אני ילדה טובה!!!

אפילו דינה השכנה חושבת את זה

אמא,
אני יודעת שאת לא תכנסי לאתר החדש, כי את בקושי יודעת להשתמש במחשב, ככה שאני מרגישה חופשי לכתוב. בואי נגיד שגם אם זה לא יעזור לי – אולי לבנות אחרות כן.

בזמן האחרון יש ביננו הרבה ריבים. כמעט על כל דבר את חופרת לי מדי. לפעמים אני מרגישה שאת חושבת שנתקעתי בגיל 3 אי שם. ואני מזמן בת 17. ועוד שנתיים אני יכולה להתחתן ולהביא לך נכדים. אבל את ולפעמים גם אני שוכחות את זה וכל פעם מחדש נכנסות לוויכוחים. באמת שאני מתאמצת לא לעצבן אותך, אבל כנראה זה פשוט בלתי אפשרי.

רוצה דוגמאות? יש מלא.
ביקשת ממני שאחזור ב10 בערב הביתה מהשיעור. מודה, התווכחתי איתך על זה לפני, כי אני לא אוהבת להרגיש תינוקת. תביני כבר, כל החברות שלי חוזרות חופשי ב12 ורק אני כל הזמן צריכה להתקפל מוקדם לפני כולם והן מסתכלות עלי ברחמים של "איזה הורים נודניקים יש לך".
אבל מאוד רציתי לצאת. אז  בסוף אמרתי לך שאגיע ב10 הביתה. ובדיוק כמו שחשבתי – ב10 אף אחת לא הראתה סימנים של תזוזה ☹

נמרחתי קצת.. וכל חמש דקות אמרתי לעצמי שבאמת עוד שתי דקות אני הולכת. אבל היה ממש מעניין. בדיוק הגענו לשלב של הדיבורים. וגם התביישתי לצאת.
מזל שהמפגש לא היה רחוק מהבית כי ב10:52 הכרחתי את עצמי לזוז ולצאת ורצתי ברחוב כמו חתולה קטנה ומבוהלת. חמש דקות אחר כך הייתי בסלון.
ישבת בספה עם כותנת ועיניים שרוצות עוד שניה להרביץ לי. וכעסת ממש, אין לי חשק לחזור על מה שאמרת. מושקא אחותי הסנובית שהיא תמיד הילדה הטובה והמושלמת הסתכלה עלי בתוכחה.
אני יודעת שמושקא עשתה לך חיים יותר קלים, היא בקושי יצאה מהבית בתיכון. גם אני קלה!! רק את לא שמה לב שכולן נשארות חוץ ממני!!! ואת עושה לי בושות!!!
ניסיתי לדבר איתך. אבל את רק ירית וירית. רטט במעיל. אני לא מתייחסת אליך ופותחת את הפון. בוואצאפ בקבוצה של החבורה שלחו את הקינוח להיום שהפסדתי אותו עם לב "חני שומרות לך למחר בבוקר".
הרגשתי שעוד שניה אני מתפוצצת. פשוט באמצע הנאומים שלך הלכתי לחדר ונעלתי את הדלת אחריי. שמושקא תישן בחוץ היום מצידי. לא מעניין אותי. אין לי כח להתגבר רבי…….. אני כבר לא זוכרת מה למדנו בשיעור……. אני מתחת לשמיכה וזהו. שולחת להן סמיילי מחייך על העוגה.

נרדמתי כנראה כי פתאום השעון זז ל2:30 בלילה. מושקא כאן בחדר. אוף אוף. שכחתי שיש אצלנו בבית מפתח 0. מלמולים בשקט במטבח. אני מתאמצת להקשיב. זה הקול של אמא. אבל אני לא שומעת משהו ברור…… מתגנבת בחתוליות לשירותים ליד המטבח (כן, גילתן, אני אוהבת חתולות).

אמא מדברת עם לאה, אחותה מניו יורק. ואיך לא? כמובן שאני הנושא של השיחה.
הנה, מותר לי להקשיב, כי אולי לאה תביא עצות און ליין גם בשבילי. בלה בלה בלה.
פתאום מתרחב לי הפה. ואני מרגישה חיבוק גדול כזה שיורד לי מהשמים אפילו שאני בתוך השירותים.
וככה שמעתי (מבטיחה, אם אני לא הייתי שומעת, לא הייתי מאמינה!!)
"חני שלי מאוד מוכשרת. תדעי לאה, יש לה לב זהב. החברות שלה ממש אוהבות אותה ולפעמים אני חושבת שהיא מזכירה לי יותר את עצמי מאשר מושקא. פגשתי אתמול במכולת את השכנה נו זאתי, הזקנה, והיא סיפרה לי שחני יורדת אליה לפעמים והן משחקות ביחד ארץ עיר. נכון היא מתוקה??"
לא רציתי לשמוע יותר. הזדחלתי בחזרה למיטה. ושמחתי. כי סוף סוף אני שומעת מאמא שלי גם דברים טובים עלי. תבורך דינה השכנה שממליצה עלי ככה טוב. ויחד עם השמחה וההקלה שאמא שלי כן חושבת שאני שווה משהו – אני גם כועסת. כי למה לאה צריכה לשמוע את זה ולא אני.
ואוף נמאס לי עם החפירות. אז די. אבל היה נחמד אם אתמול רגע לפני הצעקות היית מספרת לי על דינה.

אבל נו. ככה זה אמהות…