אני מתייפחת פה מול המסך, דבר שחודשים לא קרה לי. נמאס לי מהחיים האלה. נמאס לי מהזבל. מהריק. מהכלום. מהבדידות. מהמיטה. מהשמיכות. מהשינה. נמאס לי לקום וללכת לישון עם אותה תחושה. נמאס לי שאני יודעת מה האמת אבל לא מוצאת בתוכי גרם אחד של כוח לעשות צעד לכיוונה. עצוב לי, עצוב לי שאיבדתי בידיים את הקצת, כל כך מעט שהיה לי. עצוב לי נורא. תודה שהזכרת לי מה העונג האמיתי, נקודה אלמונית שכמוך.. תודה שהזכרת לי שנשארה בי עוד טיפה אחת של רגש..
בור נשמה, וגם הדרך לתהום את המילים האלו בדיוק כתבתי לפני תקופה. אני קוראת את התגובה וחלק מאד עמוק בתוכי מזדהה ומבין את התחושה.. זה קשה, ממש. רק הפלאשבקים עכשיו מכווצים אותי מאד.. מה שאני רוצה לומר לכן, שזה עובר. תאמינו בזה שזו תקופה זמנית. אתן מעל הדיכאון הזה (סליחה שאני קוראת לילד בשמו..). דבר שני, צריך עבודה. גם עכשיו כשלכאורה אני מאחורי זה, המלחמה על לא לשקוע היא כמעט יום יומית.. המלצה שלי מניסיון, תמגרו את המכשירים הטכלוגיים סביבכן, זה יאלץ אתכן לקום.. תובנה עגומה שהגעתי אליה בעקבות זה- אף אחד לא יחיה בשבילכן. צריך החלטה בנפש שאני רוצה חיים, ומאמצים עצומים כדי לממש את הרצון הזה. בכוחות עצמינו. (ויש לך כוחות כי העצם שלך הוא אין סופי. צריך רק לגלות אותם) דבר שלישי, סתם הצעה שיש סיכוי שתעזור: לקבוע חברותא עם מישהי נחמדת:) מרוויחים פה כמה דברים. גם נשארים קשורים למקור חיות כלשהו, גם חייבים להיות בקשר עם מישהו אחד לפחות מהעולם (-החברותא), גם הלימוד משכיח קצת מהצרות של עצמינו, וגם והעיקר עושים משהו חיובי שמזרז את המשיח ואת הסוף לכאב.. לסיום אני מעתיקה לפה חלק ממכתב שפתחתי ב'אגרות' בתקופה הזו, מילים של רבי אוהב שמשכנעות להתנער: "כדאי שישווה מכתביו מ…. ויראה בעליל כמה המרה שחורה שלו אינה מיוסדת ופועלת נמיכת רוח, ובטח גם חיסרון חיות בעבודת הקודש. ומזה ילמוד על להבא, שאם יבוא יצר הרע עוד הפעם ויפחידו איך יצא ידי חובתו וכו' וכו'- גם לא ישים לב אפילו לטו"מ (לאידעת מה הראשי תיבות האלה, אבל כנראה משהו כמו משא ומתן) עמו, וינצל זמנו ומרצו בעבודתו בקודש קירוב לב בנ"י לאבינו שבשמיים, ומתוך שמחה דווקא. וכנ"ל"
אז אהובות, מרגישה אתכן, ומתפללת חזק שתמצאו את נקודת החיים האמיתיים בתוככן. אתן עצומות ותצליחו לקום, אני בטוחה. שולחת גם חיבוק חם, ואם היה אפשר גם חבל ומשיכה;) סליחה על האורך, מקווה שתקראו? בהצלחה נשמות?
וואי משתפת. קראתי הכל. תודה על התגובה שלך. כיף שזה עבר לך.. "אתן מעל הדיכאון הזה (סליחה שאני קוראת לילד בשמו..)" הסליחה במקום;) אין אפשרות למגר את הטכנולוגיה. כי אם זה לא טלפון/מחשב, זה מיטה. מה עדיף? במחשב לפחות יש לי קשר עם העולם. אף אחד לא יחיה בשבילכן. – זה משפט חזק. מאמצת. אמרו לי לקבוע חברותא, קבעתי, אבל אנחנו פחות לומדות.. נראה. תודה לך!!❤
עברה ההתמודדות אבל נשארה העבודה:) מאחלת גם לך בקרוב. אהה, אצלי פשוט המצב היה יותר גרוע. הטכנולוגיה היתה במיטה.. אולי עדיף מיטה, פחות מטמטם את המח.. וגם אם את מכילה את הגוף שלך ונותנת לו לנוח- זה גם משפיע על הנפש. (אני יודעת שזו בריחה. אבל לפחות אולי ככה ישימו לב לקושי שלך, וינסו לעזור..) וגם בסופו של דבר משעמם במיטה בלי תעסוקה, וזה מצריך לקום ולעשות עם עצמך משהו.. אבל כנראה זה אינדבדואלי, לא יודעת מה הכי נכון לך. מה שבטוח נכון לך, זה לשמוח. (זה לא התכוון להיות חרוז, שלא תחשבי) אם את יודעת על משהו שיכול לשמח אותך, תתעלמי מכל השקים השחורים שנופלים עליך ופשוט תעשי אותו. אפילו מונוטונית. זה מגוחך לרקוד באמצע הדיכאון, אבל זה עוזר ומשפיע. תנסי, טוב? (מרגיש לי שנאמתי מידיי.. את יכולה להתעלם אם זה לא רלונטי)
בשמחה ובאהבה♡ חבל לי שאני לא יכולה לחבק אותך עכשיו.. אז תדמייני כאילו.
העבודה תמיד תישאר..:) יש בזה משהו נכון שבמיטה זה פחות מטמטם את המוח.. לא חושבת שאני נותנת לגוף שלי לנוח, ואף פעם לא יהיה משעמם במיטה. כי אני חושבת, והמחשבות תמיד ישארו ואף פעם לא יגמרו. ואף אחד לא יכול לקחת לי אותם. לא חושבת שאני צריכה לשמוח. (זה יצא משפט מוזר..) תודה מהממת. ואגב, יש לך עוד שמות באתר? שאני מכירה..?
אז בלי לחשוב, ובלי לדעת שאת צריכה. לשמוח בלי רצון וסיבה. אעע, למה שלא תצטרכי לשמוח?? את חיה בעולם שבלי שמחה קשה מאד לשרוד, את מצווה לשמוח, את יהודיה, אני מניחה שגם חסידה (או לפחות שואפת. אין לי שמץ, לא מכירה אותך באמת) שחסיד הוא כדור של אש וכדור של שמחה! נשמה, את באמת לא שייכת לעצב. באמת באמת. זה שהוא נדבק בך ולא נותן לך אפילו לחשוב שאת אמורה לשמוח- לא אומר עליך כלום. העצם שלך צמא לחיוך, להרגשה טובה שממלאה את הלב.. תני לו אתזה, רק בשבילך. את מאמינה לי שאת מסוגלת לחייך?
יש עוד שמות דיי ישנים, ועוד כמה מתחלפים אבל לא חושבת שמוכרים. אני דיי עלומה פה;)
13 תגובות
יואוו כל כךךך
להתענג בתענוגים
בית חיינו
770
אימצתייי!!
יואוו
יש לי אורר בעיניים
חח
קראתי את זה במנגינה(●'◡'●)
אני מתייפחת פה מול המסך, דבר שחודשים לא קרה לי.
נמאס לי מהחיים האלה. נמאס לי מהזבל. מהריק. מהכלום. מהבדידות. מהמיטה. מהשמיכות. מהשינה. נמאס לי לקום וללכת לישון עם אותה תחושה. נמאס לי שאני יודעת מה האמת אבל לא מוצאת בתוכי גרם אחד של כוח לעשות צעד לכיוונה.
עצוב לי, עצוב לי שאיבדתי בידיים את הקצת, כל כך מעט שהיה לי. עצוב לי נורא.
תודה שהזכרת לי מה העונג האמיתי, נקודה אלמונית שכמוך..
תודה שהזכרת לי שנשארה בי עוד טיפה אחת של רגש..
וואו בור חייבת לומר שהתגובה שלך מהממת
אחרי שקאתי אותה מרגיש לי טיפשי לכתוב משהו אחר
פוסט מרגש ומכניס אור
תודה לשתיכן ממש
בור, עשית לי דמעות.
אוף. אמאלה.
כל כל מזדהה איתך.
כתבת אותי. אבל ממש.
בור נשמה, וגם הדרך לתהום
את המילים האלו בדיוק כתבתי לפני תקופה. אני קוראת את התגובה וחלק מאד עמוק בתוכי מזדהה ומבין את התחושה.. זה קשה, ממש. רק הפלאשבקים עכשיו מכווצים אותי מאד..
מה שאני רוצה לומר לכן, שזה עובר. תאמינו בזה שזו תקופה זמנית. אתן מעל הדיכאון הזה (סליחה שאני קוראת לילד בשמו..).
דבר שני, צריך עבודה. גם עכשיו כשלכאורה אני מאחורי זה, המלחמה על לא לשקוע היא כמעט יום יומית.. המלצה שלי מניסיון, תמגרו את המכשירים הטכלוגיים סביבכן, זה יאלץ אתכן לקום..
תובנה עגומה שהגעתי אליה בעקבות זה- אף אחד לא יחיה בשבילכן. צריך החלטה בנפש שאני רוצה חיים, ומאמצים עצומים כדי לממש את הרצון הזה. בכוחות עצמינו. (ויש לך כוחות כי העצם שלך הוא אין סופי. צריך רק לגלות אותם)
דבר שלישי, סתם הצעה שיש סיכוי שתעזור: לקבוע חברותא עם מישהי נחמדת:)
מרוויחים פה כמה דברים. גם נשארים קשורים למקור חיות כלשהו, גם חייבים להיות בקשר עם מישהו אחד לפחות מהעולם (-החברותא), גם הלימוד משכיח קצת מהצרות של עצמינו, וגם והעיקר עושים משהו חיובי שמזרז את המשיח ואת הסוף לכאב..
לסיום אני מעתיקה לפה חלק ממכתב שפתחתי ב'אגרות' בתקופה הזו, מילים של רבי אוהב שמשכנעות להתנער: "כדאי שישווה מכתביו מ…. ויראה בעליל כמה המרה שחורה שלו אינה מיוסדת ופועלת נמיכת רוח, ובטח גם חיסרון חיות בעבודת הקודש. ומזה ילמוד על להבא, שאם יבוא יצר הרע עוד הפעם ויפחידו איך יצא ידי חובתו וכו' וכו'- גם לא ישים לב אפילו לטו"מ (לאידעת מה הראשי תיבות האלה, אבל כנראה משהו כמו משא ומתן) עמו, וינצל זמנו ומרצו בעבודתו בקודש קירוב לב בנ"י לאבינו שבשמיים, ומתוך שמחה דווקא. וכנ"ל"
אז אהובות,
מרגישה אתכן, ומתפללת חזק שתמצאו את נקודת החיים האמיתיים בתוככן. אתן עצומות ותצליחו לקום, אני בטוחה.
שולחת גם חיבוק חם, ואם היה אפשר גם חבל ומשיכה;)
סליחה על האורך, מקווה שתקראו?
בהצלחה נשמות?
אמאלה משתפת.. נגעת לי איפשהו שאני לא יודעת להגדיר כל כך.
את מהממת, ממש, את יודעת את זה?
אם זה היה לתועלת, אני שמחה
בלעתי את המחמאה. תודה:)
מתאמצת להשתדל לדעת
וואי משתפת. קראתי הכל. תודה על התגובה שלך.
כיף שזה עבר לך..
"אתן מעל הדיכאון הזה (סליחה שאני קוראת לילד בשמו..)" הסליחה במקום;)
אין אפשרות למגר את הטכנולוגיה. כי אם זה לא טלפון/מחשב, זה מיטה. מה עדיף? במחשב לפחות יש לי קשר עם העולם.
אף אחד לא יחיה בשבילכן. – זה משפט חזק. מאמצת.
אמרו לי לקבוע חברותא, קבעתי, אבל אנחנו פחות לומדות.. נראה.
תודה לך!!❤
עברה ההתמודדות אבל נשארה העבודה:) מאחלת גם לך בקרוב.
אהה, אצלי פשוט המצב היה יותר גרוע. הטכנולוגיה היתה במיטה..
אולי עדיף מיטה, פחות מטמטם את המח.. וגם אם את מכילה את הגוף שלך ונותנת לו לנוח- זה גם משפיע על הנפש. (אני יודעת שזו בריחה. אבל לפחות אולי ככה ישימו לב לקושי שלך, וינסו לעזור..) וגם בסופו של דבר משעמם במיטה בלי תעסוקה, וזה מצריך לקום ולעשות עם עצמך משהו..
אבל כנראה זה אינדבדואלי, לא יודעת מה הכי נכון לך.
מה שבטוח נכון לך, זה לשמוח. (זה לא התכוון להיות חרוז, שלא תחשבי) אם את יודעת על משהו שיכול לשמח אותך, תתעלמי מכל השקים השחורים שנופלים עליך ופשוט תעשי אותו. אפילו מונוטונית. זה מגוחך לרקוד באמצע הדיכאון, אבל זה עוזר ומשפיע.
תנסי, טוב?
(מרגיש לי שנאמתי מידיי.. את יכולה להתעלם אם זה לא רלונטי)
בשמחה ובאהבה♡ חבל לי שאני לא יכולה לחבק אותך עכשיו.. אז תדמייני כאילו.
העבודה תמיד תישאר..:)
יש בזה משהו נכון שבמיטה זה פחות מטמטם את המוח..
לא חושבת שאני נותנת לגוף שלי לנוח, ואף פעם לא יהיה משעמם במיטה. כי אני חושבת, והמחשבות תמיד ישארו ואף פעם לא יגמרו. ואף אחד לא יכול לקחת לי אותם.
לא חושבת שאני צריכה לשמוח. (זה יצא משפט מוזר..)
תודה מהממת.
ואגב, יש לך עוד שמות באתר? שאני מכירה..?
אז בלי לחשוב, ובלי לדעת שאת צריכה.
לשמוח בלי רצון וסיבה.
אעע, למה שלא תצטרכי לשמוח??
את חיה בעולם שבלי שמחה קשה מאד לשרוד, את מצווה לשמוח, את יהודיה, אני מניחה שגם חסידה (או לפחות שואפת. אין לי שמץ, לא מכירה אותך באמת) שחסיד הוא כדור של אש וכדור של שמחה!
נשמה, את באמת לא שייכת לעצב. באמת באמת. זה שהוא נדבק בך ולא נותן לך אפילו לחשוב שאת אמורה לשמוח- לא אומר עליך כלום. העצם שלך צמא לחיוך, להרגשה טובה שממלאה את הלב.. תני לו אתזה, רק בשבילך.
את מאמינה לי שאת מסוגלת לחייך?
יש עוד שמות דיי ישנים, ועוד כמה מתחלפים אבל לא חושבת שמוכרים. אני דיי עלומה פה;)
דייי, איך שאני רוצהה
רעבעע