תאמת ? שמכריחים אותי ויושבים לי על הראש. ביום יום בבית כשאני בזומים או משו אנלא מתפללת… כי ההורים משחררים וחושבים שזה עניין שלי . אבל בביצפר אין דבר כזה… אז..
א. הידיעה שה' נותן לי כל כך הרבה במהלך היום. אז מותר לי להחזיר לו קצת… ב. האמונה שזה מקרב את הגאולה. ג. הרצון לעשות נחת רוח לה'. ד. הידיעה שזה משפיע על כל היום שלי. עוד? 😉
וואו. שאלה מעניינת? גם ההרגל, לא אומרת שלא. אבל גםם הרצון להתפלל, להיות עם השם, להתקשר אליו, להתחבר איתו, פשוט לדבר איתו. (בימים שיש לי מצברוח טוב, כע? ?) פעם מישו אמר לי שהשם מחכה, כל יום, לתפילה שלי. עד שאני מתפללת. וזה נותן לי הרבה פעמים כח פשוט להתפלל 🙂
1. אני שמה לב שיום בלי תפילה נהיה לי דפוק (רק לי?) 2. אני מבקשת מהשם עוד ועוד בקשות וכל כך רוצה לקבל, אז למה אני לא יכולה לעשות בקשה ברורה של השם, להתפלל אליו??? 3. משהי העלתה לפני כמה חודשים שאלה, אז ברשותך, אלמונית… היא שאלה שאלה נוקבת- מה אנחנו כל כך נמרצות לעשות בקשות נפשיות של הרבי וכותבות את זה בכל מקום, ובקשה-נפשית-של-השם, כמו תפילה, צניעות וכו', זה בגדר מותרות… למה באמת????
לפני לא הרבה זמן הייתי כותבת לך תשובה אחרת. אבל היום? יש לי סיבה. אני יודעת שה' אוהב את התפילה שלי ומחכה לה. לכאורה? הכי קלישאתי שיש. אבל זה כל כך לא… בזמן האחרון התחלתי להתפלל בלשון הקודש, אני נורא אוהבת את זה וזה עוזר לי הרבה יותר להתכוון ולהבין מה זו בכלל התפילה. החיסרון היחיד הוא שהתפילה לוקחת לי שעתיים. בימים של חופש זה בכלל לא מפריע לי, אבל בבית ספר… בעיה. אז החלטתי לקום מוקדם כדי להספיק. באמת כיוונתי שעון מעורר לשש בבוקר והכנתי הכל מראש כדי לא לבזבז זמן. מה שקרה שמפה לשם… הלכתי לישון נורא מאוחר. לא חשבתי שאני אצליח לקום.
אבל… תתפלאו, קמתי בצלצול הראשון. אולי זה נשמע לכן צירוף מקרים או שעון ביולוגי. אבל אני מאמינה ומרגישה, שה' השגיח עליי פה בדיוק. הוא רצה את התפילה שלי. שלי הקטנה. אז אני לא מעודדת כאן תפילה בלשון הקודש או שינה בשעה מאוחרת. רק מעבירה אליכן את התובנה שלי. אוהבת את כולכן? ומאחלת, שנתפלל. באמת.
מושיח!!!! שעתיים??? וואוו!! אני מקנאה בך!! (קנאת סופרים?), נשגב מבינתי איך אפשר לשבת עם סידור יותר מרבע שעה, עשרים דקות גג. זו בעיה אצלי, אני מתפללת נורא נורא מהר… אז זה מדהים שיש לך את הרצון והיכולת הזו, זה פשוט מדהים אותי. אני קוראת את התגובה שלך שוב ושוב ופשוט מופעמת ממך.
זהו, זה לא מובן מאליו ל א להתפלל. אני מתפללת כי אני אוהבת את ה', הוא נותן לי הכל, כולל את עצמי, לימד אותי לחיות טוב ולהסתכל על הטוב זה פשוט כפיות טובה לא להתפלל, חוץ מזה שאני חייבת את זה לנשמה שלי, אם לא התפללתי זה מציק לי זה קשר של בת ואבא אדיר
ואוו ואוו ואוו תפילה זה הרגע שלי לומר לאלוקים לומר לו תודה על זה שאני בחיים ועל מה לא?? מביאים לנו בתפילה את כל הדברים שיש לומר עליהם תודה אז חסכו לי ללקט את הכל. פשוט לפתוח סידור להתחבר ולומר לו אלוקים אני שלך ואוהבת, ומודה, כן הכרת הטוב. שום דבר לא מובן בכלללל
שני דברים: א. שפתאום הנשמה מתעוררת ויש לי רצון. ב. בית ספר, תפילה מסודרת. וקמים מוקדם אז למה לא? ? ג. המשפיעה המהממת שלי! (דורשת (בנימוס) שאדווח, אי אפשר להתחמק) בהזדמנות זאת שולחת לך תודה ענקית!!
לקום בבוקר שהשם בחסד השאיר את הנשמה שלי בגוף, ולא להקדיש לו מילה של תודה?? ללכת לעניינים שלי בלי להודות לו?? מרגיש לי רע, וכפוי טובה.. זה למה אני מתפללת.
האמת שאני לא תמיד מתפללת. ברוב הימים כן! אז כן יש את הפעמים האלו שאני מסיימת תפילה ומרגישה טובה ויכולה לומר בביטחון שאני שמחה שעשיתי את זה… ויש את הימים שזה יבש שזה קצר שזה מהר
נתפלל על זה שהתפילות של כולנו יהיה הכי מרוממות שיש?
36 תגובות
וואי וואי איזו שאלה… ?
טוב אני אענה לגבי עצמי: כשאני כן אז מה שגורם לי זה רצון פתאומי של הנשמה. לא שום דבר אחר
תאמת ? שמכריחים אותי ויושבים לי על הראש.
ביום יום בבית כשאני בזומים או משו אנלא מתפללת… כי ההורים משחררים וחושבים שזה עניין שלי . אבל בביצפר אין דבר כזה… אז..
א. הידיעה שה' נותן לי כל כך הרבה במהלך היום. אז מותר לי להחזיר לו קצת…
ב. האמונה שזה מקרב את הגאולה.
ג. הרצון לעשות נחת רוח לה'.
ד. הידיעה שזה משפיע על כל היום שלי.
עוד? 😉
אה, ולצערי, לא תמיד אני מצליחה להתפלל.. כן?
לדעת שאין מצב שאני לא מתפללת
וזהו זה מספיק
זהו
כשאני לא מתפללת זה עושה לי מצפון ואני מרגישה רע עם עצמי.
אז אולי כדי שהמצפון ינוח קצת.
עובד יותר מדי…
אהבתי לה׳ והרצון להקשר.
ולדעת שאין מצב כזה שאני לא מתפללת.
תשאלי מה גורם לי לא להתפלל
בדיוק
הלא להתפלל זה המוזר מבחניתי..
חוצמזה שבאמת הדבר היחיד שיגרום לי לא להתפלל זה דחייה
כאילו ה'עוד רגע' שלי?
אמהלה נכוןן!
זה נמרח כזה עד אחד-שתים, ואז כבר מרגיש שלא שווה…
אמ
לא מה שהתכוונתי
לא משנה
א. סגולה ליום מוצלח? וזה בדוק!
ב. חיבור למקור.
ג. הנקיפות מצפון אם לא…
הידיעה שזה הרגע שלי להתקשר, זה ממלא את כל היום
יש לי הזדמנות לעמוד מול מלך מלכי המלכים
ואני לא יעשה את זה?
וואו. שאלה מעניינת?
גם ההרגל, לא אומרת שלא.
אבל גםם
הרצון להתפלל, להיות עם השם, להתקשר אליו, להתחבר איתו, פשוט לדבר איתו. (בימים שיש לי מצברוח טוב, כע? ?)
פעם מישו אמר לי שהשם מחכה, כל יום, לתפילה שלי. עד שאני מתפללת.
וזה נותן לי הרבה פעמים כח פשוט להתפלל 🙂
מעניין.
אני מתפללת רק בימים שיש לי מצב רוח רע (במילים שלי כע?)
1. אני שמה לב שיום בלי תפילה נהיה לי דפוק (רק לי?)
2. אני מבקשת מהשם עוד ועוד בקשות וכל כך רוצה לקבל, אז למה אני לא יכולה לעשות בקשה ברורה של השם, להתפלל אליו???
3. משהי העלתה לפני כמה חודשים שאלה, אז ברשותך, אלמונית… היא שאלה שאלה נוקבת- מה אנחנו כל כך נמרצות לעשות בקשות נפשיות של הרבי וכותבות את זה בכל מקום, ובקשה-נפשית-של-השם, כמו תפילה, צניעות וכו', זה בגדר מותרות… למה באמת????
לפני לא הרבה זמן הייתי כותבת לך תשובה אחרת. אבל היום? יש לי סיבה.
אני יודעת שה' אוהב את התפילה שלי ומחכה לה.
לכאורה? הכי קלישאתי שיש. אבל זה כל כך לא…
בזמן האחרון התחלתי להתפלל בלשון הקודש, אני נורא אוהבת את זה וזה עוזר לי הרבה יותר להתכוון ולהבין מה זו בכלל התפילה.
החיסרון היחיד הוא שהתפילה לוקחת לי שעתיים. בימים של חופש זה בכלל לא מפריע לי, אבל בבית ספר… בעיה.
אז החלטתי לקום מוקדם כדי להספיק. באמת כיוונתי שעון מעורר לשש בבוקר והכנתי הכל מראש כדי לא לבזבז זמן. מה שקרה שמפה לשם… הלכתי לישון נורא מאוחר. לא חשבתי שאני אצליח לקום.
אבל… תתפלאו, קמתי בצלצול הראשון.
אולי זה נשמע לכן צירוף מקרים או שעון ביולוגי. אבל אני מאמינה ומרגישה, שה' השגיח עליי פה בדיוק. הוא רצה את התפילה שלי. שלי הקטנה.
אז אני לא מעודדת כאן תפילה בלשון הקודש או שינה בשעה מאוחרת.
רק מעבירה אליכן את התובנה שלי.
אוהבת את כולכן?
ומאחלת, שנתפלל. באמת.
מושיח!!!!
שעתיים??? וואוו!!
אני מקנאה בך!! (קנאת סופרים?), נשגב מבינתי איך אפשר לשבת עם סידור יותר מרבע שעה, עשרים דקות גג.
זו בעיה אצלי, אני מתפללת נורא נורא מהר…
אז זה מדהים שיש לך את הרצון והיכולת הזו, זה פשוט מדהים אותי.
אני קוראת את התגובה שלך שוב ושוב ופשוט מופעמת ממך.
היי. קשה לי מאוד לא להתפלל.
אני אוהבת לשבת ולהתפלל, לפעמים זה נדחה,אבל אני לא יכולה לוותר על זה.
יש אנשים עם נשמות גבוהות מה לעשות..
וואי לא קשור בעליל
הקב"ה מצפה לתפילה של כל אחד מאיתנו.
לא של נשמות גבוהות…
נטו ההחלטה הטובה שהחלטתי
זהו, זה לא מובן מאליו ל א להתפלל.
אני מתפללת כי אני אוהבת את ה',
הוא נותן לי הכל, כולל את עצמי, לימד אותי לחיות טוב ולהסתכל על הטוב
זה פשוט כפיות טובה לא להתפלל,
חוץ מזה שאני חייבת את זה לנשמה שלי, אם לא התפללתי זה מציק לי
זה קשר של בת ואבא אדיר
הבעיה שאני בקושי מתפללת. לצערי. בד"כ רק שיש ביס באמיתי וגם אז הרוב.. יש פעמים שלא (כמו היום) אני כל כך רוצהה אבל זה קשה לי! קשה לי מאוד להתפלל.
מי אמר שיש משהו כזה?
ממ במחשבה שניה המורה יושבת על המוח אז היא הגורם?
ואוו ואוו ואוו
תפילה זה הרגע שלי לומר לאלוקים לומר לו תודה על זה שאני בחיים ועל מה לא??
מביאים לנו בתפילה את כל הדברים שיש לומר עליהם תודה אז חסכו לי ללקט את הכל.
פשוט לפתוח סידור להתחבר ולומר לו אלוקים אני שלך ואוהבת,
ומודה,
כן הכרת הטוב.
שום דבר לא מובן בכלללל
הצורך שלי לדבר עם הקב"ה.
מאוהבת בתפילה.
בין הדברים (הבודדים יש לציין..) שבאים לי בקלות ב"ה.
וואוו, האמת ששאלה ממש טובה!!
שני דברים:
א. שפתאום הנשמה מתעוררת ויש לי רצון.
ב. בית ספר, תפילה מסודרת. וקמים מוקדם אז למה לא? ?
ג. המשפיעה המהממת שלי! (דורשת (בנימוס) שאדווח, אי אפשר להתחמק)
בהזדמנות זאת שולחת לך תודה ענקית!!
נ.ב (אולי בעצם לא, תחליטי) לא תמיד מתפללת ?
אני פשוט מאמינה בזה.
לי זה מה שעוזר..
לקום בבוקר שהשם בחסד השאיר את הנשמה שלי בגוף, ולא להקדיש לו מילה של תודה?? ללכת לעניינים שלי בלי להודות לו??
מרגיש לי רע, וכפוי טובה..
זה למה אני מתפללת.
כשרע לי מאוד זאת הסיבה שלי להתפלל, אבל במילים שלי.
עכשיו כשאני חושבת על זה אולי לכן כל כך רע לי…
הרצון שלי להתחבר לאלוקים.
אין לי מושג
אני פשוט מתפללת
אני ירגיש מאוד רע אם לא אתפלל
האמת שאני לא תמיד מתפללת.
ברוב הימים כן!
אז כן יש את הפעמים האלו שאני מסיימת תפילה ומרגישה טובה ויכולה לומר בביטחון שאני שמחה שעשיתי את זה…
ויש את הימים שזה יבש
שזה קצר
שזה מהר
נתפלל על זה שהתפילות של כולנו יהיה הכי מרוממות שיש?
תגידו לי אם אני מוזרה או לא
לא שומרת רוב מצוות אבל תפילה זה משהו שלא יכולה לוותר עליו
מרגישה חיבור למילים ממש כאילו מדברת אל ה'
אוהבת להתפלל