הבוחר בנביאים טובים /30

יוסף והאחים /2

האחים מגיעים למצרים. שם הם נקראים לבוא לשליט.
הסיבה ברורה להם. הם מספרים לסוכן הבית על הכסף שמצאו בשקים.
הסוכן מרגיע אותם סיפר שהם מוזמנים לסעודה עם השליט. שמעון יוצא אליהם. מספר להם שברגע שהם יצאו הוא השתחרר מהכלא והתארח בבית המושל.

האחים מופתעים. אבל לא היה להם יותר מדי זמן לחלוק את החוויות. המושל הגיע לסעוד איתם.
"זהו אחיכם הקטן?" שואל המושל. מצביע על בנימין.
האחים מהנהנים.
יוסף לא מסוגל לכלוא את דמעותיו. בנימין. האח הקטן. שלו. כאן. הוא יוצא שוב לחדר סמוך. בוכה. חוזר אחרי כמה דקות בהם נתן פורקן לרגשותיו.
האחים מתיישבים במקומות המסומנים להם. לא מבינים מאיפה המושל יודע את סדר לידתם וחשיבותם ביניהם… ומקומו של בנימין ליד המושל.
יוסף העניק בסעודה יחס מיוחד לבנימין. איש לא תמה. כולם הבינו שהוא מנסה לפצות את בנימין על הטרחה לרדת למצרים רק כדי שהמושל יוכל לראותו.

האחים יוצאים מהארמון. מודים על האירוח הנפלא.
מקבלים את שקי התבואה ויוצאים לדרך.
באמצע הדרך רודף אחריהם מנשה. כועס כולו.
הגביע היקר של המושל נעלם. גנבים!
האחים נבהלים. עוד עלילה.
הם פורקים את השקים. מבטיחים שלא נגעו בכלום. מנשה לא משתכנע. הוא בודק את השקים. כשהוא מאיים עליהם שמי שימצא הגביע בשקו יהיה עבד למושל.
עשרה שקים נבדקו. מנשה מגיע לשק האחד עשר. של בנימין.
עוד שניה הם מאחורי הפרשה המביכה הזו.
והגביע. כמו שכולנו יודעות.
אצל בנימין!!!

האחים מגיעים ליוסף. ראשם מושפל.
"למה כולכם?" יוסף תמה. "מי שבידיו נמצא הגביע יהיה לי לעבד. ואתם, עלו לשלום אל אביכם!"
"ויגש אליו יהודה" יהודה יוצא מול יוסף, למלחמה על בנימין. שני אריות לבית יעקב עמדו משני הצדדים. ואפילו מלאכים ירדו מהשמים לחזות בעימות.

בהתחלה ניגש יהודה לדבר על ליבו של השליט. הוא סיפר את קורותיהם מהרגע בו העלילו עליהם שהם מרגלים. בלי שום סיבה. ואז התביעה להביא את האח הקטן. ולבסוף, מישהו אלמוני הכניס את הגביע של המושל לשק של בנימין, עוד עלילה. והדרישה שבנימין ישאר במצרים! על מה כל זה?

קולו של יוסף, כשענה, היה קר ונוקשה. "למה מכל אחיך אתה זה שמדבר? אתה לא הבכור…"
"אני אחראי עליו! הבטחתי לאבי שאם לא אביא את בנימין זה יהיה על אחריותי! ואני אהיה מנודה בעולם הזה ובעולם הבא!!" קורא יהודה. "בבקשה! קח אותי לעבד במקום בנימין! אני מבטיח לך, אני יותר חזק ממנו, יותר מבוגר ממנו וממני יהיה לך הרבה יותר תועלת!!"

השליט נותר קפוא. הדברים של יהודה לא פעלו עליו.
ואם כך, הלב כל כך קפוא, אז אולי מלחמה תוכל להפשיר אותו….
יוסף רואה שיהודה כועס, מתכונן למלחמה. מעייניו ירדה טיפת דם…. פניו של יהודה נראו כמו פני אריה זועם.
יוסף פונה למנשה, רומז לו להראות את כוחו.
מנשה קופץ.
הארמון מתנדנד מעוצמת הקפיצה.
יהודה מביט במנשה בפליאה. מחשבה חולפת בו שהנער הזה קרוב משפחתו! רק בבית יעקב היה כאלה גיבורים!
כעת התור של יהודה. יהודה שואג!
והשאגה מגיעה עד לארץ ישראל !!!!

חושים בן דן שומע את השאגה המוכרת של האריה שבמשפחה, הוא מבין שהמצב במצרים לא איי איי איי. הוא רץ במהירות למצרים. תוך דקות הוא נעמד ליד דודו יהודה.
יהודה וחושים בן דן שואגים!
הערים פיתום ורעמסס נחרבו!
ושאר האחים נצלו את הזמן בנתים.. הם רקעו ברגלים על הרצפה והרצפה נהפכה לערמות ערמות של עפר!
יוסף נופל מכסאו מרוב הזעזוע.
יוסף מסתכל על יהודה. פניו של יהודה היו בלתי ניתנות לתיאור. הזעם ניבט מהעינים. יהודה שולח את יד ימין.
לשלוף את החרב.
לעשות סוף לבדיחה העצובה הזו ששמה עלילת הגביע.
אבל החרב, משום מה, לא נשלפת.
יהודה משאיר אותה בפנים.
מבין שעוד לא הזמן לשלוף חרב. ומשמים לא רוצים בכך.
כנראה הוא יוכל להציל את בנימין גם בלעדיה.