כאן בונים / 1

שבוע טוב שותפות יקרות!
בחלק ראשון של הכתבה המתפרסמת היום, תשיב לשאלותיכן דבורה וזו ההזדמנות להודות לה על הזמן שהקדישה לענות לשאלותיכן.
בשבוע הבא בע"ה תהיה איתנו אסתי ותספר מנקודת המבט שלה.
ובשבוע שאחרי… אולי עוד אישה נחמדה. עדיין הפתעה.
כל אחת מהן בחרה לענות על השאלות שידעה להגיב אליהן. אם לא מצאת את התשובות לשאלותייך היום, ייתכן ותפגשי אותן בניוזלטר הבא.

חשוב לציין, כי בסופו של דבר כל אחת חווה את חייה האישיים באופן שונה מחברתה. שמחנו לשתף אתכן ולענות על השאלות המעניינות, אך קחנה בחשבון ששום אמירה היא לא "תורה מסיני" אלא בגדר שיתוף אישי בלבד.

*רעיון חדש את מי לראיין? רוצה שנראיין אותך? שתפי אותנו ב: posts@shutafotbaderech.co.il

איך זה להיות עצמאית לגמרי ולפרנס משפחה?? לא מפחיד? (הללוש)
קודם כל זה עול של שני בני הזוג אז זה מתחלק, זה לא אני לבד. (ברמת ההלכה , המחויבות היא על הבעל אבל זה לא כ"כ מספיק משכורת אחת בד"כ)
זה באמת מפחיד בהתחלה אבל כמו כל דבר בחיים למטבע יש שני צדדים, מצד אחד הבחירה והעצמאות הגמורה שלך לעשות מה שאת רוצה ולבחור את הבחירות שלך באמת, והצד השני של זה – זה לדאוג לעצמך ולקחת אחריות גם על הצד הכלכלי. זה חלק ממהתבגרות.

קורה שלפעמים האהבה הראשונית דועכת קצת?
רק קורה? זה שלב צפוי מראש, שקורה לכל הזוגות באיזשהו שלב. (בין חודש עד שנתיים אחרי החתונה, כך כתוב בספרות המקצועית לפחות)
זה מפחיד שפתאום זה קורה, כי תמיד בהתאהבות בטוחים שזה יימשך ככה לנצח, אבל זה לא קורה.
ואז מתחילה העבודה האמיתית של לאהוב את הבנזוג באמת, מהיכרות עמוקה, ולא התאהבות שהיא שטחית יותר, וקשורה בעיקר למה האדם הזה גורם לי להרגיש במחיצתו.

איך הרגשת בריב (בוויכוח) הראשון בינכם? קרה פעם שהצטערת על הבחירה בו?
לא זוכרת בדיוק את הויכוח הראשון, אבל הוא לא היה נעים, זה בטוח. מבהיל אפילו.
ומחשבות של- רגע, אז אולי אנחנו לא מתאימים? ואז אני עוברת לשאלה השניה שלך ומספרת לך שלכל זוג זה קורה, שיש את המחשבות האלו ש"אולי טעיתי בבחירה". ואז השכל צריך להכנס לתמונה ולהזכיר לי למה באמת בחרתי בו, ושהתכונות שהיו לו אז עדיין ישנם, וכן, הוא לא מושלם ואנחנו לא מסכימים על הכל, אבל אפשר לגשר על הפערים וללמוד לכבד אחד את השני, ולבחור בו שוב, כל יום מחדש.

לוקח זמן להסתגל אחד לשני? זה קשה?
זה לוקח זמן. הרבה זמן.

את מספרת לבעלך הכל?
אני מספרת לבעלי על הדברים החשובים לי שאני רוצה לשתף בהם. הכל? לא הכל. לא שאני מסתירה ממנו, כי כאמור בדברים החשובים אני משתפת אבל יש דברים שחברות תדענה יותר איך להגיב ומה לומר, וגם יש דברים שלא מעניינים אותו אז אני לא מספרת מלכתחילה.

אם לא, אז איזה סוג דברים את לא משתפת אותו?
לא משתפת אותו איך היו לי הפגישות עם הבחורים שנפגשתי לפניו, זה לא מתאים ולא רלוונטי. לא משתפת אותו בפרטים אישיים של אנשים אחרים שאני יודעת והם בגדר רכילות/ לשון הרע. לא משתפת אותו בפרטי פרטים של אירוע שהשתתפתי בו. (מי בדיוק היתה ומה היא לבשה)

נשארת בקשר טוב עם חברות או סתם אנשים שהיה לך קשר טוב איתם? או שניתקת הכל?
ואם את אמא, איך את מסוגלת גם שאין לך כוח ואת גמורה להיות סבלנית ולתת מעצמך לבעל ולילדים? (גלים מתנפצים)
לצערי בתקופה הראשונה באמת הקשר עם חברות אפילו טובות נעצר. כי תחילת הנישואין זה זמן מאוד אינטנסיבי ולא היה לי פנאי לשתף חברות.
החברות שחזרתי לקשר איתם זה כמה בודדות שהיה לי חשוב לשמר את הקשר.
אני אמא, ואם אני לא מסוגלת ואין לי כח ואני גמורה אז אני לא מצליחה להיות סבלנית מאה אחוז לילדים, ואני לפעמים צועקת ועצבנית, אבל אני בנאדם ואני לא מושלמת מה לעשות? בקשר לבעל, גם כשאין לי סבלנות אני מתאפקת לא לצעוק ואם אני ממש קצרה אני פשוט לא מדברת כדי לא להגיד דברים שאצטער עליהם אח"כ. אני מאמינה שעם ילדים יותר קל לתקן סיטואציות שכאלו מאשר עם הבעל.
מה שחשוב זה בשאר הזמן (שהוא הרוב) כן להשקיע בהם, ולתת להם את המקסימום, ולזכור שאנחנו בני אדם.

אילו תכונות שעבדת/ לא עבדת עליהן ראית את התוצאות של זה בגדול אחרי החתונה?
לא עבדתי על מידת העצלות והדחיינות, והיא בהחלט גם התבטאה אחרי החתונה.

החתונה, החתן, ועוד עניינים היו כמו שדמיינת כשהיית נערה?
מה את ממליצה לעשות עכשיו כדי להתכונן? (גרביים אפורות)
אהממ. החתן לא היה דומה למה שדמיינתי. דמיינתי מישהו דומה לי באופי, בצבעים, בסגנון ובתחומי עניין, אבל בסוף בחרתי מישהו אחר, שמשלים אותי ?
החתונה כן היתה דומה למה שתכננתי, היתה שמחה מאוד עם המון אנשים.
אני ממליצה להתכונן לחיי הנישואין בכך ש: לחזק את הערך העצמי שלך, ולדעת את המעלות שלך, וגם את החסרונות אבל ממקום של מודעות בריאה, להרגיש שאת שווה בלי קשר למה שאנשים אומרים עליך או חושבים עליך, לא להיות 'נזקקת' למחמאות ומילים טובות בצורה כזו שאם לא מקבלים אותם זה גורם לך להתרסק. כי רק ממקום כזה אפשר לבנות זוגיות טובה ובריאה ולא תלותית.

אחרי שכל הזמן חינכו ואמרו לנו להתרחק מבני המין השני, איך אפשר להרגיש כלפי החתן רגשות אהבה וקרבה? (פרח פורח)
זה באמת מאתגר, ומאוד מוזר בהתחלה.
חשוב ללכת למדריכת כלות טובה שתעשה הכנה לעניין הזה.
אחרי תקופה קצרה שזה מרגיש מוזר, לאט לאט מתרגלים לקשר כזה כי בסופו של דבר זה הכי אנושי וטבעי כי לכך נועדנו.

פעם יצא לך לחשוב על זה אולי מי התחתנת איתו הוא לא מתאים לך לגמרי? אולי יש מישהו שמתאים לך יותר?? … או שרק אני בחרדות מזה…?!… (אני, אלא מי?)
כן. אני מאמינה שלכל אשה מתישהו בחיים לפחות פעם אחת עובר לך בראש המחשבה הזאת, שאולי הייתי יכולה להתחתן עם מישהו שיותר מתאים לי…

בפועל להתחתן זה שונה מאיך שחולמים על זה? ממה שחושבים קודם?? אם כן, במה? (מי-שהיא)
זה שונה מאוד. בד"כ בנות צעירות חולמות על בעל שיפנק אותם ויהיה החבר הכי טוב, שיהיה אפשר לדבר אתו שעות ארוכות לאור הירח, ולכתוב שירים רומנטיים אחד לשני, שהם יבינו אחד את השני בלי מילים, ויתמכו אחד בשני בשעות הקשות.
אז ככה, צר לי לאכזב אבל המציאות היא, אהממ. קצת שונה.
בתקופה הראשונה אחרי החתונה הכל באמת זוהר ונוצץ אבל זהו. כל החיים אח"כ, בדגש על כל החיים, הולכים להיות רגילים בתכלית, עם אתגרים, וקונפליקטים וקשיים, שאחד מהם הוא עבודת הזוגיות. אהבה אמיתית היא באה אחרי מאמץ, ומריבות, וקונפליקטים, ועבודה קשה. אבל משתלמת.

עוזר לך להגיע עם חיסכון של כסף לחתונה או שמסתדרים גם בלי זה?
לא הגענו עם חיסכון לחתונה (כמו כל החברות שלי בערך) אבל הסתדרנו, ב"ה.

איך את מצליחה להיות אמא טובה לילדים שלך?
איזו שאלה קשה.
אני מאמינה שה' נתן לי את הילדים האלו כי הוא ידע שאני הכי מתאימה מכולם להיות אמא שלהם. (ואני מזכירה את זה לעצמי מדי פעם)
בפועל? אני לומדת הרבה על חינוך ילדים, קוראת ספרים, הולכת להרצאות, משתתפת בסדנאות וכך רוכשת כלים שעוזרים לי להיות אמא טובה יותר בעז"ה.

ממה פחדת לפני החתונה? בסוף איך זה היה אחרי? (89-5x-x^3+7y)
מאוד פחדתי שלא יהיו לי ילדים… ב"ה לא הייתי צריכה לחכות הרבה זמן ויש לי שלושה ילדים כ"י.

למה יש בנות שנהיות פחות צנועות אחרי החתונה? כאילו החצאית מתקצרת, השרוול עולה וכו' (עץ שסק)
שאלה טובה. לפני החתונה בד"כ יש מסגרת ששומרת עלינו, סמינר, קהילה וכו' שעוזר לך להמשיך את הקו החסידי וגם נותן מעטפת בדמות שיעורים והתוועדויות.
מה שקורה הרבה פעמים זה שאחרי החתונה כבר אין את המסגרת הזאת, נשאבים לחיי היומיום, ומישהי שהיא לא מספיק חזקה בפנימיות שלה קל לה לרדת מבחינה רוחנית, וזה מתבטא בצניעות בדרך כלל. לכן זה חשוב גם אחרי החתונה לדאוג לעצמך לשיעורים, להתוועדויות וכו' כי בלי זה מאוד קל לרדת.

הקשר עם בעלך זה הקשר שדמיינת לפי החתונה כשקשר עם 'גבר'… אהממ סורי אם זה נשמע מוזר… (הלה)
האמת שלא. חשבתי שגבר זה משהו כמו חברה טובה. אבל זה לא, זה קשר אחר. הוא לא עושה איתי שיחות נפש לתוך הלילה, הוא לא תמיד יודע להגיד את המילים הנכונות כשאני עצובה (הוא לומד עם הזמן) אבל הוא מספק לי ביטחון, הגנה, יציבות, ובזכותו יש לנו בית יהודי טהור וילדים חמודים.

את לא מפחדת מבעיות של שלום בית וגידול ילדים? (אממ)
עוד בתור בחורה קראתי על שלום בית וחינוך ילדים, בשביל להתכונן כי באמת פחדתי מזה. זה בהחלט עזר לי שהתכוננתי מראש.
היום אני לא פוחדת כי אני מתמודדת עם זה.. שלום בית זה נושא שצריך להשקיע בו הרבה אבל זה משתלם, וכנ"ל חינוך ילדים.

1) בטח את אוהבת את בעלך. השאלה איך אפשר לדעת שזה באמת הזוג שלי ולא סתם אחד שנדלקתי על החיוך שלו?? ואולי אני יאהב מישו ויתחתן, ואז אחרי כמה זמן האהבה תעלם כמו שקורה הרבה פעמים… ואז… ואז… איך אני אדע שזה אהבה אמיתית ומתאים לי ולא סתם משו מתחלף?
2) איך זה מרגיש. יום אחד עוד להיות בבית עם כל הרעש, בלאגן אחים אחיות ביחד בחדר, אמא שעושה אוכל ונקיון, חצי מהדברים שאני קונה על ההורים…
ופתאום יום למחרת. במקום לחזור למקום המוכר ומגיל אפס צריך לחזור לבית ריק. רק את ובעלך בחדר. לבד. את צריכה לסדר (אם יש בלאגן;) להכין אוכל לבעל. להגיש. לשבת סביב שולחן קטן, לבד. את והוא. אמאלה איך זה??? מפחיד
3) איך אפשר לאהוב בן? לישון עם *בן* בחדר?? שאני יספר לבחור מה עבר עלי היום??? איך אפשר ככה לבנות בית עם בן שעד לפני x לא הכרנו. ועוד בן. מילא היה בת….. לא נקלט (מוסקה)
1) שאלה מצוינת. בגלל זה חשוב שגם בפגישות לא להזניח את השכל. לחשוב האם יש לנו שאיפות דומות? האם אנחנו רואים את החיים בצורה דומה פחות או יותר? ברמת העיקרון אפשר להתאהב במישהו שהוא לא מתאים לי ואח"כ אחרי שההתלהבות יורדת, מאוד קשה להסתדר ביחד.
איך תדעי שזה אהבה אמיתית? קודם כל תתחילי להתפלל על זה מעכשיו, וכשתגיעי לשלב, חשוב שתתייעצי עם משפיעה/ דמות חכמה עם ניסיון בעניינים האלו, שתעזור לך להבין אם הוא מתאים לך או לא.
2) גם אני באתי מבית עם הרבה ילדים ובלאגן, והשקט הזה פתאום ולהיות רק עם מישהו אחד בחדר (ולא עם עוד 4) היה לי מאוד כיף!
מבחינת אחריות זה לא קל להתרגל להכל. ולכן תתחילי מעכשיו לשים לב למה קורה מסביבך ? לקחת אחריות כבר מעכשיו. לאכול ארוחות עם הבעל בהתחלה זה ממש מיוחד ומרגש, כמו להתחיל את החיים מההתחלה.
3) לאהוב בן זה באמת שונה מלאהוב כל חברה שאי פעם היתה לך. זה משהו אחר לגמרי. אבל נולדנו להתחתן, וזה טבוע בנו. נכון שבהתחלה זה מוזר כי אנחנו עד החתונה לא יוצרים קשר עם גברים, אבל כשמגיע השלב ואת פוגשת את האיש שאת אוהבת, אז פתאום זה מרגיש טבעי, ואיך הסתדרנו בלי זה לפני כן…

איך הצלחת להרגיע את עצמך מהלחץ שלפני הפגישות? (פשוט ברור שזה מלחיץ( (מיכלי)
זה היה מלחיץ מאוד, אבל אחרי שנפגשים עם הבחור הראשון מבינים שאין ממה להלחץ. זה בסך הכל בנאדם, שמנסים להכיר אותו למטרת נישואין, והכי חשוב זה להיות טבעית ולא לעשות הצגה להיות מי שאני לא.

איך בכלל הולך כל העניין של פגישות? כאילו מה את נפגשת עם מישו שלא ראית בחיים ולא הכרת ופשוט מדברים על מה שיוצא ואז את מחליטה כן זה הוא איתו אני מתחתנת?? איך ההרגשה אחרי שבחרת?
איך את מרגישה כלפי בעלך? אהבה כמו בכל הסרטים? וואיי איך באלי להרגיש את זה כבר (ה' שליט)
שאלה מצחיקה. אז ככה, בד"כ אהבה "כמו בסרטים" זה רק בתקופה הראשונה של ההיכרות, שמתחילה כשמרגישים ש"זה זה" ונמשכת מעט אחרי החתונה. 'ירח דבש' מה שנקרא. זה תחושה מדהימה ומרגשת, שאי אפשר לתאר (כמו בסרטים). אבל מה שחשוב לדעת זה שזה לא נמשך לנצח, אלא זה פג באיזשהו שלב והשכל חוזר למציאות ואז צריך לבנות אהבה אמיתית ולא התאהבות, וזו עבודה לא קלה אבל משתלמת מאוד.

זה נראה לך בסדר שיש בנות (כמוני) שחולמות על הרגע שבו הם יתחתנו, או זה נראה לך חסר טעם כי במציאות להתחתן זה לא כזה חיים תותים??? במציאות זה באמת 'כיף' להתחתן? (השם שלי)
זה מאוד כיף להתחתן. ברור!
תחושה שמצאת את החצי השני של הנשמה שלך ועכשיו יש לך מישהו לחלוק איתו את החיים שלך ולשאת בעול ביחד.
אבל ברור זה לא חיים תותים, אבל אם משקיעים בזוגיות, החיים הרבה יותר טובים.
שאלות קצת מצחיקות אבל… זה מלחיץ אותי..

מה עשית ביום של החתונה? איך הספקת לגמור את כל התהילים???
איך עבר הצום? זה לא קשה בטירוף לצום ביום כזה עמוס? לא התעלפת בדרך לחופה או משהו כזה? (לולי)
ביום של החתונה הלכתי לכותל ואמרתי תהלים כמה שיותר. לא בטוחה שסיימתי את הספר.. הצום עבר בסדר, הייתי מאוד עסוקה בשביל לחשוב על זה… לא התעלפתי בדרך לחופה.. אני לא מהמתעלפות.

פחדת מהחתונה שלך?
כאילו אם התסרוקת לא תצא יפה או שלא יבואו אנשים. (chani#)
לא פחדתי מהדברים האלו.. הייתי אצל המסרקת לפני החתונה והיא עשתה לי תסרוקת ואיפור ניסיון שיכולתי לדעת איך אני איראה בחתונה. מבחינת אנשים, ידעתי שיבואו הרבה אנשים, ומי שלא בא, הפסיד. ?

מה עושים בפגישות? על מה מדברים? איך? מי מו מה? (pailot)
בפגישה הראשונה בד"כ זו היכרות ראשונית. בהתחלה כל אחד מספר על עצמו את הפרטים הטכניים (איפה הוא גר, כמה במשפחה, באיזה מסלול הוא לומד וכו') מה שאמור להיות זה שכל אחד יספר על עצמו כמה שיותר כדי שהשני יכיר אותו. תחביבים, סגנון, מה הוא עושה בשעות הפנאי.
ברור זה מביך בהתחלה ומלאכותי אבל באיזשהו שלב זה כבר נהיה קצת פחות מביך.
בפגישה השניה (מה שזכור לי) מדברים על איזה בית כל אחד רוצה להקים, לאן הוא שואף. מה הערכים שהוא מאמין בהם וכו'.
ואז אם אחרי שתי הפגישות האלו יש רצון להמשיך אז כבר אין כללים ברורים לפגישה השלישית והלאה ?
מה שחשוב לדעת זה להיות טבעית כמה שאפשר ולהתפלל….

לא פחדת שזה לא הבעל הנכון שלך?
איך יודעים ב100% שזה הוא? (chani#)
אוהו, בטח פחדתי.
יש תמיד בנות שאצלם ההתאהבות כל כך גדולה שהם בטוחות שזה הזיווג משמים ואין בכלל ספקות. אצלי זה לא היה כך, ובגדול ההחלטה להתחתן עם אדם מסוים היא פשוט בחירה. ובבחירה אין וודאות החלטית ואבסולוטית כי לכל בנאדם יש מעלות וחסרונות, אבל אחרי שיקול של יתרונות וחסרונות וכמובן משיכת הלב, צריכה להגיע הבחירה שאיתו אני רוצה להקים בית.

אני רוצה בעל שנראה טוב ומתלבש מודרני וזה אבל שיהיה חכם צדיק וכו…אין כאלה בחב"ד כמעט…או שזה פשוט ניגודים ולכן אין כאלה?! (אניוואן)
יש בחורים מאוד חסידיים שגם אכפת להם מאיך שהם לבושים. אני לא מדברת על מותגים או התעסקות מוגזמת בחיצוניות אבל כאלו שנראים טוב, ומטפחים את עצמם, בגבולות ההלכה. אם את מתכוונת מישהו שמתלבש מודרני – הכוונה חולצות טריקו מכנסי ג'ינס וזקן מעוצב זה בד"כ לא מישהו חסידי כ"כ.

כמה את ב-א-מ-ת אוהבת את הילדים שלך? (איילול)
כל אמא אוהבת את הילדים שלה הכי בעולם, זה משהו שה' טבע באינסטינקטים שלנו. בגלל שהתינוק בעצם נוצר בתוך הגוף שלי, אז כשהוא יוצא ההרגשה כאילו הוא עדיין חלק ממני… אז אני אוהבת את הילד שלי כמו שאני אוהבת את עצמי (יותר מזה, למעשה)

האם את מרגישה שהפסקת את החיים שלפני?
את מתגעגעת לימים שהיית ילדה? (סער)
כן, החיים אחרי החתונה אצלי לא היו דומים לחיים שלפני. האמת אני לפעמים מתגעגעת לפשטות ולתמימות שהיתה לי כשהייתי ילדה, שלא היה לי עול יותר מדי, ולא הייתי צריכה לדאוג להרבה דברים… אבל ככה הם החיים ואי אפשר להישאר ילדה לנצח, וגם אני לא רוצה.

איך זה להגיע הביתה ולקלוט שאת צריכה לדאוג לכל הדברים הטכניים כמו אוכל, כביסה וכו? (איך זה היה בהתחלה) (רחלי)
זה באמת לא קל בהתחלה, ולכן אני ממליצה להתחיל ללמוד את הדברים האלו עוד לפני החתונה כי גם ככה אחרי החתונה יש כל כך הרבה דברים חדשים אז כדאי שאת הדברים הטכניים תדעי כבר קודם. תתחילי לבשל בבית מדי פעם וגם לעשות כביסות, זה רק יתרום לך.