תפריט
האולם הענק נצץ, מנורות הטקסטיל מלאו אותו באור חגיגי, פרחים ריחניים הוכנסו לקנקני זכוכית עדינים ומפות מבריקות כיסו את השולחנות הרבים. כיסא הכלה עמד במרכז, לבן, מרהיב ביופיו. הכול אמר פאר.
האירוע הזה, הוא אחד הגדולים במדינה, אנשים רבים יבואו הערב, מאנשי ממשלה מוכרים עד פשוט העם, יהיו מאבטחים, צלמים, אנשי תקשורת. היא לא תכיר אותם, הם יכירו אותה היטב.
היא ידעה את זה, חייה כבר אינם שלה בלבד, הציבור בוחן אותה, שואל עליה, מכיר את חייה. היא בחרה בזה כשבחרה בתפקידה והיא תתמודד עם הכול. גם אם כול מה שהיא רוצה היום זה להיות עם האנשים שהיא אוהבת.
לילך יצאה מחדר ההתארגנות, סיגל חיכתה לה בחוץ, סקרנית וקיצרת רוח. שמלת כלולותיה בהקה ופניה נצצו באור מיוחד, אושר קשה להסתיר.
"וואו" סיגל עמדה מולה, עצורת נשימה. מסתכלת על הבוסית-חברה שהיא מכירה. שונה כול כך, זוהרת. כלה. "מחמיא לך לבן" היא חיבקה אותה, נושמת עמוק את הדמעות שמילאו אותה. לילך והיא מבלות שעות רבות יחד, מתחילת דרכה בפוליטיקה היא מלווה אותה. היא הייתה איתה ברגעים הכי חשובים בחייה, ראתה אותה לחוצה, עצובה, מתרגשת. היא יודעת עליה כמעט הכול, מה מעצבן אותה, כמה סוכר בקפה, מה היא אוהבת לקרוא, לשמוע. כמעט כמו התאום שלה.
להיות עם לילך בשלב כול כך חשוב בחיים, ריגש את סיגל, היא הייתה בכול מקום עם לילך, ניסתה לגרום לה לצאת מהלחץ, מהחיים העמוסים. עכשיו התפקיד עובר למישהו אחר. טעם חמוץ מתוק של שינוי מילא לה את הפה, וכמעט שוב את העיניים, אבל היא עצרה בכוח את הדמעות, יהיה לה הרבה הזדמנויות היום לדמוע, עכשיו הן צריכות למהר לקבלת פנים.
לילך העיפה מבט אחרון במראה, הדמות שהשתקפה שם ניסתה ללחוש לה שזה לא חלום, זאת היא, הנערה לבושת הלבן. הפנים המאושרות, המבע המלא. הכול היה שלה, באמת.
היא נשמה עמוק, ופתחה את הדלת המובילה לאולם.
רגל ימין וחיוך, ככה מתחילים להיות אישה.
מרום עמד ליד הכניסה הרחבה, מקבל בחיוך מזמין את האורחים. עינו רפרפו על האולם שהתמלא, היחידה שעניינה אותו היום היתה לילך. הוא לא מאמין שהוא הגיע לרגע הזה. שהם הגיעו אליו.
היום כשסיים להתארגן היא נכנסה לחדרו, מכתב בידיה, כמעט השביעה אותו שיקרא רק אחרי שתעזוב, הוא הבטיח. לא אמר שום דבר מתוחכם, עסוק בלא לדמוע. כשיצאה, מיהר לקרוא את המכתב, הוא חיכה לו, למילים של הבנאדם הכי קרוב אליו בעולם, עד היום כנראה. היום הוא מפסיד את המקום הראשון למישהו אחר, והוא כול כך שמח שזה אורי, איכשהו הם הסתדרו מהרגע הראשון, הוא תמיד סמך על הטעם של אחותו, ובאמת שהפעם זאת בחירה טובה.
"ערבה הגעת" אופק קמה לקראתה, חיוכה רחב ומזמין.
"איזה שמלה יפה" ערבה התפעלה מהעיצוב, מהצבע. ורוד עדין שכול כל החמיא לאופק.
"תודה, זה נגה ושביט… מה שלומך?" מבט קצת דאוג בעינה, עדיין לא הספיקה לדבר עם ערבה מאז שירד השידוך שהיא ודן ניסו להציע. הם נפגשו פעמים אבל החליטו שזה לא מרגיש להם זה.
"אני בסדר, את יודעת… זה היה הדדי" שניהם הרגישו את אותו הדבר.
"יופי" אופק חיכה "אל תדאגי, יבוא אחד אחר"
"אני לא דואגת" ערבה צחקה "יש לי אותך שתדאג בשבילי"
"כן, כן, את הפרויקט הבא"
"בואי רגע נתמקד בלחגוג את סיום הפרויקט העכשווי" ערבה חיפשה בעינה את לילך.
אופק צחקה "טוב טוב, לילך מהממת! את חייבת לראות" היא הובילה אותה ללילך, המוקפת באנשים שונים המברכים את נישואיה.
ערבה הסתכלה סביבה, הכול היה שמח, מואר וצבעוני. היא הרגישה מלאה כול כך, רק חור אחד נותר לה בלב, מחכה שידידה יחזור, ימלא אותו. בנתיים טוב לו, ככה זה נשמע, אבל בסוף הוא יצטרך לחזור ולהקים חיים משלו, למלות אותה לגמרי.
"היה… מדהים" רוח לילית נשבה במרפסת הקטנה שמצאו הזוג הטרי בגג האולם, לפני שעה קלה סיימו לחגוג את נישואיהם וסוף סוף הם הצליחו להתגנב החוצה, למצוא רגע שקט.
"כן… הגיעו הרבה אנשים" היא אמרה לו לפני, עדכנה במה שצפוי לקרות, הוא הבין, הסכים.
"בערך חצי מדינה" אורי צחק "אשתי פופולארית"
לילך חייכה
שניהם הסתכלו לאופק, שמיים נוצצים כוכבים. שקט נעים עמד ביניהם.
"אז… התחלנו כאילו" הוא אמר אחרי מספר שניות.
"מע…כשיו" לילך צחקה.
"יש לי כול כך הרבה מקומות להראות לך, את צריכה לראות כמה הארץ הזאת יפה"
"אני מחכה לזה"
"כן… נסע לטייל בקרוב…" הוא הסתכל בשעונו "את רוצה לחזור עכשיו הביתה?" לבית. שלנו.
"אממ… בוא נשאר כאן עוד קצת" היא נעמדה בקצה המרפסת נושמת את האויר הנקי.
פרחים רבים כיסו את הנוף מולה, היא לא ראתה את צבעם, לילה מראה רק את הצורה, מי שאתה בסוף היום.
היא הסתכלה עליהם בסקרנות, עינינו אותה פרחים, עלים למעלה, קוצים בגבעול שילובים קוטביים כול כך.
הפרח, מהפנט ביופיו, עדין ורך, הוא גם מושך דבורים, לא חי לנצח.
הקוץ, קשה מידי, חודרני, כואב.
נראה לה שהחיים הם לא פרח, לא קוץ.
הם מה שביניהם.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
36 תגובות
אבאלה איזה פרק יפההההההההההההההה
הסיום הכי מושלם שיש
מחכה לספר על המדף בחנות:)
תודההה
שקראת, הגבת, פירגנת…
🧡
אהבתייי
ואיזה באסה שנגמר
אבל נגמר ממש טובב
לאו
זה גם אותי מבאס שנגמר
כחולת עיניים(מזוייפת?), כיף שהיית פה בסיפור, קראת אותו, הגבת עליו.
תודה💙
איזה סוףףף מהמםםםםם
אני אוהבת ברמות את הסדרה הזאת את אלופההה מטורפתת
ותכתבי עוד סדרות בסגנון??
ביג לייק
תודה לך
הוחמאתי מאוד😊
אני לא אכתוב עוד כאלה מסתבר… אבל תודה לך, באמת😘
יאווו איזה מהמםםם
באסה שזה נגמר אבל הסיום מהמםםם
אולי תעשי חלק ב על ידידיה ומרום וערבה וכולם..
תודה.
כיף שהתחברתם לסיוםם
ונוחי, תודה שעקבת כול שבוע, שלחת תגובות ואפילו עשית כריכה.
אין עלייך😍
ג’ינג’יתתתתתתתתתתתתתתתתתת
אני לא חנבחכנחכנהכחיה
לא יודעת מה לומר.
מה זה הפרק המושלם הזה שקראתי עכשיו??
אני אוהבת אותו!!
הוא כ"כ יפה.😍
ואני לא מאמינה שזהו, הסיפור היפה הזה שלך נגמר.
אין יותר בימי חמישי (פעם בשבועיים) את הסיפור שלך.
זה בטוח יחסר לי.
ג’ינג’ית🧡
תודה לך על הסיפור המושלם הזה שלך.
מקווה שתכתבי לנו עוד סיפור.
ואם לא לנו, לפחות לעולם.
יש לך כישרון מדהים, שאסור לך לבזבז אותו.
את חתיכת מוכשרת😊
וזהו. אני אומרת שלום יפה לסיפור שלך, עם כל הקושי.
ביי ביי סיפור יפה. (אולי עוד אבוא לבקר אותך, להציץ שוב, אל תדאג)💚🥹
ירוקת עיניים.
איזה תגובות חמודות תמיד ישלךךך
את בנאדם מהמם, שתדעי.
תודה לך, על התגובות המלאות חיים שלך כול שבוע.
על המחמאות.
שאת מרימה לי…
גם בין הקוץ לפרח אומר שלום, עצוב לו- נראלי.
🧡
ואוו
זה נגמר
.
לא יודעת למה נזכרתי בזה אבל זה העובדה(יש לי זיכרון מוזר:)) ;
https://shutafotbaderech.co.il/our-post/%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%a7%d7%95%d7%a5-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%97-42-%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%9d/
אז רק אומרת
חזרי בך
את מוכשרת. ברמות.
זה נגמר.
מאמינה.
זה היה חתיכת מסע בשבילי, בכתיבה, באתר.
יממית, געגועי.
זוכרת את הימים הטובים?
בכול מקרה, בטח התכוונת לפוסט על חוסר כישרון…
אמממ… אני לא באמת חושבת שאני מוכשרת בכתיבה, קראתי דברים יותר טובים בואי נגיד.
אבל תודה לך.
וואו..
זה פרק כזה.. מרגש
ויפה ככ
התחברתי כבר מההתחלה
לדמויות
למילים
לקשרים
זה מתוק כזה
יש לך כתיבה שכיף לקרוא
עצוב שנגמר
הסיפור היפה הזה
תודה ששיתפת אותנו בו
ואני מרשה לעצמי לקוות
לעוד אחד
שאולי..
אולי
יבוא?
וואי, איזה תגובה חמודה.
אני שמחה שהתחברת, מחמיא לי מאוד.
תודה על המחמאות על הכתיבה שלי, באמת שזה מרים לי.
אולי יבוא.
אולי.
אולי לא.
תודה לך❤😘
גיניגיתתתתת
אמנם לא הגבתי עד עכשיו על הסיפור אבל קראתי אותו והוא פשוט מושלםםםם
אוףף למה הוא נגמר אני הראשונה שיקנה אותו בחנותתת
וגם מה זה הפרק המושלם הזהה, לא תקיןן
יפה מדיי
פליז עוד סיפוררר😄
וואו כמה גווני עיניים יש לי בסיפוררר
היי אדומה.
איזה כיף שקראת, אפילו שלא הגבת, באמת נחמד לדעת שהיו למילים שלי קוראות.
תודה על המחמאות, מחמיאות לי מאוד😉
וואו! איזה יופי!
איזו כתיבה! מזמין המשך…
היי מסגרת.
יו, משומה הרבה זמן לא ראיתי אותך…שלומות לך?
בקיצור, תודה לך שעקבת, שהגבת מידי פעם, שקראת.
💜💜
ואווו ואווו ואווו
איזה פרק יפהה, ובכללי סיפור מהמם!!!
את מוכשרת ברמות ג’ינג’ית, תעשי עם זה משהווו
באסה שהסיפור היפה הזה נגמר, אחד הדברים שאני הכי אוהבת באתר
פליזז תתחילי משהו חדשש
תודה, איזה תגובה כיפית.
אחד הדברים שאהבת באתר.
הסמקתי😉
איזה הרגשה מוזרה
הסיפור נגמר.
נגמר.
זהו.
הסוף לא יכל להיות יפה יותר.
ניראלי שאני מרגישה עכשיו
השתאות(זה פרק יפה!!!רך ונוגע),
עצב(בכל אופן זה נגמר),
געוגע למשו שעוד לא נעלם,
מתרגשת(אשכרה הגשנמת חלום!!!!!!!)
גאווה(את צריכה לשמוע איך אני מדברת על הסיפור שלך כאילו אני כתבתי אותו🙈)
את כ"כ מוכשרת
.
נגמר.
לגמרי לגמרי
סופית.
נגמר.
אני בהחלט אתגעגע לניתוחים העמוקים שעשינו פה.
תודה שאת משתאה, עצובה(גמני) מתגעגעת(אוף) מתרגשת(זה בהחלט הזוי) וגאה(😋)
זה מחמיא לי, שככה התחברת לסיפור שלי.
שלא קראת אותו רק כי שכנעת אותי לפרסם או משהו (את לא נכון?!🧐)
אני מוכשרת? את טוענת ככה. אז תודה לך.
נדירונת, תתגעגעי😎(זאת פקודה😁)
ביי.
–
הפרח, מהפנט ביופיו, עדין ורך, הוא גם מושך דבורים, לא חי לנצח.
הקוץ, קשה מידי, חודרני, כואב.
נראה לה שהחיים הם לא פרח, לא קוץ.
הם מה שביניהם.
–
איזה סוף.
כמה איזון פנימי יש בו.
.
הוא טוב מרום
טוב כ"כ
שלם.
חבל שעדיין לא יודעים מי זכתה בו(פליז תספרי לי שונאת סופים פתוחים)
.
אגב לוידת למה לא אחזתי אבל את מי הציעו לערבה? ואיזה פרק?
.
אושר קשה להסתיר (כמה זה נכון,כמה זה מאושר.)
.
הסוף.
האמת, היה לי ממש קשה למצוא שם לספר, אז ניסיתי למצוא משמעויות של דברים בסיפור, משהו בולט.
ואז חשבתי שבעצם אני כותבת על פוליטיקה, על תפקיד פוליטי- ובעולם הזה- הכול ככ לא ברור. אף אחד שם לא הרע בהתגלמותו, לא הטוב המושלם.
ובדיוק גם החלטתי לקרוא להם בשמות מהצומח.
אז אכשהו, השם הזה יצא לי, והוא עזר לי לכתוב את הסוף, להסביר לכם למה התכוונתי.
מרום.
גם אני שונאת סוף פתוח, אבל יותר מזה אני שונאת סוף סגור מידי.
סווו…
בפרק הזה מדברים על ההצעה:
https://shutafotbaderech.co.il/our-post/%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%a7%d7%95%d7%a5-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%97-38/
באמת שאושר קשה להסתיר. למזלנו.
יואו ג'ינג'ית,
הפרק הזה כל כך יפה.
זה היה סיפור מטורף!
לא יכולה לכתוב לך עכשיו תגובה ארוכה כמו שאני רוצה
יום שישי וזה
אז אני אחזור בעזה
לכתוב יותר
אבל רק שתדעי שאת אלופה אחותי!
אשכרה ישבתי וקראתי אותך 42 שבועות!!
היי תכלתתת
תודה שליווית את הסיפור שלי, איזה כיף לקרוא את התגובות שלך.
אשכרה ישבת וקראת אותי
42 שבועות.
וואו.
מחכה לתגובה שהובטחה לי, תצטרכי למצוא זמן.
תודה תכלת.
💙
טדדאםםםם
יוהו, זה מרגש
ואני גם במצברוח רגשי כזה, אז בכלל מעניין לקרוא ככה את הפרק סיום
איזה סיום יפה!!!
תקשיבי, זה סיפור מעלףףף
תודה עליו
תעלמי מכאן? זה עצוב לי…
מהדורההה
מה שלומך?
תני לי להתחיל בהתנצלות, על הפוסט… לומצליחה.
עכשו לעיניינו.
איזה כיף שקראת אותי, ככה פתאום הצטרפת לך באמצע.
אני ממש שמחה שאהבת(מזל שהתחלף השעון לקיץ😉)
תודה לך.
אממ… האמת, לכול דבר בחיים יש סוף, נשמע דרמתי אבל זה נכון גם לאתר.
אני רואה שכול הבנות מהתקופה שלי נעלמו… לא נורא, הגיעו בנות חדשות. חמודות לא פחות…
ביי.
ג'ינג'יתתת
איזה סיפור🤩
ואיזה פרק🤩
כאן המקום להתוודות שקראתי את הסיפור שלך באדיקות כל פעם ולא הגבתי בקושי
זה טיפה לא יפה מצידי…
אבל דיי נעלמתי מפה אז תסלחי, נכון?
את חתיכת בן אדם מוכשר!!
הסיפור שלך היה כך כל נוגע ללב ומרגש
( ואני לא אחת שמרגשים אותה דברים מהר…אז תוחמאי😝)
ואני מעריכה נורא על האומץ לכתוב…
תצליחי תמיד
❤️
תודה לב כחול, כיף לדעת שהיית פה.
הסיפור הזה ריגש אותך.
זה סופר מחמיא לי.
תודה שבאת להגיב
😘
אהלן, שלומי מצוין!
לא מצליחה מרוב עומס או סתם הנושא לא מסתדר לך?
לא נורא, אבל חבל😒🙃
תודה לך!
אוף, שונאת פרידות.
כמה נדוש
כמה צפוי
אבל זה מדויק.
בדיוק היום שמעתי כמה פרידה זה דבר יפה שמראה שהיה חיבור טוב, קיצור…
נכון
כולן נעלמות, מעצבן וחבל לי נורא…
ביי ביי גם לך❤️
ב'קשה, בקרי כאן מידי פעם.
הסיפור היה מהמםםם נקשרתי אליו מאדד.
חבל להפרד ממנווו
מזמינה עוד בלוג!
פליזז תכתבי עוד!!
בבקשההה!!!
תודה לך איילת, איזה כיף שאהבת.
אני באמת רוצה לכתוב עוד, זה כיף. במיוחד כשאתן קוראות…
אבל זה צריך לבוא לבד, לי לפחות…
היי ג'ינג'ית.
אז קודם כל – את חייבת לי, בזבזתי שעה יקרה בחיי יום חמישי על קריאת כללל הסיפור שלך, (כולל הפרקים שלא קשורים 😉
אני מרגישה ממש קושי בביטוי עכשיו, מי יתנני עשירית מהכישרון שלך בשביל להצליח להעביר לך את התחושות שלי…
את רק בי"א (!) שזה פשוט לא ייאמן, התחלת לכתוב את הסיפור בט' (!!), וכתבת אותו במשך יותר משנתיים (!!!).
את מודעת לזה שיש לך יכולות בלתי רגילות, עומק ורגישות של אשה בת ארבעים אבל שמחה ותום כזה של נערה?
זו אחת היצירות הספרותיות היפות שקראתי, היא מדהימה על כל החוכמה שיש בה, על האמון המוחלט שלך בכל הדמוית; יש לך אמונה בכל אחת מהן שתהיה טובה אי פעם. מאחלת לך שלא תכירי אף פעם רוע אמיתי.., היא יפה על כל השגיאות שבה, זה עושה אותה. היא זורמת, מדהימה.
ובאופן כללי, תמיד חשבתי שזה משפט מצחיק לכתוב כאן באתר, אבל הפעם באמת באמת – ממש ממש באלי לראות מי את. יש לך עוצמות בלתי רגילות ועוד נשמע עלייך אני בטוחה! (מקווה שלא בפוליטיקה, כן? זה לא מקום לנשים חזקות באמת.)
תודה על כל ההשקעה!
ועוד מילה קטנה – נדירה, ממש אהבתי את התגובות שלך. משהו בהן נגע לי ללב.
אני אוהבת איך שאת משקיעה בתגובות לדברים שנהנית מהם. זה יפה
היי קול שפוי.
וואי. איזה תגובה.
באמת שהיא ריגשה אותי.
המחמאות שלך היו ככ ספציפיות, מושקעות.
תודה לך.
באלך לראות מי אני. תודה, מחמיא לי.
תודה לך על התגובה המהממת.
ונדירה… (😉)כן, התגובות שלה מוסיפות מלא.