשותפת שלכן.( ייתכן מאד ששיתוף כזה יהיה חדש גם לה ויעורר אותה ). מה שהכי חשוב זה לא לטאטא מתחת לשטיח! נסי לדבר איתה- מה יש לך להפסיד? אני בטוחה שהיא רק תעריך אותך! כמורה, אני הייתי מעריכה אותך! וכשהכל יסתדר ביניכן, גם השיעור שלה יהיה יותר אהוב- מניסיון.
טוב מתוק
לסיום, הרבי מליובאוויטש הסביר פעם מדוע יש כפילות בברכה "שנה טובה ומתוקה". מדוע לא אומרים רק "שנה טובה?"
הוא מסביר שכל מה שעובר עלינו הוא לטובה, כי הכל מה' יתברך. אבל אנו מאחלים זה לזה שנרגיש את הטוב הזה גם בגשמיות. שכל הטוב שעובר עלינו יהיה גם מתוק בפה.
אז תמר יקרה, אני מאחלת לך שתהיה לך שנה טובה ומתוקה!
עלי והצליחי! חלי
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
19 תגובות
טובב כרגיל אני בוחרת פוסט בלי תגובות….
אז כההההה
ברוכות הבאות ??????
לסיפור שהרכבנו ב'יש לי רצונות'
כפיים??????????????????????
הבהרה חשובההההה:::::
(מודגשש ואדוםםם!!!!)
אם מממממשששש באלך להגיב לי על כישרונותי הברוכים בחיבור הקטעים (כע מה חשבת שאני כזאת מוכשרת וכתבתי הכל לבד?!! חחח לאאא חיה בסרטט!)
אז נא בבקשההה להגיב ב'יש לי רצונות'??
https://shutafotbaderech.co.il/the_drawer/%d7%99%d7%a9-%d7%9c%d7%99-%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa/#comment-161538
כדי לא להפריע לסדר הכרונולוגי של הסיפורר
מוזמנות להעיר בכיף אבל רקקק שםם!!!!!
וגם מוזמנות להציע שם לסיפור,
אני יחלק את הסיפור לכמה תגובות כדי שהאתר לא יקבל חום,(קורונה!!!!)
ותזהו את זה לפי המספרים (אמממ סיבכתיי תבינו לבד בהמשךך)
בבקשההה לא להגיבב כאןן!!!
אוהבת
פדלולהה
אזז ככה בתור התחלה שמות התפקידים והתכונות של כל אחת מהם:
(יוסיף תגובות בת בהמשך….)
זה בינתיים בערך ישפץ בהמשךך:
הנה הסדר שלנו פללם פלם פלםםם?
ספרינגפילד היא הראש של פלוגת 770:
נחמדה למדי, טיפוס מאוזן ומיושב כזה ולא קיצוני לשום כיוון, מפרגנת אבל ממש לא בקטע חנפני, יש בה משהו מאוד אותנטי ואמיתי שגורם לאנשים להקשיב לך, יש לה איזון פנימי בין השכל לרגש שגורם לך להישאר רגועה גם בזמנים לחוצים.
???
אלי סגנית ראש יחידת 770 (אחראית אזור סיני- מצריים):
בתפקיד פיקודי, בתפקיד לא מבצעי, קשוחה וסמכותית, מנתחת מצבים בבהירות, מבריקה, לוקחת אחריות ודואגת לפרטים הקטנים (בדרך כלל…), טיפוס הגיוני ולוגי אבל עם הבנה טובה של רגשות, 'קוראת אנשים', טקטית.
???
עכשיו מתחתן יש שתי יחידות מבצעיות, כח עזר, ויחידת מחשבים.
האחראית של היחידה המבצעית הראשונה היא גל:
בעלת שליטה עצמית, יודעת לשלוט ברגש ולהדחיק אותו, יש לה את זה בלהיות קרה ואדישה, קצת צינית לפעמים, יכולת פיקודית מאוד טובה, יכולות פיזיות מרשימות.
???
ומתחתיה יש את במבי:
לפעמים צינית, מחשיבה את עצמה כמוסרית למדי, לא אכפת לה להיות שונה, לא נלחצת ממה אחרים חושבים עליה, עם ביטחון עצמי, רציונלית ושולטת ברגשות.
???
וגלידונית:
חמודה, חברה של כולם, אחראית, בעלת זיכרון חד במיוחד, מסתורית כזאת אבל יש לה רעיונות פצצה (תרתי משמע), תמיד מצילה את המצב. טוב תגידו אם זה טוב..
???
האחראית של היחידה המבצעית השניה היא חצי משרה:
כריזמטית ומנהיגה מלידה, עפעוף עין אחד שלה ואת עושה כל מה שהיא מבקשת, הפה שלה כמעט ולא בשימוש מדברת בעיקר עם העיניים למה לה לדבר עם הפה? בזבוז זמן וכח.
???
מתחתיה יש את גולה:
כשצריך היא רצינית, משתדלת ללכת בעקבות ההיגיון, בעלת שליטה עצמית ויודעת לנהוג באיפוק כשצריך, לוקחת אחריות, מוכנה לעשות את העבודה השחורה.
???
מקלות:
חולה על אקשן והרפתקאות אם יש משהו רציני היא מיד תפר אותו. זורמת ומקורית למדי.
???
וגלגלים:
אחותה הגדולה של מקלות שבאה לשמור עליה שלא תעשה שטויות, חושבת שהיא אמא שלה וכל הזמן מנסה לחנך אותה.
???
ועכשיו ליחידה של המחשבים שם יש את שושי:
בלתי צפויה עם יציאות לא סטנדרטיות, שוברת מוסכמויות, אוהבת לחשוב בהגיון. זורמת ברמות וחברה של כולן, ישרה, יצירתית ממש לפעמים יותר מיד, שנונה וצינית.
???
וחמניה:
רוצה להיות המחשב בעצמו חושבת שזה יותר מגניב מרק לעבוד בו אדישה ויודעת להרים את גבתה הימנית בלי להרים את גבתה שמאל באופן מעורר השתאות.
???
עכשיו יש לנו את הכח עזר עם אגסית היחידה:
היא ילדה מטורללת, שלפעמים יכולה להיות רצינית להחריד וחננה ברמות לא נתפסות. חסידית חדורה (ברמה של לחלק כרטיסי משיח לערבים ונש"ק לנשותיהים.) נתונה למצבי רוח משתנים ובנויה מכל קצוות הקשת. אה והיא אוהבת סדר אבל לא בארון רק באופי.
???
פדאל:
חכמה, יש לה יציאות והיא חופרת של החיים. שהיא עם בנות חדשות בהתחלה היא שקטה עד שהיא מרגישה בנח עם המצב ואז היא חוזרת לחפור של החיים. היא אהובה ורגישה ואוהבת מגנום (חשוב!!! היא יכולה למכור בעד זה מידע קריטי לאויבים)
???
קרמבו מעוך:
עדינה מדיי בשביל המוסד אבל בגלל שכנועים של גל הסכימה להצטרף, רוצה להיות בוגדת.
???
והלה:
החובשת של היחידה, מאופקת וקרה, שובבה, זורמת, יודעת להכיר תודה. יש לה תוקף שצריך, אבל מעירה בעדינות.
???
רכבת:
הצטרפה למוסד במפתיע ע"י עזרתה בתפיסת המחבל שפגע בה. יודעת חמש שפות ושמה לב לפרטים הקטנים, נותנת משמעות גדולה לחיצוניות של כל אדם ומדברת יותר ממה שצריך.
???
חיה:
סוכנת מוסד שלא קשורה ליחידת 770, נמצאת בשבי אצל החוטפים במשך זמן לא ידוע.
???
רינה:
סוכנת שב"כ שרוצה לעשות עסקים עם המוסד. יש לה חיוך דיפלומטי? (הערה: זה חיוך מעצבן לא דיפלומטי!!)
תקציר שערכה אליי::
חברות!!!!! סוף סוף—– סוף!!!!
אז הנה תקציר לעלילה שכתבתי מכל הרעיונות שעלו כאן. חובה לקרוא בעיון!!! מומלץ יותר מפעם אחת…
[הערה חשובה: הורדנו את הקטע בירושלים ואת הילד שנפצע]
המוסד עולה על כך שמשלוח נשק מגיע מאיראן למצרים ומשם הוא עומד לעבור לישראל דרך ארגוני הטרור. חמולת סווארכה מסיני הם מעבירים את הנשק ממצרים דרך סיני לישראל.
במבי נסחטת ע"י זוג ערבים מחמולת סווארכה. הם פוגשים אותה בכל מיני סיטואציות ומאיימים על חייה וחיי משפחתה אם היא לא תפעל לפי מה שהם אומרים לה. הם מאלצים למסור מידע שגוי. אחרי שהיא חוזרת מאחת המשימות ממצרים היא מעבירה לאלי מידע שגוי שהיא שמעה על כך שהנשק עובר במקומות מסויימים למרות שבפועל הוא בכלל לא עובר שם. המוסד לא מצליחים לעלות על הנשק במצרים וסיני בגלל המידע השגוי.
מידע שגוי מגיע למוסד שהנשק הולך לעבור לידי תא טרור חדש בשטחים, מסירת הנשק הולכת להתבצע בוואדי ביר זית ליד רמאללה.
*כאן מתחיל הסיפור*
החוליה של גל מגיעה לואדי ביר זית שליד רמאללה {לכתוב על זה קטע דחוף!!!} שם אבל לא מוצאת כלום כי המידע היה שגוי… הם חוזרים למטה בתחושת כישלון.
השב"כ כועס על המוסד שהמשיך לטפל בעצמו בעניין למרות שזה הגיע לשטחי ישראל (שזה בתחום אחריותו של השב"כ) ובסוף נכשל ולכן הוא לוחץ על המוסד שישתף איתם פעולה. גולה ומקלות נשלחות למטה השב"כ לשתף פעולה.
החוליה של גל נשלחת לסיני כדי לנסות למצוא מידע חדש על הנשק שהועבר. משתלטים על הרכב להם וברגע האחרון החוליה של חצי משרה מגיעה לשם ועוזרת להם.
החוליה של חצי משרה נשלחות לסיני (גלגלים מצטרפת עכשיו). בדרך הן מגלות סיכות איתור על האקדחים שבמבי שמה (בגלל הסחיטה).
כבר קודם ספרינג ושושי קולטות שיש מישהי שמשתפת פעולה עם הערבים בגלל הגיע הרבה מידע שגוי. ספרינג לא יודעת על מי אפשר לסמוך ולכן היא מחליטה לפנות לעזרת השב"כ שכבר ממילא מעורב בסיפור.
השב"כ חושד שאחת מהסוכנות המוצבות באזור סיני באופן קבוע- הלה ואגסית- היא המשת"פית ולכן הם מביימים חטיפה שלהם כאילו על ידי ערבים ומנסים לגלות אם הן נאמנות או לא. \\\\חיה היא מהשב"כ ולא מהמוסד\\\\.
השב"כ מציגים את חיה כסוכנת שב"כ 'רעה' שמשתפת פעולה אבל באמת זה לא נכון. חיה מנסה לדבר איתם ו'לשכנע' אותן לשתף פעולה עם ה'ערבים' שהם בכלל שב"כ כדי לראות אם אחת מהן בוגדת. בסופו של דבר הלה ואגסית לא מוכנות לשתף פעולה עם ה'ערבים' ואז חיה מגלה להן שמי שחטף אותם זה היה השב"כ וזה היה מבחן נאמנות בשבילם…
השב"כ מחליט גם לשלוח סוכנת שלו (רכבת) שתהיה יחד עם סוכנות המוסד במטה ותראה אם הבוגדת היא משם… בדרך רכבת נפצעת על ידי ערבי. הערבים ניסו להרוג אותה כדי שלא תגלה שבמבי משתפת פעולה. ספרינג מקבלת אותה למוסד כי היא יודעת שהיא סוכנת שב"כ שבאה כדי למצוא מידע על הבוגדת. כולן לא מבינות מה פתאום מקבלים אותה ובסוף ספרינג מגלה לאלי שהיא מהשב"כ והיא באה לגלות אם יש מישהי משת"פית מבינהם.
לבינתיים ספרינג מחזירה את החוליה של גל למטה וחוקרת אותן כדי לגלות מי הבוגדת. בסופו של דבר במבי לא מגלה כלום, והן נשלחות חזרה לסיני יחד עם החוליה של חצי משרה לפי התוכנית המקורית.
נוי, אחות של במבי נחטפת יום לפני והיא נלקחת למחסן בסיני. במבי מקבלת כמה שיחות טלפון מלחיצות.
כשהחוליה של חצי משרה נכנסת לסיני ובמבי, גלידונית וגל מחכות באזור כגיבוי, במבי מקבלת שיחת טלפון מאחד הערבים שסוחטים אותה והוא מודיע לה שאם היא לא מוסרת לו עכשיו פרטים איפה נמצאות החוליה של חצי משרה אז הוא פוגע בנוי. לאחר התלבטות במבי מחליטה לגלות את כל סיפור הסחיטה לגל ולגלידונית. לבינתיים הן לא מגלות לאלי וספרינג כלום.
לבינתיים החוליה של חצי משרה בסיני מנסות למצוא מידע על הנשק. הן שומעות שיחה של שתי נשים מחמולת סווארכה שאחת מהן אומרת לשניה לא להכנס למחסו כלשהו {תכתבו את זה אמין} כי יש שם שבויה. החוליה מחליטה לנסות לבדוק מה יש שם… (שם נמצאת נוי).
החוליה של חצי משרה מדווחות לגל שהן מנסות להכנס למחסן כלשהו כי הן שמעו שיש שם שבויה ואז גל מבינה שאולי זאת נוי. היא מספרת להן על החטיפה שלה. בסוף הן נכנסות למחסן {איך?? מה קרה שם???} ומשחררות את נוי. בדרך חזרה לישראל הן מסתבכות קצת במרדף עם ערבים והן מזעיקות את הלה ואגסית (שכבר הצליחו לשכנע את השב"כ בחפותן) והן באות יחד עם חיה מהשב"כ ועוזרות להן להגיע לארץ ואז במבי ונוי מתאחדות!!!!
רכבת לא מגלה אף בוגדת במטה המוסד, ספרינג ואלי סולחות לבמבי הכול ופתאום אז הן מגלות ש………..
הכל בא על מקומו בשלום!!!!!
וה——פרולוג שלנווו
דירת מסתור במצריים.
לשתי הדמויות שישבו בסלון ודיברו בלחש לא היה שמץ של דמיון לדמויות שרק לפני כשעה קלה יצאו מהרכב בקצה הרחוב.
"עשינו את זה, אחרי חודשיים של חזרות זה עבר סוף סוף" אמר הבחור בין ביס לביס מהפיתה שאחז בידו. האיש שלידו לחש "מה אתה מתלהב חביבי זה היה רק הפעם הראשונה נשאר לנו עוד לפחות 3 סיבובים".
"למה אתה תמיד חייב לקלקל?" רטן
"אתה יודע שאני לא יהיה רגוע עד שהכל יעבור כמו שצריך" הוא שאף עוד קצת מהנרגילה שבידו. היה כמה שניות של דממה והבחור אמר בעצבנות "בסדר בוס אל תדאג הכל יהיה בסדר". הבוס שלח אליו מבט מצמית "אתה יודע שאני לא אוהב שמרגיעים אותי".
הבחור החוויר, הדבר האחרון שהוא רצה לעשות זה להסתבך עם הבוס, "טוב תשכח מזה אני לא אמרתי כלום" הוא חש את עצמו נלעג מול עיניו של הבוס אבל לא היה לו בררה "רק רציתי להזכיר לך שיש את הבחורה הזאת מהמוסד הישראלי איך אמרת שקוראים לה?"
"שקט טיפש לא אומרים כאלה דברים במיוחד שלא צועקים אמא שלך לא לימדה אתך את זה?" הבוס צעק "אני לא מוכן להיות עם מישהו שעוד שנייה מסגיר אותנו עם הפטפוטים שלו" יצא מהדירה וטרק את הדלת מול עיניו ההמומות של הבחור.
***
באותו זמן במטה המוסד בישראל
דלת המשרד של ספרינגפילד נפתחה "שושי מה את חושבת שאת עושה?" שאלה ספרינגפילד בהלם.
"המפקדת זה דחוף, עד עכשיו חמנייה ואני רק חשדנו אבל עכשיו זה בטוח, יש בינינו חפרפרת." אמרה שושי בנשימה אחת.
"ואיך הגעתם למסקנה הזו?" ספרינגפילד ניסתה לשמור על קול רגוע אבל זה דיי בלט שהוא רעד. שושי הייתה באמצע להתנשף מהריצה "כבר שבוע שעבר חמנייה הבחינה שמישהו חדר למחשב, בהתחלה חשבנו שזה מישהו מבחוץ אבל עכשיו ראינו שזה בא מהמחשב שלנו ישר רצתי להגיד לך".
ספרינגפילד בקול חסר אונים "אולי כדאי שתגידי לאלי?"
שושי הביטה בה ברחמים "נראה לי שהמפקדת לא הבינה, זה מישהי מהאגף שלנו, כרגע אי אפשר להגיד לאף אחד, גם לא לאלי" השפילה את עיניה ואחרי שנייה הרימה אותם כדי לראות שהחדר שרק לפני שנייה ספרינגפילד החיוורת היתה בו ריק.
***
אלי נכנסה לחדר עם ערימת דפים ומחשב נייד כסוף. "טוב נתחיל בשחזור ראשוני ואחרי זה נשחרר אותכן לכמה שעות"
גל החמיצה פנים וגלידונית נאנחה קשות. גולה הביטה בהן במבט מזהיר.
"נתחיל. באיזה שעה הגעתם למקום?" שאלה אלי וקשקשה בעט ורוד על אחד הדפים שהיה מולה.
"שתיים עשרה ושבע עשרה דקות". במבי.
"איחור של שתי דקות" המהמה גולה שהקלידה את הנאמר.
גל השפילה ראש. "וזאת לא הייתה הפאשלה הראשונה שלנו לאותה הערב" היא אמרה קדורנית.
אלי הזדקפה "קרה משהו מיוחד קודם?"
"לא" אמרה גלידונית "אבל היה שם דמות מוזרה שהסתובבה באזור. כשיצאנו מהרכב היא נעלמה בפתאומיות ולא ראינו מה איתה"
אלי העבירה את מבטה לגל "יכול להיות שזה היה סתם מישהו שהחליט לצאת לטיול לאור ירח אבל יכול להיות שהוא קשור לארגון טרור. לא היתה לנו ברירה. שאלנו את נבטי חמנייה בקשר והיא אמרה לנו להמשיך כרגיל"
שלוש וחצי שעות אחר כך, כשהשמש כבר זרחה, התרוממו כל הנוכחים בחדר. "אחד עשרה ארבעים וחמש אתם כאן בלי איחורים" אמרה אלי והסתובבה אל הפתח.
במבי הנהנה, גל אפילו לא טרחה להגיב וגלידונית פיהקה פיהוק כזה גדול עד שחצי משרה הייתה חייבת לציין "ואל תשכחו לכוון את השעונים המעוררים שלכם". במבי חייכה חצי חיוך "אחרי אימונים במוסד כבר שכחתי מה זה שעון מעורר".
אלי יצאה אל המסדרון ואחריה נבטי חמנייה, שושי וגולה. הן נכנסו למשרד קטן יותר שהיה בסמוך. יש להן עוד עבודה רבה להיום. השאר התרחקו מהם לכיוון השני של המסדרון.
נבטי חמנייה הכינה לעצמה כוס קפה במכונה שעמדה בסמוך. שושי פתחה פחית אקס-אל שעמדה על השולחן. אלי החליטה לשמור את ההטפה הקבועה על הקופאין להזדמנות אחרת. בתפקיד שלהם אין מקום לפריווילגיות מיותרות כמו שמירה על הבריאות.
גולה פתחה את המחשב והקריאה לנוכחות תקציר של מה שהתרחש באותו לילה. "החוליה של גל הגיעו באיחור של שתי דקות בגלל דמות מוזרה שהסתובבה שם"
"ייתכן שזה מישהו שקשור לעסקת הנשק?" קטעה אותה נבטי חמנייה.
"שאלות על דפים. אחר כך נדון בהם" פקדה אלי וזרקה מספר דפים לבנים שהיו בידה על השולחן "גולה תמשיכי בסקירה של המאורעות"
"הדמות נעלמה לאחר שתי דקות. נבטי חמנייה פקדה עליהם לפעול כרגיל. גל וגלידונית הלכו לעמדה שבשיחים ובמבי התרחקה משם עם הרכב. רבע שעה אחר כך דמות עם מעיל גשם ירוק הגיעה מהכיוון הימני של בית המשפט, הדמות שכנראה הייתה סלים אבו דחלאק התיישבה על אחד הספסלים שהיו בסביבה.
בשתים עשרה ארבעים ואחד דמות נוספת עם כובע גרב חום ומלוכלך הגיעה לשם ובידה התיק עם החומרי נפץ שהייתה אמורה לעבור לסלים. בעל כובע הגרב התקרב לעבר סלים, ברגע שסלים הבחין בו הוא התרומם וניגש לעברו. הם החליפו מספר מילים אבל גל וגלידונית לא יכלו לשמוע אותם בגלל הרוח שהחזקה והגשם שהתחיל לרדת.
סלים ובעל כובע הגרב החלו לצעוד לכיוון גן הוורדים השוכן בסמוך. במשך כל הזמן הזה הם החליפו מילים בודדות והתיק היה אצל בעל הכובע. גל וגלידונית עקבו אחריהם מרחוק עם משקפות אינפרה אדום.
בדיוק כשהם הגיעו לשביל העולה לגן הורדים הגיע לאזור ילד כבן עשר שנים. גל זיהתה אותו כאליהו קליין בן העשר המכונה "אלי" שנאבד באותו היום להוריו ששכנו במלון רמדה. ההורים באו לביקור של שבוע בארץ מספרד. כבר בצהריים ההורים דיווחו למשטרה שהילד נעלם מהבוקר אבל רק בערב פורסמה בתקשורת קריאה לעזרת התושבים במציאתו.
גל מזהה את הילד כאליהו קליין ומדווחת לנבטי חמנייה. גלידונית אמרה שהילד היה נראה מבולבל כאילו הוא קם משינה. הילד הלך בשביל הכניסה לגן הוורדים אחרי שתי הערבים ואז הוא ניגש אליהם ומבקש מהם בספרדית טלפון" גולה עצרה את דיבורה, פיהקה פיהוק רחב, ולגמה מהפחית שניצבה לצידה.
שושי ניצלה את ההזדמנות ושאלה "הילד דובר רק ספרדית?"
"כן" ענתה אלי "זה פעם ראשונה שלו בארץ והוא גם לא מכיר כאן כלום. ההורים טוענים שהוא יצא בבוקר מהמלון כד לפגוש את בן דודו שחיכה לו למטה ומאז הוא נעלם".
גולה לקחה נשימה והמשיכה בסקירה "בקיצור הם נמצאים בכניסה לגן הוורדים. במרחק 18 מטר מהם היו חבורת בחורים משועממים שגם היו עדים לתקרית. הילד שאל את סלים בספרדית אם אפשר טלפון אבל שני הערבים לא הבינו ספרדית. הם החליפו מבטים מספר שניות ואז……….
***
שלוש בלילה.
ה'קרייה' היתה שקטה.
מכונית ב.מ.וו שחורה שעטה פנימה במהירות מפרה את החושך.
גלידונת וגל קפצו ממנה תוך כדי נסיעה. חיוורות.
במבי הנהגת לחצה על הצופר שלוש פעמים מבועתת.
גולה ונבטי חמנייה רצו לעבר הרכב. "הגעתם", פלטה פדהאל באנחת רווחה.
'איפה שושי והסוכנת של החצי משרה שלנו???' גלידונת שאלה. מאופקת.
'למעלה', גולה ניסתה להירגע. "איך הלך?"
במבי קפצה מהרכב. "עדיף שנדבר על כך בפנים".
הן עלו במדרגות. לשם שינוי שקטות.
משהו רע קרה. נבטי חמנייה לחוצה.
" מה יש? " שושי הציצה מהדלת. "חמנייה את בסדר?"
" בערך", היא התשייבה על הכיסא.
חלק קפצו על השולחן.
הסוכנת הדליקה את המזגן על חום. "במבי איך הלך?"
שתקתי.
גל הביטה בי. אני בה. שתקנו.
"גלידנות??" המתח היה חזק מידי.
שתיקה.
"תגידו מה יש לכן??" פדהאל הרגישה את הלחץ מטפס בה. " איך היה המבצע?? "
"גרוע" פלטתי בחוסר חשק.
"למה?" אלף גולות נתקעו לה בגרון, חצץ חד.
"אלי", גל לחשה.
" מה קרה לו?? " שושי קפצה מהשולחן. "הוא רק בן עשר!!!"
" בבית רופאה. מצב קשה. מורדם. מונשם. טיפול נמרץ", גלידנות מנתה בהדיקות.
"רשימת מכולת", במבי גיכחה.
" מה המצב שלו? " חמנייה עדיין ניסתה להירגע. כושלת.
נשמתי עמוק. "גרוע. הרופאים לא נותנים פתח לתקווה גדולה מידי".
" והמחבל? " היא עצרה את נשימתה בחרדה.
הם הרכינו ראש.
"נמלט".
***
"ואז כלום", גולה התעצבנה.
אלי נעצה בה מבט מצמית.
"די. אתן לא מבינות ששלוש בלילה עכשיו? אני רק חולמת על המיטה".
נבטי חמנייה הציצה עליה מהצד. "תרשימים זה חלק חובה בכל משימה".
"והכי מעצבן", היא פלטה.
"כשנכשלים".
הדממה היתה מביכה.
***
"אנחנו הולכות הביתה?" במבי תחבה את ידיה בכיסי הקופצון. עייפה.
"לא", שושי ענתה בהחלטיות.
"למה?"
"ככה", השיבה חצי סוכנת. "את לא מכירה את שושי?"
במבי שתקה לרגע. "אז לאן?"
"לחשוב".
היא נעצה בה מבט אומלל. שושי החזירה לה מבט בלתי מתפשר. במבי נאנחה. חצי משרה גיחכה על שתיהן מפטירה, "איזה משועממות".
"טוב. זה לא מצחיק. אלי בבית רפואה והמחבל חופשי".
"התעוררת במבי".
"לגמרי שושי", היא חיקתה את קולה בדייקנות.
חצי משרה הביטה בהן במבט משונה. "למישהי יש רעיון איפה הוא?"
***
"טוב, זה לא מעשי איך שאנחנו מתבטלות עכשיו" הורידה גולה את רגליה מהשולחן, עם עיניים חצי עצומות, "בואו נלך לבית, נישן, וזה יהיה הרבה יותר יעיל". שושי הרהרה לרגע "ועוד שבע שעות אתן פה, ברור?!" "כן המפקד" גולה כמעט רצה לדלת כשבמבי מנסה להשיג אותה "רגע, גולה! חכי לי" כעבור דקה ושלושים וארבע שניות בדיוק הן כבר ישבו ברכב, גולה, חצי רדומה על ההגה, עם מסטיק בפה לשמירת הערנות, ובמבי מכורבלת במושב לידה בשמיכת צמר ששלפה מהבגאז', זה מדהים שהרכב של גולה מצויד בהכל! "גולה, איפה התרמוס?" שאלה אותה, זקוקה נואשות למשהו חם, לא משנה הצבע. "אין לי" השיבה, לועסת את המסטיק באדיקות "אני מחכה שתקני לי את זה כמתנה ליום הולדת". במבי עיקמה את פיה, אז לא הכל מושלם, מה רכב שווה אם אין בו משהו בסיסי לשתות בליל חורף?! "אז מה את חושבת" שאלה אותה במבי ממעמקי השמיכה "איפה המחבל?" "בעזה" השיבה גולה בלי יותר מידי מחשבה. "אין לך רעיון?" "אני לא אפקטיבית כשאני עיפה" הצהירה גולה, נוהגת במיומנות בכבישים הרטובים. במבי נשפה נשיפת צחוק ועצמה עיניים, מתכוונת לנצל את שאר הנסיעה במעשה יעיל כשקולה המשתנק של גולה הקפיץ אותה "תראי את זה!" הצביע על מכונית מאזדה כסופה בה ישבו שלושה אנשים.
שלושה ציפורים במכה אחת.
***
מה את מתסכלת עלי כמו עגל?"
"תראי מה את עושה".
"מה אני עושה?"
"מכינה קפה!!" במבי זעמה.
"נו ומה הבעיה?" גלידנות ערבבה את החלב בתשומת לב.
"שאנחנו באמצע משימה!! ואת שותה קפה?? עכשיו??"
"ואווו", שושי סובבה לעברם מבט אדיש. "לא ידעתי שאת יודעת להרים את הקול".
"כשזה נצרך אז כן", השיבה בתקיפות.
חצי משרה פיהקה. "אתן מעייפות אותי".
גולה וגל החליפו מבטים.
אלי נשענה על השולחן.
"גל וגולה בואו איתי", במבי פקדה בנוקשות.
"לאן?" הן נאנחו.
"לעשות תסקיר. שאני אהיה קשוחה?"
"לא. לא", גולה נבהלה. "הספיקה לנו פעם אחת".
"למה אני זאת שמדרבנת אתכן? בשביל מה אתן כאן?"
"כי את במבי", אלי גיחכה.
***
"אוף עכשיו גם ספרינגפילד הזאתי. באה לכאן רעננה אחרי שנת לילה ארוכה ומתחילה להעביד אותנו בפרך" רטנה מקלות. אלי נעצה מבט מצמית.
"כן" הצטרפה גל "והיא עוד באה אלינו בתלונות"
"תלונות מתקבלות מהשעה 8 בערב עד 8 ושני דקות בפקס של סבתא רבא שלי" אמרה אלי והסתובבה לכיוון חדר הישיבות.
"את זה תגידי לספרינגפילד" גיחכה שושי.
"אוף אתכם! בואו עכשיו לישיבת סיכום בפורום מורחב"
אלי נכנסה לחדר הישיבות ואחרי השאר. ליד השולחן הרחב כבר עמדו חמנייה וחצי משרה.
ספרינגפילד נכנסה גם היא לחדר, בצעד בוטח היא פסעה לראש השולחן, התיישבה וסימנה בניע ראש לשאר לעשות כמוה. אלי תפסה את מקומה בסמוך לספרינגפילד ומסרה לה דיווח קצר בפנים רציניות. ספרינגפילד הנהנה קלות וקראה לגל.
גל הגיעה בראש מושפל והחליפה עם ספרינגפילד מספר משפטים לאחריהם ספרינגפילד התנשמה עמוקות והחלה לדבר בטון רגוע:
"המבצע האחרון נכשל לחלוטין. אין לנו זמן מיותר, אנחנו חייבים למצוא את הטעויות ולראות מה אפשר לעשות עכשיו. גל את יוצאת עוד כמה שעות לסיני עם במבי וגלידונית, אתן צריכות להגיע לכפר של חמולת סווארכה שהיו האחראים למשלוח הנשק ולראות עם מי אפשר להיפגש.
אלי חצי משרה וחמנייה אתן נשארות כאן במטה ועובדות על המידע ששושי והצוות שלה יביאו לנו" ספרינגפילד נעצרה והביטה ביושבות סביב השולחן כדי לראות איך התקבלו דבריה.
מקלות כמו תמיד לא יכלה לשתוק יותר מחמש דקות ברצף "אז אני וגולה משוחררות?"
ספרינגפילד המשיכה באותו טון רגוע שלא מראה דבר על כך שהם נמצאים בעיצומו של מרוץ נגד הזמן "מקלות וגולה, אתן אחראיות על שיתוף פעולה על עם השב"כ". עיניהן של כל הנוכחות נפתחו לגודל המקסימאלי בתדהמה.
הקול הרגוע של ספרינגפילד ירד בכמה אוקטבות "כן. מסתבר שלא היה מוצלח שהשארנו את הפרשייה הזאת אצלנו גם כשזה התחיל להגיע אל שטחי הארץ. הראש אמר שחייבים לתת להם את המידע והם ייקחו אחריות על הפעילות בארץ". ספרינגפילד התרוממה מכיסאה באחת "החוליה של גל תרדו למטה. אלי תעלי לצוות של שושי ביחד עם חצי משרה וחמנייה. מקלות וגולה תישארו כאן יש לי עוד כמה דברים שאני צריכה להעביר לכם באופן אישי"
כולן התרוממו והתפזרו במהירות.
***
'פחחחחח', במבי נשפה באי אמון. 'עם השב"כ היא עושה לי עסקים המפקדת הזו?'
גל הוציאה את הרכב מהחניה באיטיות. 'לא יודעת מה לומר לך, תכלס זה השטח שלהם'.
'שלהם?' גלידונת זעמה. 'הארץ היא של כולנו!!'
'את יודעת למה התכוונתי', השיבה בקוצר רוח.
'אני רק יודעת שיש לי בחילה נוראה עכשיו', במבי עוותה את הפרצוף שלה לכמעט קיא. 'יש כאן למישהי שקית? חייבת אוויר'.
'צריך למצוא פתרון לזה', גל.
'אולי לפתוח חלון?' גלידונת הציעה.
'זה קצת מסוכן אבל', גל ליכסנה אליה מבט מודאג. 'את נראית רע. תפתחי קצת עד שתרגישי טוב ותסגרי'.
'תודה אמא', היא נשפה בהקלה מסוגלת לקולה קול של ילדה קטנה ומופנקת. 'אין עלייך'.
***
ג'מאל פתח את החלון בזעף. 'די עם הרעל הזה'.
'תרגע אחי, סך הכל נרגילה', הוא סיכל את רגליו על המחצלת הפרסית. מתמכר.
'אם זה היה לפחות עם ריח טוב היה על מה לדבר'.
'באמת עדיף שתשתוק יא אחמד'.
'יש לי מידע חשוב לא חבל?'
'איזה?' הוא נדרך.
'ביקשת שאשתוק', אדיש.
'תזהר ממני. אני מאוד מסוכן כשאני כועס'.
אחמד נרתע. באמת לא כדאי להתעסק איתו. 'הן מגיעות לכאן היום'.
'הן?' הוא כיווץ מצח.
'לסיני. אלינו. סוכנות המוסד'.
***
"היא רצינית?" מקלות הביטה בגולה במבט שהבהיר את דעתה לעניין
"כנראה שכן" מבט קצר על גולה הבהיר שגם היא אינה מאושרת מהרעיון
"מקווה שגל במבי וגלידונית יצליחו במשימתם או שחצי משרה וחמנייה יעלו על משהו ולא נצטרך את שיתוף הפעולה של השב"כ" את המילה האחרונה ירתה מקלות כמעט בבוז כמו כולם חשבה (ובצדק!) שהצוות שלהם הטוב ביותר למה להעזר באחרים??
גולה נאנחה בשקט לעצמה מקלות תגיד את דעתה בקול ולא משנה מהי ולמי היא אומרת זאת היא צריכה קמת חינוך היא חשבה לעצמה שקולה של מקלות קטע את רצף מחשבותיה
"אני מקווה שאת מבינה שאת מדברת איתם כן? אני מקסימום אשב בצד ואגבה אותך רק מהמחשבה שאני אפנה לבקשת שיתוף פעולה עם השב"כ מעורר בי בחילה!" אמרה כרגיל בחוסר טאקט לחלוטין
גולה שתקה בתבונה ושתיהן ירדו בדממה במדרגות הבניין בעוד ששתיהן אינן יודעות שהמילה 'בחילה' היא המילה המדוייקת לתאר את מה שקורה ברכבן של חברותיהן ואילו היו יודעות על הסכנה שמרחפת על ראשן היו מן הסתם רצות לעשות משהו ולא פותחות את דלת הרכב באדישות מרגיזה
***
"יש לי תחושה לא טובה" אמרה במבי לאחר שתיקה ממושכת שהשתררה ברכב
"ברור שתהיה לך כזאת" גיחכה גילדונת "תראי איך את נראית!"
"את יודעת שלא לזה התכוונתי!" נעצה במבי בגלידונת מבט רוגז
"אולי תפסיקו לריב!" קראה אליהן גל מעבר להגה
"גם במבצע הקודם היא אמרה ככה!" אמרה גילדונת למרות שזה היה נשמע קצת ילדותי וקטנוני אבל מעבר למילים היה אפשר לשמוע את הפחד המסווה בהם
"נכון" במבי הוכרחה להודות "אבל הפעם זה רציני" אמרה בעקשנות "אני מרגישה שמשהו רע הולך לקרות"
גל חייכה אליה בעיוד ממקום מושבה וגילדונת ציחקקה בשקט
לו רק היו יודעות כמה תחושתיה של במבי נכונות ומדוייקות מדוייקות מידי…
***
במבי התניעה את הרכב והן יצאו לדרך לכיוון סיני. גל וגלידונית נרדמו תוך דקה והתעוררו רק זמן רב אחרי זה כשבמבי ירדה מהכביש ובלמה את הרכב בחוזקה באמצע שום מקום. "מה עושים גל? נכנסים לסיני עם הרכב?"
גל פתחה את עיניה ופיהקה פיהוק רחב "נתלבש עכשיו ואחרי זה נכנס לסיני עם הרכב".
גלידונית יצאה מהרכב בקפיצה והוציא שק שחור ונפוח מהבגאז'. היא הוציאה ממנו ערימות בגדים מקופלים וזרקה על האדמה. גל יצאה מהרכב באיטיות, התכופפה ארצה לערימת הבגדים והפכה אותם מצד לצד על האדמה היבשה כדי שיתאבקו כראוי. לאחר מכן היא הרימה ג'לביה ארוכה ולבשה אותה מעל בגדיה בתנועה זריזה. במבי וגלידונית הצטרפו אליה ותוך דקות ספורות הן ישבו שוב ברכב לבושות בגדים בדואים מסורתיים.
במבי נסעה חזרה אל הכביש המוביל לכיוון מצרים ותוך דקות ספורות הן ניצבו מול גדר ארוכה ועמדת חיילים. גל הוציאה ממעמקי אחד התיקים הבלויים שהיו ברכב תעודות מלוכלכות, והגישה לחייל הצעיר שניצב בעמדה תוך פליטת מספר מילים בערבית.
***
מקלות התיישבה מול ההגה בטבעיות, גולה תפסה את המקום לידה.
"קדימה, בואי נראה לשב"כ שאנחנו לא כאלה גרועים כמו שהם חושבים" ניסתה גולה לעודד את מקלות. מקלות עיקמה פרצוף בתגובה.
אחרי נסיעה לא ארוכה בפקקים תל אביביים ממוצעים הן החנו את הרכב בקומה -2 במטה השב"כ ועלו במעלית. ברגע שהם יצאו ממנה בקומה 0 ניגשה לעברם אישה גבוהה לבושה חליפה מחוייטת, "מקלות וגולה?" היא שאלה בחיוך שהיה נראה למקלות מתנשא למדי. גולה הנהנה.
"תודה שבאתן" היא חייכה שוב חיוך דיפלומטי למדי ומקלות התאפקה בכל הכוח לא להוציא לה לשון בחזרה "מחכים לכן כאן, בואו אחרי"
הן צעדו בעקבות האישה הגבוהה במסדרונות הארוכים עד שלפתע היא נעצרה מול אחת הדלתות ופתחה אותה. "מקלות תהיי רגועה, גם אנחנו וגם השב"כ עובדים לאותה מטרה" לחשה גולה למקלות תוך כדי שהן נכנסו לחדר.
האישה נעצה בהן מבט ארוך ואמרה "אתן יכולות לשבת. עוד מעט יבואו לכאן כמה אנשים שצריכים לדבר איתכם". החדר היה ריק וגדול ובמרכזו שולחן ועליו שני מחשבים.
מקלות התיישבה על אחד הכיסאות והניחה רגל על רגל בהפגנתיות. "לפי איך שזה נראה הם חושבים שהם הולכים לחקור אותנו במרתפים החשוכים שלהם" היא נעצה את עיניה במזגן שהיה מכוון על 16 מעלות קור.
גולה הנהנה ונאנחה בייאוש "ספרינגפילד מצאה לה את מי לשלוח איתי לשב"כ. אני אבקש מאלי שתסדר לי מישהי אחרת בהמשך"
"רעיון נפלא גולה. חבל שרק עכשיו חשבת על זה"
***
באותו זמן בדיוק ישבה אלי מול שושי והמחשב ותופפה בעצבנות על משענת הכיסא "אני מקווה שגולה שומרת שם על מקלות שלא תעשו שטויות. הייתי צריכה להגיד לספרינגפילד שתחליף אותה עם מישהי".
חמנייה שהייתה בסמוך החלה לצחוק כשדמיינה בראשה את מקלות מדברת עם אנשי השב"כ.
"נתחיל לעבוד" אמרה אלי ונאנחה "מה מצאת לנו שושי?"
שושי שעד כה הייתה מרותקת למסך הסתובבה "הנשק הגיעה ישירות מסיני. יש שם רשת שלמה של הברחות. רוב אנשי המפתח הם מהחמולה של משפחת סווארכה אבל הם את העבודה השחורה הם זורקים על בחורים משועממים שם מהאזור"
"בקיצור סיפור לא פשוט" סיכמה חצי משרה וכולן הנידו את ראשן בהסכמה.
***
'גולה, מקלות?' רינה נכנסה אל החדר מכבה את המזגן בלחיצה 'סלחו לי'.
'היא נראית כמו אינקווזטורית מספרד שמענה את הנחקרים שלה בהנאה', מקלות הצטמררה.
גולה נעצה בה מבט מתרה, 'באנו לשיתוף פעולה' לחשה בתערומת.
מקלות שילבה ידיים בהפגנתיות, 'יש לך משהו חשוב לומר?',
רינה הביטה בהן בהלם, 'שתי הזוית'.
'אנחנו ממהרות' מקלות הצביעה על השעון מסרבת להתרגש.
'מקלות זה מספיק' גולה התעצבנה.
רינה הניעה את ראשה באי אמון, 'אני רינה'.
' את מי אתן מצרפות אלינו לצוות מהשבכ?' התעניינה גולה. אני לא חייבת לספר לה שבמבי גלידונת וגל יצאו לבד נכון?
'רגע רגע לאן אתן ממהרות? קודם כל נבנה תוכנית מסודרת. שמחה שעשיתן את המעשה הנכון ופניתן אלינו'.
מקלות מלמה משהו בזעף.
'אמרת משהו?' רינה פנתה אליה במתיקות מבחילה.
'לא עיניינך'.
גולה נאנחה. 'איפה במבי שתעשה לך סדרת חינוך? היא אלופה בזה'.
***
הם לא ידעו אבל במבי גל וגילדונת נכנסו ישר אל מלכודת דבש.
***
גל עצרה את הרכב בפיתאומיות ובמבי וגלידונית כמעט שעפו ממקומתיהן
'גל??' גילודנת נעצה בה מבט מאשים 'כמעט עפתי מהרכב!!'
'אה?? מה אמרת?? שכמעט עפת?' השיבה גל באדישות מעצבנת
'שאלתי למה עצרת!!' אמרה גלידונת והתאפקה שלא להרים את קולה יתר על המידה
'אהה. למה עצרתי' גל משכה את המילים באיטיות ותופפה על ההגה בעצבנות
'גל מה ראית??' במבי קלטה סופסוף שמשהו לא בסדר
'מה ראיתי?' זה היה נראה שגל מנסה להרגיז אותן בכח
'כן, מה ראית' לבמבי וגלידונת לא היה כח למשחקים גליודנת נשפה בכעס
ובמבי ניסתה לשמור על אורך רוח
'את מוכנה להגיד מה ראית הוד מעלת הסוכנת המהוללה גברת גל?' היא ניסתה שוב
'את זה' גל הצביעה בתנועה כמעט בלתי נראית על רכב שחור שעצר קצת מאחוריהם ולא היה נראה שהוא עתיד לזוז משם בשעות הקרובות
או עד שהן ימשיכו בדרכן
לגלידונת ובמבי לא היה צריך יותר משתי שניות להבין במה מדובר
'למה לא אמרת קודם?' זה הדבר היחיד שהצליחה במבי להוציא מפייה
'מריבות ווויכוחים לא יועילו לנו עכשיו בשום צורה' אמרה גלידונת מעשית כתמיד 'אנחנו צריכות לברוח'
'נכון' הסכימה גל 'אני רק מקווה שזה לא מאוחר מידי'
'בדבר אחד את צודקת' נשמע קול מרושע מאחוריהם
שלושתן קפצו ממקומם
'באמת כבר מאוחר מידי אין לכן לאן לברוח אני ממליץ לכן להכנע'
האיש חיכך את ידיו בהנאה והיה נראה מאושר למרות שניסה בכל כוחו להסתיר זאת האושר נראה בכל תו ותו בפניו
לא כל יום מצליחים לתפוס סוכנות מוסד של שירות הביטחון שנחשב לאחד הטובים בעולם אם לא הטוב שבהם ,
וכמובן של מדינת ישראל אויבתם המרה.
'צאו מהרכב אחת אחת' קולו חגג משיכרון ונראה שהוא בקושי מסוגל לראות את מה שמתרחש מתחת לעיניו תחושת הניצחון הקהתה כל חוש בגופו.
ובדיוק את זה התכוונה במבי לנצל…
***
במבי שלא כמו גל וגלידונת לא נשארה עם פה פתוח {אחר כך היא גם תזכיר להם את זה לנצח. שהם הסוכנות המהוללות נשארו עם פה פתוח וזבובים שנכנסו לשם!! בזמן שהיא פעלה!!!}
במבי היסתכלה עליו במבט ישיר, ונרעדה לרגע. היה לו מבט קפוא ומפחיד היא בשבריר שנייה קפצה והופ ביצעה גלגול מרהיב והדפה אותו לרצפה שהרגל שלה עליו… עכשיו כבר הספיקו גל וגלידונת להתעשת ושלשתם יצאו מהרכב בריצה וידעו ששנייה וחצי בדיוק יקח לאיש לקלוט מה היה, וסביר להניח שהוא טוב יותר ממה שהם חושבות… הרי הוא כבר הצליח להיכנס לרכב!!
"במבי!!! גל!!!" גלידונת התנשפה, "צלפים מלמעלה!!!"
כולו עברו לריצה שפופה ומצאו מחסה מאחורי מבנה האבן המוזנח שבצד הכביש "נס שיש נחנחים בעולם" ציינה גל בגיחוך "לפחות יש לנו על מה להיסתכל בזמן שהאלה עוד שנייה מיירטים אותנו…"
"גל!!!! את רצינית?! יש לך זמן להיסתכל על גרפיטי?! בנוווות תחשבו!! תחשבו נווו איפה הגלגלים של המוח שלכם???" במבי התחננה, הסכנה הייתה קרובה מתמיד הם כבר שמעו את הדי הדיבורים של הצלפים שרק מחפשים זווית חדשה….
הם היו נואשות אף פעם הם לא יצאו בלי תוכנית מגירה אבל הפעם כל מה שיכל להיסתבך היסתבך… גלידונת ניסתה להפעיל את מכשיר הקשר הזעיר שהיה מוצמד על דש ביגדה בקביעות אבל גל כבר היספקה לדווח לה שהיא רואה את המשבש תדרים מציץ…
"אוקי!!" גלידונת הייתה ראלית "בואו נעשה הערכת מצב. אנחנו בלי מכשיר קשר, בלי עזרה, ובלי נשק!!!"
"חוץ מיזה" שלפה במבי מכיסה אטב כביסה… גלידונת התעלמה… המצב היה באמת ביש הם הצליחו להמלט מהרכב בזכות במבי אך גם קודם התוכנית מגירה הישתבשה ושלא נדבר על הפשיטה שעשו עליהם הנשק המכשירים והציוד הבסיסי…הבנות נשארו בלי כלום.
"טסססס נשמעה לחישה רועמת" הבנות קפצו בבהלה בזמן שבמבי שלפה את האטב מכיסה והחזיקה אותו כמו זקנה המחזיקה מטאטא כשיש רעש בלילה…. "בנווווות תרגיעו!!!!!" "גולההההההההה" לחשו הבנות "מה את עושה פה"???? "אל תשאלו שאלות" השיבה זותי בזמן שחילקה לכולם אקדחים ורימוני יד "ועכשיו רוצו ימינה ואז שמאלה וקפצו מיד לרכב ששם!!!!!! שלוש ארבע ו…."
4בנות בדמות רקטות נורו מאחורי המבנה בזיגזוגים מרהיבים,
שנייה אחת ומטח יריות נורו לעברם…
***
במטה המוסד ספרינגפילד, אלי, שושי, חמנייה התכנסו לישיבת חרום.
"יש דיווח מחצי משרה, גולה ומקלות?" שאלה ספרינגפילד
"עכשיו חצי משרה יצרה קשר" ענתה אלי "מסתבר חבורת ערבים כנראה מחמולת סווארכה השתלטו עליהן ברכב. הן הצליחו לברוח בשנייה האחרונה בלי שום נשק אבל היו שם צלפים שהסתתרו באזור. בסוף גולה הצליחה להגיע אליהן עם קצת נשק והן הצליחו להגיע איתה לרכב"
ספרינגפילד הנהנה בהקלה, בכל זאת היא זאת שתשלם במשרה שלה אם הטעויות יעלו יותר מידי "ומה איתן עכשיו?"
"הן ברכב יחד עם גולה, חצי משרה ומקלות. כרגע אמרתי להן שיחזרו לשטח ישראלי אבל שיישארו בסיני עד שנראה איך יתפתחו העניינים"
"אז מה עכשיו?" חמנייה הביטה באלי, אלי ליכסנה את מבטה לעבר ספרינגפילד, ספרינגפילד הסתכלה על שושי אלי והפלאפון שלה חליפין, ושושי בהתה בחלון שמימינה.
"נו?!" חזרה חמנייה
ספרינגפילד שפשפה את עיניה ואמרה "קודם כל צריך ליצור קשר עם השב"כ, הם די עצבניים שהקפצנו את הסוכנות שלנו באמצע החקירה שלהם"
חמנייה נאנחה "כן. הם לא מפסיקים לחפור לי. יש מישהו שאפשר לשלוח אליהם עכשיו?"
"חמנייה תגידי להם שאין לנו את מי לשלוח אליהם כרגע, את כל מי שקשור לפרשייה הזאת אנחנו חייבים כאן או בשטח. לבינתיים הזירה חזרה לסיני ככה שזה כבר לא קשור אליהם" קולה של אלי היה קצר רוח "יש לנו כאן עניינים קצת יותר דחופים מלכרוע ברך לכל דרישות השב"כ"
ספרינגפילד הנהנה בראשה בהסכמה וחמנייה יצאה מהחדר בצעדים זריזים.
אלי המשיכה "אני אצור קשר עם גל ונראה מה נוכל לעשות"
***
בג'יפ מאובק בסיני צמוד לגבול מצרים-ישראל ישבו במבי, גלידונית, גולה, מקלות וחצי משרה.
"כמה זמן לוקח לגל לדבר עם אלי?" התלוננה מקלות.
"כן מקלות, אנחנו יודעות שאת משוועת לקצת אקשן" אמרה גלידונית חצי בצחוק- חצי ברצינות "אבל את יודעת שפעולה טובה היא 90 אחוז תכנון"
"חחחח איזה תכנון… לא יודעת מה קרה לאלי בזמן האחרון אבל היא שולחת אותנו למשימות חסרות תכנון למדי"
"די מקלות! תפסיקי לזוז כל הזמן את מפריע לי לישון" הייתה זו במבי שכבר הספיקה להירדם ולקום חזרה כבר מספר פעמים עקב תזוזותיה הרבות של מקלות.
"כן נכון" הצטרפה גולה שישבה בצידה השני של מקלות "מה קרה לך שאת לא רגועה? לדעתי ספרינגפילד ואלי ישאירו אותנו לחכות כאן עוד כמה שעות טובות אז כדאי לך להירגע במהירות"
"תרגעו אתן בעצמכן. זה לא אשמתי שאנחנו מצטופפות כאן ברכב המעוך הזה. במבי וגלידונית לא יכלתם לפחות להביא את הרכב כשבאתם לכאן?!"
"את מצחיקה מאוד מקלות" ענתה לה במבי בחצי חיוך עקום "לא יכלת להביא לנו עוד רכב אם כבר הגעת עד לכאן?!"
"אההה אז עכשיו את מודה שאת לא יכולה להסתדר בלעדי?!…" קראה מקלות בקול מנצח.
"תפסיקו לריב כמו ילדות, גל מגיעה" השתיקה אותן גלידונית שהבחינה בדמותה של גל מתקרבת לג'יפ.
"מה?" שאלה חצי משרה בשנייה שגל פתחה את הדלת.
"מקלות, חצי משרה וגולה אתן עוברות עכשיו את הגבול ברכב שמחכה לכן קרוב. אני, במבי וגלידונית נשארות כאן" אמרה גל תוך כדי שהיא מתיישבת במושב הקדמי.
"יששששש" קראה מקלות. "מקלות בבקשה להתרגש אחר כך" גל קטעה אותה "עכשיו ניסע למעבר הגבול לרכב שם יחכה לכן הרכב"
"מה אנחנו אמורות לעשות שם בכלל?" שאלה חצי משרה שלקחה את תפקידה כמפקדת חוליה במלוא הרצינות.
"זה קצת מסובך" אמרה גל תוך כדי סימון לחצי משרה להתניע את הג'יפ "כל הסיפור עם הנשק וחמולת סווארכה הוא לא כל כך ברור לנו. אתן צריכות לנסות לגלות איך הנשק מועבר לשטחי ישראל, למי הוא מגיע ולמה. בעצם התפקיד שלכן זה לנסות לרחרח שם באזור אחרי כל פיסת מידע שיכולה לקדם אותנו. אם משהו לא מסתדר אנחנו כאן קרוב כדי לעזור"
***
'משהו מריח לי רע' זה כל מה שהיה לבמבי לומר לאחר הנאום הארוך של גל
'האם שוב צריך להקיא?' גילדונית ביימה אנחה ארוכה
'את יכולה להמשיך לגחך' התעצבנה במבי
'להזכירך בפעם הקודמת התחושה שלי צדקה'.
'וחבל שצדקה' מקלות היו חייבת להתערב למרות שלא בדיוק הבינה על מה הן מדברות .
חצי משרה הקשיבה לדו שיח בחצי שיעמום
וחצי משרה תופפה על ההגה בקצב עליז
'במבי צודקת'. זה היה קולה של גולה שהפר את הדממה
'ומקלות די לזוז כבר! אני עוד צריך לצאת איתך למשימה עכשיו!
גל ציחקקה בשקט מקלות נשפה בבוז
'אמור להיות קשר בין החצי הראשון של המשפט לחלקו השני?' שאלה בצחוק
'במה אני צודקת?' במבי היחידה שהתייחסה לחלקו הראשון של המשפט
'משהו פה מסריח' חזרה גולה על דבריה 'איך הם ידעו שאתן הולכות להגיע ?'
שתיקה השתררה ברכב מנסה לעכל את הדברים
'יש בוגד' קבעה מקלות בוודאות 'זאת האפשרות הסבירה ביותר'
אמרה נחרצות
'זאת האפשרות שתביא לך הכי הרבה אקשן זה נכון' גיחכה גלידונית
חוץ מזה שום דבר אחר לא נכון זאת לא האפשר לו הכי סבירה למה את מחפשת צרות בכל מקום?'
'כי הן באמת נמצאו בכל מקום' אמרה מקלות בפסימיות שלא מטבעה
'ממתי את פסימית?' תהתה גל מן המושב הקדמי
'פסימית? מקלות היתממה 'מה פסימית במה שאמרתי זה המשפט הכי אופטימי שיש!'
במבי הסתכלה עליה בתמהון לוודא אם היא רצינית
גלידונית חטטה בתיקה לחפש מדחום
ורק גולה שהבינה את כוונתה פרצה בצחוק
הצחוק היה מדבק וכל יושבות הרכב פרצו בצחוק קצר ומשחרר
'אין מצב שאני יוצרת למשימה עם המופרעת הזאת' מלמלה גולה לעצמה
גל חייכה ומקלות ציחקקה כאילו המשפט לא היה מכוון אליה.
'אפשר להצמיד לה אחות גדולה' אמרה במבי בערמומיות מתוך ידיעה שזה הדבר השנוא ביותר על מקלות
מקלות הביטה בה במבט מזרה אימה 'אני מקווה שאת לא רצינית' פלטה לבסוף
'היא רצינית לגמרי' גל ליכסנה אליה מבט ממקום מושבה
מקלות הייתה נראית אומללה כמו שלא הייתה בחיים
'היא מחכה לנו ברכב שמעבר לגבול היא תצטרף אליכן למשימה'
מקלות שתקה כמנסה לעכל את הגזרה החדשה
וגולה וחצי משרה החליפו בניהם מבטים תמהים
'מותר לנו להבין מי מצטרפת אלינו או שזה סודי?' פלטה חצי משרה בחצי תמהון חצי עצבים
'קוראים לה גלגלים במקלות או בקיצור גלגלים' הסבירה גל והראתה להן תמונה 'אתן תפגשו אותה עוד מעט
'חיקוי עלוב לשם שלי 'הייתה חייבת מקלות לומר בחוסר טאקט משווע
'לא נכון' גלידונית לא תפספס את ההזדמנות לריב
'זה שם מקורי ממש וחוץ מזה אם היא אחותך הגדולה אז את העתקת ממנה'.
אמרה בנימת ניצחון
'מה זה משנה בכלל' התעצבנה מקלות לאחר שקלטה שהפסידה 'וחוץ מזה אחותי הגדולה זה רק כינוי כי היא תמיד שומרת עלי כמו שאמא ברווזה שומרת על אפרוחיה' אמרה בעצבים על גלגלים
'אז היא אחותך או לא?' חצי המשרה התבלבלה
'מסווג' אמר מקלות בקול מלא חשיבות
'היא נראית שובבה בעצמה' התאכזבה גולה 'רציתי מישהי שתשמור עליה לא שתעשה שטויות ביחד איתה' רטנה .
'הלוואי והיא הייתה שובבה' אמרה מקלות במבט חולמני
'איך הגעת למסקנה המוזרה הזאת בכלל?'
'היא נראית שובבה' קבעה גולה בביטחון
למקלות לקח כמה שניות לקלוט למה ואז פרצה בצחוק
'אז מה אם היא ג'ינג'ית' אמרה מקלות לאחר שנרגעה זה לא אומר כלום
עוד מעט תראי בעצמך' סיימה את המשפט והתאפקה שלא לצחוק שוב
כל אחת שקעה במחשובתיה וחצי משרה ניתבה את הג'יפ לעבר רכב שחנה לידם
***
"חמניה" שושי, פרצה לחדר. "הבחורות שלנו נעלמו".
"מה זאת אומרת?" היא הרימה את גבתה הימנית בשלווה שרק היא מסוגלת אליה. "חצי משרה, גולה, ומקלות בגלגלים האלה ששלחנו שיעזרו ליחידה של גל בסיני הפסיקו לשדר. האותות מהאקדחים שלהם במרחק חמישה מטרים מהאותות של החבר'ה עצמם"
"אז הם נלכדו" אמרה, מתרוממת ממקומה. "נצטרך לשאול את ספרינגפילד את מי כדאי לשלוח".
***
סיני, 1:40 אחרי חצות
אגסית ישבה על הקיר הגבוה, שערה הארוך נע ברוח הקלה. הלה ישבה לידה, עינה נעוצה בריכוז בכוונת הטלסקופית.
"את רואה אותן?" אגסית רכנה מעט לכיוונה.
"שלילי" הלה נסתה גם מבעד למשקפת הצבאית הכבדה. "נחכה שתי דקות ונרד למטה." הלה הנהנה בהסכמה. השניות חלפו באיטיות.
"נרד?" אגסית שחררה את נשקה ממצב נעילה.
"רגע אחד, אני חושבת שתפסתי אותם, קחי" הלה העבירה את המשקפת הצבאית לאגסית. "את רואה שם מימין? יש שם אור של פנס אינפרה אדום. הפנס מונח כנראה על סלע כי הוא מאיר בברור את האזור
"אגסית אמצה את עיניה "כו אני רואה שם דמויות." אמרה לבסוף "אני חושבת שנתקרב.
"הלה שלפה את אקדחה. הן קפצו בקלילות מהקיר הגבוה. אגסית הלכה בראש, שהלה מאחוריה. צמודות לסלעים, נבלעות לגמרי בצילם, אור ירח חיוור מאיר את דרכם. הם שמרו על מרחק קבוע זו מזו, מחפות זו על זו.
אגסית פנתה חדות לצד השני ולרגע נעלמה משדה ראייתה של הלה.
זעקת כאב מילאה את החלל המדברי.
***
"אני רוצה להבין איך המחדל הזה קרה?" ספרינגפילד ישבה מול אלי המבוישת ובעיקר חוששת לגורל יקירותיה, היא הייתה אחראית על המבצע הזה ואם קרה משהו לבנות שם היא לא תסלח לעצמה.
"..איתם היה היחידה שמתחת לחצי משרה עברו לרכב השני נכון?" שמעה פתאום את קולה של ספרינגפילד מתוך המחשבות. "לא שמעתי מה אמרת בהתחלה" גמגמה אלי "לא חשוב עכשיו, תחכי למטה לבמבי גל וגלידונית ויש שהם יגיעו תחקרי אותם מה היה מאז שהיחדה השניה עברו לרכב" אלי קמה מלמלה "כן המפקד" וברחה כל עוד נפשה בה. אוף למה שלחתי אותם לשם הייתי צריכה להקשיב לשושי, איי איי איי שושי תמיד צודקת כלל שחשוב לזכור.
***
חצי משרה החנתה את הג'יפ המקרטע ליד הרכב שחנה לידם וגל, גלידונת, במבי, גולה, מקלות וחצי משרה יצאו מהרכב נפגשות פנים מול פנים בסוכנת החדשה
'גלגלים?' שאלה גל בחצי קביעת עובדה
'גלגלים?!?!?!' אמרה גולה בנימת תמיהה מנסה לעכל את הבשורה בדבר הסוכנת שתשמור בשבילה על מקלות
'ג-ל-ג-ל-י-ם' במבי גילגלה את המילה על לשונה באיטיות כמנסה ללמוד אותה.
גלגלים הביטה בשלושה משועשעת
'לענות תשובה אחת לכולכן או לכל אחת בנפרד?' שאלה בחיוך
'אז אני גלגלים ואין לנו זמן לכן חצי משרה, גולה ומקלות נכנסות איתי עכשיו לרכב במבי, גילדונית וגל אלי מחכה לכן' גלגלים דיברה מהר ונכנסה בחזרה לרכב מחכה לראות את מקלות חצי משרה וגולה נכנסות אחריה
'את בטוחה שאת תצליחי לשמור על מקלות?' זה היה הדבר היחיד שעניין את גולה באותו רגע
'עשיתי את זה כבר עשרות פעמים' ענתה לה גלגלים שנימת גאווה בקולה
'אל תדאגי שאני פה מקלות לא מעיזה לפתוח את הפה'
'פחחח גלגלים מה את מקשקשת?' מקלות לא הייתה מסוגלת לשאת את העלבון
'מתי הצלחת לשמור עלי בכלל?'
חצי משרה הקשיבה לדו שיח בחצי אוזן כרגיל הוא לא עניין אותה במיוחד
היא העבירה את אקדחה מיד ליד שלפתע קפאה על מקומה
'למה עצרת?' שאלה מקלות בסקרנות אופיינית 'היה מאוד מעניין לראות אותך מעבירה את האקדח מיד ליד' הוסיפה ברצינות גמורה
גולה חייכה, גלגלים פתחה את פיה בשביל לנזוף במקלות על חוסר הטאקט המשווע שלה וחצי משרה סימנה להן בפיה שישתקו
היא הצביעה לעברן על סיכה שחורה שהיתה נעוצה באקדחה בצורה כמעט בלתי נראית מקלות הסתכלה בחשש מה על אקדחה שהיה נעוצה בו סיכה דומה
'זה הערבים' קבעה בביטחון מוחלט לאחר שתי שניות של התבוננות באקדחה
'נשאיר את האקדחים בחוץ ונמשיך' פסקה גולה 'לא יהיה קשה להשיג אחרים תראו כמה חיילים יש פה מסביב'
המשפט האחרון כוון למקלות שהנהנה בראשה בהתלהבות מדומה
'למוסד יש איתור על האקדחים האלו' גלגלים קילקלה את השמחה
'אם הם יראו שאנחנו והאקדחים לא באותו מקום ועוד במרחק גדול אחד מהשני אז הם יבינו שמשהו לא בסדר ויכול להיות שאף יצאו לחפש אותנו'
'את אוהבת להשבית שמחות' התלוננה מקלות בקול מסכן
'נשאיר להם שם סימן מה יקרה? אנחנו הרי לא יכולים להשאיר אותם אצלנו' טענה בהגיון לשם שינוי
'טוב' חצי משרה לקחה את הפיקוד
'גולה תאספי את האקדחים ותסתירי אותם מאחורי אבן או כל מה שיעלה בדעתך
מקלות, לכי להשיג
לנו כמה אקדחים חדשים וגלגלים אמממ לכי לשמור על מקלות שלא תעשה שטויות' חרצה לבסוף
'בעיקרון אפשר להסיר את הסיכות ולהשאיר את האקדחים אצלנו' אמרה מקלות בשקט
'אבל לא שמעתן את זה אני מקווה כי אחרת לא יהיה לי אקשן'
גלגלים פתחה את פיה בפעם השניה לאותה נסיעה והתחילה להרצות למקלות הרצאה ארוכה על חוסר האחריות שלה ועל הלהיטות הפסולה של לאקשן
חצי משרה קטעה אותה בחוסר סבלנות
'לצערך מקלות שמענו, וזה באמת רעיון מעולה היא לקחה לכולן את האקדחים והסירה את הסיכות בעדינות אחת לאחת
לאחר שסיימה הושיטה אותם לגולה
'תשאירי שם סימן למוסד אם יבוא לחפש אותנו' הזכירה גלגלים את אזהרתה הקודמת בדבר סוכני המוסד
'מי שתלה לנו אותם בכלל?' תמהה מקלות בקול
'זה מהחצי שעה האחרונה' היא המשיכה לטוות את מחשבותיה בדממת הרכב
חצי משרה האזינה לה בדממה
'בנסיעה הקודמת הסתכלתי עליו מכל הכיוונים' היא המשיכה מעודדת מן השתיקה הממושכת שברכב
גלי קור עטפו אותה פתאום
'זה אחת מאיתנו' היא אמרה בשקט לא מביטה בפני חברותיה
'או מהבנות שהיו איתנו לפני כן' משום מה בקולה לא היה הפעם שום נימת שמחה או אושר.
* * *
'הן עשו בדיוק מה שאמרת בוס.'
'בפעם הבאה תלמד להעריך אותי' אמר הבוס בשחצנות
'המרגלת מוסרת לנו מידע מדויק מהשטח' הוא חיכך את כפות ידיו בהנאה בלתי מוסתרת
'ההפתעה כבר מחכה להן במקום המתאים
?' הבוס בירר
האיש הגבוה והרזה הנהן אליו בחיוך מרוצה. גם הוא שווה משהו
***
במבי נכנסה אל החדר.
ספרינגלנד הפעילה את המזגן על טורבו קור.
'אנחנו בחקירה??' משהו במבט שלה התעמם.
'עלית על זה יקרתי, 'שבי בבקשה'.
'אוקי', שילבה ידיים בהפגנתיות. 'גל וגלידנות', שירדה אליהם בניחוחות מחייכת לספרניגלנד 'אל תכנסו'.
'למה?' גל חטפה את המכשיר.
'אנחנו בחקירה אצל עוד מעלתה המפקדת', גיחכה.
גלידונת המהמה משהו לא ברור.
ספרינגלנד זעמה. 'אתן נכנסות לכאן עכשיו ובמבי את תשלמי על זה ביוקר!!'
'כמה שאני פוחדת', היא התיישבה על הכיסא. מבט שלו בעיניה.
גל וגלידונת פתחו את הדלת. 'סליחה המפקדת'.
'גלידנות הסליחה שלך עוזרת לי בדיוק כמו קרח באנטרטיקה הקפואה', לגלגה. ' אני רוצה את כל המידע. בדגש על כל ובמבי לך אני מציעה לסגור את הפה ולעשות לעצמך סדרת חינוך במקום למקלות'.
'כמה שאת סנטימנטית'.
ספרינגלנד חייכה, ' זה מגיע עם התפקיד'.
במבי גלגלה עיניים 'ושחצנית'.
***
אגסית זיקנה ממקומה כמו טיל סילון.
חול חדר לה לעיניים. היא שפשפה אותן. לא רואה. רואה. אייי שורףףף.
'הלה', היא לחשה בפאניקה. מנסה לשמור על נשימות סדירות. 'הלה!!'
'אני כאן. במרחק שתי קצרות ממך אני', התנשמה. 'איבדתי דם'.
נחשים קרים התפתלו בגבה של אגסית בארסיות. היא שמעה תזוזה. הרובה נדרך כמו מעצמו.
אבל היא לא הספיקה לעשות אפילו צעד אחד.
הוא הקדים אותה.
***
אגסית לא הבינה מאיפה זה נחת עליה, היא אפילו לא הצליחה להבין מה ואיך זה קרה,
היא מצאה את עצמה כפותה בתוך מסחרית גדולה מלאה בארגזים לצידה של הלה הנאנחת ולמולם ישבו שני אנשים (אממ?) שהביטו בהן בסיפוק רב.
'מי אתם ומה אתם רוצים מאיתנו?' שאלה הלה בקשיחות רבה (?),
'אנחנו אלה שאמורים לשאול אתכן שאלות, אבל אפשר להיכנס לפשרה ושאף אחד מאיתנו לא ידבר עד שינתן האות לכך.' השיב הגבוהה מבין השניים (והשמן צריך לעשות דיאטה החוצפן).
הנסיעה הארוכה היתה נדמת להן כנצח, אבל שום דבר לא לנצח ולכן גם הנסיעה הזאת נגמרה בסופו של דבר. (בסוף כמובן..)
הם הגיעו למקום נטוש ומוזר, מן בניין כזה גבוהה של 2 קמות שנראה כאילו עוד שניה הוא קורס ומסביבו רחבה גדולה שעישביית פרא רבה גדלה בה.
אגסית והלה התבקשו ב'עדינות' לגשת פנימה, הן הובלו במסדרונות הרבים, עלו וירדו במדרגות השבורות והיה נראה כאילו שוביהם בעצמם לא יודעים לאן להוביל אותן…..
לבסוף גם מסע מפרך זה הסתיים והם מצאו את עצמם עמוק בבטן האדמה (קומה 5-) במרתף קצת חשוך ומטיל אימה שבקצהו ניצב עומד שולחן רעוע (אגסית!!!פילז הלפפ!), ליד השולחן ניצב מישהו שהסתכל עליהן במבטו הקשוח והפטיר 'שבו'.
הלה ואגסית התיישבו באנחה ומלויהם הנאמנים ניצבו מאחוריהן.
'אל תדאגו' אמר ההוא, 'עוד מעט יגיעו גם שלושת חברותיכן וישמשו לכן לחברה…'
'מה זאת אומרת??' שאלו הלה ואגסית בזעזוע עמוק ובתיזמון מדויק,
'זאת אומרת מה שזאת אומרת, שזה אומר מה שזה אומר' אמר המישהו, ובנימה זו יצא עם מלויו מהחדר וסגר מאחוריו את דלת הסורגים האימתנית.
***
למנצח מזמור לדוד יענך ה' ביום צרה… אגסית! מה את ממלמלת שם?!" הילה כמובן לא נכנסה לפאניקה (בכל זאת חובשת קרבית אשכנזית מקצועית וקשוחה?) אבל לא יכלה לסבול את הקיפאון של אגסית!
"אמממ" מילמלה אגסית בלחץ "לא בטוחה שאת תשמחי שאני אגיד לך מה אני אומרת עכשיו…" זה כבר כמעט הסעיר את הילה (רק כמעט! כן?) "מה?! אגסית?! יש לך זמן לשטויות?! מה את מסתירה ממני? את קולטת איפה אנחנו?!! כי נראה לי שלא!"
"אני… כלומר… פשוט… אני זוכרת את הדיונים משותפות, זוכרת שממש התעצבנת על כל הקטע של הרבי ו…. כאילו אני לא אמרתי לך שאני עכשיו אומרת "יחי אדוננו" ו"תניא בסוף"… כן?" הוסיפה כשראתה את מבטה ההולך ומאדים של הילה.
"טוב התייאשתי, תעשי מה שאת רוצה, אני אנסה לפתור את המצב בעצמי, ולא מבינה איך שיבצו את שתינו באותה יחידה…"
עוד בטרם הספיקה אגסית לפצות פה כדי למחות בכל תוקף נפתחה דלת הברזל הכבדה. האיש של מקודם נכנס. מאחוריו עוד נערה שלא היתה מוכרת להן… "אני לא מאמינה הילה!" לחשה, קצת יותר מידי בקול, אגסית "הוא שיקר עלינו! הוא תפס את הבחורה הלא נכונה! מי זאת בכלל?! אדוני זאת טעות! אתה אמרת שתביא לנו חברה, והיא בכלל לא מוכרת לנו!"
האיש כבר לא ידע אם זאת טיפשות טבעית או טיפשות מכוונת. "זאת חברה שלכם מהמוסד הישראלי, גם אם אתן לא מכירות אותה, מה קרה? כל עב ישראל אחיב (במנגינה המוכרת) הא הא הא…. לא הצלחנו לתפוס את החברות שלכן" אמר בכעס בלתי מוסתר "אבל אל תדאגו! אנחנו נגיע גם לזה! בינתיים הצלחנו לתפוס ציפור אחרת, שאולי תביא לנו את המידע הנכון…" הוא העביר את מבטו ברשעות על שלושתן וסגר מאחוריו את הדלת.
"נעים מאד" חייכה אליהן הבחורה בחיוך שהיה שהסגיר שהיה יכול להיות לה הרבה יותר נעים במקום אחר "חיה"
***
-"היא לא נורמאלית !" חמנייה חזרה על אותו משפט שאמרה לפני חצי דקה, מגבירה את הטון בעוד ווליום .
על המסך נראתה בחורה, עם מעיל גשם ארוך, עוקפת בריצה מהירה את הבניין בפעם המאה.
-"עוד רגע והיא מגלה את הקרייה !!!איך היא הגיע לפה בכלל?"היא המשיכה לצרוח ,מתאלמת ממבטה ההולך ומתעצבן של שושי.נראה שחברתה לחדר עוד רגע ומתפוצצת מרוב לחץ ועצבים.
-"אולי תסתכלי למה היא רצה !" לרגע חמנייה השתתקה, שושי נשמה לרווחה והגדילה את הזום במצלמה .
-"אני לא מאמינה תסתכלי מי מאחוריה ".היא נלחצה."תזעיקי תגבורת , אני קשורה למחשבים , זה לא התחום שלי ".
חמנייה חטפה את המכשיר קשר
-"אלי זה דחוף! יש מחבל ליד הבניין ו…נראה שיש כבר קורבן". מבועתת שמעה את התשובה, שלפה את האקדח ורצה אל מחוץ לחדר.
***
אלי טפלה במהירות ביד הפצועה . מזל שהיא לא אבדה הרבה דם, גם ככה חצי מאולפת . על הכסא ישבה -שכבה בחורה ,מקורבלת במעיל גשם ארוך (עדיין זה לא היה ברור איך הוא קשור למזג האוויר),שיער קצר ומתולתל הסתיר לה חצי פנים.
בחדר עמדה חוורת ספרינגפילד , לא מאמינה שהפעם היא זאת ששחררה מבין הידיים הזדמנות לתפוס קצה חוט. עדיין לא ידעה איך תסביר את עצמה לפני הבנות .
-"להדליק על קור?" (זה רק היה נראה לספירנגפילד או שהיא חייכה?)
-"לא. נראה לי שהיא סבלה כבר לפני"(נו מיילא , היא עכשיו בתכנון להשאר רצינית)
-"אוקיי". חמנייה רצתה לגמור עם העניין כמה שיותר מהר, היא הייתה סחוטה ובצדק. זו פעם ראשונה שהיא משתמשת באקדח בזמן אמת, ואיך לא אם מפשלת …
-"מה השם?" אלי שאלה בנקישות , היא עצמה הייתה עייפה לא פחות מחמנייה והתעצבנה מהתינוקיות שלה .
-"רכבת חרדל , בעצם אתן יכולות לקרוא לי רכבת , חושבת שיהיה יותר קל, יותר מהיר ,פרקטי. איך שאתם רוצות , בכל זאת מצילות חיי לכן ניתן היתרון".
מרב מילים חמנייה הפסיקה להקליד ,חשבה אם בכלל קרה משקרה או שזה היה חלום .חלום מלחיץ.
הן המשיכו לשאול , שומעות בתגובה נאומים שלמים ומנסות לרשום רק את העיקר.
הן יצאו מהחדר ,משאירות אותה בחוסר אחריות לבד , מזהירות שלא לצאת .
-"לאן לצאת ? מצחיקות , החדר אטום!" אלי אמרה את זה אחרי שהדלת נטרקה מאחוריהם. ספרינגפילד כמו לא שמעה את המשפט, רק שאלה
-"מתקבלת?" אלי עצרה רגע לפני שענתה
-"יש לי קצה חוט!" הם שמעו את קולה של שושי והסתובבו חדות לכיוונה "ואגב היא מתקבלת , זה קרה בזכותה!"
***
שקט מעצבן שרר ברכב.
היה אפילו אפשר לשמוע את גלגליהן הפועלים של הבנות.
לבסוף, (אין, איך כל הדברים המיוחדים האלה תמיד קורים בסוף! )
גלגלים האמיצה היתה זאתי שפתחה את פיה ראשונה, 'טוב בנות, זה אומר שמעתה ואילך כל אחת מאינו תצתרך לנהוג במשנה זהירות ולא לסמוך על אף אחת' ובמבטה המרגיז והמצמית סרקה את כל הבנות אחת לאחת, 'ועכשיו' אמרה בנימה מעשית יותר 'אנחנו צריכות להמשיך במשימה שלנו ולהתקדם לכיוון הגבול'.
שקט עוד יותר מעצבן מקודמו השתרר ברכב, והבנות אפילו לא העיזו להביט אחת אל עבר השניה ובנימה אופטימית זו התמשכה לה הנסיעה לאיטה.
בנק' מסוימת באמצע שום מקום עצרה גלגלים, וגולה ירדה והחביאה את הסיכות מתחת לאיזשהו סלע מזדמן (שהיה נראה כאילו חיכה למטרה זו בדיוק!!).
כאשר היא חזרה לרכב הואילה בטובה חצי משרה להישתחרר מקיפאונה,
'אולי כדאי שנחזור בחזרה למטה וניידע את המפקדת?! לא כדאי שנמשיך להיסתובב כך ולהמשיך במשימה, אם אנחנו יודעות שאחת מאיתנו בוגדת.'
אמרה במבט מושפל ונאנחה (אנחה מעושה, מה זה בכלל אומר??),
'בקיצור מה אתן אומרות?!' היא בחנה את כולן וחיכתה לתשובה שבוששה לבוא (חח איך האוצר מילים שלי?! אה???!).
גולה היססה ולבסוף הפטירה 'אני בעד' ומקלות הוסיפה 'אם ככה אז גם אני' ובלחש הוסיפה 'אוךך הלך האקשן….', כמובן שזה לא היה מספיק בלחישה והיא זכתה שוב למטר מבטים מצמיתים ומעוצבנים.
רק גלגלים עשתה פרצוף 'אבל אנחנו באמצע משימה יש לנו עוד הרבה מה לעשות! אי אפשר לנטוש ככה באמצע!', לאחר שתיקה קצרה מאוד הכריזה גולה 'מצד אחד גלגלים את ממש צודקת אבל מצד שני עדיף שלא ניקח סיכון'.
מקלות החליטה שגם היא צריכה לשאת את נאומה 'טוב אז עכשיו צריך להגיע להחלטה, מצד אחד כמו שאחותי המסורה והמתוקה אומרת, אנחנו באמצע משימה! ומאידך כמו שאומרת חצי משרה מפקדתנו המהוללת אנחנו לא יכולות לקחת את הסיכון שיש ביננו בוגדת ולהמשיך את השימה כאילו כלום. לפי דעתי ניכנס לפשרה, נחזור לקרייה ושם נכין תוכנית מגירה חלופית. אה! מה אומרות?!' 'אחלה פשרה' הסכימה גולה 'הלוואי על כל הפשרות שיהיו מופשרות ככה….'
'אז חוזרים?!' השלימה גלגלים עם המצב,
'כן' הכריזה בחגיגיות חצי משרה שכל המהלך האחרון לא היה נראה בעיניה בכלל.
'כן' הכריזו גם גולה ומקלות בנימת ניצחון.
'אל תדאגי מקלות' המשיכה גולה 'יהיה גם אקשן במשרד, ועוד איזה אקשן!'
עכשיו היתה מקלות מרוצה בתכלית.
***
'בוםםםםםם!!!'
ההכרזה החגיגית הזאת הרקיע שחקים.
מה לעשות?! הרי זה התוצאה של התנגשות חזיתית ומהירה של רכב עם עמוד חשמל.
'הכל בסדר? מישהי עוד בחיים חוץ ממני?' יללה מקלות, 'לצערך כן' אמרה גלגלים 'הכל בסדר איתך מקלות? נפצעת?!' המשיכה גלגלים לאחר שניה של מחשבה, 'אמממ ניראלי שכן, הרגל כואבת לי מאוד' נאנחה מקלות 'וגם הזרת ביד….' .
'טוב עזבי את הזרת, מי עוד שומעת אותי?!' צרחה גלגלים,
'איי, מה קרה? איפה אנחנו???' שאלה גולה בעודה מנומנמת,
'אל תשאלי' אמרה מקלות 'חטפו אותנו חייזרים',
גלגלים התבררה בכל אותו הערב כאחות מסורה ונאמנה עד מאוד ולכן הרשתה לעצמה לומר 'אוף מקלות שתקי כבר!'
גם חצי משרה נזכרה שהיא צריכה להעיד על הימצאותה בחיים 'גם אני חייה וניראלי שגם אני נפצעתי, אבל לא משהו רציני, איפה הלה כשצריך אותה באמת??!'.
'טוב בנות' הכריזה ברשמיות גלגלים 'אני עורכת הרגע סריקת מצב:
עשינו תאונה עם עמוד חשמל,' ' את עשית' קטעה אותה באכזריות מה מקלות,
גלגלים התעלמה מהערה והמשיכה,
'אין שום אופציה שהוא יואיל בטובו להמשיך את הנסיעה,
חלקנו פצועות,'
'מה זה פצועות, הלכה לי הזרת!' קטעה שוב פעם מקלות את אחותה המסורה גלגלים, וגם הפעם התעלמה גלגלים והמשיכה,
'אנחנו באמצע שומקום,
ואף אחד לא יכול לדעת איפה אנחנו ולבוא לעזור לנו,
מה שכן' הוסיפה בנימה מעודדת, 'אנחנו כבר בגבולות ישראל, אין מה לעשות אנחנו ניאלץ להתקדם למקום ישוב הקרוב ולבקש עזרה.'
'מה שנכון נכון' הפטירה חצי משרה, שמאז גילוי הבגידה נהיתה אדישה מאוד.
ובנימה אופטימית זו אספו בנות הקבוצה ציוד חיוני והתקדמו לעבר שום מקום נוסף.
***
ספירנגפילד נכנסה לחדר בו ישבו במבי,גל וגלידונת שוכחת בעליל את עניין החקירה.
-"אתם לא מאמינות מה קרה …"בקצרה סיפרה להן את המקרא עם רכבת והמחבל, מנסה להחסיר פרטים שיכולים להרוס את הגאווה העצמית שלה.
-"ברור שפספסתן אותו". במבי לא יכלה להתאפק,הן יושבות בחדר הזה ללא עשייה כשבחוץ קורא כל האקשן. מקלות הייתה מוצאת משהו יותר מעניין להגיד.
-"כבוד המפקדת , באמת לא מבינה אותך. במקום חמנייה, שבואו נודה לא יודעת להשתמש בנשק , היית משחררת אותנו והסיפור היה נגמר בתפיסתו ולא בשיחרורו". גלידונת ירתה את המשפט כמו מכונה, רואים שהוא תוכנן מראש. היא לא סבלה את השחצנות ,שלא נתנה לספירנגפילד לשחרר אותן .
-"דיי!!"גל צרחה , "על מה אתן מתווכחות עכשיו?אנחנו אמורות להיות ליד הגבול עם סיני , לגיבוי לעת הצורך לחוליה של חצי משרה.שמתם לב שהן לא מסרו שום עדכון ? מה קורא אתן?"היא באמת דאגה ,הן אמורות לעזור להן והן פה . ספירנגפילד עמדה המומה ולא אמרה כלום. מה קורה לה ? היא חייבת כמה דקות עם עצמה .אבל לא עכשיו, לא עכשיו.
-"בסדר . תמשיכו". הם קפצו במהירות אל מחוץ לחדר, מודעות לעניין שזה היה חד פעמי.
***
-"את מוכנה להסביר לי מאיפה השגת את המעיל הזה?"אלי כבר הסבירה לרכבת על היותה שייכת ליחידה מובחרת ולמה.העיניין שלא נותר פתור בעייניה זה היה המעיל .בדיווח של החוליה של גל על הפיגוע עם הילד , היה מוזכר מעיל גשם בצבע ירוק.(זה לא אומר שהוא היחידי בעולם ,אבל למה לפספס הזדמנות?)
-"אההם , אולי זה ישמע מוזר אבל אני אספתי אותו מהספסל".רכבת עצרה לרגע לבדוק את תגובתה של אלי. היא יכלה לדמיין לעצמה איך שהגלגלים שלה התחילו לנוע בכיוון ההפוך. פניה של חברתה למשרד היו חתומות(כיאה לסוכנות דגולות;).לבסוף הפסיקה לנסות לגלות את תחושותיה והמשיכה.
-"יש לי מספיק בגדים זה היה פשוט ניסיון למנוע אירוע חבלה",חמנייה שישבה בצד קרבה לעצמה את המחשב, בהיכון לקלוט פרטים מעניינים(בתקווה שהפעם התהליך יעבור מהר).
-" עברתי ברחוב וראיתי איזה בן אדם מדבר בטלפון, ביד הוא החזיק מעיל . האמת שהוא עצמו לא כל כך עניין אותי , מה שכן שבכיס שלו היה תחוב סכין…"
***
'סכין?' ספרינגלנד המהמה. 'ולמה שהסכין שלו תהיה גלויה'?
רכבת הצטמררה לרגע. "ספרינגלנד", אמרה בשקט. 'היא היתה מגועלת בדם עוד לפני דקירת הילד'.
—
'גל!!!!!' ספרינגלנד שאגה אל תוך הטלפון.
"מה קרה?" היא מהירה להרים. מעבירה את מבטה מבמבי לגלידונת לסירוגין.
היא ירתה כמה מילים אל תוך הטלפון.
"קיבלתי זזנו".
"מה יש?" במבי רצה אחריה. גלידונת קפצה מהכיסא המסתובב באנחה. "מקווה שהפעם זה אמיתי".
גל בחרה להתעלם. "יש לנו מסלול של האיש. צוות 5 עבד יומיים שלמים כדי לחפש עקבות ולהרכיב לנו את המסלול המדויק ביותר. אנחנו יוצאים בעקבותיו".
במבי קפצה אל כיסא הנהג. "לאן?"
"הנהגת הלא מכותרת שלנו אה?" גל חייכה במתח.
"כשאני נוהגת אני לא מקיאה", היא הרימה את האנברקס. מחכה שגילדונת תטרוק את הדלת.
גל הפעילה את הוויז של המוסד. "זזנו".
***
"פצעת את הילד", הוא נעץ עיניים מכווצות במסך. מעשן בשרשרת.
"בדיוק. כמו שאמרת".
"ולפני זה?"
"פצעתי את הילדה נוי. אחות של אחת הסוכנות".
"והם עוד לא יודעים מזה?"
"לא", הוא ניקה את הסכין בקור. אדיש. "היא במחסן, במרחק של כמה קילומטרים".
"ערה?"
"צורחת מכאבים".
"אנחנו צריכים אותה שקטה", נעץ בו מבט של מורת רוח.
"לצאת להרגיע אותה?"
"בלי יותר מידי מכות. אני רוצה אותה בחיים. היא תהיה סחיטה קלה".
הוא הנהן. פושט את המעיל הירוק ומחליף בגדים. "התוכנית הזו חייבת להצליח".
***
רכבת ישבה בעוד אחד משיעורי ההכשרה של המוסד , מביטה בשיעמום במורה שהרצה על בעיית השלום של ישראל עם הערבים ועוד שטויות למיניהם.
ידה אוטומתית התחילה לקשקש עם עפרון על השולחן צורות דימיוניות .
-"השחטת ציוד מובילה להרחקה מהיחידה". רכבת החווירה לרגע ,הסמיקה ואז החווירה שוב.היא התחילה למחוק במרץ את אומנויותיה, מנסה להיות יותר כשובה לשיעור.
-"פיגוע, הוא המצעי בלבד לשם מטרה כלשהי. הבעיה- זה לא נסיון חיבול , אלה המניע שלו…"
***
-"מה אתה רוצה ממני ?!"היא צרחה את מלא נשמתה ,רגע לפני שתחבו לה בד מסריח לתוך הפה.כמעט נחנקה.
-"את נכנסת למוסד,מחבלת ומעבירה מידע, בשאר נטפל אנחנו". היא הסתכלה בעיינים שלו ומיד הורידה מבט. הם נטפו שנאה , חוץ מזה לא היה שם כלום . ריק.הוא המשיך
-"אם לא…"הרשע רק התעצם בפרצוץ שלו,"תדברי עם אחותך".
היא נסתה לשאול מה זה אומר.לא יכלה ,הסמרטות הפריע לה.ירקה לו אותו ישר לפנים המופתעות.כתגובה קבלה רק סטירה מצלצלת…
***
-"או, סוף סוף"הייתה זו אלי, מסתכלת עליה במבט צוחק.
-"אגב,סליחה על הסטירה.חשבתי שהתעלפת.כנראה שסתם נרדמת.מה, היה כל כך משעמם?"צחקה בקול והלכה.
***
היא הסתובבה סביב עצמה במעגלים
ידה רעדה על הטלפון ולא הצליחה להגיע להחלטה
הקולות צעקו בתוך ליבה וכמעט שהתחרשה
התמונה של נוי מיוסרת במחסן נטוש צפה ועלתה בה
היא נשמה עמוק מנסה להשתיק את הקולות הזועקים והתקשרה
'הסוכנות שאתם מחפשים נמצאות 120 מטר צפונה מהבונקר שלכם'
היא ירתה את המילים במהירות מנסה לא לחשוב על משמועתן
'קיבלתי'. צליל הניתוק חדר לאוזנייה ונשמע לה באותו רגע הצליל הכי מאיים שקיים
מצפונה ייסר אותה קשות ורק המחשבה על נוי הסובלת הצליחה להשתיק אותו.
* * *
'בוס תראה איזה יופי מה שעשיתי נכון?' הצעיר חייך חיוך זחוח שהתפשט מאוזן לאוזן
'לטובתך כדאי שתמחק את החיוך הטיפשי שלך מהפנים ומהר' סינן הבוס בעצבנות 'אילולא הטיפשות שלכם היינו יכולים לתפוס אותן ממזמן' נשף לעצמו בכעס ויצא בטריקת דלת
'אבל עוד לא ראית איך תקעתי אותן בעמוד' התלונן בקול מסכן
הוא עבד שעות רבות על מנת לפרוץ למערכת האוטומטית של הרכב של הסוכנות וחיכה למחמאה מהמפקד
'תשתוק כבר!' צרח עליו חברו שלא סבל את חברו לעבודה בשל בורותו
'אם לא אבא שלך כבר ממזמן היית בשור בבסטה של העגבניות' הוסיף בזעם
הבחור שתק מהסיבה שידע שכל מילה שאמר חברו מדויקת לגמרי
'צריך לשלוח לשם חוליה לפני שהן יברחו' הוסיף לדבר במעשיות
הוא קם ממקומו טרק את הדלת והלך לדבר עם מפקדו
'המפקד אתה שולח חוליה?' שאל בענייניות
'לא' זעם הבוס 'פספסנו, הן כבר בגבול ישראל'
הבחור שתק מבין עתה מדוע מקודם כעס כל כך
'למה הן עשו את זה? תמה 'הן יודעות משהו?' שאל
'אני מקווה שלא' הבוס ענה באיטיות הוא חיבב את הבחור היחיד מכל חבריו עם ראש על הכתפיים כפי שנהג לומר
'אפשר לתחקר את הסוכנות שתפסנו אם הן יודעות משהו על זה' הציע בהיסוס
'נסה' הפטיר הבוס באדישות 'אני לא חושב שתצליח להוציא משהו מהגלמים האלה'
***
טוב, אז בפרק הזה יש כמה דבים שהורדנו… והם לא נכונים
(הערה שלי- אמממ אני סתם חיברתי תקטעים שוב אם משהו לא נכון והתבלבלתי או שסיכמתן אחרת- כי אני כבר לא כל כך אוחזת מנסה לעכלל – אז תכתבו לי במפורט ביש לי כמו ליבי אהבתי תהערות שלהה…!!)
****
אלי נכנסה לחדר של ספרינגפילד בסערה.
"את יודעת מה קורה עם הלה ואגסית?" היא שאלה את ספרינגפילד וכעס היה מהול בקולה "חמנייה אמרה לי שאת יודעת מזה"
"כן אני יודעת" אמרה לה ספרינגפילד שהבינה שלא יהיה ניתן להסתיר את המצב מאלי לנצח.
"ספרינגפילד. מה הולך כאן?" קולה של אלי היה קצר רוח.
"על מה את מדברת?" שאלה ספרינגפילד בקול הכי רגיל למרות ששתיהן ידעו למה אלי מתכוונת.
"למה את לא מדווחת לי שקרה להן משהו?! כבר כמה שעות שאני מנסה ליצור איתן קשר ללא הצלחה. מה נסגר עם רכבת הזאת? ממתי את מקבלת ככה אנשים מהרחוב?? ובכלל, בזמן האחרון אני מרגישה שקורים כאן יותר מידי דברים שאני לא יודעת עליהם…"
ספרינגפילד נשמה עמוקות "תקשיבי אלי, יש כאן מישהו שמשתף פעולה, כנראה אחת מהסוכנות שלך. אני מצטערת, אבל לא יכולתי לומר לך כלום לפני שהייתי בטוחה שזה לא את. מידע שיקרי הגיע אלינו בכמויות. סיכות הגיעו לאקדחים של סוכנות שלנו. לא הייתה לי ברירה, פניתי לעזרת השב"כ"
"אז רכבת היא סוכנת שב"כ??" אלי לא בזבזה זמן על תדהמה, היא חיברה את הנתונים במהירות.
ספרינגפילד הנהנה "היא אמורה לרחרח כאן ולראות אם יש משהו חשוד אצלנו במטה. בנוסף גם השב"כ בודק מה עם הסוכנות הקבועות בסיני, הלה ואגסית. לפי מה שסיכמנו הם יחטפו אותן במסווה של ערבים וינסו לבדוק את האמינות שלהם"
"אמממ…" אלי התלבטה עד כמה להטיל ספק במעשיה של מפקדתה "זה לא מוגזם?? כלומר ההתערבות של השב"כ ולביים חטיפה… זה יפגע בכל האמון של הסוכנות במערכת"
"אלי את צודקת ברמה העקרונית אבל אין לנו ברירה, את מבינה מה זה אומרת שאחת מהסוכנות שלנו משתפת פעולה עם גורמים עויינים?!?!"
אלי הנהנה באיטיות.
***'זה היה מובן?'
במבי הנהנה פולטת כן חלוש. נושמת. נושפת. חסרת כח.
'רוצה תמונה שלה?' שאל בחביבות מבחילה.
'אני אשמח'.
מתמונה אפשר ללמוד כל כך הרבה!!
הלב שלה פעם בחוזקה. מזיע בדמעות של דם.
צליל שקט.
במבי פתחה את התמונה בלהיטות. הלב שלה התכווץ, רועד.
נוי נראית נורא!! חיות פרא. השפתיים שלה רטטו.
'המידע שאת מעבירה שווה זהב', חבט לה במצפון בעוצמה, מסרק לאלפי רסיסים מדממים.
'אם תפסיקי… הקדיש על אחותך, ילדה בת שש בסך הכל, יהיה קרוב מתמיד', הוא נהנה להפחיד אותה. להשפיל.
היא הצמטטרה לרגע. 'הבנתי', קר. 'להתראות'.
***
במבי נכנסה לחדר כמו רוח טורנדו סוערת. 'יש לי תמונה!!'
'של נוי???' גל קפצה מהכיסא.
'כן', הגישה לא את הנייד בשתיקה.
גלידונת הביטה על שתיהן במבט חמור, ' אנחנו יודעות שיש בוגדת נכון?'
גל הנהנה, עיניה נועצות כמגנט לתמונה, 'אני מעבירה לצוות חמש'.
'לאיזו סוכנת יש אחות בשם נוי?' המשיכה. ממוקדת.
במבי נרעדה. אני אבודה אם הן מגלות את הבגידה שלי, הסחיטה.
אבל מסתבר שהערבים יודעים לעשות עבודה בדייקנות נאצית. אף אחת לא יודעת על אחותי הקטנה והמתוקה.
במבי נשמה. נואשת. נמאס לי.
***
לאחר כמה שעות של מתח, אגסית נהיתה רצינית פתאום "חיה? מהמוסד? שבויה חדשה? את… מישהו עובד עלינו?" הלה הביטה בשתיהם במבט חצי משועשע חצי רציני "אמממ לא בדיוק. האמת שאני מהשב"כ ואני לא חדשה, אני פה כבר הרבה זמן, אתן בעצם האורחות פה…"
"את-לא-רצינית!" נזעקה הלה "מה הולך כאן?! משהו פה מסריח!"
"אז אני אממ מה שנקרא, עברתי צד" חיה החליטה להיות ישירה "אני כאן כבר כמה שבועות, ראיתי, שמעתי, הסתובבתי ברחובות. ותקשיבו, פשוט האכילו אותנו שטויות! שנאה בלי סיבה! גזענות! איך שלא שתקראו לזה, פשוט נעשה פה עוול!"
הלה ואגסית הביטו בה בעיניים פעורות "את לא מתכוונת ברצינות" אמרה הלה "רק אני לא הבנתי למה היא מתכוונת?" תהתה אגסית.
"הבנתן טוב מאד! אתן קולטות מה הלך פה?! אנשים רוצים להתיישב, כולה לשבת בנחת ובשלווה ולגדל את הילדים שלהם, והנה מה עושים להם? פצצות, איומים, גירושים! זה קבלת פנים זה? הם מקיימים את מורשת אברהם אבינו יותר ממנו כבר!" חיה היתה נסערת.
"אני לא מאמינה! אני לא מבינה מה הולך כאן!" אפילו הלה היתה המומה "רגע רגע רגע! בואו נעשה סדר!" קראה אגסית "את-חיה, סוכנת שב"כ שנחטפה על ידי ערבים, הם שיכנעו אותך לשתף איתם פעולה בעזרת תיאורים מעוררי רחמים של ילדים יתומים המסתובבים יחפים ברחובות עזה. רגע, אחר כך תצטדקי! הערבים חטפו אותנו, איך הם ידעו עלינו בכלל? חיה? את בכלל לא מכירה אותנו זה… זה אומר ש…." אגסית נרעדה "יש שתי בוגדות? אני לא מאמינה! משהו פה לא טוב!"
"הלה התרוממה ממקומה "רגע אגסית, עדין משהו פה לא מובן לי! מה פתאום חטפו אתך, חיה? לאיזה אינטרסט בכלל? ומי הבוגדת שמעבירה את המידע? למה בכלל השב"כ קשור לענין?!"
הלה ואגסית הסתכלו אחת על השניה בחשש, מישהו כאן משקר, ההצגה לא מושלמת.
חיה לחצה על כפתור נסתר בשרוולה, העינינים מסתבכים, הן יותר חכמות ממה שחשבנו…
הדלת נפתחה ושתי גברתנים נכנסו אל החדר "שתי סוכנות המוסד המהוללות, מוזמנות לבוא" גיחך הנמוך
"חבל…" מילמלה חיה "חשבתי שזה ילך בטוב, עכשיו כבר מאוחר מידי…"
* * *
"פאטמה" לחש סאלים בטון ארסי "אם עוד פעם אחת את, או החברה שלך נכנסת לשם ונותנת לה מים או מה שזה לא יהיה, זה הסוף שלכן!" היא נרעדה, סאלים יודע לקיים, אבל נוי כל כך מסכנה, היא חייבת לעזור לה "אבל סאלים! מה אכפת לך שהיא תשתה! אני…" הוא התרתח "עוד מילה אחת פאטמה! עוד מילה אחת! ולא תראי יותר את עבאד הבן שלך! זה ברור?! היום הוא ילך איתי לעבודה… ותחשבי טוב טוב מי יותר חשבו לך, הבן שלנו או איזו יהודייה מלוכלכת!" הוא ירק לאות בוז ויצא מהבית. אין לה יותר איך לעזור לנוי… וסאלים באמת צודק, זו בסך הכל אויבת יהודייה קטנה….
היא לא ידעה שהישועה תגיע לנוי דווקא על ידי צעקותיו של בעלה…
***
אגסית הביטה בחיה נדהמת:"את, את…??"
חיה הביטה בה בחיוך ציני "כן,אני אני. מצטערת בנות אני מוכרחה שתשתפו איתי פעולה" היא הביטה בהם ונעמדה ליד הקיר.
שתי הגברתנים לקחו כיסאות והתיישבו באנחה מעושה הראשון נמוך וקטן עם עיני נמר ערמומיות והשני גדול גוף ומגושם.
הלה ואגסית נרתעו אחרונית. "אפשר אולי הסבר מה קורה פה??" הלה היתה מבוהלת היא ממש לא הבינה כלום. מי זו חיה? היא שבויה או שכבר לא? ומה בדיוק האינטרס שלה?
היא הביטה באגסית ואגסית בה. הם הבינו אחת את השנייה בלי מילים, הם היו החברות הכי טובות בכל האגף למרות, ואולי בגלל השוני. ותמיד הראש שלהם עבד ביחד. 'אל תגידי כלום ותנסי להבין מה האינטרס' אמרה הלה בעיניה. אגסית הנהנה הנהון זעיר והביטה בהם. "אוקי" התחילה אגסית "מה אתם רוצים בעצם?"
"חחח את שואלת מה אנחנו רוצים?! שמעת כמאל?!" הנמרי פרף בצחוק רועם ואז פרצופו היתקשח בבת אחת והוא קם בתנופה מהכסא. "אתם שמעתם מה היא אמרה נכון?!" הוא שלח מבט לחיה. "אנחנו סובלים כאן!!!! אתם חייבות לשתף פעולה איתנו!!" הוא קירב את פרצופו לאגסית, זו נרעדה הוא היה מבהיל. הלה התרוממה גם היא. "אני מבקשת שתרגע" היא אמרה בקשיחות "אנחנו לא עושות בשבילך כלום, אנחנו לא קשורות אליה ואין לי מושג מה הולך פה!!!". השמן בעט בכיסא שמאחוריה "שבי!!!" הוא נבח. "תקשיבו בנות אני לא רוצה שיהיה פה אלימות". התערבה חיה "תנסו לשתף איתנו פעולה!!!" היא הביטה באגסית "אני השתכנעתי מהם. הערבים הם אלה הסובלים, הם חיים תחת דיכוי ותחת חוסר צדק מוחלט. החלטתי לעבור צד אבל זה לא מספיק. אנחנו זקוקים פה לעוד סוכנות כמוני"
היא הביטה בהם עמוק עמוק בעיניים מחכה לראות אולי איזה ניצוץ שיראה שאחת מהם מזדהה, היא ידעה שאחרי קצת לחץ פיזי, אם הבוגדת פה היא תעדיף להתוודות ולומר שהיא כבר משתפת פעולה מאשר לסבול בלי סיבה… אבל לא. הם הביטו בה בעיניים מלגלגות, אגסית לא התאפקה וגיחכה בקול "את רוצה שאנחנו ניהיה משתפיות??" היא עיקמה את פיה "חחחח את יכולה לשכוח מהענין יקירתי,זה כמו שתשכנעי את הלה להתחב"ד" הוסיפה בשקט והביטה בהלה בחצי חיוך.
הנמר- ככה קראה לו אגסית בליבה, התרומם בעצבים "את תשתקי!!! תקשיבי בשקט ותעשי מה שאומרים לך!!!!" צעק. הלה הביטה בחיה וחיה החזירה לה מבט אדיש, "תקשיבי אני עדיין לא הבנתי מה המטרה שלך אבל משהו פה מוזר. זה לא יקרה." אמרה הלה בפסקנות.
השמן שלף מקל ארוך מהארון שבצד החדר והתקרב להלה זו האחרונה לא הביטה לעברו ואפילו לא הפעפעה. הוא חבט בא בצד גופה מכה מאיימת, הנמר לקח את המקל מהשמן והסתובב סביבם במעגלים "אוקי" הוא תופף עם המקל בכף ידיו, "אתם רוצות לטעום קצת ממה שאנחנו יודעים לעשות?" שאל. חיה שעמדה בשקט ורשמה במוחה את הבעות ותנועות הפנים שלהן התקרבה וביקשה מהם משהו בלחש, השמן יצא בזריזות לא לפני שהוא העיף את הכיסא של הלה לצד החדר בבעיטה. ואילו הנמר התווכח קלות ואז יצא. "תקשיבו אני לא רוצה שהם יתחילו באלימות" אמרה חיה "תאמינו לי שהם מסוגלים להרבה. אני רק רוצה שאתם תעשו כמה עבודות פשוטות שאני אגיד לכם. אתם תחזרו עכשיו לעבודה כמו ילדות טובות ירושלים אף אחד לא אמור לדעת שביקרתם פה ואתם רק תעבירו לי מידע מסוים." אגסית והלה הביטו בא בעיניים אדישות ולא ענו.
"אוקי" נאנחה חיה אתם לא עונות?!" היא יצאה מהחדר בטריקה והשאירה אותם לבד. אגסית התפרצה: "הלה!!! מה זה אמור להביע מה היא מפגרת??? היא עוזרת לערבים?? איך בדיוק השב"כ העסיק אצלם כזאת סוכנת?!?!" היא הסתובבה בחדר במעגלים נסערת "תמיד ידעתי שהשב"כ מפגרים, אבל ככה?!"
הלה הביטה בא במבט מרוכז ואמרה: "משהו פה עדיין חסר הגיון, היא כאילו מנסה לשכנע אותנו? איך בדיוק היא הגיעה לפה? למה היא נשלחה לפה? היא קשורה אלינו?…"
חיה הביטה בהם מהמצלמות היא ניסתה לקרוא את הפנים שלהן. היא נתנה להם להתבשל כמה דקות ואז שלחה שוב את שתי ה'ערבים'.
הלה ואגסית התיישבו באנחה הם ידעו שעכשו תבוא האלימות. הנמר התקרב לאגסית. "מה אתם עושות כאן"?? נבח. "למה אתם פה בסיני? מי זו נוי? למה השלשייה השנייה כאן? מה הן עושות"?… הוא המשיך להמטיר עליהם שאלות בלי לחכות לתשובות. למעלה ישבה חיה והביטה בריכוז היא רשמה הכל לפניה.
***
שלוש שעות לאחר מכן.
הלה התרוממה באנחה. סוף סוף הפסקה קצרה. אגסית הביטה בא בפרצוף אומלל "הלההה אני צמאההה!!" התבכיינה.
"אייש את חסרת תקנה" סנטה בא הלה."נווו בואי נראה כמה הלימודים שלך באים עכשיו לידי מעשה…" צחקה.
הם היו עייפות. שלוש שעות השניים המטירו עליהם שאלות הם קטעו אותם באמצע התשובות וחזרו על השאלות פעמים שלוש ויותר. והכל בליווי סיבובים סביבם, אורות שנכבים ונדלקים ומכות לא עדינות במיוחד עם המקל המיוחד של השמן….
"אני מקווה שענינו בסדר. כבר לא זכרתי מה עניתי בפעם שעברה ומה זה מתקשר לעכשיו…"
אגסית לא הקשיבה לה יותר מידי היא הייתה עסוקה בלהתלונן… "אהמממ הלה מה את אומרת? נראה לך שספרינגפילד ואלי כבר מחפשות אותנו? נמאס לי, אני רעבה וצמאה וכואב לי האוזניים מרוב דיבורים!!!"
"את משגעת אותי לפעמים איך את מצליחה להיתפס בדיוק לדברים הכי קטנים" גיחכה הלה "מה דעתך על זה שכל היד שלך פצעים סגולים?" היא הפשילה את שרוולה של אגסית ובחנה אותה בעיון "או למשל ששנינו לא קלטנו עדיין מי זו חיה ולא הצלחנו לשכנע אותה שהיא עושה את טעות חייה" היא המשיכה לבדוק את אגסית וזו חייכה חיוך מבסוט,
"אי אי אי הלה, תמשיכי תמשיכי מלא זמן לא קיבלתי כזה הרבה צומי." הלה הביטה בה במבט שמנסה להיות זעוף: "אני עדיין לא מבינה איך אנחנו חברות אגסית, את מתישהוא תצטרכי ליישב לי את זה." הם צחקו והתיישבו מותשות הם לא ידעו מה הלאה. אבל לפחות הם ביחד ויש על מה לצחוק…
***
ספרינגפילד ישבה במשרדה מתוחה, היא חיכתה לטלפון מסיני. היא הייתה חייבת לדעת מי הבוגדת,המצב לא יכול להימשך ככה. רינה לידה לא ממש הקלה על הלחץ היא הייתה עסוקה בבחינת מסמכים וכל הזמן סיננה הערות שקטות על התנהלות הסוכנות והמוסד בכללי…. ספרינגפילד לא התייחסה אליה "אני יוצאת לחמניה ושושי אולי להם יש חדשות" הפטירה לרינה ובאה לצאת. ובדיוק אז הטלפון צלצל, ספרינגפילד חטפה את השופרפרת. "כן חיה…" אמרה.
***
"מבוי סתום", שושי התנשפה.
אלי וספרינגלנד הביטו אחת בשנייה. לא מרוצות. "מה זאת אומרת?" פלטו ביחד ללא תיאום קודם.
"התמונה הזאת יכולה לספר לנו איפה בערך נמצא המחסן. לפי הרקע שנראה סביבה, תסתכלו שם בצד הם לא שמו לב שהחלון מראה לנו מיקום יחסי… ערבים… אף פעם לא יעשו עבודה יסודית".
"אז מה כאן המבוי סתום?" אלי שאלה.
"אני לא יודעת למי יש אחות בשם נוי".
"אבל זה לא הגיוני!!" ספרינגלנד נשמה עמוק. מנסה להירגע. מצליחה חלקית. "מה זה לא יודעת? אני לא מוכנה לקבל תשובה כזאת!!"
שושי הביטה בה בהתנצלות. "המפקדת, הם טשטשו פרטים באופן בלתי הפיך".
"זה מידע בסיסי", אלי נעצה בספרינגלנד מבט חמור. "אנחנו מוסיפות כלל חדש, לפני שמקבלים אלינו סוכנת מבררים את המצב המשפחתי שלה".
"בסדר", התעצבנה. כרגע זה לא עוזר לנו".
***
"אני לא רוצה".
"למה?" גל הביטה בה מופתעת. "אמרת שלנהוג מונע ממך את הבחילה".
במבי רק משכה כתף אדישה. "אין לי כח".
"בסדר", היא אמרה לאט. בוחנת אותה.
"קרה משהו?" גלידנות חשדנית מטבעה.
"לא משהו מיוחד", במבי פתחה את דלת הרכב בנוקשות מתכסה בשמיכה עד למעלה מהראש.
גל וגלידנות החליפו מבטים תמהים.
"משהו כאן לא מריח לי", גלידנות לחשה.
גל נעצה בשמיכה מבט מהורהר. "קורה", היא הקישה את קוד הרכב. דוהרת בכבישים.
"במבי רוצה לשתות משהו?" גלידנות הביטה בדאגה אל המושב הקדמי.
השמיכה לא נעה.
"במבי?" סימן שאלה הצטייר על פניה.
"מה?" מעומם.
"שאלתי אם את רוצה לשתות?" רטנה. "את לא רוצה, אני לא אדאג לך".
"בסדר", היא ניסתה להילחם בבחילה שאפפה אותה. משוועת לאוויר. לא מורידה את השמיכה.
גלידנות שלחה הודעה לגל. משהו מן הבהלה חדר אליה.
גל בניגוד לכל הכללים פתחה את הנייד באמצע הנסיעה.
'היא מרגישה טוב?' היה כתוב שם. אימוגי תמה.
גל נאנחה. 'אני מקווה'.
גלידנות כיבתה את הטלפון בנקישה.
זה מוזר.
***
***
גלידנות הורידה ממנה את השמיכה, זעופת פנים. "בוקר טוב פרינססה".
במבי לא ענתה, מתגברת על הבחילה. "הגענו?"
"כן, יקרתי. נהנית?" עקצה אותה.
במבי נעצה בה מבט מתרה. "אני לא אוהבת שמעצבנים אותי", קפצה מהרכב בשנייה האחרונה, מקיאה את נשמתה אל חולות המדבר הזהובים.
גלידונת התרחקה, גל התקרבה אליה לוחשת מספר מילים שקטות.
גלידונת משכה כתף אדישה, גל נעצה בה מבט קשה. "זה היה מובן?"
"כן", נענתה בחוסר חשק.
"במבי", גל התכופפה לעברה. "צריכה שקית?"
היא הרימה אליה מבט עייף. "תודה, אבל שתינו יודעות שזה רק לצורך הפורטוקל אז תעזבי אותי".
"מה קורה איתך?" היא התעלמה. מתיישבת לידה.
במבי סיכלה רגליים. "לא משהו מיוחד, קצת בחילה וכאבי ראש".
"משהו אחר. אל תחליפי נושא".
"אולי".
גלידונת הפעילה את ההקלטה.
"את נסחטת?" גל.
מיתר נקרע בלב שלה. תווים טבעו. נעלמו. היא לא הזיזה שריר. שותקת.
"שאלתי משהו?" אמרה בקול שקט.
"למה?" הרימה גבה. "אני בחקירה?"
"בדיוק".
אגרוף חזק היכה לה בלב. שובר אותו לרסיסי דם. "את מחפשת הודאה או הבנה. כי אני רואה שאת מקליטה אותי. למה? בשביל להעיף אותי ברגע שיתאפשר מהמוסד?" מריר.
"לא, כדי להבין מה קרה כאן".
"ואז לתקוע אותי בכלא הכי חשוך בעולם ולהדביק לי את התווית בוגדת", התיזה.
גל נשמה עמוק. "דברי".
"תודה על היחס", השיבה בעקוצונות. "ובכן כן… נוי היא אחותי, מפליא נכון? אני נסחטת. מדהים, אני אומרת לך משבעת פלאי תבל שבמבי נסחטת. בואי שימי עלי אזיקים תקחי לאלי וספרינגלנד תגידי להם שתפסת את הבוגדת", לעגה. מעבירה יד לה על העיניים הצורבות מחום.
גלידונת לחצה על הכפתור, מפסיקה את ההקלטה. לוטשת בה מבט נדהם.
"אז את הבוגדת?" גל נעצה בה מבט לא ברור.
"רוצה להגיד את זה עוד פעם?" התחשק לה לצרוח. חנקה את הצווחה, מתעלת אותה לנשיפה אחת ארוכה ומאומצת.
אני מתגעגעת לנוי.
אז יעיפו אותי מהמוסד מכל המדרגות אבל זה היה שווה את זה. נוי שווה את הכל.
גלידונת וגל החליפו מבטים.
גל הביטה על ההקלטה, גלידונת שוב משכה כתף.
גל קמה. "כרגע, אנחנו לא מספרות להן כלום".
גלידונת ניסתה להתנגד. "היא בוגדת!!" לחשה בזעם.
גל העיפה מבט בבמבי, "אם את מעבירה את המידע הזה הלאה את מתעסקת איתי".
גלידונת הביטה בה. "אנחנו חייבות".
"אחרי סיום המשימה נדבר".
גלידונת נעצה בה מבט זועף ולא מרוצה בעליל. "בסדר".
* * *
גלגלים הובילה בראש את הצעדה המתלוננת (והצולעת) אל עבר הלא נודע,
כשידיה המצפן המושיע.
כזכור מקלות קיבלה מכה ברגל ובזרת אשר בידה,
גולה קיבלה כמה מכות יבשות, גם חצי משרה לא יצאה בנזק מהעיניין, ונפצעה לה ידה השמאלית ואילו גלגלים הנהגת המוכשרת הסתפקה בעיקום הקרסול ופציעה קלה (יחסית, הכל באופן יחסי…) בראש.
'תגידו, אנחנו באמת מתקדמות לעבר מקום ישוב כשהו, או שאחנו נישאר במדבר המוזר הזה לנצח?!' שאלה במירמור רב גולה, שנאלצה להיות עוגן ומשען למקלות הנאנחת,
'לי יותר מעניין עכשיו מי הבוגדת שאשמה בכל המצב הזה.' אמרה חצי משרה, שת'כלס, זה היה הלך המחשבות שלה כל השעות האחרונות.
בשקט מלווה באנחות שוברות לבב, התקדמו להן בנות החוליה לכיוון הצפון,
הן היו חייבות להגיע מהר למטה, גם כדי לקבל סיוע פיזי וגם כדי למסור בדחיפות את מסקנותיהן המרנינות, אך שום אור אינו ניראה באופק!
* * *
'אין יאוווו המשמרת הזאת גמרהה אותייי, שיכחדו המשמרות האלה!! אני עכשיוו עייפה פחדד!!! וגם הקורר הזההה תמיד במדבר קר כל כך בלילה את יודעת?! זה בגלל ש….' השתפכה לה רוני, תצפיתנית צה"ל הכי מוכשרת בגדוד!
תמיד אוהבים לתקוע אותה במשמרות הלילה הקשות כדי שהיא תחפור לשותפה שלה וככה ההיא תישאר עירנית (או להיפך….),
הפעם הקורבן המסכן היתה אירית, אבל אירית חברה טובה, מכילה ונחמדה, הקשיבה בסבלנות ובהיתענינות להגגי ליבה של רוני, לפעמים מעניין מה שהיא אומרת(רק לפעמים)…
למעשה הן היו בדרך לג'יפ הנחמד (כל מיני הדוממים נחמדים!) שהסכים לקחת אותן במיוחד חזרה לבסיס.
'אם את כל כך עייפה רוני, מה דעתך שאני יסיע עכשיו?! מקסימום נתחלף באמצע הדרך..' הציעה אירית בנחמדות (,נחמדת למדי!) תוך כדי כך שעלו בכבדות על הג'פ האימתני.
'תאמת אירית שאני ממש אשמח! באמת שאין לי כח לנהוג עכשיו, וגם אני קצת עייפה זה לא יגמר טוב אם אני ירדם באמצע הנהיגה, את בוודאי יודעת.. רק שתדעי לך שאת שותפה למשמרת נחמדה מאוד! אני יבקש שישבצו אותנו הרבה ביחד, יאו את יודעת שזה מזכיר לי ש…..' וכך למעשה חלפה לה הנסיעה בנחת ובשלווה, רוני הנעימה את זמנה של אירת בפיטפוטים עליזים, ואירית מצידה המשיכה בתפקידה נאמנה.
באיזשהו שלב רוני כבר היתה ממש עיפה וכהרגלה בקודש במקרים אלו הניה את ראשה על החלון כדי לישון.
* * *
'תגידו אני מדמיינת או שישנו גיפ גדול שמגיע מאחורינו?!', תהתה בקול ובחשדנות מה חצי משרה, 'אממ תאמת שכך זה נשמע, אולי הוא יהיה נחמד אלינו ויציע לנו טרמפ?! בואו נתקדם לכיוון הכביש כדי שיראו אותנו ואולי יעצרו לנו.' גלגלים מעשית כהרגלה.
* * *
'יוווווווווווווווו, איריתת אני מדמיינת או שאני רואה נכוןן??!!! יש שם בהמשך הכביש ארבעה אנשים בלתי מזוהיםם!!! מה הם עושים שם? אולי הם צריכים עזרה? איריתת תעצרי מהרר!!', אירית ממושמעת, עצרה בחריקה עזה, ופיספסה את האבמ"ים (אנשים בלתי מזוהים) במטרים ספורים אבל היא לא אמרה נואש וציפצפה להם בקול רעש גדול שהידהד למרחקים.
'פתח נוהל מעצר חשוד!' קראה רוני בקול, והיא ואירית ירדו מהגיפ וניגשו לכיוון הבנות 'ידיים למעלה!' הוסיפה אירית.
'הייייייי זה לא סתם אבמ"ים, זה אבמ"ים ממין נקבה!! כלומר אבמו"ת!, מי אתן? מה אתן עוששות כאן? למה אתן כאן? איך הגעתן לכאן?' השאלות החלו למטור על ראשן של האבמו"ת (אנשות בילתי מזוהות) בזו אחר זו מיפיה של רוני הממטירה המוכשרת, אבל כזכור היא היתה עייפה וגם באיזה שהוא שלב נגמר לה האויר ולכן היא נכנעה והפסיקה וכעת היא היתה מוכנה לשמוע תשובות.
ומכיוון שהחוליה מצידן גם היו עיפות ומותשות לא תרחו להידחף כדי לענות תשובות כשסוף סוף ניתנה להן ההיזדמנות לכך, גלגלים היתה זאת שפתחה את פיה: 'הי שלום לכן! כמה טוב לפגוש בכן באמצע הלילה, כך באמצע שום מקום, אל תשאלו אבל עשינו תאונה בקרבת מקום, התנגשנו…' , 'התנגשת!' תיקנה אוטומטית מקלות, '… בעמוד חשמל כמה קילומטרים מכאן, אז אתן בטח כאן בהשגחה פרטית! אתן מסכימות לתת לנו טרמפ לעבר מקום ישוב הקרוב? ואם אפשר גם שיחת טלפון קצרה?!' סיימה בנימת תקווה גלגלים.
'יייייאוווהוההוהוווו בטחחח שאפשר טרמפ! אנחנו, כלומר אני ואירית, תכירוו זאת אני קוראים לי רוני וזאת חברה שלי אירית, ואנחנו נוסעות עכשיו בחזרה לכיוון הבסיס שלנו תוכלו להצטרף אלינו ומשם להמשיך לדרככן ושיחת טלפון?! בטח! בשמחה! בכיף! תודיעי למישהו שיוכל לאסוף אותכן מהבסיס שלנו!' בעודה מדברת הגישה לגלגלים את הנייד שלה, גלגלים פנתה לרגע לצד הדרך וחייגה במתח מה ובמהירות לספרינגפילד (אהה ספרינגפילד הצלחתי לכתוב תשם שלך בלי להעתיקק!!!(שוב פעם???))
מפקדתה המהוללת.
'הלו? ספרינגילד? תקשיבי זאת אני גלגלים ו…'
מה? כן אנחנו בעיקרון בסדר פשוט קבענו פגישה דחופה עם העמוד וחלקנו קצת פצועות, מה? לא! כלומר כן.. יש כאן איזה שתי חיילות נחמדות שהביאו לי את הנייד וגם מוכנות להקפיץ אותנו לבסיס שלהן, תוכלי לשלוח לנו לשם סיוע נכון? אבל תעשי את זה במהירות יש לנו כמה דברים דחופים לומר לך… טוב תודה המפקדת נתראה ונדבר, ביי'.
גלגלים החזירה את הנייד לרוני והודתה לה מכל לב, ובנימה אופטימית זו נכנסו הכל לתוך הג'יפ והחלו דוהרת לכיוון הבסיס.
בדרך כמובן הם ערכו היכירות יסודית ועמיקה (איך לא?!), צחקו ונהנו (עד כמה שהיה אפשר..) ולאחר נסיעה ארוכה למדי הן עמדו בשערי הבסיס שקיבל את פניהם בישנוניות.
* * *