רק פורקת.. יותר מזה אין לכן איך לעזור לי. תודה שהכלתן..
"הבת שלי.. היא חרדית כזו" אמא אמרה בקול מבודח, מתנצל קצת.
"מה הכוונה חרדית אמא? יש הלכה.." סיננתי, כאילו מבודחת. כאילו.
התופרת המשיכה לנעוץ מחטים בצווארון השמלה שלי "זה חנק זה.. אמא שלך לא כזו".
"אני.. אני משתדלת" שוב הקול המבודח של אמא. כמה נחמד.. אולי נארגן מופע סטנדאפ? פשוט כל כל מצחיק פה. ואני צינית.
חמש דקות אחר כך יצאנו מהמתפרה.
אמא התקדמה אל הרכב במהירות, ואני מדדה אחריה בשקט, חונקת את כל המילים שאני לא אומר לעולם.
אני לא אומר לאמא שלי, לעולם. אני לא אומר לה שהייתי רוצה אחרת.
שהייתי רוצה שגם אמא שלי תהיה "חרדית כזו".
שאני לא רוצה להיות מוזרה. שאני לא רוצה להרגיש קיצונית מידי על פתח צוואר סגור וברך מכוסה.
שאני לא רוצה שאני אהיה ה"חסידית" של הבית, ששומעת היכל הנגינה ולא רוצה לראות עם כולם את הסרטים "מלאי המסר".
שאני לא רוצה שאחותי תצעק עלי שאני "מטומטמת" כי לא רציתי לשמוע איזשהו זמר.
שאני לא רוצה שיצפו ממני הרים וגבהות בעניין של השפעה על הבית כי אני "חסידית".
רק אני יודעת עד כמה אני לא מה שהם חושבים.. כמה שנפלתי ואני כל כך מלוכלכת מבפנים..
ועוד משהו, אני יודעת… אני יודעת שאמא שלי צנועה, ואחיות שלי, ואחים שלי. ואבא שלי צדיק.
הם אנשים חסידיים בפנימיות. ואני מעריכה את ההורים שלי, ואת אחים ואחיות שלי על ההתגברויות שלהם. הוויתורים שספק אם אני הייתי עומדת בהם.
אבל אני.. אני ה"חרדית כזו".. בתוך הבית שלי.
אני חושבת שמילא אם זו הייתה התמודדות חד משמעית, שבטוח המשפחה שלי ככה ואני אחרת. אבל זה לא נכון, זה עומד בטווח, בין הכן ללא.
וזו לא התמודדות שאני יכולה לדבר עליה.
לא עם חברות, כי אני לא רוצה להרוס למשפחה שלי את העתיד, וגם.. אין לי כח שיראו אותי כגיבורה.. לא רוצה שיעריכו אותי. וזה גם לא יעזור לי.
ובטח לא עם ההורים שלי, הם גם ככה כל הזמן חושבים שאני מתנשאת… חושבת ש"אני יודעת מה נכון".
בעיקר אמא.
אז סליחה מכן, מילים..
סליחה גרון.. שאני חונקת אותך.
אבל יש דברים. שאסור לי לומר לעולם.
רק לזכור שאני בהתמודדות, בניסיון,
ויש לי המון כוחות, כי אבא שלי שם אותי בתוכו.
והוא אוהב אותי אינסוף. את הבת שלו.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
18 תגובות
וואו, נגעת בי.
זה מרגיש כל כך קשה ומתסכל. חובט.
אבל.. את צודקת. יש לך כוח. ?
נ.ב. עכשיו ברור למה את עמוסה ?
זה באמת כזה.. ונכון. יש לי כוח.
תודה?
נ.ב. חח כן.. עמוסה רגשית וגם פיזית האמת.
די
ואוף.
כואב לי
לקרוא
את מה שאת כותבת
שאת רוצה להיות כלכך טובה
וקשה לך
אוף
אני מעריכה אותך ואוהבת אותך המון יקרה?
תודה.. תודה על ההערכה הזו.. ובאופן כללי אפשר ממש להרגיש כמה שאת רוצה בטובתי.. וכואב לך..?
את אלופה!
אין לך מושג כמה אני מעריכה אותך. זה ניסיון ענק.
מותר לך לומר הכל, גם אם זה הכי מצמרר והכי נוגד את האמונה. כי אם זה בשביל לפרוק, תעשי את זה.
בהצלחה ילדה. אוהבת מלא❤
?
הנה.. אמרתי.. מעבר לגבולות האתר אני מעדיפה להשאיר את זה ערטילאי.
תודה! אוהבת בחזרה?
אפשר לבכות נכון?
אא.. למה לבכות..
מקווה שלא פגעתי בנקודה רגישה מידי..
כן. אפשר, אפשר לבכות.
את מרגשת אותי..
את יודעת,אהבתי שאת זה את שומרת.
ולא מפרסת,המשפחה שלי היא–.
לפעמיים צרריך כך,כי בכל זאת זה משפחה.❤
נכון. וכיף לי שלקחת את זה מכזו נקודת מבט:) החמאת לי.
זו משפחה. לא בכל זאת. דבר ראשון.
ואווא, אלופה כמוך עוד לא פגשתי.
מעריכה מעריכה.. המון הצלחות.
באמת? מתסכל קצת שאני נדירה… למרות שאולי עדיף ככה.
תודה! אמן!
אמאאאא כמה כח יש לך..
תקשיבי אין כמוך אלופה!!!!?
חייכתי חיוך רחב כזה.
תודה. ?
את מדהימה, מדהימה.
מדהימה, מדהימה.
וואו!
את לא רוצה שיעריכו אותך, אבל הפוסט הזה דורש.
ולמה, את לא רוצה?
מגיעה לך כל ההערכה שבעולם, כי זה ניסיון כל כך קשה, ולמרות שאת נופלת, כמו כולנו, את בנאדם שראוי להערכה על כל ההתגברויות הקטנות והגדולות, במיוחד כשהסביבה הקרובה כל כך שונה ואחרת.
אז, בהצלחה!
ואהבתי נורא את שתי השורות האחרונות, כל כך אופטימיות ויפות.
הוא אוהב אותך, יש כוחות.
?
כי.. כי קשה לי כשמעריכים אותי. מגביל אפילו. קשה לי להכיל את זה.
וזה גם פשוט לא יעיל. ולא מגיע לי.
(אני יודעת שכן.. אבל בין ידיעה להרגשה..)
תודה אהובה..
הוא אוהב ונותן ויתן. בעז"ה?
הרגשתי עכשיו חולשה.
בשבילך.
איזה נסיון.
ענקק!
מעריצה אותך מלא❤
את פשוט בן אדם מתוק..
תודה.. וסליחה.