אז למה באמת? /שמות

פרשת שמות

סופשבוע טוב אמן! בין כל המבחנים שבטח מתרגשים ובאים עלינו הגיע הזמן לתת גם משהו קטן לנשמה…
והיום – הכרות עם בריאת העולם;)

האמת שהעולם שלנו הוא לא העולם הראשון שנברא. (יודעות למה אדם נברא לפני חוה? כי לכל דבר טוב יש טיוטה)
ובמקרה שלנו, הקב"ה ברא עולם במידת החסד. עולם שנקרא "עולם התוהו".
אלא מה, ראה הקב"ה שהעולם לא מתקיים, קרה מה שמכונה "שבירת הכלים" ונברא עולם חדש ממידת הגבורה שממשיך להתקיים עד ימנו אנו (איפה המשיח באמת?)
העולם שלנו נקרא "עולם התיקון".
מה ההבדל המהותי בין "עולם התוהו" לבין "עולם התיקון"?
בשביל זה צריך ללכת קצת אחורה ולהסביר את המושגים "אור" ו"כלי".
"אור" זה השפעה, שפע. גילוי. כמו קרן שמש שיוצאת מהשמש במטרה להאיר ולחמם, לתת מעצמה לעולם.
"כלי" בלשון הקודש הוא מכשיר (כמו כלי כתיבה, כלי בישול) והכוונה היא למה שמכיל את האור. למה שקולט את השפע, למה שהשפע נכנס בו. לדוגמא חדר שקרן השמש מציפה אותו באור.

זוכרות את הספירות? חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות?
ספירות זה בדיוק "אורות בכלים".
האור – זה אור אין סוף, הקב"ה בכבודו. זה קרן השמש.
והכלי – זה כל ספירה בפני עצמה, יש חדר של חסד, חדר של גבורה, וכן הלאה. האור של הקב"ה מתלבש בכל ספירה בצורה שלה.

בעולם התוהו היה מצב של "אורות מרובים וכלים מועטים" – כמו כוס מים חד פעמית מול מפלי הניאגרה. מפלי הניאגרה הם שפע עצום! הכוס הפיצפונת לא יכולה להכיל אותם, היא פשוט נשברת.
זה מה שגרם ל"שבירת הכלים" – האור היה גדול מדי, והספירות, שהם הכלים, פשוט לא הכילו אותו. לכן עולם התוהו לא הצליח להתקיים.

בעולם התיקון, לעומת זאת, קיים מצב הפוך – "אורות מועטים וכלים מרובים". כמו זרזיף מים דקיק ובריכה אולימפית. אמנם האור הוא מזערי, אבל הבריכה מכילה אותו בשלימות. היא לא נשברת או מתפוצצת. הכלים הם רחבים – כלים מתוקנים שעושים עבודה בפועל.

ואיך זה קשור לפרשה?

ובכן, משה היה בעצם מעולם התוהו. הנשמה שלו נבראה בעולם התוהו, וירדה משם לעולם התיקון. וכשהקב"ה מבקש ממשה רבנו להיות הגואל של עם ישראל, הוא נבהל!
משה יודע את המעלה האמיתית של עולם התיקון, משה מחשיב את עצמו – בעל האורות המרובים אך הכלים המועטים – לשפל בפנינו, אנשים עם אורות מועטים אבל כלים מרובים.
משה מקנא ביכולת של האור להתלבש בכלים שלנו, על אף שהאור כל כך זעיר ובקושי נחשב.

"שלח נא ביד תשלח" – משה מבקש מהקב"ה שיקח מישהו מעולם התיקון! עולם שמצד המעלה שבו נמצא גבוה יותר מעל עולם התיקון.

"לא איש דברים אנכי כי כבד פה וכבד לשון" – הכלים של משה מצומצמים ולא מצליחים להכיל את האור. הפה לא מצליח להיות כלי לכוח הדיבור. האורות של משה, המחשבות שלו, כל כך נעלות וגבוהות, עד כדי כך שהן לא מצליחות לרדת לעולם בצורה גלויה.

והקב"ה עונה למשה.
"מי שם פה לאדם?" מי ברא את כלי הפה, שתפקידו להמשיך את האורות המרובים בתוך הכלים?
"הלא אנכי הוי', בחינת עצמות, אור אין סוף, שורש הקו וחוט דאור אין סוף ברוך הוא! המקור לכל אורות פנימיים ומקיפים". (הציטוט מהמאמר, סימני הפיסוק לא מופיעים במקור)

במילים שלנו – הרי הקב"ה עשה את הכל! הוא ברא את עולם התוהו ואת עולם התיקון. הוא ברא מציאות של אורות מרובים בכלים מועטים ואורות מועטים בכלים מרובים. הוא ברא את הצמצום, את הגילוי, את האור ואת הכלי, את ההכלה ואת השבירה, הוא המקור להכל!

"ואם כן ממני לא יבצר מאומה. ואנכי אהיה עם פיך גם כן, פירוש, אף שמצד שרשך מתוהו, אין לך כלים כאלו – אבל אנכי הוי' שעשיתי את הכלים דתקון ואת עולם התוהו, אני יכול להפך הדבר להתערב בחינת תוהו ותיקון יחד".
אם אני, הקב"ה, בראתי את עולם התוהו ואת עולם התיקון – אני יכול גם לחבר ביניהם. ששתי המעלות יהיו ביחד: אורות מרובים בכלים מרובים. האור יהיה עצום ורב – וגם הכלים יצליחו להכיל אותו.
אנכי אהיה עם פיך – למרות שמצד עצמך, הפה שלך, ה'כלי' שלך, באמת לא מסוגל להכיל את האור – אני, הקב"ה, ארחיב אותו כך שהוא יהיה כלי של תיקון.
ובעצם הקב"ה מבטיח למשה, שזה שהוא יגאל את עם ישראל, יביא לחיבור שני העולמות, חיבור שני המעלות: אורות של תוהו, אבל בתוך כלים של תיקון.
לפעמים אנחנו חושבות לעצמנו, אה, זה גדול עלי, אין לי מצד עצמי את הכוחות להצליח. הכלים שלי כמו שהם עכשיו – לא רחבים מספיק. אני לא אכיל את זה.
מי שם פה לאדם? מי נתן לנו את ההזדמנות הזו לגאול את עצמנו ממצרים? הקב"ה מבטיח לנו – ברגע שנחליט לצאת לדרך הוא יסלול לנו אותה, הוא יעזור לנו להמשיך את האורות המרובים בכלים מרובים, ולקבל פני משיח עוד היום.

שבת שלום!

מקורות:
תורה אור פרשת שמות מאמר ד"ה "ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם וגו'".
בנות עם קצת מושגים – וואו, נורא כדאי לכן לפתוח ספר. נורא!