אני ונועה

זה תלות?!
עד לפני כמעט שנה, היו לי חיים רגילים. עד שהתחיל תהליך ההתבגרות שלי. שם, בעיצומה של קורונה, הכרתי מחדש את הבנות דודות שלי שעד אז לא היה בינינו כ"כ קשר. ובעיקר, את נועה. הקשר בינינו מתנהל בהתכתבות. בעיקר דרך הודעות סמס, לפעמים גם בהנגאוט. לעיתים נדירות אנחנו מדברות/ לומדות בטלפון או נפגשות. אבל זה ממש נדיר.
כשאני נפגשת איתה באמיתי, אני מרגישה לחץ.
נועה, גדולה ממני בשנה. בוגרת ומבינה מאוד. היא יודעת להקשיב ולעזור. טובה כזאת.
אני חוששת שאני מתוסבכת עליה, או גרוע מכך תלותית.
אני יכולה לשלוט על הזמני מסך שלי עד לרגע שבאה הודעה ממנה (ואז אני גם יכולה, אבל זה נהפך לקשה הרבה יותר). כשאני שולחת לה הודעה/ תגובה והיא לא זמינה ולא מחזירה תשובה אני נכנסת לסטרס ולחץ. ובדר"כ אני גם ליד הטלפון. אני מרגישה צורך לשתף אותה כמעט בכל פרט מחיי. אני חושבת עליה במהלך היום הרבה יותר מכל בנאדם אחר.
אנחנו מתכתבות עמוק מאוד, רגשית- לעיתים. השקפות. בעיות שלי. דעות. או סתם שיתוף. בדר"כ שלי. אני מרגישה שאני באמת מעניינת אותה, והיא לא מקשיבה כדי שאני אקשיב לה בתורה…
נועה יודעת עלי כמעט הכל. היא בעצמה טיפוס די מופנם ולא משתף, אבל היא מקשיבה ותומכת. אם היא תגיד לי משהו שכדאי לי לעשות בבעיה ספצפית שאני נמצאת בה, הסיכוי שאני יקשיב לה יותר מכל בנאדם אחר גדולים.
כשאנחנו לא מתכתבות, אני מרגישה לעיתים קרובות צורך לפתוח את השיח. בלי סיבה מיוחדת.
נהייתי 'מכורה' לטלפון. אני חייבת להתכתב כמעט כל משך הערות שלי. אולי בגלל שאני מחכה להודעה ממנה. או שאנחנו באמצע להתכתב. או שהיא עצמה 'לימדה' אותי שאפשר גם בהודעות.
אני מחשיבה מאוד את דעתה.
אני נפגעת ממנה הרבה יותר בקלות מכל בנאדם אחר.
כשהיא לא מבינה אותי זה מרגיז אותי הרבה יותר מאשר זה היה כל בנאדם אחר. ובמקרים כאלו אני מנסה להבהיר את עצמי. חשוב לי ממש שהיא תבין אותי. ונכון.
אני טיפוס מופנם יחסית ואיתה אני די פתוחה ומשוחררת.
חשוב לי להדגיש, ההתכתבות היא לא על חשבון השינה ודברים שחשובים לי. נועה לא משפיעה עלי לרע, היא טיפוס חיובי במהות. חסידית מאוד וצדיקה. היא משפיעה עלי לטובה, חסיידשקייט, התקשרות לרעבע. יותר להיות "מונחת" במה שצריך. אבל משהו בקשר הזה לא מרגיש לי.
הייתה פעם שניסינו (אני והיא) לא להתכתב שבוע שלם, וזה היה שבוע פשוט כיפי ומשחרר. לקראת סוף שבוע כבר רציתי לחזור להתכתב…
מה אני עושה איתה? עם הקשר הזה? איך אני יכולה לדעת אם הוא קשר תלותי? האם אני צריכה לעזוב אותה? אם כן, יש לי הרבה בנודודות וחברות שקשורות גם אליה… ואני גם נפגשת בה לפעמים. מה אני צריכה לעשות?

רבקי משותפות בדרך מתייחסת:
שלום שותפה יקרה!

עבר הרבה זמן מאז שהעלית את השאלה הזו לפורום, ועד שבחרנו במערכת להתייחס אליה גם בהתייחסות שלנו. ייתכן והיום התשובה פוגשת אותך כשיש לך כבר תובנות, והמילים שלי אולי רק יחזקו את תובנותייך.

תרשי לי להחמיא על הכתיבה הזורמת שלך. ברור, קריא, ממש מובן.

כל התהליך שאת מתארת, הרגשתי שאני חווה אותו בעצמי מרוב שהוא חי.

ועכשיו לעצם השאלה, אני רוצה להתייחס לכמה דברים שציינת בשאלתך, לפני שנגיע בע"ה לתשובה.

הסגרים והשלכותיהם
הקורונה ואופן הטיפול בה אכן גרמו לרבות מאיתנו להכיר את המסך יותר לעומק. ויש לזה כל מיני השלכות.

אני בטוחה שקוראות רבות באתר יהנהנו בהזדהות למקרא שאלתך. ההיסחפות להתכתבויות נרחבות והלאה והלאה לעומק הרשת, אופיינית להרבה מצבים, אבל הסגרים והשהיה הממושכת בבית יחד עם הזמינות של האינטרנט – הרחיבו את התופעה.

מה רציתי לומר במשפט הזה? שאת לא לבד עם החוויה הזו.

פחד מתלות
החשש שלך מקשר תלותי מאוד שימח אותי. וזאת מדוע? שום שעצם המודעות והחשש עוזרים לך לנווט את עצמך לאיזון הנכון. אילו לא היית מודעת, היית יכולה למצוא את עצמך בתוך סיטואציה תלותית. ורק להבין שאת נמצאת בתוך משהו לא תקין – לוקח הרבה זמן. קשה לקבל את זה לעיתים.

אבל את נמצאת במקום אחר, את יודעת ומודעת ושואלת את עצמך שאלות נכונות. ואפילו עונה לעצמך תשובות נכונות. מיד תראי שאין לך באמת שאלה. את יודעת את התשובה.

העמקת קשרים בגיל ההתבגרות
גיל ההתבגרות הוא גיל של בניה.

אחד הדברים שנבנים בתקופה הזו הוא צורך עמוק בקשר קרוב, והמון חשיבות לקשרים חברתיים.

הסיבה הטבעית לכך היא ההכנה שה' מכין אותנו לקראת קשר זוגי ומשפחתי בעתיד.

כדי שתוכלי לפתח קשר קרוב עם בעלך בע"ה, ועם ילדייך, להיות אישיות קשובה וחמה שמסוגלת להעניק ולקבל באופן בריא, את צריכה להתנסות בזה.

ולכן כעת הצורך גובר ואת מתנסה בכל מיני קשרים, מעמיקה אותם, כמעט יוצרת תלות, טועה פה ושם, והעיקר – לומדת את החיים ואת עצמך. מה נכון לך, באיזה מינונים וכו'.

בע"ה לקשרים הקבועים בחייך, תגיעי מוכנה ובשלה עם נסיון חיים חשוב ביותר.

אז קחי הכל בערבון מוגבל, זו תקופה שחולפת. וגם התנסויות לא נעימות או לא רצויות, יש להן חלק חשוב בעתיד שלך.

איך תדעי אם זה קשר טוב?
את כבר יודעת.

הנה תראי:

את כותבת שכשאת נפגשת עם בת דודתך את מרגישה לחץ.

את מרגישה שההתכתבות איתה מוציאה אותך משליטה בזמני המסך שלך (ובלעדיה את מצליחה יותר).

את נכנסת לסטרס כשהיא לא עונה לך.

את נפגעת ממנה בקלות.

ומה שהכי בלט – כשהפסקת את ההתכתבות לשבוע, הרגשת שיחרור! ואח"כ גם געגוע.

מה כל זה אומר?

שיש משהו מורכב בקשר הזה.

משום שקשר בריא הוא קשר שיש בו נינוחות. שמרגישים נוח לומר מה שרוצים. שלא מפחדים מהתגובה של השני. שמצליחים לעשות לו גבולות.

ולפי מה שאת מתארת, קיים מתח סביב הקשר שלך איתה – וכדאי לבדוק אותו.

לדעתי, זהו רק עניין של מינון.

אז מה לעשות?
מכיוון שאת מתארת באופן ברור שמדובר בנערה איכותית וחיובית שמשפיעה עליך לטובה, מכירה אותך לעומק ומקשיבה לך, ייתכן ומספיקה עבודה שלך עם עצמך על שני דברים:

א. צורת ההסתכלות שלך עליה – את די מעריצה אותה. ולכן גם מאוד חשוב לך מה היא אומרת. ולכן נוגע לך אם היא אמרה משהו פוגע. היא מצליחה לייצר איתך קשר משמעותי עקב היכולת שלה להקשיב ואולי גם הדמיון ביניכן. אם תצליחי לאזן את ההסתכלות שלך עליה ולראות אותה כבנאדם מלא באיכויות אך גם עם חסרונות, ולא תפחדי להציב לקשר גבולות, אני בטוחה שעם הזמן סערת הרגשות סביב הקשר תירגע ותוכלי ליהנות מהקשר בלי תופעות הלוואי שאת מתארת.

ב. מינון הקשר – את יכולה לשתף אותה בעניין הזה או לא לשתף אותה, אבל מה שבטוח הוא שככל שתצליחי להציב לעצמך גבולות, זה יכוון את הקשר לכיוון בריא יותר. גבולות הכוונה (לדוגמא): לא לגעת בפלאפון 15 דק' אחרי ששלחת לה הודעה. כשאת רואה הודעה ממנה, להגיב לה רק אחרי חצי שעה ולא מיד. וכן על זה הדרך. ככל שתחזקי את מנגנוני האיפוק שלך, תרוויחי יותר תחושת שליטה בקשר וגם בעתיד בדברים נוספים. מה שבטוח, תלות לא תהיה בצורה כזו.

אני מאחלת לך הצלחה אדירה בכל קשרייך!

רבקי