תמיד אומרים שה' אוהב אותנו כאילו היינו בנים יחידים,
שהוא תמיד איתנו,
שהוא תמיד שומע,
עצוב כשאנחנו עצובים או שמח כשאנחנו שמחים.
אני לא מרגישה ככה. אנחנו כ"כ הרבה יהודים. יש לו כ"כ הרבה ילדים אחרים.
באמת אכפת לו כשלא טוב לי? הוא באמת שומע כשאני בוכה?
אם אפשר שתתנו מקורות לתושבה.
תודה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
15 תגובות
אין לי מקןרות,
זה מידע כללי,
אבל..
הבעיה שלנו מתחילה כשאנחנו חושבות ומשוות את הקב"ה ל-להבדיל-בן אדם.
בן אדם לא מסוגל לאהוב באמת מליוני אנשים.
אבל הקב"ה?
הוא בלתי מוגבל! אין לו שום בעיה לאהוב כל אחד ואחד במידה שווה!
אנחנו הרי היצירה המושלמת שלו! איך לא יאהב אותנו??
המקור שלי לזה הוא ההרגשה!
תטפחי ותשקיעי בקשר של עם הקב"ה ואין ספק שתרגישי!
הקב"ה לא בשר ודם, והוא לא מוגבל בכלל בכמות הדברים שהוא עושה. העובדה שאת כרגע קיימת – זה בזכות כך שהקב"ה בכבודו ובעצמו מחיה אותך בעצמך בכל רגע ורגע מחדש, בהשגחה פרטית מדויקת.
אני יכולה להביא לך ככ הרבה מקורות, ככ הרבה. אינספור באמת. אני אחזור לפה בעז"ה ואם תבקשי אני אוכל לחפש לך ציטוטים מדויקים.
הראשון שעלה לי עכשיו: הבעשט אומר שהקב"ה אוהב כל יהודי והוא יקר אצלו כמו ילד שנולד להוריו לעת זקנותם, ואפילו יותר מכך.
תדמייני אהבה הורית כזו – והרבה יותר מזה.
עוד משהו. כשבנ"י היו במדבר באחת הפעמים הם התלוננו ואמרו שאלוקים שונא אותם. ורש"י כותב שהם הגיעו למסקנה הזו בגלל ש… הם הרגישו ככה כלפי ה', ר"ל. ואז רש"י כותב שאם אדם מרגיש משהו כלפי חבר שלו, הוא בטוח שזה מה שהחבר מרגיש גם כלפיו.
אז, אני מוכנה להבטיח לך: כשתעוררי את האהבה שלך לה', תרגישי אפילו עוד יותר את האהבה שלו אליך. תהפכי את עצמך לכלי לאהבה שלו. היא שווה יותר מכל דבר אחר בעולם, זו אהבה אינסופית ונצחית.
את מסתכלת כל הקב"ה בעיניי בשר ודם.
וזה הכי מובן.
את צריכה להבין שאצל ה' אין מושג של כמות או 'הרבה' או 'קצת'.
הוא מעבר להגיון שלנו ולהבנה בכלל.
והוא אוהב אותנו כל כך.
והדוגמא החיה היא את.
תחשבי, הוא נותן לך חיים כל יום, את בריאה ב"ה, ישלך משפחה, חברות.
כמה טוב ה'!
כשיש לאמא הרבה הרבה ילדים זה לא מונע ממנה להתאבל על ילד אחד שהלך.
מצטרפת למה שפרח פורח אמרה, המקור הוא ההרגשה שלי, כל פעם שקשה לי אני חופשי מדברת עם הקב"ה וזה באמת עוזר ומקל, והוא שומע אותך תמיד
" הלוואי והייתי יכול לאהוב את היהודי הצדיק ביותר בעמ"י כמו שהקב"ה אוהב את הרשע הגדול ביותר".
זהו משפט מפורסם שנאמר על ידי הבע"שט הקדוש (מייסד החסידות).
זה הדבר הראשון שעלה לי כשקראתי את השאלה שלך. אם הבע"שט, שבוודאי ובוודאי יודע ומכיר בערכו של כל אחד מע"מי, אמר משפט כזה הרי מהווה ההוכחה לכך שכל אחת מאתנו לפניו כבת יחידה.
עוד הוכחה ניתן לראות במצוות התורת הקדושה שמצווה אותנו לשמור ולהקפיד כל כבודם של הבריות – מצוות של בין אדם לחברו. הרי זה כאב ואם שהם אוהבים מאד את ילדיהם אבל גם חשוב להם שהאהבה הזו תגיע על ידי הסביבה : בין הילדים לעצמם.
מקווה שסיפקתי אותך…
"אני לא מרגישה ככה. אנחנו כ"כ הרבה יהודים. יש לו כ"כ הרבה ילדים אחרים"
אני הבנתי מהמשפט הזה, שאת מסכימה עם זה שהקב"ה יכול להסתכל כל רגע ורגע, ואכן אכפת לו ולכן הוא עושה את זה, רק יש בעיה אחת- שאת לא מבינה איך הוא מצליח להתייחס לכולם.
מסכימה איתי שלתצפת על מישהו 24\7 נונ-סטופ זה על טבעי לגמרי?
אז בדיוק כמו שהקב"ה יכול לעשות את זה (ולזה את מסכימה) כך גם הוא יכול לצפות על כ-ו-ל-ם בכל רגע. כי הוא לא מוגבל בכלל בכלל.
–
וביקשת מקור- לא זוכרת את הציטוט המדויק, זה עם מקור תורני כלשהו.. אבל אגיד את הרעיון שלו אולי בנות יזכרו ויתנו מקור וציטוט-
שהקב"ה אפילו יודע מה קורה עם דג קטן במצולות ים.
תודה על כל התשובות!
אבל… אולי לא ניסחתי טוב, אבל התכוונתי: אלוקים הרי כ"כ גדול, ואני ברייה קטנה, אחת מני אלף (הרבה יותר, בעצם…)
אז באמת אכפת לו ממה שאני מרגישה? זה לא הכי חושב, הרי.
אז כן, ה' אוהב אותי (ואני אותו)
אבל…
לא יודעת, אני מסתבכת.
לא משנה, תודה על התושבות שלכן ❤️❤️
???
מהממת.
זה כן הכי חשוב! זה החיים שלך, המלחמות שלך, הכאב שלך, והמסלול שלך שבשבילו ירדת לעולם. ברור שאכפת לו!
*חשוב
הי,
את לא סתם ברייה קטנה,
יש בך נפש אלוקית – חלק מהקב"ה ממש!
אז אם יש בך חלק ממנו,
איך לא יהיה לו אכפת? ?
ו..הי, הוא גם לא ברא אותך סתם. את לא סתם "עוד אחת". יש לך תפקיד ייחודי, כשרונות ויכולות ששייכים רק לך!
יש סיבה למה הוא ברא אותך!
את מיוחדת איך שאת,
וממילא הוא אוהב ודואג לך כמו שאת!
גם אני מרגישה ככה הרבה פעמים , ולא יודעת מה לענות לך
תארי לעצמך את עצמך, בעוד כמה שנים:
נשואה, ונושאת את השם "אמא" כמעט שעה. את מחזיקה את התינוקת החמודה שלך, מנשקת אותה, ומדמיינת איזה בגדים את הולכת לקנות לה, מאיזו חנות תקני את העגלה, כל מה שאני חושבת הוא- איך אני יכולה לתת לתינוקת שלי, בגלל שאת אוהבת אותה מכל הלב שלך…
את רוצה לתת לה את כל הטוב שבעולם.
תארי לעצמך את עצמך בערך15 שנים אחרי…
הבת החמודה שלך בדיכאון. מרגישה ת'עצמה אפס, רוצה לזרוק ת'עצמה לפח, לפח שממנו לא חוזרים לעולם…. מרגישה בודדה בעולם, בלי אף אחד שחשוב לה מספיק כדי שתדבר איתו בטלפון, כלום. היא שוכבת במיטה מבוקר עד ערב, ומתי שבא לה היא יוצאת להליכה לבד, עם המוזיקה שלה. זהו.
לא כואב לך גם? זו הבת שלך, זו שעקבת אחריה מהרגע שהיא נולדה, עברת איתה את הרגעים הטובים, הקשים, העצובים, המאתגרים, היפים, הכל!! ועכשיו את רואה אותה נובלת בשדה פרחים, כשאת יודעת שהיא יכולה לפרוח.
תקשיבי, אין לי מקורות לתת לך, אבל תארי לעצמך מה תרגישי בכל מיני מצבים שהילדים שלך לעתיד יעשו\ירגישו דברים. איך את תרגישי?