תפריט
3:00
כאב חד, חותך, שורף. אני רוצה לצרוח, לברוח מעצמי, מנסה להירדם בכח. כל תנוחה יותר כואבת מהקודמת. בחיים לא הרגשתי רצון כל כך חזק לא להיות יותר.
קמה מהמיטה, שומעת צרחה. זו הייתי אני? נוטלת ידיים. צורחת, הדמעות מתערבבות בנגילוואסער.
"דיייי" אני צורחת. "השם בבקשה, קשה לי, דיי!" אני מנסה לישון, לא מצליחה.
כואב לי, כואב לי, כואב לי.
השם תיקח אותי
.
לפני הדלקת ראות הזאת לא הבנתי איך אנשים מזלזלים בחיים של עצמם, עכשיו אני מבינה, שלפעמים כאב מוציא לבנאדם את החשק מהכל.
אני רק רוצה להרים לאנשים כאובים את הסנטר, להישיר אליהם את המבט, ולהגיד להם: "יהיה טוב. תצרחו, תבכו, חכו שהגל יעבור. ובסוף אני בטוחה, יהיה טוב"
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
5 תגובות
איך שאני מכירה כל כך טוב את הלילות האלו.
תיארת את זה ממש טוב.
אני מסכימה איתך.
בסוף יהיה טוב- ואם לא טוב סימן שזה לא הסוף.
תמיד במקרים האלה אני מעודדת את עצמי שזה יגמר.
ומחר יהיה יום חדש.
והשמש תזרח.
ושווה לחיות.
שפן 🐇
אי..
פיאגו.
כואב לי בשבילך…
"הדמעות מתערבבות בנעגעלוואסר"…
כל כך כואב..
איייייי
מוכר מאודדדדד
עלו לי סיטואציות מהחיים ממה שכתבת
ואחרי התקופה (שמקווה שעברה לי) הבנתי שהכל בראש
אבל לכל אחד הסיבות שלו ככה שאני לא יכולה לעזור לך ממש
רק עצה קטנה שניסיתי עלי
הסחת דעת!!!!
הרבי כתב לי פעם וניסיתי (בלת ברירה)
וזה עבד
העצה היא פשןט
לדאוג
שאף פעם לא יהיה לך מה לעשות
קצער לא להישתעמם
כי אז מחפשים צרות!!!
תסלחי לי שכתבתי גרוע
אני פשוט כותבת מטלפון מקשיםם
וואו מפחיד אין לי מילים באמת ככה שאני אפילו לא יכולה לכתוב לך תגובה ארוכה ויפה כמו המפתח תמיד ביד אבל מרגיש רחוק. אז תאלצי להתמודד
לפחות חיבוק תקבלי ממני ותגובה (:
התגעגענו פיאגוש