תפריט
עוצרת נשיפה חדה מידי. מדליקה את הסמארטפון, יאוש אוחז בי. אין לי סיכוי.
גוללת סרטונים. מניחה לתחושה לזרום לי בעורקים, להציף.
האש כבר לא זרה לי. אבל לא בא לי לחשוב על זה.
משאירה את המוח ריק.
הודעה ממילי.
אני נכנסת.
מגיבה לה.
זה נראה שהיא איבדה סף. מילים בוערות ניבטות אליי מבעד למסך.
מרגישה את הלב שלי דופק חזק מידי.
חסרת יכולת להגיב לה באמת. לא יודעת מה אני צריכה לומר. לא יכולה לתאר לה את העוצמה שמכה בי בגלל מילותיה. מנסה.
מציפה באמפתיה. בקשב.
משתדלת שתקבל. שתבין את השדר.
מקווה.
#
עבר שבוע. לגיטימי לשלוח הודעה, נכון?
רבקי מריצה אצבע על מסך, מחשבות חודרות דרך מוח ריק.
היא מהדקת שפתיים. מכבה את הטלפון.
"רבקי? יכולה לקפוץ דקה לחנות, להביא שק תפוחי אדמה?"
אמא, כמובן. טוב שלא קפצתי בבהלה או משהו.
"אין בעיה." היא מגיבה בטון הכי סתמי שלה. קמה, לובשת קפוצ'ון. לוקחת כסף מהמגירה הראשונה. יוצאת.
"תודה, מותק" עוד מספיק להדהד אחרי שהיא סוגרת את הדלת. היא מכניסה ידיים לכיסים. כי מה פתאום אני מותק?
הדרך למכולת לא ארוכה.
רבקי נכנסת, שולפת את השק הראשון שהיא רואה, וניגשת לקופה.
בלאגן מציף את המוח שלה.
מרתון של מחשבות, ואין לה פנאי להשתהות עליהן. לסקור לעומק.
היא משלמת, ויוצאת.
העיניים שלה נמשכות, כמעט אוטומטית, למה שקורה בפינת הרחוב.
היא מרגישה את האש שמטפסת בעדינות. רגש מוכר מתחיל לחלחל.
משתיקה קול זעיר שכבר מזמן הפסיק לפעום.
אם זה קורה אפילו כאן, באמצע הרחוב, כשזה מול העיניים שלי, ואין לי איך להימנע אפילו.
וזה לא נמצא רק בטלפון שלי, שאפשר לכבות כשמזדעק לי המצפון.(למרות שהוא כבר לא. מזמן שלא), וזה העולם שלנו-
אז המסקנה היא אחת.
קול זעיר אחד מתנדנד, מתחנן בייאוש.
לא מסיטה אליו את המחשבה.
הוא נעלם אי שם, בשאול הרגשות האבודים.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
13 תגובות
ואוו! אודיה את מוכשרת ברמותת!! אינעליךך
פעם ראשונה שאני רואה את הסיפור הזה.. ממש אהבתיי
תמשיכי:)
תודה, שיר!
משמח אותי לשמוע:)
היי אודיה
הסיפור שלך וואו!!
זו פעם ראשונה שאני מגיבה לך
אבל שתדעי שאני קוראת כל פרק בשקיקה!!
האופן שבו את מתארת את הדמויות ככ חי ונוגע
הכתיבה שלך זורמת ויפיפה
והנושא גם הוא מעניין.
אני כבר מחכה ממש לראות איך הסיפור ממשיך,
ומגיע לסיומו הטובבב.
אהבתי את הדמויות, ואני כבר מחכה להבין לגמרי מה תפקידה של כל דמות
מילי נשמעת ילדה באמת חמודה חח
היי מרשמלו, מה נשמע?
יאא, ממש משמח אותי לדעת!
הפרקים הולכים להגמר ממש בקרוב בעזרת השם.
לא חושבת שיהיה אפשר להבין לגמרי מה התפקיד של כל אחת מהדמויות, כי זה לא סיפור בהמשכים רגיל אלא סוגשל בלוג שמתאר מקרים מסויימים בחיי הדמות.. כזה.
ומילי… כן, היא נשמעת חמודה.
ושוב תודה, מרשמלו, התגובה שלך ממש שמחה אותי:)
עכשיו רואה:)
אהה, אבל לפחות נדע קצת יותר על כל דמות..
הדמויות פה חמודות ככ😻_
בכיףף🤍
יואו אני אוהבת את זה!!
אבל מה יהיה בסוף, כאילו לאיזה מסקנה את רוצה להגיע בסיפור..?
כי ברור שתביאי רק מסקנה שמוגדרת כטובה בעיני האתר..:)
ואגב, כשהיא מסתכלת בטלפון, הקשר שלה עם מילי ומה שהיא ראתה ברחוב זה אותה אש נכון?
תודה!
ו.. האמת שאהבתי את התגובה שלך. עושה רושם שאת חושבת גם על הבפנוכו של המילים..
אם הסיפור עבר את הצנזורה של האתר מנהסתם שהמסקנה תהיה טובה בעיניו. אבל למה זה מפריע לך?
וכן, הגחלים, והאש, והכל- זה אותו סיפור בגדול:)
היי אודיה
פעם ראשונה שאני קוראת בכלל את מה שאת כותבת…
אני לא נכנסת לפוסטים בסגנון הזה בדרך כלל…
משהו משך אותי בפוסט שלך… לא יודעת מה…
נכנסתי, קראתי פעמים, ונהנתי…
את כותבת מעולה…!!!!
אהבתי ממש
ערב שבת, אני צריכה להתארגן,
ואני מתה לקרוא את הפרקים האחרים….
בעז"ה במוצאי שבת
לפחות יש לי שבת שלמה לדמיין תסריטים…
תודה רבה לך על זה
זה מדהים!
תודה, שמחת אותי:)
ואווו אודיה!!
הבלוג הזה מהמם!!
והסגנון- משהו נדיר!!
תודה איילת!!
היי
מה עם הסיפור שלך?
שבועיים לא עלהה
חסר לי.
❤.