הבוחר בנביאים טובים /31

יוסף והאחים /3

את מי השארתי במתח?
סתם סתם, כולנו מכירות את סוף הסיפור…. מזל.
אבל באלי להכניס בדיחה קטנה לפני שנתחיל.
שבת בבית הכנסת, פרשת וישב. בעל הקורא מסלסל באמירת הפסוקים. הקהל מקשיב, סיפור מכירת יוסף…
בעזרת הנשים נשמע פתאום בכי. כולם נזעקים למקור הבכי מנסים להרגיע.
אישה מבוגרת. שבוכה. 'איזה מסכן. איזה מסכן.'
שנה אחרי בפרשת וישב חיכו כולם לשמוע שוב את הצער על מכירת יוסף. הפעם אפס.
'מה קרה שהפעם לא בכית על מכירת יוסף?'
והזקנה משיבה: "שנה שעברה הוא היה מסכן. אחים שלו לקחו אותו וזרקו אותו לבור בהפתעה.
אבל השנה, זה בעיה שלו.
איך הוא לא זוכר משנה שעברה שאחים שלו יזרקו אותו שם לבור???"

טוב, נמשיך?
יוסף קם. ניגש לאחד העמודים ששרדו. בועט בו.
העמוד נהפך לגל אבק!
יהודה מחליט ללכת עד הסוף.
"נפתלי!" הוא קורא לאחיו המהיר. "רוץ ובדוק כמה מחוזות יש במצרים."
נפתלי רץ. חוזר אחרי כמה דקות בהם הקיף את כל מצרים. "שתים עשרה!"
יהודה מחלק את המחוזות.
"אנחנו עשרה. כל אחד יקח מחוז אחד וילחם בו. אני אלחם בשלושה… ככה נחריב את מצרים בתוך זמן מועט…."

יהודה לוקח סלע ענק ביד ימין. זורק אותו לגובה עצום. תופס אותו בחזרה ביד שמאל. מפיל אותו לארץ והוא הופך לאבק.
מנשה חוזר על המופע.
"גם לנו יש גיבורים!" מלגלג המושל.
"תחזיר את בנימין ונרפה ממכם!" שואג יהודה.
"לך תגיד לאבא שלך שחיה רעה טרפה את בנימין… כמו שאמרתם על יוסף…"

שמעון זועם. הוא מציע רעיון חדש "בואו נעלה להר ומשם נפיל אבנים גדולות על יושבי מצרים!"
יוסף קורא ליחידת עילית של מצרים, לפני שיקרה אסון. 10450 חיילים הגיעו. מקיפים את הארמון.

האחים מתחילים לפחד.
היחיד שנשאר רגוע היה יהודה. הוא עודד את האחים שלא יפחדו. ה' יתן להם כח לנצח את כל החיילים. הרי הם לא באים סתם להרוג אנשים. זה בשביל בנימין!
יהודה שוב שואג. ואיתו כל האחים.
גם החיילים מיחידת העילית לא מסוגלים לעמוד מול יהודה. הם בורחים בפחד.
פני יהודה שוב הביעו זעם איום. יוסף אומר בשקט למנשה שיחליק בידו על הכתף של יהודה. כדי שיהודה ירגע מעט.
האדמומיות נעלמת מהפנים של יהודה כשמנשה מחליק על כתפו. מפיו מתפרצת אנחה מלב שבור. "איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי!!!"
יוסף מביט ביהודה. הזעם הנורא שמילא את פניו התחלף בכאב עמוק.
יוסף כבר לא היה מסוגל להמשיך את ההצגה.
הוא מצווה שכולם יצאו. שישאירו אותו עם האחים.

"אמרתם שיש לכם עוד אח…" הוא פותח ברכות. כשהם נשארים לבד.
האחים מופתעים.
בשפה רפה הם משיבים שכנראה יוסף איננו בין החיים…
"לא!" קולו של השליט חד. "הוא נמכר לעבד במצרים… והוא ברשותי…."
העיניים של האחים נדלקות. יוסף חי! הוא כאן?!
יוסף פורץ בבכי. "אני יוסף! העוד אבי חי?!"
האחים קופאים.
הם לא מסוגלים לפתוח את הפה.
הם מול יוסף! יוסף! שהם הציקו לו! שהם מכרו אותו! יוסף! חי! מולם!
יוסף ניגש לבנימין בוכה איתו.
האחים פורצים בבכי. על העבר. על ההווה. על העתיד.
יוסף מחבק כל אחד. בוכה עם כל אח.
מבטיח שהוא לא נוקם. ואין לו שום כעס על האחים.
"תבינו," הדמעות חונקות את הגרון שלו לגמרי. "אתם חשבתם לרעה. והאלוקים חשב לטובה…… ה' גלגל אותי למצרים כדי לעזור לכם בשנות הרעב…."
הדמעות נשפכות באין מפריע.
"אחיי" מבקש יוסף, "אל תרגזו בדרך. אל תאשימו אחד את השני במכירתי!"
האחים נפרדים בדמעות מיוסף, לבשר לאביהם את הבשורה הטובה.
עוד יוסף חי!