תפריט
תודה שנכנסתן 🙂 , באמת חשובה לי דעתכן.
אני אחות לאח מיוחד. רציתי לשאול אתכן כמה שאלות ואני מתחננת שתענו לי בכנות.
א. מה דעתכן בכללי על ילדים שכאלה ועל משפחותיהם?
ב. מהי תגובתכן הראשונה שתראו ילד כזה ברחוב?
ג. הכי בכנות !!!! אתן קצת מפחדות מהם? נרתעות? נבוכות?
ספרו לי, אשמח לנפץ לכן תיאוריות 🙂
ד. האם בעתיד, התנדבות אצל ילדים כאלה, נראית לכם חשובה? חיונית?
ה. יש לכן מכירות ילדים כאלה?
תודה לכל העונות!!!!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
62 תגובות
א. אלופים פשוט. קיבלו זכות שהיא אתגר.
ב. עוד אחד עם משפחה אלופה מאחורה
ג. לפעמים נרתעת, לפעמים קצת חוששת כי אי אפשר תמיד לדבר איתם כמו בני אדם.. אז..
ד. מאוד חשובה! המשפחות האלו מתמסרות לטיפול 24/7 וחשוב לעזור להם.
ה. לא מקרוב..
אני לא יכולה לענות, יש לי אח מיוחד, נולדתי לתוך המציאות, אני פשוט לא מכירה אחרת
נ"ב
מישהי מכירה קבוצות של אחיות לילדים מיוחדים?
איך אפשר להצטרף אליה?
מצטרפת לשאלה
באמת שאין לי מושג…
רק יודעת שאחיות שלי שם.
הדבר היחיד שיכולה להציע לך זה לברר אצל אחיות חב"דניקיות של ילדים מיוחדים שאולי נמצאות שם..
א. כשמם כן הם, ילדים מיוחדים!!! מוסיפים הרבה שמחה ואור בעולם! זכיתם! (אפילו שאני בטוחה שזה מאתגר ואולי מאוד מאתגר)
ב. היום אני אשתדל להתייחס אליו בכבוד כמו לכל אדם.
ג. תלוי. היתה לי ילדה בכיתה שהיתה מחבקת את כולם ולי לא היה נעים. היא לא היתה כל כך אסתטית. חוץ מיזה ממש לא. מענין לדבר איתם ומשמח.
ד. נראית לי חשובה מאוד ומשמעותית. אבל כמובן כמו כל דבר זה צריך להיות לבנאדם כמו שלא צריך שכולן יהיו מנהלות חשבונות למשל. צריך להתחבר לזה.
ה. כפי שכתבתי היתה לי ימלדה בכיתה ויצא לי לראות כמה פעמים באירועים שונים.
המשך ב. פעם בתור ילדה זה היה בשבילי משהו שאני לא מכירה והיתי מסתכלת עליהם
תודה על התגובה המפורטת 🙂
מעריכה!!
היי אילנית:)
אחות מיוחדת ומתוקה
אז ככה
1. ילדים מתוקים עם נשמות מיוחדות. ומשפחות מהממות שרק בזכותן הילדים האלה מחייכים.
2.אודה באמת. לפני כמה שנים הייתי נרתעת, אבל כשהחלטתי להתנדב בארגון לילדים מיוחדים כל הרתיעה שלי חלפה.
3.אולי נבוכה לפעמים. אבל עדיין אוהבת❤
4.חשובה מאוד מאוד! אני התנדבתי בארגון לילדים מיוחדים. נתן לי סיפוק ותובנות שלא היו לי קודם, ובעיקר-מפגש אם אותם ילדים. שיח איתם, והמון אהבה אליהם
5.הילדים שהתנדבתי איתם
א.אוהבת ומעריכה
ב.אהבה
ג.לא ממש לא
ד.כן נראית חשובה
ה.מכירה הרבה
א. אין לי דעה מיוחדת עליהם, רק הערכה עצמוה למשפחה.
ב. לא תגובה מיוחדת, כמו שאני אראה ילד אחר.
ג. הכי בכנות, לא, הם מתוקים וחמודים.
ד. מאוד…
ה. כן, אני מכירה מקרוב ילד שהייתי מתנדבת שלו ארבע [כמעט חמש] שנים.
א- שהם נשמות גדולות והתמודדות גדולה
ב-יסובב את הראש
ג-נרתעת
ד-זה חשוב אבל לי קשה
ה-מכירה בן דוד בת שהייתה בכיתה שלי דוד ודודה
היה כנה?
היית כנה מאוד!!!
אני מעריכה את זה!
לא סתם ביקשתי שתשתדלו להיות אמיתיות…
יש הרבה בנות שהיו כותבות במקומך- שמה פתאום? והן נרתעות??? חוששות???? הס מלהזכיר!!….
אבל אני חיפשתי את האמת…
תודה על שהיית אמיתית…
א. וואי מיוחדים. זה אתגר לא בכללל (אני מכירה משפחות)
ב. מרחמת..
ג. האמת בהתחלה אני נרתעת כזה אבל אחרי דקה עובר כאילו…
ד. כן!!!
ה. לא מקרוב ממש.. אני מכירה יותר את המשפחה..
א. אני מעריכה את שתיהם
ב. מרחמת…
ג. לפעמים כן
ד. כן ממשש
ה. מכירה לא אישית
איזה מהממת את!!!!
מעריכה אותך על ההתמודדות שאני לא מבינה בה, וגם על האומץ לשאול, על האכפתיות…
א. ?זאת דעתי על המשפחות,
ועל הילדים – ילדים מהממים וחמודים ברמות, שקיבלו התמודדות מטורפת ועומדים בה בהצלחה, נשמות גובוהות וטהורות שכמותן!
ב. בדיוק אותה תגובה כמו לראות אדם אחר ברחוב… (לא הבנתי את השאלה?…)
ג. לא נרתעת בכלל. חושבת שהם נשמות גבוהות, חמודים…
ד. אז האמת שהתנדבתי עם ילדים כאלה, ועדיין מדי פעם…
(חוץ מזה היה תקופה שעבדתי עם ילדים מיוחדים, וכל אחד מהם היה יותר חמוד מהשני ??❤)
ה. התשובה הנ"ל :))
דבר ראשון- תודה שענית!!! ועוד בפירוט 🙂
בנוגע לשאלה השנייה שלי….
את לא יודעת כמה אנשים ברחוב, ברגע שרואים ילדים שכאלה- משתתקים\ מתלחשים\ מגחכים\ מבליעים צחוק…
רציתי לבדוק שאתן לא כאלה 🙂
ו..-
בטוחה שלא הבנת את השאלה כי את לא כזו 🙂
צודקת…
כנראה שאני פחות שמה לב למבטים, כי לא יוצא לי להיות הרבה ברחוב עם הילדים המדהימים האלו.
ואם זה המצב – אני מעריכה אותך עוד יותר…
אלופה שאת!!! ❤
א. אין עלינו. 🙂
ב.פעם הייתי משפילה עיניים, כיום אני מהופנטת.
ג. פעם התחושה הייתה רתיעה, כיום המון המון אהבה ?
ד. לא קריטי.
ה. אין על אח שלי התסמותק בעולם ????
אבל….
צריך לזכור שיש המון סוגי ילדים מיוחדים. ואצל כל משפחה ההתמודדות היא שונה. ב"ה שאצלנו קל לראות את החיובי!!! ???
א. זה ילדים חמודים, אין דעה מסויימת:) מעריכה את המשפחות שלהם❤
ב. וואי לא יודעת. נראה לי שאני אמשיך ללכת רגיל..
ג. לא מפחדת, סך הכל הם גם בני אדם:) אולי טיפה נרתעת אבל לא חושבת שרואים את זה עלי.
ד. כן, זה חשוב!
ה. אין לי, אבל אני מכירה.
אלופה אילנית! בהצלחה לך?
אמן! תודההההה!
יש לי אח מיוחד.
הדבר היחיד שאני יכולה להגיד לך.
זה שאני מאוהבת בדבר הזה,
לא הייתי חולמת שיהיה לי אח כזה.. למרות שגם לפני זה …מאוד הייתי בתוך העניין, כח הכרתי…בגלל שאמא שלי עובדת במכון לילדים מיוחדים, אבל לא חלמתי שיהיה לי אח כזה.. וזו המתנה הכי גדולה שקיבלתי.
פשוט האושר של החיים שלי, והכי לא בקטע מצחיק.
אני כל כך חושבת שצריך להכניס את המודעות לילדים מיוחדים בעולם.. למרות שבשנים האחרונים זה כן יותר נכנס אבל עדיין.. הכי חושבת שזה צריל להכניס את זה לאנשים לחיים… המודעות הזו, וחשוב להתנדב ולעזור עם ילדים כאלו.
מעריכה אותך על האומץ של השאלות ושליחת הפוסט.
מעריכה אותך בחזרה!!!
פשוט אצלי זה בטבעי להעריך באופן אוטומטי את כל מי שקיבלה את המתנה המאתגרת הזו… רק כי אני יודעת באמת מה זה….
מאחלת לך שהוא לעולם ישאר האושר של החיים שלך!!!
גם כשיגדל.
ויהפך פתאום לקצת פחות מתוק וקצת יותר מאתגר….
שלעולם ישאר המתנה שלך!!!!
סורי שאני מתערבת אני לא אחות לילד מיוחד,
אבל יש לי שאלה, אתן לא חושבות שיש סביב הנושא המון מודעות היום? כי לי זה מרגיש שכן, זה לא מספיק? ואם לא אז סביב איזה נושא ספציפי יותר בנושא צריך יותר מודעות?
היי משהי:)
אני חושבת שיש תחושה שיש מודעות, אבל לא באמת יש מודעות.
להיות קרוב משפחה של ילד מיוחד (הורה/אח) זו התמודדות עד לפרטים הקטנים במשך כל היום.
ובתור אחות לאח מיוחד (אוטיסט, שבזה ספציפית יש כאלה שחושבים שזה כמו תסמותק וזה שונה מאוד!!) אני רואה עד כמה הסביבה לא באמת מבינה את המורכבות בלהיות אחות לאח כזה.
מישהי יקרה!!
תשאלי ותתערבי חופשי….
יש מודעות.
נכון.
לפחות יותר מבעבר.
אבל זה לא מספיק ואפילו לא מתקרב, לצורך.
סביב איזה נושא???
אוהו…. סביב הכל!
סביב המבטים\הקריצות\הלחשושים\ריכולי שכנות\ההמלטות מהשטח בכל פעם שבא ילד שכזה\ הבריחה\ ההתעלמות….
ויש עוד….
זה מספיק??
הי אני עונה לשתיכן, זה ברור שהסביבה לא באמת מבינה את המורכבות של גידול ילד כזה, מצד שני האם זה אפשרי בכלל שהיא תבין בלי שהיא תתנסה בכך בעצמה?
ומצד שלישי, האם באמת צריך שהסביבה תהיה מודעת עד לכל הפרטים הקטנים?
כי בסך הכל כולנו בני אדם ולכולנו יש התמודדויות שונות, האם חשוב שהסביבה תהיה מודעת עד לפרטים הקטנים של ההתמודדות הזאת?
זה לא קצת בלתי הגיוני לצפות לרמה כזאת של מודעות?
ואגב אילנית כל הדברים שהבאת הם אותו נושא שהוא היחס של הסביבה, שאותו באמת קשה עד בלתי אפשרי לשנות, יש עוד נושאים שהייתן רוצות להעלות בהם את המודעות?
אז ככה.
האם זה אפשר שהיא תבין עד הסוף?
לא. לעולם לא. משהו שלא חוית- לעולם לא תביני עד הסוף. הבעיה היא שהרבה אנשים אפילו לא מנסים….
האם צריך?
לא בפרטים הקטנטנים ממש. קודם שתהיה מודעת לדברים הגדולים… עצם זה שמישהי מתבלבלת בין תסמונת דאון לאוטיזם- זה לא נורמלי….
זה הגיוני לצפות?
אף אחד כבר לא מצפה………
ו… עוד נושאים?
בהחלט.
חשוב להבין שעניין הסביבה הוא אחד הענינים המרכזיים והחשובים ביותר!!! משם אמורים להתחיל!!
ולמרות זאת.
נושא העזרה הנצרכת לבני המשפחה.
הכלה וקבלה של ילדים כאלה במוסדות, אירועים וכולי'….
ויש עוד המון חלומות מתוקים……
היי
נכון כולנו בני אדם עם התמודדויות שונות ובטוחה שכל אחת עוברת בבית/בחברה/בבצפר התמודדות כזו או אחרת.
לדעתי יש שוני בהתמודדות עם ילד מיוחד להתמודדות אחרת, התמודדות עם ילד מיוחד זה התמודדות 24/8. אין כזה דבר לקחת הפסקה, או להחליט להתעלות מהתמודדות לשכוח ממנה קצת ולחיות קצת את החיים – כי זה החיים.
קצת קשה להעביר את זה במילים, אבל לדעתי זה התמודדות קצת שונה מהתמודדויות אחרות (ב״ה-!!-לא התנסיתי בהתמודדות אחרת ומתארת לעצמי שיש דברים קשים יותר מאח מיוחד אבל שוב לדעתי יש שוני מאוד גדול ספציפית בהתמודדות עם ילד מיוחד)
לי אישית פחות מפריע התגובה של הסביבה, אני מאוד פתוחה עם חברות מדברת על אח שלי חופשי, ובגלל שאח שלי כבר גדול פחות יוצא לי להסתובב איתו לבד ברחוב ככה שלא יוצא לי להתקל במבטים וכזה… ומי שלא מבין/מכיל הפסד שלו:)
תני לי לנסות להבין אותך,
את בעצם מתכוונת שהתמודדות עם ילד מיוחד שונה קצת כי היא תמידית?
אם זה מה שהתכוונת אז אני יכולה להשוות את זה למשפחה שמתמודדת נניח עם ילד חולה כרוני? הבנתי אותך נכון? ואם כן אז מה לדעתך בכל זאת שונה?
ואגב בנוגע למודעות עכשיו קפצה לי ההגדרה שרציתי, מודעות לדעתי זה לא לדעת את פרטי הענין אלא לדעת שהענין קיים, מסכימה עם ההגדרה הזאת? ואם כך אז אפשר לומר שכן יש הרבה מודעות, לא?
מצד שני מבחינת הרגשה שלי אתן באמת צודקות ואין המון מודעות, אני מתנדבת עם ילדה מיוחדת אוטיסטית, לפני זה לא היה לי קשר לילדים מיוחדים וחשבתי שיש הרבה מודעות, אבל פתאום כשאני הולכת איתה ברחוב וקולטת את המבטים (שיש לציין אבל זה בעיקר ילדים) אני כבר לא יודעת מה לחשוב.
אוקי סתרתי את עצמי כאן אבל לא משנה, זה דיון שמענין אותי…
הי אילנית סורי על השאלה אבל למה בן אדם שאין לו קשר לאנשים עם צרכים מיוחדים אמור לדעת מה ההבדל בין תסמונת דאון לאוטיזם? (עזבי שזה לא מאד מורכב ההבדל), זה אומנם בורות, אבל לא חושבת שצריך לצפות לזה,
אני חושבת שפשוט בגלל שאנשים שבתוך ההתמודדות לא משנה איזה, מכירים טוב את ההתמודדות שלהם, הם מצפים שאנשים יכירו וידעו לפחות פרטים בסיסיים, אבל לא בטוח שאת עצמך תדעי פרטים טכניים על התמודדויות אחרות של אנשים למרות שלדעתם זה פרטים בסיסיים שאין סיכוי שלא לדעת,
ואגב לעינייננו אני חושבת שרוב די מוחלט של האנשים יודעים את ההבדל בין מה שמנית,
ושוב אגב בקשר לתשובה שלך על האם אפשר להבין עד הסוף, יש צורך לדעתך שאנשים ינסו להבין?, למה?
ועוד דבר חשוב, אני מקווה שאני לא יוצאת תוקפת או נחרצת מידי, אני רק מנהלת כאן דיון תיאורטי, אני לא מנסה לדבר על רגשות אלא יותר על לוגיקה ודיון פילוסופי, כן?
אני מעריכה אתכן על ההתמודדות שלכן ולא מנסה למזער אותה (מקווה שזה לא נראה כך), אני פשוט אוהבת להתפלסף ולנסות להבין את כל כיווני החשיבה.
????
אלופההה
מישהי-עונה לך פה כי אין לך הגב.
ההבדל בין תסמונת דאון לאוטיזם?
לא. לא מצופה מהם לדעת. אבל אותי לימדו כלל לחיים- אין צורך להפגין ברבים את בורותך-
אז למה המון אנשים ניגשים ושואלים "האח הזה שלך, האוטיסט הוא יודע לדבר? והוא משתולל כמו משוגע כמו כולם"- זו תגובה אמיתית שקיבלתי! וזה לא יחידים!
הרבה אנשים משום מה מתירים לעצמם לפתוח את חרצובות לשוניהם הנימוסיות בד"כ ולשאול שאלות חצופות ………
הבנת את תשובתי?
הם לא חייבים לדעת את ההבדל. אבל אם הם לא יודעים אותו- אז שלא ידברו וירכלו עליו כ"יודעים ומבינים"…..
בדיוק כמו שאני לא אדבר בשטף על לקות ראייה ואתאר כמה זה קשה, ואשאל שאלות חסרות טקט, רק בגלל שאני לא ממש יודעת את ההבדלים….
האם הם צריכים לדעת לפרטי פרטים?
כנאמר למעלה- לא.
אבל—-
*חלקם אפילו לא מתעניינים.
*רובם לא יודעים גם את הפרטים הגדולים.
ו-
תמשיכי לשאול!
זה בסדר… שמחה לענות לך!
האם לדעתך הם צריכים להתעניין?
ודבר נוסף אני חושבת שאתן מקבלות המון שאלות בורות וחסרות טקט בגלל שרוב האנשים ברחוב שכן יתחילו לשאול שאלות ולהעיר הערות הם אנשים מסוג מסויים מאד שאני חושבת שרובם לא מכירים את הכלל שמנית…
אני חושבת שבאוכלוסיה הכללית אנשים הרבה יותר טקטים, ובגלל שהרבה מהם נמנעים מלשאול אתן לא מקבלות המון שאלות טקטיות…
ואגב לא הבנתי אם אח שלך אוטיסט או עם תסמונת דאון,
זה נשמע שדי קשה לך עם היחס מהסביבה…
בן כמה הוא? רואים עליו מבחינה חיצונית שהוא מיוחד?
את מספרת עליו לחברות שלך?
הם צריכים להתעניין ברמה נורמלית. לא מצפה מהם ליותר יותר מידי… אבל, לדוגמא, שכנים שכועסים על כל מיני התנהגויות שלו- התעניינתם פעם למה הוא ככה בכלל? או שטוב להעיר ולהמשיך לחיות בבועה??
לגבי התאוריה שלך- היא יכלה להיות צודקת אם לא המציאות הייתה מפריעה 🙂
במציאות גם האנשים הכי טקטים………….
אח שלי תסמונת דאון.
בן 17.
רואים עליו?
לא מרחוק…. מקרוב כבר מזהים….
מספרת?
כן, לגמרי!…. אני לא דוגלת בהסתרה או בבישנות…..
קשה לי עם תגובות?
דווקא לא כל כך….
לומדים לחסן עם הזמן עור של פיל…..
אני בעיקר מנסה לשמש פה כפה למתמודדות אחרות שזעקתן לא תמיד נשמעת. וחבל!!!
זה היה נשמע שקשה לך עם היחס מהסביבה כי ממש הדגשת את זה…
האמת שזה מוזר לי שגם אנשים שנחשבים לטקטים מדברים ככה, כי אחרת במה הם טקטים?
ואגב בענין של המבטים, אז מה את מצפה שנגיב?
אין מה לעשות שזה תופס את העין הרבה פעמים, זה בדיוק כמו נניח שאדם נכה יהיה עם כסא גלגלים ברחוב, אז נכון שאני אשתדל שלא לתקוע עיניים מצד שני הרבה פעמים אנשים נפגעים מזה שמסיטים מהם מבט…
א. הם ילדים ממש מתוקים!!
ולמשפחות ???
ב."איזה מתוקק" – משהו בסגנון;)
ג. לא
ד. אני חושבת שזה מאוד חשוב!
וכל הכבוד למתנדבות!
מצדיעה לכן.
ה. במשפחה המצומצמת אין לנו אבל במורחבת יש.
שוב מגיבה לך פה…
דיברתי על זה כל כך- כי יש לי חברות. שכנות, שהן יותר קטנות, וסובלות מהמבטים הללו באופן שאי אפשר לתאר במילים!!!!!!!! ושלעולם לא תביני…..
במה הם טקטים?
בדברים אחרים.
בחלקים האחרים של החיים הם בד"כ מאוד מנומסים ומתחשבים… רק פה….. משום מה………
מה אני מצפה שיגיבו?
שאלת את עצמך למה זה תופס לך את העיניים?
כי הוא מוזר? שונה? מעניין?
אני לא כזו צדיקה גדולה. אבל אוכל להגיד לך שמעולם מאז שאני זוכרת את עצמי לא הבטתי באנשים עם כסא גלגלים ברחוב\ אנשים העולים על אמבולנס………..
כי אני מבינה כמה זה לא מתחשב……
ומי שזה קשה לו- שיעבוד על זה……
ו….
אל תדאגי….
לא הילדים ולא המשפחות יפגעו אם מישהו לא ינעוץ בהם את מבטו ויסיט את עיניו אל עבר המכולת……..תאמיני לי שנסלח…..
נכון ואני לא אביט באמת, אבל את לא יכולה להגיד שזה לא תופס לך את העין, כלומר את ראית את זה מזוית העין ואת לא תסתכלי נכון? גם אם עד לפני רגע בהית שם ולא היה אף אחד, אם תראי שמשהו קורה ותחליטי שלא להסתכל את תסבי בכוונה את העיניים נכון? מאדם רגיל לא היית מסבה את העיניים נכון?
רק מה, יש אנשים נכים למשל שאומרים שזה מפריע להם שמסבים מהם את המבט…
ותודה על סליחתך…
ואגב עדיין מוזר לי ההתנהגות של האנשים, אני לא נתקלתי בה בתור חלק מהסביבה..
רגע.
שאבין.
אין לך אח\קרוב משפחה עם צרכים מיוחדים, לא חוית אף פעם הליכה ברחוב עם אחד כזה\ התמודדות פנימית איתו בתוך הבית, ואת מצפה להבין???
למה לי אף פעם לא היה לי מוזר שאני לא מבינה את ההתמודדות של החרשים\ נכים…. את יודעת, כל מיני קשיים שם נשמעים מוזר לאוזן רגילה….
ולגבי המבטים.
אין בעיה שתביטי לשנייה ותמשיכי להתנהג כרגיל.
אנחנו בני אדם בסוף.
רק אל תצפי בהתעניינות בהצגה בחינם……..
אני לא מצפה להבין כלום, כתבתי מראש בתחילת התגובות שאני לא חושבת שאפשר להבין בלי להתמודד עם זה,
(אגב שבגלל שאני מתנדבת עם ילדה אוטיסטית יוצא לי המון פעמים ללכת איתה ברחוב, ואף פעם לא קיבלתי שום הערה ותכלס אין לאנשים דרך לדעת אם אני אחותה או לא כי יש לנו צבעים דומים, קיבלנו רק מבטים והמון אולי, אבל לא מעבר לזה, אבל עיזבי אין מה לדבר על זה כי ברור שאני הלכת איתה בתדירות הרבה יותר נמוכה ממכם)
מה שכן, יכול להיות שלא הבנת אותי נכון, אני כתבתי שאם יש התנהגות מסויית שקורית בסביבה רוב הסיכויים שאני גם אחשף אליה כחלק מהסביבה,
כלומר אני אומרת שלא יצא לי לראות כצופה מהצד משפטים כאלה כמו שתיארתן או דיבורים כאלה בסביבה לבי עצמה ולכן היה מוזר לי לשמוע שזה קורה הרבה,
יכול להיות שאנחנו פשוט גרות/נמצאות בסיבה שונה או שמסיבה אחרת פחות נחשפתי לזה, שזה די הגיוני כי אותי זה פחות מעסיק ממך ולכן לפעמים אני אולי לא אשים לב.
ואגב אני לא צופה בהצגות חינם, והדעה שלי כנראה מעט שונה משלך בחלק מהכיוונים בנושא, אבל שיהיה
שבת שלום לך
שוב עונה לך פה….
דבר ראשון- שאפו על זה שאת מתנדבת!!! זה לא מובן מאליו!!!
דבר שני- אהה…. באמת לא הבנתי נכון…..
והתשובה לשאלתך היא כמו שממש אמרת בעצמך….
עניין של סביבה, התייחסות ושימת לב…..
ו…
אני בטוחה שאת לא באמת צופה בהצגות חינם… לא חשבתי אחרת….
וללא ספק יתכן שיש לנו דעות שונות- מטבע היותנו דמויות שונות…….
אה, ועוד משהו…
לא יודעת איך באמת נתפסתי\ נתפסנו לעניין הסביבה.
זה אומנם עניין חשוב ודורש טיפול.
אך כמו ששאלת למעלה- ישנם דברים חשובים בהרבה שזקוקים לטיפול ולשיפור…..
המשך יום\ לילה טוב…..
(בכל זמן שלא תקראי את זה 🙂 )
יום טוב גם לך
א. מה דעתכן בכללי על ילדים שכאלה ועל משפחותיהם?
שהקב"ה בחר במשפחות הנדירות האלה כי ידע דבר אחד.
שרק! אבל רק! להם ניתן הכח, היכולת לחיות עם דבר כזה מיוחד.
ב. מהי תגובתכן הראשונה שתראו ילד כזה ברחוב?
אביט עליו במבט כזה חמודדד.
ג. הכי בכנות !!!! אתן קצת מפחדות מהם? נרתעות? נבוכות?
וואו, לא.
ד. האם בעתיד, התנדבות אצל ילדים כאלה, נראית לכם חשובה? חיונית?
כן.
זו גישה לכל החיים!
להכיל, לקבל, לחבק.
גם שאדם הוא לא בדיוק כמוני.
זו דרך חיים, חד משמעית!
ה. יש לכן\ מכירות ילדים כאלה?
כן.
ואני פשוט אוהבת אותם!
מתחברת אליהם ממש.
אילנית:
חיבוק.
זהוו❤❤❤
החיבוק שלך מנחם כל כך!!!!
תודה!
אילנית תמיד חשבתי שאת מיוחדת
עכשיו אני רואה עד כמה את יותר ממה שחשבתי
אז ככה אני מאד אהבת את הילדים האלו מעריכה מאד! את כל מי שעוזר להם מגדל אותם ועודה בשבילם לפעמים אני קצת נרתעת אבל עדיין אוהבת ומעריכה!
לא יודעת אם ארצה להתנדב אבל מעריכה את כל מי שעושה את זה!
לילה טוב לכולן!
תודה!!!!!!
צריך להגיד כנ"ל או שזה ברור? 🙂
מעריכה!
א. חלק חמודים וחלק לא גם במראה וגם בהתנהגות(; המשפחות גיבורות ממש לפי דעתי ואין לי מה להוסיף כי ב"ה אני לא חוויתי את המצב הזה אז מי אני שידבר…
ב. יזהה מה יש לילד? זה בא לי באוטומט אין לי מושג למה.
ג. אני יחשוב על הילד/ה שראיתי אבל לא הרתע מהם או יפחד או משהו כזה, סך הכל לרוב אני מתנהגת רגיל נראלי…
ד. האמת שכיום אני מאוד רוצה לא יודעת מה בעתיד, אני חושבת שזה תלוי במשפחה הרוב ישמחו בעזרה אבל צריך לדעת לא מדי להידחף, אפילו הייתה תקופה שרציתי לעבוד בבית ספר של ילדים מיוחדים אבל יש לי רצונות יותר גדולים אז זה נזנח בינתיים? .
ה. האמת וזה די עונה על מה שכתבתי קודם שאני מכירה מאוד מאוד מקרוב….
א. מעריכה בטרוף כל משפחה כזו. כל אח שיש לו אח מיוחד!!
ב. וואו… איזה חומדד. נשמה גבוהה
ג. מפחדת לא. נרתעת קצת האמת. יצא לי לשמור לכמה דר על ילדה בת שנתיים יפיפייה עם תסמונת דאון ואחרי 2 דק היה לי מאוד קשה, אז הבאתי אותה לחברה אחרת (סיפור ארוך;)) נבוכה גם לא.
ד. מאוד חשובה! קצת שקט להורים המסורים שעובדים קשה כל היום ושיהיה זמן לתת לאחים האחרים בבית
ה. מכירה בטח! לא שהייתי רוצה את הניסיון הזה ח"ו אבל מצדיעה כל משפחה שמתמודדת בו בגבורה!!❤
הי:) אני חושבת שהמשפחה הם אנשים רגילים אם כוחות מיוחדים ואתגר לא פשוט הוא אפשר לומר קשה
והילדים זה ילדים עם נשמה גבוהה
האמת שהתגובה הראשונה היא רתיעה אבל זה באמת תלוי (אני באמת כנה אל תכעסו אליי;)
ואני חושבת שהתנדבות עם ילדים זה חשוב כאילו גם בגלל לעזור לתת קצת זמן של שקט למשפחה
אני מכירה קרוב משפחה וגם ילדים ממקום מגורי
ואת גיבורה מגיעה לך המוןןן על התמודדות לא פשוטה
❤❤
תזכרי שאני עונה בכנותתתתת.
א. על הילדים?! שהם כאלו מתוקים. זה תמימות בעיניים. אני אוהבת אותם!!!
על המשפחה- שהיא זכתה. כי לא כל אחד זוכה לגדל ילד כזה מיוחד. וזאת התמודדות אדירה. מלאה בקשיים. ואני באמת מעריצה כל משפחה כזאת. ולא סתם כותבת כאן באתר.
ב. רצית כנות.. אז אם הילד יראה מסודר ומטופח (לא מתכוונת שאם הילד היה כזה אבל אחרי שהוא השתובב לו.. הוא התלכלך וכו) אני ארצה לרוץ לחבק אותו. לדבר איתו. אני באמת אוהבת אותם.
אה ואם המראה החיצוני שלא קצת יהיה פחות.. אז אני אוהב אותו.. מרחוק??.
ג. לאאא למה שארתע?! הם מהממים.. מקסימום זה יהיה שארתע מהתנהגות מסוימת.. אבל זה לא מהם! כי הם לא בוחרים איך להתנהג באמת. הם לא מבינים מה הם עושים.
ד. התנדבתי כבר? לא אכפת לי עוד.. ואני חושבת שזה ממש מציל משפחות. זה ממש עוזר וזה מושלםםם
ה. בארורררר שאני מכירה. והרבה.
ואילנית.. איך שלא יהיה השם שלך. מעריצה אותך עוד יותר…
וכבר הערצתי אותך.
מעריצה אותי????
באמת?
אין על מה, מתוקה שכמותך 🙂 🙂 סתם נערונת רגילה….
אבל התגובות שלך כל כך מחממות את הלב!!!
תודה!!!!!
א. ילדים מושלמים, המשפחות שלהם גיבורות.
ב. תחושת אהבה מטורפת.
ג. בכלל לא. הכי לא. רק רוצה להתקרב ולחבק אותם.
ד. ברור שכן!
ה. אחות לאחת כזאת ❤
א. הקב"ה בחר ילדים מיוחדים למשפחות מיוחדות.
ב. האמת שאני פשוט מתעלמת, ממשיכה ללכת…
ג. אולי נבוכה, אבל גם זה לא ממש.
ד. כן ברווור שזה חשוב, אבל אני חושבת שזה לא בשבילי, אין לי גישה טובה לילדים בטח לא מיוחדים.
ה. מכירה הרבה, יש לי בת דודה תסמותק.
1ילדים מושלמים ונשמות גבוהותתת אני אוהבת אותםםם
והמשפחות שלהם זכו ברמות. והם מדהימות שאין דברים כאלה
2 אני יסתכל וירצה לחבקק ולאכול את הדבר הממיס הזה.. אם אני מכירה אותו אז זה מה שאני יעשה
3 לא לא לא. הם חמודות ואין מה לפחד מהם בכלללל
4 מאודדד ואני ארצה לעשות את זה.
5 מכירה ילדים כאלה… אוחח חימשלייי
בשיא הדוגריות? אוקי
א. הם ילדים עם הנשמות הכי מיוחדו שקיימות, שפשוט הגוף לא יכול להכיל אותם. ולמשפחות שלהם יש בהחלט ניסיון לא קל.
ב. "מסכןן" מבט מלא רחמים
ג. ובכן, אני די נרתעת. לא בגלל שאני מפחדת מהם, אלא בגלל שדי קשה לי להתמודד עם אנשים שונים.
ד. ברור
ה. לא.
למה מסכן ורחמים????
אי פשוט חושבת מזה להרגיש דחוי בגלל שוני.
אני יענה רק על ד' כי לדעתי זה מסכם את הכול…
אז התנדבתי שנתיים והיום אני עובדת. הם פשוט מהממים❤️❤️
גם אלו עם האוטיזם, וכול שאר הדברים המיוחדים שהם לא תסמותק שנותנים רק אהבה בלי גבולות…
הרגשתי שהרבה יותר ממה שנתתי הם נתנו לי, למדו אותי להיות כנה, לדבר בשפה ברורה, להביע מה אני בדיוק רוצה ואיזה דברים חשובים לי בחיים… להביע אהבה במילים… ועוד המון.
זה אולי נישמע קצת תלוש, אבל אם הייתי יכולה להשתלט כאן על העמוד ולפרט הכול זה לא היה נגמר.. אם יש צורך בפרוט אני ישמח.
מאחלת לכם המון הצלחה עם האתגר (ומי כמוכם יודעים שזה אתגר!) אבל תזכרו תמיד שאתם באמת זכיתם!! ובסופו של דבר- הם מושלמים כמו שהם…
1. אין עליכן!!! התמודדות מטורפת. קשה ברמות. וכן, עושים!
2,3.יכול להיות שארבע או אהיה מובכת, כי עדיין, התקשורת אתם יותר קשה ומסובכת. ובכלל זה לא מוכר לי, ואצלי, מה שלא מוכר – הופך אוטומטית לטעון יותר.
4. הכי חשוב בעולםםםם!!!!!
5. מכירה. יש לי בן דוד ובת דודה אוטיסטים.
אני בת 19. אני התחלתי לעבוד לא מזמן כסייעת בבית ספר לילדים מיוחדים.
בעיקר מפני שרציתי להבין איך הם באמת. ביום יום לא ממש יוצא לי להיתקל בילדים עם אוטיזם או עם מוגבלות כזו או אחרת..
ושתדעי לך, אני חולה על הילדים שם! כל אחד יותר מאתגר מהשני אבל אני פשוט נמסה מהמתיקות שלהם, מהחוכמות, מכל מיני רעיונות ואמירות..
רק לקח לי זמן לעכל את השונות שלהם.
לפעמים אחרי יום מעייף כשאני מסיימת את העבודה והולכת הביתה, אני מבינה שההורים שלהם לא יכולים לסיים את העבודה וללכת, האחריות שלהם לנצח ואני מעריכה אותם מאוד.
אני חושבת שבאמת כדי לחוש אותם ולא להיבהל מהם, צריך פשוט *להכיר*. שתהיה נקודת השקה. חשוב לכל אחד ואחת להתנסות בקרבה עם ילדים מיוחדים ומי שמכיר מקרוב רואה את הנשמה המאירה והמיוחדות (בקטע החיובי) שלהם.
כל מילה זהב!!!!!!