טוק טוק… את שומעת?
הָיִית כָּמוֹנִי פַּעַם
אוֹ שֶׁאֲנִי זוֹ שֶׁהָיְתָה כָּמוֹךָ
וְהָלַכְנוּ יַחַד, בְּאוֹתָן הַדְּרָכִים
בַּשְּׁבִיל שֶׁאַבָּא סָלַל בִּשְׁבִילֵנוּ
וְאִמָּא שָׁתְלָה בְּצִדָּיו פְּרָחִים
וְהַכֹּל הָיָה שָׁלֵם כָּל כָּךְ
תָּמִים.
סָמַכְתִּי עָלַיִךְ
רַק מִמְּךָ בִּקַּשְׁתִּי
פִּתְחִי לִי, אֲחוֹתִי.
הָיִית גְּדוֹלָה כָּזוֹ, וּמַרְשִׁימָה
נָשָׂאתִי אֵלַיִךְ עֵינַיִם
חִקִּיתִי אוֹתַךָ
הָיִיתִי אָחוֹת שֶׁל
וְלֹא הָיָה לִי רַע עִם זֶה
אַתְּ תָּמִיד הָיִית שָׁם
וּפָתַחְתָּ לִי, אֲחוֹתִי.
וַאֲנִי לֹא אֶשְׁכַּח
אֵיךְ הֶחְלַטְתְּ לִרְעוֹת
בִּשְׂדוֹת זָרִים
וְאֵיךְ הַטְּהוֹרָה שֶׁהִכַּרְתִּי
הִתְכַּסְּתָה בֶּאָבָק
שֶׁלֹּא רָצָה אוֹתָהּ
הוּא יָדַע שֶׁהִיא הַרְבֶּה יוֹתֵר…
וְגַם אֲנִי.
אֲבָל אֲפִלּוּ שֶׁבִּקַּשְׁתִּי
לֹא הָיִית שָׁם
לִפְתֹּחַ, אֲחוֹתִי.
אַת הָלַכְתְּ
וּבְיַחַד אִתְּךָ הָלְכוּ הַגַּרְבַּיִם
וְהַחֲצָאִית הִתְקַצְּרָה
וְהִכַּרְתְּ אֲנָשִׁים
אֲנָשִׁים שֶׁרָאוּ שֶׁאַתְּ לֹא שַׁיֶּכֶת
לֹא לְשָׁם
הָלָכְתְּ אִתָּם
לֹא הָיְתָה לְךָ בְּרֵרָה
אַנְשֵׁי הַטֹּהַר
הָיוּ טְהוֹרִים מִדַּי, מִסְתַּבֵּר
הֵם לֹא הָיוּ שָׁם
הֵם לֹא פָּתְחוּ לָךְ, אֲחוֹתִי.
כָּל כָּךְ רָצִיתִי
לִצְעֹק עֲלֵיהֶם
לִבְעֹט בָּאֶגְרוֹפִים הַקְּטַנִּים שֶׁלִּי
לִבְכּוֹת בְּלִי סוֹף
לִמְשֹׁךְ אוֹתָךְ מִשָּׁם
לְהַגִּיד לָךְ שֶׁאֲנִי רוֹצָה
רוֹצָה אוֹתָךְ
וּמִי שֶׁלֹּא מֵבִין מָה אַתְּ
מַפְסִיד
רָצִיתִי לִפְתֹּחַ לָךְ, אֲחוֹתִי
אֲבָל הַשִּׁירִים
הָיוּ חֲזָקִים מִדַּי
וְהַכְּלוּם שֶׁנָּדַף מֵהֶם
הָדַף אוֹתִי אֲחוֹרָה
הָיִית כָּל כָּךְ לְבַד
וְבָרַחְתָּ לִי
לֹא נָתַתְּ לִי לִפְתֹּחַ, אֲחוֹתִי
וְהַיּוֹם
הָעֵינַיִם שֶׁלִּי עֲדַיִן נְשׂוּאוֹת
כֵּן, אֵלַיִךְ
אֲבָל בֶּכֶאֵב
אֲנִי בָּחַרְתִּי לִי דֶּרֶךְ אַחֶרֶת
אַתְּ לֹא הָלַכְתָּ אִתִּי
וַאֲנִי לֹא הָלַכְתִּי אִתָּךְ
נִהְיֵינוּ שׁוֹנוֹת כָּל כָּךְ
רְחוֹקוֹת כָּל כָּךְ
נִהְיֵיתִי דּוֹמֶה לְזוֹ
שֶׁאַתְּ הָיִית בְּעַצְמֵךְ
וּכְבָר לֹא בִּקַּשְׁתִּי
פִּתְחִי לִי, אֲחוֹתִי
אֲנִי בּוֹהָה בָּךְ
הוֹלֶכֶת
וְיוֹדַעַת שֶׁאַתְּ מַרְגִּישָׁה
שֶׁטּוֹב לָךְ
וּבְיַחַד
יוֹדַעַת שֶׁמִּתַּחַת
לְכָל הָאָבָק הַזֶּה
מִסְתַּתֶּרֶת אַתְּ
וְלָאַהֲבָה שֶׁלִּי אֵלַיִךְ
אֵין תְּנָאִים
גַּם לֹא לַדְּמָעוֹת
שֶׁמְּבַקְּשׁוֹת
פְּתְּחִי לִי, אֲחוֹתִי
אוּלַי יוֹם אֶחָד
קוֹל הַדְּפִיקוֹת שֶׁלִּי
יַגִּיעַ אֵלַיִךְ
וְאִם צָרִיךְ, אֲנִי אֶהְיֶה דּוֹד
וְאַתְּ תִּהְיִי אֲחוֹתִי
אוֹ רַעְיָתִי
אוֹ יוֹנָתִי
אוֹ תַּמָּתִי
רַק פִּתְחִי לִי
רַק פִּתְחִי לִי, אֲחוֹתִי
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
22 תגובות
התרגשתי.
וואו.
הכתיבה מדהימה! אהבתי את החזרה בסוף כל בית. אולי היא זו שריגשה אותי.
והתוכן- – –
כואב.
שין.. תודה אהובה.
התוכן באמת כואב.. בעיקר בגלל שהוא קרוב כל כך.. ואהוב כל כך..
ה' דואג לה, וידאג.
ואווו.
זה נגע בי.
מרגש כל כך.
אוהבת את הסגנון כתיבה המהמם הזה שלך.
איזה כיף לי שזה נגע בך:) ב"ה. תודה!
נשימה עמוקה, לנשוף.
הרגשתי שאני צריכה אוויר כשגמרתי לקרוא, באמת-באמת.
הכתיבה שלך יפהפיה ממש, אבל הסיפור האמיתי הוא זה שמתחבא בין המילים היפות, ומכאיב ללב.
מרגש, פשוט.
?.
הלוואי, הלוואי שהיא תפתח לך, אחותך.
כבר מזמן הגעתי למסקנה שאת מיוחדת.. התגובות שלך.. אלו שלא תלויות בשם שכתבתי למעלה.. הלב שפרוס בהן..
תודה לך! בעז"ה.. יהיה הכי טוב שאפשר.
זה כל כך שבור וכל כך מושלםםם
מזדהה
כלכך
שבור ומושלם..
אמאלה.. כואב לי.
וואו מדהים!
תודה:)
ואוו.
שלמות של כתיבה.
והתוכן נוגע
הוחמאתי
❤
שיר לבכות.
מי את ימטורפת?
?
אני? אחת שרוצה לשתף באנונימיות לפעמים,
אחת שמנסה להיות היא
להתקשר לרבי באמת.
יש יותר מידי הגדרות.
כנפיים כחולות
וואוו קודם כל השם שלך…
את כותבת טהור ונוגע!
זה היה מיוחד שתדעי?
הוא נשלף לי ישר מהלב.
תודה!
ריגשת אותי❤
קצת מסובך לי לכתוב מה הרגשתי
גם לי.. לכן כתבתי שיר כל כך ארוך שעדיין לא מצליח לבטא הכל..
את מתוקה.
רק מעדכנת.
קראתי. עכשיו אני יוצאת החוצה. לנשום אוויר.
אמאלהההההה.
תודה, מהממת. ובאמת אמאלה.. אוף.
זה פוסט מלפני איזה שבוע פלוס, סתם פתאום ראיתי תכותרת שלו והחלטתי להיכנס.
ואני קוראת ו–דמעות. בוכה-כפשוטו.
אני עוד לא יודעת למה, אבל זה נגע בי חזק?
את מדהימה.
תגידי לי, מה זה השיר הזה?
אני קוראת שוב ושוב ושוב
נשארתי בלי מילים.
מסע כואב כזה…… הלב לא מכיל!
את כותבת יפהה!