עד… שהגענו לחצאית ההיא… הצמודה והקצרה. את חשקת בה.. אולם שמת לב לפרצופי החמוץ.. איזו רגישות, כל הכבוד! מייד הבחנת שאני…
והמילים התחילו לעוף – פוגעניות.. דוקרות.. לא נעימות…
ופתאום קיפלת את עצמך, אספת את עצמך והתכנסת בתוכך. לא פתחת אפילו סדק קטן להחדיר לתוכו מילים מחממות, עוטפות, מלטפות…
חבל, חמודה שלי!
כל כך רציתי להסביר לך שאני אוהבת שאת מתלבשת כמו נסיכה יפה, מכובדת…
אבל אטמת אוזניך משמוע!
מתוקה! אני מבינה לליבך שמתלהב ומתלהט.. אני מבינה את הצורך שלך לראות ולהיראות טוב… זה הגיל.
קשה מאוד לשמוע בקול השכל הקר שאומר "זה לא בשבילך".
כיף לדבר איתך. את חכמה ומבינה ענין – כל כך גדלת!!
2 תגובות
ריגשת אותי
בכיתי, איזו רגישות, איזה רצון חזק להכיל, מקוו שלבתך ולך תמצא תקשורת ומקום לאמירות חיוביות ובונות כמה שיותר, תתפסו אותם בשתי ידיים כשזה מזדמן, לא רק בחנות ובזמנים רגישים אבל גם… לפני ההערות והביקורת תמיד תקקדימו את הטוב, גם הבת וגם האם