גם לי יש אח על הרצף/2

תודה שאת באה
ליל שבת… המירוץ נעצר בבת אחת,
שטערני מנסה לתקן את תוצאות השטיפה האחרונה שדובי החליט שהוא ממש חייב לבדוק איך נראית אם שופכים עליה שלושה סוגי מיצים + ספרייט ואני מחביאה בזריזות את כל המשחקים החשמליים שהוא אוהב.
ואז זהו, הדלקת נרות, תפילה חרישית,הכל שקט ואז דובי נכנס לסלון ורואה את הנרות דולקים. הפנים שלו מתחילות להאיר והוא פונה לדלת בקריאות ביקי ביקי, בשבילו שבת זה היום הזה בו אין אייפד לתקשורת, אין מחשב, אין משחקים אהובים, אסור להדליק אור וגם לא לכבות את הנרות אבל כששבת מגיעה גם רבקי מגיעה.
רבקי היא המתנדבת שלו, היא באה כל שבת בלי לפספס ולוקחת אותו לשעתיים שלמות, שעתיים בהן לנו יש את האפשרות לקבל קצת את אמא בלי לדאוג מה דובי מעולל הפעם. שעתיים בהן לנו יש את האפשרות להרגיש לרגע משפחה כמו כולם. שעתיים בהן לנו יש את האפשרות להנות משעתיים של מנוחה ולצבור כוחות לקראת השבוע הבא. שעתיים בהן הוא יכול לשחק בהרבה משחקים שהוא מחכה להם כל השבוע. שעתיים בהן הוא מקבל צומי במנות גדושות מנערה שהוא אוהב. שעתיים שהוא יכול להיות סתם ילד הזה שלא דורשים ממנו כלום רק שיהנה כמו כל בני גילו.

אז רבקי, אם את רואה את המכתב הזה ומזהה בו את עצמך (כתבתי בשם בדוי ובטשטוש פרטים) תני לעצמך טפיחה ענקית על השכם וקבלי את כל התודות האפשריות ממני, מדובי ומכל המשפחה.
רק רציתי לספר לך שמזמן הדלקת נרות ועד שאת מגיעה דובי מחכה ליד הדלת לרגע שבו תדפקי, בכלל לא מובן מאליו לקבל גילויי אהבה וחיבה מילד על הרצף האוטיסטי, עוד טפיחה קטנה על השכם;-)
שוב תודה ענקית ומזמינה את כולן לאמץ ילד אחד קטן שרק רוצה יחס כמו כולם.