זה לא בדיוק הפוך?! באתר שלנו את השואבת ושאר השותפות מקבלות ועוזרות ותומכות… אני בכל אופן משתדלת? בכל אופן היה עוד קצרצר שלך ולא הבנתח למה נשמית את מעלה קצרצרים ולא דברים טרןכים…
הארי את מהממת!! אני לא מאמינה באמת, גם אצלי נוצר עומס רגשי כזה בגלל קשיים של בנות, הלב שלי יוצא אלכן ממש וכאילו בא לי לרוץ לחבק אתכן לצעוק שהקושי הוא זמני והנה כבר אתן קמות, מחייכות ויפות. בא לי לטלטל את הכותבות כאן לתת להן יד ולבכות ביחד מכאב ומשמחה בו זמנית. לפעמים כל כך קשה ועמוס לי בדיוק כמו שכתבת ואני באמת לוקחת את זה קשה.. אולי פשוט אני צריכה להרגיע עם זה קצת ולהבין שהכותבות כאן סך הכל עם כוחות אדירים משלהן לעבור ולצלוח את הקשיים שלהן והשם איתם בוכה ומחבק גם אם הן לא מרגישות ולא שאני מיותרת, אבל הן יכולות להסתדר בלעדי.. והמילים שאני כותבת הן לפעמים חצי מהעבודה והן שוות המון. נקודה למחשבה בשבילי… תודה הארי!! את נשמה טובהההה!!!
18 תגובות
כיף?
❤️
אני לא מסוגלת עם הקצקצרים שלך יותר.
יא מוכשרת.
איזה רגש?
לפעמים הוא טוב, לפעמים רע
לפעמים דאגה, אכזבה, געגוע, שמחה, חרטה, מירמור, עצב, כעס…
מספיק רגשות? ☺️
עצב, דאגה.
בעיקר עצב אחד ענק, שיושב על הבטן.
למה אין מי שישאב?
כי כתבתי את הקצרצר הזה על עומס רגשי שאני לפעמים מקבלת מהאתר.
שאני קוראת יותר מידי פוסטים דיכאוניים, וזה משפיע עליי.
כואב לי בשביל בנות.
הזדהות.
מדויק
לגמרי אני
מ ד ו י ק.
את מוכשרת בטירוף.
Harry!
זה כל כך נכון לפעמים…
כתבת מדויק ממש!
❤
אמאלה הארי איזה מותקקקק❤
וזה לא מהתחנפות. נשבעת???
הזדהות פלוסס
כאילו, כאילו,
אני אמורה להאמין לך??
איבדתי אימון באנשים בזכותך!
האנושות בהכחדה.
אממה, אני באמת מותקקקקק.
לכן אני לא קוראת הכל.
סליחה, הלב שלי רגיש מידי וכל כאב לוחץ עליו.
זה לא בדיוק הפוך?!
באתר שלנו את השואבת ושאר השותפות מקבלות ועוזרות ותומכות…
אני בכל אופן משתדלת?
בכל אופן היה עוד קצרצר שלך ולא הבנתח למה נשמית את מעלה קצרצרים ולא דברים טרןכים…
גם וגם.
אני מקבלת המון המון מהאתר.
אבל כשאני קוראת כל יום חמש פוסטים כל כך עצובים,קשה לי
מה זאת אומרת?
אני מעלה גם וגם?
צודקת! בכל מה שאמרת…
הארי את מהממת!! אני לא מאמינה באמת, גם אצלי נוצר עומס רגשי כזה בגלל קשיים של בנות, הלב שלי יוצא אלכן ממש וכאילו בא לי לרוץ לחבק אתכן לצעוק שהקושי הוא זמני והנה כבר אתן קמות, מחייכות ויפות. בא לי לטלטל את הכותבות כאן לתת להן יד ולבכות ביחד מכאב ומשמחה בו זמנית. לפעמים כל כך קשה ועמוס לי בדיוק כמו שכתבת ואני באמת לוקחת את זה קשה.. אולי פשוט אני צריכה להרגיע עם זה קצת ולהבין שהכותבות כאן סך הכל עם כוחות אדירים משלהן לעבור ולצלוח את הקשיים שלהן והשם איתם בוכה ומחבק גם אם הן לא מרגישות ולא שאני מיותרת, אבל הן יכולות להסתדר בלעדי.. והמילים שאני כותבת הן לפעמים חצי מהעבודה והן שוות המון. נקודה למחשבה בשבילי…
תודה הארי!! את נשמה טובהההה!!!