שחנ"ש צניעות ועוד קצת..
דווקא היום התחיל ברגל ימין ממש,
נכנסתי לכיתה, היה לי בגד חדש,
חוי שמה לב, החמיאה,
נחמד מצידה, אבל אז זה הגיע,
לחוי היה משום מה לק בצבע קצת מוזר,
ולדיני נשאר איפור כבד – כנראה חזרה מאירוע מאוחר.
שתקתי… זה רק בוקר, כבר להעיר?
אבל… אם אתעלם אשלם מחיר…
מחר נאוי תשים לק מנצנץ,
ולשלווה בכיתתי יבוא הקץ.
אז עברתי בשקט ליד דיני ובלחישה,
אמרתי שאשמח שתצא לדקה קצרה.
החמאתי לה שנראית טוב, והאיליינר מחמיא,
אבל בבית הספר זה לא הכי,
סיפרה שאתמול בת דודה ממש קרובה התחתנה,
וחזרה מאוחר ופשוט לא הספיקה
והיום קמה ברגע האחרון ורצה להסעה
כי יש מבחן גדול מיד אחרי התפילה,
הבנתי, ודאי, אבל שלחתי לנסות קצת להוריד,
והיא הסכימה, טוב, דיני תלמידה פלאים.
עם חוי הכל שונה,
רגיש כזה.
החצאית לרוב נעלמת ובמקומה לייקרה מתנוססת,
הגרביים זולגות במיוחד,
והכפתורים.. פתוחים, ולא אחד…
אבל הלק? זה כבר להשקיע ממש,
במיוחד כדי להכעיס? מה המרגש?
אז עברתי לידה ולחשתי שאשמח
אם שיעור הבא היא תצא וקצת נשוחח.
האמת, חששתי… איך תקבל, מה תגיב…
אבל אם לא אני, המנהלת תתערב וחבל להעיב…
אז אחרי הצלצול קרצתי לה שוב והיא הצטרפה
היה לי חלון ב"ה אז יצא לטובה
מצאנו פינה שקטה באחת הספות,
אלה שליד חדר מורות,
שקט של בוקר, אף אחד לא הסתובב
רק אני, חוי ומבטה המשתובב.
'חוי', פתחתי, 'נהניתי מההברקה האחרונה בשיעור,
אבל לא בשביל זה קראתי לך, זה ברור,
פשוט כבר בבוקר למרות שניסית להסתיר,
הצבע באצבעות בלט לי והזכיר,
שהחצאית לא תלבושת אבל לא זה מפריע,
אלא המראה שלה, שלא ממש צנוע'…
– ש ת י ק ה –
ו ע ו ד א ח ת…
ניסיתי לחשוב מה עובר לה בראש,
הבלגתי, ספרתי בשקט עד שלוש.
-'חוי. את אוהבת את הלק הזה?'
-'מאוד!'
-'ואת החצאית?'
-'עוד ועוד. עם התלבושת אני מרגישה שק בלוי
וכך רעננה ויפה בגלוי'
'בטוחה?' ניסיתי לערער,
ואם כבר אז גם את בעיית הכפתור בחרתי לעורר…
חוי ענתה ש'בטח וכן' בדיוק כך היא אוהבת להתלבש
אבל אחרי כמה משפטים הביטחון נעלם ובלבול היה ניתן למשש…
באמת זה יפה? או סתם להכעיס?
באמת זה לא נח? או בעניינים להרגיש?
מובן שאת הלק היא הסירה כי זה הכלל,
ואני היום הבנתי שלא קל לה בכלל.
שיום שהכפתור סגור מגיע לה צל"ש
ועל יום בחצאית תלבושת בכלל, זהב על מגש.
ב"ה שאת אתגר הלק עברנו בשלום לפני שהגיע למנהלת,
אבל עכשיו אני תוהה ואתכן שואלת.
מה אני עושה כדי שחוי תרגיש בנח,
לעמוד בכללים ואת החבל לא למתוח.
לסגור כפתור, למתוח שרוול ולהגיע עם חצאית?
גם אתן מרגישות שהצניעות כובלת והתלבושת סתם תבנית?
הרי, בינינו, גם חוי בעצם לא בטוחה
שחצאית לייקרה מהווה ליופיה הוכחה,
ושהכפתור הפתוח יפה יותר,
או הגרב שזולגת את היופי תעורר.
אתן יפות בכל מקרה, ולא משנה הכיסוי
אלא הכוונה, הצניעות ובעצם הכיסוי!
מה אתן אומרות? יותר מאשמח לשמוע,
דווקא אם יש פה עוד חוי
שאני בטוחה שלא הכל העיזה ואמרה לי
ומה לעשות שאני כתלמידה אהבתי ת'כללים ושמרתי
ולכן את הראש של חוי אף פעם לא הבנתי…
תעזרו לי? תשתפו? נמצא יחד רעיון
שיביא את כולנו למקום הנכון!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
18 תגובות
יואוו, איזו מורה מתוקה שאת!
אני רק מצטערת שלא הייתה לי מורה כזאת, הכל בטוח היה נראה אחרת.
אני מודה, אמנם הייתי צנועה ומעולם לא חיפשתי לחרוג מההלכה,
אבל היה לי קושי רציני עם החצאית תלבושת והלייקרה החליפה אותה תדיר..
השתדלתי חוץ מזה לא לבלוט מדי, וכשהמורה הייתה תופסת אותי הרגשתי כאחרונת הפושעים ושהבושות שהיא עשתה לי פשוט לא הגיעו לי.. במיוחד שמאחוריי היו יןשבות בנות עם לק בצבע מדליק בכל יום, פזור שמזמן עקף את הכתפיים וכפתורים פתוחים מכאן ועד להודעה החדשה.
ונכון. תגידו שזו בעייתי שפעם אחר פעם חרגתי מהתקנון, אבל באמת שהרגשתי גרוע עם החצאית תלבושת! היא הייתה מציקה לי, סבלתי איתה מהזעת יתר ולא היה לי כח לנסות לבקש אישור לליקרה באופן קבוע מהצוות הבכיר. המורה הייתה אדם מאוד קשוח ומרתיע, כך שגם היא לא הייתה הכתובת למצוקה שלי, וכך יצא שהעברתי את השנה כמו בגלגל מפונצ'ר שחוזר על עצמו- כמה ימים עם לייקרה, מנסה יום אחד תלבושת ופשוט מתחרטת על זה, התחושה מתחזקת כשאני רואה בנות אחרות עם לייקרה בלי להסס, ושוב חוזרת ללייקרה, עד שהמורה פתאום מגלה ועושה לי שיימינג בפרהסיה וכמובן גם עונש.
לא יודעת מה ממש רציתי בשיתוף הזה, אבל כשהזכרת את נןשא הצניעות הגעתי למסקנה שלדעתי תמשיכי לעמוד עם הבנות על צניעות. זה תיכון חבדי וכך צריך להראות. וכמובן שתמשיכי עם הגישה בעדינה שלך, אני בטוחה שגם אם לא נראה זה משפיע המון על חוי.
וזהו. פשוט לדעת על מה לעמוד עם הבנות, מה טפל ומה עיקר.
תודה על התגובה
נוסטלגית אהובה,
את המסקנה לוקחת לתשומת ליבי,
להפריד בין טפל לעיקר בהערות שלי,
למרות שזה הפרדוקס התמידי,
להתייחס לתלבושת מתפקידי
אך גם הצניעות יקרה לי,
לעיתים זה קצת מתערבב
ולכן נראה שהמורה מעירה הרבה בלי לב
אבל הכל מאהבה ומרצון אמיתי,
שתעמדי בכללים ועם המנהלת לא תסתבכי 🙂
תוכיחו לנו בתלבושת שצניעות לא שווה כיעור….
התלבושת באמת מזעזעת וכובלת..
עד כמה שהיא מזעזעת וכובלת אם לא שמים גבולות זה יכול להגיע למצב מזעזע מנסיון…
תפתחי את הפוסט של הילי המהממת 'מה היה קורה'.
במיוחד בשבילך;)
כואב שמבחינתכן התלבושות היא כיעור
וכמו שבובת שלג ותלבושת כתבו אני יכולה למסור על זה שיעור,
כמה חשובה התלבושת כמה מעלות,
ובאמת שאנחנו מנסים לשנות,
רק לא תמיד מוצאים את שביל הזהב,
לא בטוחות מה נח, צר או רחב…
מאמינה שאחרי שתסיימו תיכון ותפקחו עיניים
תגלו שיש כיעור גדול כפליים,
והתלבושת נכנסת לנורמה ממש,
לא יפה אבל חביב – נלבש..
מורה שאוהבת לשורר!!
מה זה הכישרון המטורףף הזה??
זה פשוט מושלם!!
האמת שאני לא כזה יודעת מה לענות לך על הבנות שעושות נגד.
רק ש-
אנחנו תלמידות. ולא משנה מה- תמיד נתלונן ונחרוג מהתקנון. (חלק מהכיף והחוויהB: ) אזז.. לא יודעת..
לקריות התלבושת מאוד פתוחה שיאא הנוחה (לייקרה?) ואיזה חולצה שתירצי העיקר בגוווני הכחול וכפתורים
ועדיין יש חריגות?
בטוח שפחות אבל..
אני חושבת שאת מורה פשוט מדהימה!! בעצם לא חושבת, בטוחה, בכללי את נשמעת בנאדם נדיר!!
אממ.. תאמת ב"ה בקטע של הצניעות אני סבבה, לגבי הכפתור זה באמת ממש ח ו נ ק לא בקטע לעצבן ודווקא, אז אני שמה סיכת ביטחון, אבל מה שאני חושבת שזה לא קטע של הלכה, לא חייב להתקע על זה, תאמת שעם התלבושת אני ממש סובלתתת, זה כבד ומציק, אגב באמת אשמח לדעת איפה אפשר להשיג חולצות מכופתרות תכלת מכותנה, חרשתי בחנויות ולא מצאתי משהו נח
היי לך,את כותבת מקסים!
לא מבינה מתי את מספיקה…
בכל אופן, סליחה שאני אומרת אבל המשפט הזה:"אתן יפות בכל מקרה ולא משנה הכיסוי" מתנשא ממש!
תחשבי על זה רגע, בעצמך אמרת שהיה לך נעים לבוא עם חולצה חדשה. למה קנית חולצה שונה אם לא משנה הכיסוי?
אלא שזהו, מאוד משנה הכיסוי.
בנות מלך צריכות להיראות בסטייל מוקפד ולא פחות מכך, התלבושת מזעזעת לא רק מבחינת נוחות אלא גם בגלל יופי, וכמות הכללים משאירה אותך דומה לכל האחרות. טבעי כל כך שאנשים ירצו להיות טיפה ייחודיים ושונים. לא טבעי שמנסים לצקת את כולן לתוך שבלונה אחת
נקודה למחשבה…
טקסט קליל עם מסרים יפים וקליטים, מרגישה את התסכול, הלבטים והמצפון. החרוזים מאולצים, לא פעם ולא פעמיים. לדעתי טקסט רגיל, עם פסיקים ומשפטים מורכבים ומחוברים יעשה עבודה מעולה כמו חרוזים.
בקשר לשאלה שנשאלה כאן (עדיין לא החלטתי אם זה כתבה אינטראקטיבית או באמת שאלה): אני חושבת ששיחות של הרבי על צניעות מאוד יעזרו לה להבין מה היא רוצה בחיים. וכן, כפתור פתוח זה גם עניין של נוחות, כנ"ל מרפקים וחצאית. לק זה יפה, ונשי, מאוד קשה להשאיר את הציפורניים משעממות כאלה. מה לעשות, כל אחת והסטייל שלה. לצאת לדבר עם המורה זה מאוד כיף, סופסוף מישהו מסתכל עלי, יודע שהתאמצתי. אין כזה דבר פרסום רע, תשומת לב זה תמיד נחמד.
את מורה ממש רגישה ומתוקה! ממש נהניתי לקרוא איך זה מהצד השני:)
אצלנו התלבושת בצבע זוועתי שזה נראה שהיה פעם לבן, (פעם, כי היום זה אפור בצבע דהוי כזה), והחצאית נראית כמו וילון שאי אפשר לזוז איתו, הכפתור בשמים, והגרביים… בשביל מה ללבוש גרביים ארוכות אם יש לך חצאית ארוכה?
מקווה שתביני…
וגם לנסות את הגבולות זה חלק מהגיל ואין מה לעשות…
כפחית?
אני חוששת שאת המורה שלנו… אבל בעצם אין סיכוי המורה שלנו לא כזאת חמודה 🙂
ככה לגלוש לכתה שלנו בלי רשות ולתאר בדיוק מה שקורה בה אבל בדיוק על הדיוק עם חוי ודיני (כמובן במציאות אצלנו בשמות אחרים) לא יפה:) אבל נסלח לך… 🙂
פעם אני הייתי מהבנות שלא סוטות מהכללים בכלל מה שנקרא בשפה המודרנית טעטלע אבל לצערי היום אני מוצאת את עצמי לא אחת עוברת על הכללים אפילו בלי סיבה מוצדקת לא דווקא בקטע של צניעות אבל רק כדי להראות לכולם שני לא 'פרירית' של אף אחד…
אני יודעת שזה מחשבה מוטעה אבל אין לי כ"כ מה לעשות בנידון
קריות הכי שוות!!!
וואו את כותבת מעניין קראתי עד הסוף:)ודרך אגב חושבת שפתח של שני כפתורים ויותר זה פתח מכוער …ולגבי חוי אני הייתי מתחצפת אלייך עוד חצי שעה , אז כל הכבוד לחוי שהורידה מהר את הלק. ואפשר לעשות מבצע צניעות או משהו דומה, אפשר להציע לבת עצמה את זה כאתגר לראות מה היא יכולה וכמה היא יכולה להתגבר על עצמה :)מקווה שעזרתי