גיל ההתברגות / 12

והפעם: מוטיבציה, פוטנציאל ומה שבניהן..

לפרק הקודם

לפרק הבא

בתור מישהי שגדלה בארץ הקודש תבנה ותכונן במהרה בימינו, וכמי שמדברת את שפת המדינה, אני באמת אוהבת עברית.

כן, אוהבת עברית.

אני יודעת שזה ציוני מידי, אבל תחשבו רגע על תקומת השפה העברית. אין עוד שפות שחזרו להיות מדוברות אחרי שכמעט ונכחדו. אז אם יש לכן רצון טוב לצחוק, תכנסו לאתר של האקדמיה ללשון העברית, ותראו איזה מצחיק זה עברית. שפה שעדיין באמצע להתפתח.

גִּנְזוּר לדוגמה, זאת מילה חדשה במקום צנזור (קלטתם? מלשון גניזה חחח).

כִּשְׁרוּר זה לתת לגיטימציה למשהו (ואני חושבת שזה הלחם של כשר ואישור).

סִמְלוֹן זה בעצם אימוג'י. כמה סמלי…

עַשְׂיָן הוא אדם שיוזם וממציא. הממ מעניין כמה המילה הזאת תתפוס.

בקיצור, הבנתן את הפואנטה. המון המון מילים מוזרות שנולדות בשנים האחרונות בגלל שהשפה שלנו עדיין לא מאה אחוז אפויה. מצחיק.
אז בעצם קורה משהו מאוד מוזר. בגלל שאליעזר בן יהודה ("מחיה" עלק השפה העברית), לא סיים את העבודה שלו כמו שצריך, נשארנו עם כל מיני מילים בלועזית (ולא, אני לא מתכוונת ל'יאללה', 'ביי' ו'אוקיי'). לאילו מילים אני מתכוונת?

בטריה, סלוטייפ, סנדוויץ', פסיכולוגיה, אינטרנט.

בקיצור, מילים שהן ממש חלק בלתי נפרד מהדיבור שלנו, בכלל לא מהשפה שבה אנחנו מדברים.
יש שתי מילים שמורות ממש ממש ממש (ואני אכתוב עוד פעם ממש) אוהבות להשתמש בהן זה…

מוטיבציה ופוטנציאל.

וואי איך אני שונאת את זה.

קודם כל אלה לא מילים בשפה שלנו. אז קישטא, לא רוצה לשמוע שיש לי פוטנציאל לא ממומש או שחסרה לי מוטיבציה.

אז רק לכל המורות היקרות, תשננו:

מוטיבציה לפי הלשון העברית היא הֲנָעָה (מלשון לנוע, לזוז)

ופוטנציאל נקרא במחוזותינו יָכְלָה. כן, תתמודדו.

אבל בגלל שהמילים האלו עדיין לא תפסו, אני רוצה לדבר על מוטיבציה ופוטנציאל בשם הלועזי.

מה זה בכלל פוטנציאל?

למדנו לומר את המילה הארוכה הזאת לפני שהבנו מה המשמעות שלה.

פוטנציאל זה כוח גלום שיכול לצאת אל הפועל. מאוד נחמד.

עכשיו כשמורה אומרת לי "את פוטנציאל לא ממומש" אני רוצה להעביר מסר לה ולכל העולם.

אין-בן-אדם-שמימש-את-כל-הפוטנציאל-שלו!!!

משמע- כולנו פוטנציאל לא ממומש.

גם איינשטיין הוא פוטנציאל לא ממומש.

אבל אף אחד לא אומר עליו את זה, נכון?

הא, אז תרגעו בבקשה.

יש לי מספיק רגשות אשם וייסורי מצפון על רשימת הדברים שלא הספקתי לממש (חברותא יומית/שבועית/חודשית/שנתית, חלוקת נש"'ק/חנוכיות/מצות/משלוחי מנות, לימוד תניא/משניות/מאמרים בעל פה וכו').

אז בלי קשר ללימודים, אני את וכולם פוטנציאל לא ממומש.

בכלל, מתי מגיע הגיל שבו מפסיקים להיקרא 'פוטנציאל לא ממומש' ופשוט הופכים ל'כשלון'?

עכשיו לגבי מוטיבציה.

זה בעצם כל מיני גורמים שמביאים את האדם לידי פעולה, השגת מטרה או התנהגות בצורה מסויימת.

כשמורה אומרת שאני חסרת מוטיבציה, זה בכלל לא נכון.

כנראה שהיא לא ראתה את המוטיבציה והנחישות שלי כשאני גוללת בגוגל באתרי שמלות כדי לחפש שמלה חדשה לחג.

היא גם לא ראתה את המוטיבציה שלי להבריז מהשיעור.

אין לה מושג כמה מוטיבציה לישון יש לי כשאני נרדמת אצלה בכיתה.

אז מורה יקרה, אני אולי חסרת מוטיבציה לכל מה שקשור ללימודים, אבל זה לא אומר שאין לי מוטיבציה בעולם הזה. בסדר?

אז המורה שלי אמרה לי שכדי להתמלא במוטיבציה ללמידה, אני צריכה להתבונן במשפטי מוטיבציה.

אז ניסיתי לקרוא כל מיני משפטים מגוחכים על רקע שקיעה ים וחול.

קודם כל מבחינה גרפית, כשהמשפטים האלה כל כך גרועים, זה באמת חשוב לשים אותם על רקע של גלויה מחו"ל, כי רק ככה הם מושכים אנשים לקרוא אותם.

דבר שני, להסתכל על משפטי מוטיבציה ולהתמלא במוטיבציה זה כמו להסתכל על משקל ולחכות שאני ארד במשקל. אין קשר בין השניים.

אז מושקא הציעה לי לעשות רשימה של מטלות יומית ולסמן 'וי' כשאסיים כל מטלה, וכך זה ימלא אותי בסיפוק ובלהבלהבלה. אז ערכתי רשימת מטלות ארוכה ארוכה, ואז כללתי שם גם את המשימה "לא לעשות כלום ברשימה הזאת". ככה השגתי את היעדים שלי. כן כן, מחיאות כפיים.

אמא שלי אמרה לי: "פשוט תאמיני בעצמך, אל תאכזבי את עצמך!". אבל חשבתי לעצמי, שאם לא אאמין בעצמי, ככה אף פעם לא אוכל להתאכזב מעצמי. אבסורדי אבל צודק.

 
טוב, הבנתי שיש לי פוטנציאל אין סופי, ושמוטיבציה היא תלויה אך ורק בי.

אז שאף אחד לא יגיד לי אם אני מממשת את הפוטנציאל שלי או לא, כי הוא אף פעם לא ממומש וזה מה שהופך אותי אותך ואותנו לכל יכולות.

ו.. מוטיבציה לא יכולה לבוא מאחרים, רק מאיתנו. שזה… איך נגיד..? קצת בעייתי, אבל נו שוין. שיהיה.
ועכשיו בנימה קצת יותר רצינית, אני פונה אליכן לא כ'הילי' או כמישהי חסרת מוטיבציה 🙂 אלא פונה אליכן אני האמיתית…

רציתי לשאול אתכן, קוראות יקרות, מה יעניין אתכן לקרוא בפרקים הבאים, כי הגיע מצב שנגמרו לי הנושאים או ההשראה (ואם היה מקובל לכסוס את קצה המקלדת כמו שכוססים עפרון או עט, אז המחשב שלי היה לעוס:)

אשמח שתכתבו בתגובות איזה נושאים מעניינים אתכן (במידה ויש).

שמחה לקרוא את התגובות שלכן כל פעם. כל כך כיף להצחיק, לרגש או לתת חומר למחשבה.

יום טוב!