הבוחר בנביאים טובים /40

הנביא צפניה

אמממ, נכון לא שמעתן עליו כל כך?

כאילו צפניה הוא נביא בקושי מוכר… למרות שהנביא ירמיה שהיה בתקופתו היה מוכר מאוד.

טוב אז בואו נתחיל עם פרטים שידועים לנו.
ככה.

ספר צפניה נפתח במילים;
דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה, אֶל-צְפַנְיָה בֶּן-כּוּשִׁי בֶן-גְּדַלְיָה, בֶּן-אֲמַרְיָה, בֶּן-חִזְקִיָּה–בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן-אָמוֹן, מֶלֶךְ יְהוּדָה.

ייחוס מאוד מפואר. וזה משו מאוד לא שגרתי. רוב האנשים בתנ"ך נכתבו בתוספת שם אביהם גג סבם… וכאן יש לנו מגילה דיי ארוכה.
המפרשים מיד שואלים למה.
אחת הדעות היא שחזקיה שמופיע כאן בפסוק הוא חזקיה מלך יהודה. לכן הנביא מיוחס עד אליו.
ישנם פרשנים שלא מסכימים עם הדעה הזו, ואומרים שהמשפחה הזו היתה ידועה ומלאת צדיקים ולכן נכתבה.
לפי הדעה שחזקיה שבפסוק הוא חזקיה מלך יהודה אזי הנביא צפניה הוא משבט יהודה.

מתי צפניה מתנבא?
טוב, כמו שכולנו יודעות בכל מקום שיש שני יהודים יש שלוש דעות…
בנבואותיו צפניה מתאר את עוונות ישראל. העבודה זרה. ההליכה בדרכי הגויים.
רגע רגע רגע.
הפסוק הראשון אומר שהוא התנבא בימי יאשיהו.
יאשיהו היה צדיק! בימיו עם ישראל עשה תשובה. לא היה עבודה זרה.
אז קבלו את הדעות.
הדעה הראשונה אומרת שצפניה התנבא לפני שיאשיהו חזר בתשובה. ואז גם הנבואה נאמרה בימי יאשיהו וגם בימים בהם עם ישראל עבד עבודה זרה.
הדעה השניה היא שצפניה התנבא ביחד עם ירמיהו גם בדור של יהויקים. אז עם ישראל עבד עבודה זרה.
ובכלל דעה שלישית אומרת שהוא היה נביא גם אחרי החורבן.

ספר צפניה הוא התשיעי בספר תרי עשר.
ספר צפניה הוא ספר די קטנטן. רק שלושה פרקים. ו53 פסוקים.
נבואה אחת שמתחלקת ל5 פרשות (הסבר קצר מה זה פרשות בסוף הפרק)
צפניה מנבא על חטאי העם והפורענות שתבוא.
צפניה מנבא גם על הגויים. הוא מנבא כליון מוחלט על עמי הסביבה. עמון, מואב, פלשת ואשור (שאומנם היא לא בסביבה אך הצרה מאוד לישראל.)
צפניה מתאר את "יום ה' " יום הדין בו ה' ידון את העולם.
קָרוֹב יוֹם- ה' הַגָּדוֹל, קָרוֹב וּמַהֵר מְאֹד; …..יוֹם עֶבְרָה, הַיּוֹם הַהוּא:  יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה, יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה, יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל. יוֹם שׁוֹפָר, וּתְרוּעָה, עַל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת, וְעַל הַפִּנּוֹת הַגְּבֹהוֹת….

בסוף נבואתו מנבא צפניה נבואות נחמה לירושלים.
רָנִּי, בַּת-צִיּוֹן–הָרִיעוּ, יִשְׂרָאֵל; שִׂמְחִי וְעָלְזִי בְּכָל-לֵב, בַּת יְרוּשָׁלִָם.

בספר צפניה מופיעים בטויים מעניינים כמו:
וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא, אֲחַפֵּשׂ אֶת-יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת;
זֹאת הָעִיר הָעַלִּיזָה, הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח, הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ, אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד;
שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא-יַעֲשׂוּ עַוְלָה,

צפניה מוזכר בגמרא כאחד משמונה נסיכים. שינהיגו את העם בביאת המשיח.
בספר מיכה (עליו דיברנו שבוע שעבר) מופיע הפסוק:
וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם.

חז"ל כותבים מי הם השבעה רועים ושמונה נסיכים.
הם לא כותבים טעמים למה דווקא הם אלא רק מציינים את שמותם.
הרועים: דוד באמצע, אדם שת ומתושלח מימינו, אברהם יעקב ומשה בשמאלו.
הנסיכים: ישי, שאול, שמואל, עמוס, צפניה, צדקיה, משיח, ואליהו.
(זה הסדר שחז"ל כתבו)

נסיים עם הפסוק האחרון בספר צפניה. הפסוק שאומרים כל בוקר בתפילה.
וקיים לנו ה' אלוקינו את הדבר שהבטחתנו על ידי צפניה חוזך כאמור:

בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם, וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם:  כִּי-אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה, בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ, בְּשׁוּבִי אֶת-שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם, אָמַר ה'.

(הסברתי באחד הפרקים בבלוג של יסולאל בתגובות על הפרשות.
בקצרה:
עד תקופה כלשהיא לא היו פרקים מסודרים. התנ"ך כולו היה רצוף מלבד רווחים ופסקאות.
כל פסקה נקראת פרשה (פרשיה)
הנוצרים עשו חלוקה לפרקים. לא לפי סדר מסוים. אפשר לראות שפרשה בתורה נגמרת באמצע פרק וכו'
פרשה זה בדיוק כמו פרק רק בחלוקה שלא אדם קבע אלא ה'.)