אולי תצחקו עליי שתקראו את זה אבל זה הכי מה שאני מרגישה וזה זה

פתאום את מגלה ששום דבר לא ישתנה.
הבטחה שעקרתי מתוכי במאמץ. תינוק שייצמד ללב שלי, ירגיש הכי רצוי. הכי אהוב. הכי.
דמעות נושרות לי בקלות. מתי תבינו שרגישות זה קל, הכי מורכב לחשוב. לפתל תחושות בסליל של שכל ישר. מידי.
הכי כיף לאהוב, לב אדום נשלח אוטומטי לכל יצור חי. אמן שילד יאסוף אותו לחיקו, יחבק אותי. חזק. את אמא שלו. אמן שירגיש כמה חיכיתי. לו.
מתי תגיע כבר? מתי.
אבכה בלי כלום. מותשת מציפייה של שנים. תבוא כבר. תבוא.
ב…בק.שה.
אני ואתה נתחבק ככה. שעות. חניכיים אדומות. ובכי שיחורר לי את עור התוף. אתה- אני וזה הכל בשבילי. תאמין לי.
מחכה לך יותר מהכל. יותר ממני. יותר ממך כבר. נראה לי.

רק לדמיין את המפגש הראשוני. עיניים ינעצו בי מבט מבוהל. היה לך טוב איתי בפנים. למה יצאת לעולם כזה . מחריד לב.
רק להרגיש את הנשימות שלנו בקצב זהה. חורקות קצת. משמיעות קול. לא מעצבנות יותר אף פעם.
ויהיה לנו טוב. ושקט של עולם אחר. רוך אימתני באוויר. נשיקות מפלחות דממה.
אני אוהבת אותך.
אתה הילד שלי.
ואני האמא שלך.
ולמה זה ממיס כל פעם מחדש. מוריד לי נחלים. נהרות של אהבה ישר ממני אליך.
כי אם אפשר רק לחיות ככה. תשמע אותי כשרע לי. תיתן לי חיוך.

לוקחת אותך בשתי הידיים שלי. הן ענקיות כמו כל העולם. חלל חיצון ופנימי בשבילך. אשסע כל מה שהיה לי. כל מה שיהיה בשביל להרגיש אותך. אותנו.
אלחש לעריסה לבנה את כל הסודות של חיי. את הפחדים של מה ואיך.
אוספת לזרועי את כל מה שרציתי ואיננו.
אמן שזה יקרה כבר. מהר. פליז.

זה מרגיע להבין שאני ילדה. בבקשה תשכחו מבגרות שהפגנתי כמו טיפשה. אני תינוקת, מייללת כשאמא מאחרת לאולם ענקי.
מתגעגעת עמוק. לחיבוק. באמצע שיר עם תנועות למעלה ולמטה. גבוה. מרפק נעול ומותן חדה.
מתגעגעת עמוק. ושום דבר לא מזכיר את ההרגשה שמתפשטת לי בלב כשאני מבינה שזה מה שאני אהיה. ילד יתגעגע אליי בלילות. יריח אמא בסריג שחור- אפור.
וזה שתי הברות ומליארדים שכבות באטמוספירה שנמסות למולן.

רק שלא אאבד את חיי בכלא שאנשים קבעו אותו. הכריחו בטן לשתוק כשהיא זועמת.
רק שלא אשכח מילים ששכתבתי. תזכיר בולע אמת. מזייף מילים של טיוח.
אני אני גם כשאין לי כלום. בעיקר אז. כשצחוק משגע לי את הריאות, מלטף נפש עצובה.
תבינו. אני חיה את חיי בשבילי. גם אתם ככה. אני חיה בשבילי לחיות בשבילכם. זה מה שמקל עליי. זה מה שמשחרר לי פחד תהומי, דחייה עמוקה שבפנים.

אני ארץ לא זרועה בכלל.
דווקא בגלל זה אני אוהבת אותי. ילדה טובה. למרות הטוב. אפילו.
רק שלא ייגמרו לי אותיות שחורות.
לא רוצה לסגור קובץ, לקרוא לו בשם דרמטי, שורף כל חלקיק פשטני.
רק שלא.
אפסיק.
לאהוב.
אותי.