ומבטו
שעת סיפור?
אני יושבת על ספסל בחוץ, בפארק, ואוכלת סלט. אבל הראש שלי לא ממוקד בעגבניה ולא בקרוטונים; הוא ממוקד בסיפור שאני כותבת בפלאפון (והנה שימוש ראוי בסמארטפון).
פתאום משהו מתחכך בנעלי. אני מסתובבת ורואה חתול גדול, אפור-כהה, מתהלך כסהרורי לידי. אני אומרת לו: "קשששט!" כי בכל זאת, יש לי סלט וזאת ארוחת הערב שלי, וגם מי יודע איזה מחלות יש לו.
אני רגילה שהחתולים בורחים מכל פיפס שאני אומרת, ובגלל זה הקיפאון האדיש שלו מוזר לי. "קששט!" אני קוראת ומוסיפה בעיטה באוויר. אבל הוא עומד בפרץ. אני בועטת באוויר שוב.
הוא חירש? רחמיי נכמרים עליו פתאום. בא לי ללטף אותו, אבל אני פוחדת. טוב, שיישאר שם.
הוא נותר מאחוריי, ואחרי כמה דקות הולך לידי, מרוחק ממני כמטר. הוא מתיישב שם. אני מסתכלת עליו. מבטינו נפגשים והוא מסב את מבטו. איזו תנועה אנושית! אני נפעמת. הוא נראה… נבוך כמעט. הוא זוקף את אוזניו כמה פעמים. אז אולי הוא לא חירש?
אני לוקחת ביס מהסלט ומביטה בו שוב. הוא מביט בי שוב, ועכשיו זה ממיס; הוא פשוט מישיר אליי מבט יציב, צופן סוד, עטור הוד, מתוק. ממש ככה, אני לא מגזימה. זה היה חתיכת מבט. אני קרובה לדמוע, אני רצינית. כבר מתחיל לי הצחקוק הבלתי-נשלט הזה, שמתעורר אצלי תמיד רגע לפני שבא הבכי. אבל אז החתול מזיז את המבט ופוסע אל מתחת לשולחן הפיקניק שלצדו אני יושבת. הסלט!
"קשששט!" אני אומרת, אבל עם חמלה. החתול צועד משם והלאה ומותיר אותי שם, המומה, בלי לדעת בדיוק למה. ברייה מתוקה! אומללה!
אני פותחת פתק חדש בפלאפון ומתחילה לכתוב את מה שקרה. אני רוצה לתאר את החתול במדויק, ומרימה את הראש כדי להתבונן בו – אך הוא כבר לא כאן. צללית רחוקה שנעה בין השיחים היא העדות היחידה לכך שלפני רגע הוא עמד כאן, ממש פה, לידי, והרטיט לי את הלב בלי שאדע אפילו למה.
—
נ.ב: ועכשיו מצאתי שקל על השולחן:)
—
נ.ב.ב: אם אתן רוצות לדעת למה כתבתי לכן את זה, אז זה באמת לא ברור לי, בדיוק כמו שלא ברור לי למה החתול האקראי הזה כל כך ריגש אותי.
—
נ.ב.ב.ב: יו הוא חזר!!
לילה טוב⭐?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
15 תגובות
אמהלהה מעריצה אותךך!!!
איך לא פחדת ממנו??? ועוד העזת לעשות לו קישט!
את לא נורמליתת גדולה מהחיים!!!
חח איזה פוסט חמוד:)
אני חולת חיות..
אולי הוא היה פשוט רעב.
מסכן.
הכתיבה שלך כיפית נורא!
תודה:)
דייט עם החתול ?
אז אני לא היחידה שמדמניית שלבעלי חיים יש פרצופים אנושיים ושלמכוניות יש פנים מפנסים והדבר הזה מקדימה??
אימאלההה אני לא היחידהה
לא זה הזיה
אני תמיד בטוחה שלחתול או בכלל לדברים יש כוונות נסתרות
ממש מתאים לי להתחיל לנהל דיאלוג עם חתול אחד או כלב
מה שכבר קרה
כאילו אני מסתכלת על הפנים שלו ומתחילה לחשוב מה הוא מנסה לומר, מה אני עונה לו (במחשבה כן?)
אני יכולה להגיע למצב שריחמתי עליו ניחמתי פחדתי רבתי התווכחתי על סגולות העולם האנושי והכל מאיזה כמה מבטים מסכנים…
אז אהבתי ממש באגדה!!
והזדהתי. ובכלל את כותבת ממש כיפי!
באגדהההההההההההה
זה היה חזק נוראות.
את פשוט מדהימונת.
חחח באגדה מהממת
עכשיו תהיי בטוחה שיהיה לנו לילה טוב ונוכל לישון בשלווה 😉
אהבתי את ההערה שלך לגבי הסמארטפון:
"והנה שימוש ראוי בסמארטפון".
אייך שאת מעורה בתוכינו… זה מדהים.
יודעת ליגוע בנק הרגישותת
חחח
זה היה מתוקק
לילה טוב גם לך 😉
אמלהההה
איכככ
וואלה באמת גדולה מהחיים?
ואת כותבת ממש יפה!! רציני!! ממש נכנסתי לזה עד שהרגשתי את הסלט שאכלתי הבוקר עולה בי מתוך בחילה
(סורי אבל חתול זה פחות החיה החביבה עלי
האחרונה שתרגש אותי)
קיצערר
אחלה סיפור??
למרות הקבס שעלה בי
זה היה באמת כיף לקרוא??
וואו אני אוהבת בעלי חיים ברמותתת????????????
(למה כולם מפחדים??כאילו מפחדות…??)
וואי… מסכן… החתול… בטח היה רעב…
וואו!!! אבל כתיבה מהממת ברמותת???
סליחה שיותר התמקדתי בחיות והחתול,ממך…??
וואי זה כל כך אני..
אילה אני יכולה לדמוע מהמבטים המעוררי רחמים של החתולים
וואי זה כל כךך משפיל.. תדמיינו את עצמכן במקום החתול, זה עצובבב
וואי גם אני…
האמת שבעיקר, בכללי, אפילו אתל בני אדם, קשה לי…
וגם על עצמי, אני לא יודעת לבכות. גם שאני מקבלת מכה חזקה אני צוחקתת. (אבל לא מישהו שעשה לי בכוונה).
בכללי רגישה.
ולא יודעת מה לעשות… אני אוהבת אוירת רצינית, אני אוהבת לצחוק;)
וחיות? וואי אני אוהבתתת חיןתתת???אם היה לי אפדרות, הייתי מגדלתת???
(רק שכןלם פחדנים, בעיקר פחדניות??)
אוי הצחקתת אותי קורעת.
הוא ריגש אותך כי יש לו גלגול של נשמה יהודית. כן כן. ממש ממש ככה.
אז הוא רצה לעלות לקדושה את הסלט המתוק שלך.
הרגת אותי!!!??
חחחחח חמודדד
רק עכשיו ראיתיי, תודה?❤❤