תפריט
לאן נעלם החופש?
נזכרת בילדה הזאת.
ההיא שעשתה מה שהיא רוצה
אבל כל מה שהיא רוצה
היא עלתה על משאיות ורקדה שם עד ששמעה את הסירנה של המשטרה וברחה בצרחות עם עוד כמה חברות
היא החביאה שקית של בגדים שאמא לא מרשה
וכל פעם כשהיא יצאה מהבית היא היתה עוצרת באיזו חנות זנוחה ומחליפה לבגדים האלה
היא עלתה על רכבות בלי חשבון ונסעה מתחנה לתחנה סתם לכיף
היא הדליקה את השירים המוזרים שהיא אוהבת באמצע הרחוב בלי להתבייש
היא רקדה בכל תחנת רכבת אפשרית
היא הלכה לראות סרטים עם חברות בסודי סודות
היא ניסתה כל מה שהיא יכולה עם החברות שלה
הילדה הזאת היא אני
הילדה הזאת הקטנה שהתחילה לחפש את עצמה אי שם לפני ארבע שנים
לפעמים הילדה הזאת רצתה להתבגר כבר
היא הבינה שהיא עושה שטויות אבל היא נתנה לעצמה קצת לחפש לפני שמתבגרים
אבל היום אני מבינה שהתבגרתי מהר מידי
אמנם החצאית שלי במקום ושקית הבגדים האסורים לא קיימת יותר.
את השירים שלי אני שומעת באוזניות וריקודים שייכים לסטודיו או להופעות בלבד.
אבל התחושה המשחררת, הקלילה שהרגשתי אז, היא נעלמה.
היום אני בוגרת מספיק בשביל להבין שלא הבגדים הלא צנועים נתנו לי את תחושת הקלילות למרות שלכל הדעות הרבה יותר נעים איתה בחום בחוץ.
היום אני יודעת שהצעקות ברחובות זה לא מה שנתן לי להרגיש שהעולם שלי והגרפיטי הוא לא מה שישאיר לי זכר בעולם הזה.
אבל למה אם התבגרתי ואני מבינה שהיופי שבחיים לא בא מהדברים האלה.
למה אני לא מוצאת משהו אחר שיביא את היופי הזה?
ממה כבתה האש שלי? לאן נעלמה שמחת החיים שלי? איפה האומץ שהיה לי לעשות כל מה שעולה בדעתי?
למה אני לא מסוגלת להביא את האומץ הזה לידי ביטוי עכשיו בתור אדם בוגר יותר?
האם באמת כל הזכרונות שלי יסתכמו בדברים כבדים ומדכאים מלבד אותה שנה מאושרת שעשיתי בה כל מה שעולה לי בראש?
אולי הייתי קטנה וטיפשה אבל ידעתי שחשוב לי לעשות מה שאני מרגישה שנכון לי כי אחרת אני נחנקת
למה עכשיו זה לא עובד ואני נחנקת לא משנה מה אני עושה?
לפעמים אני רוצה לחזור להיות הילדה הזאת שעשתה כל מה שעולה לה בראש אבל יש בעיה קטנה
כבר לא עולה לי בראש כלום.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
20 תגובות
אין לי מה לענות לך.
אני מחכה שהשאר יענו ויחכימו גם אותי.
אבל אני אוהבת אותך, פשוט אוהבת אותך על האומץ הזה.
על היופי המהמם שיש בך.
את ילדה טובה.
רואים!
ואיי ג'ימין את כותבת מהמם!! התחברתי בטירוף!!
אופפ למה אמרת שאחרי שעשית את כל השטויות ועשית מה שבאלך ואיך שבאלך, גדלת, אין לך כבר את האומץ לעשות את זה, ועכשיו הבנת שבעצם היית קטנה וטיפשה?? אם זה מה שעשה לך 'טוב' והרגשת לא 'חנוקה', מה הבעיה?! בעצם, למה כולם אומרות שאחרי טיול בהודו ותאינלד, אחרי שחקרו את כל הדתות, הכתות ואני לאידעת מה עוד, נכנסו לבית חבד וגילו את האמת?? עכשיו תגידו לי כי זה באמת האמת.. אני כבר לאידעת בעצמי.. הסתבכתי..
ואם אמרת שעכשיו את נחקנת, תעשי מה שאת רוצה ומרגישה כדי לא להרגיש חנוקה.. תלכי בדרך שלך כי את בחרת בה והבנת אותה, לא כי ככה המשפחה שלך והחברה..
אממ סורי שיצא פה בלאגן וסורי אם לא הבנתם מה נסגר פה.. 😉
תקשיבי אני קוראת ובוכהה
זה פשוט אני במדויק…..
מזדהה ממש..
שולחת לך חיבוק ענק
❤️❤️❤️❤️
תקשיבי אני קוראת ובוכההה
זה אני בדיוקק
שולחת לך חיבוק ענק
❤️❤️❤️❤️
OMG
היטבת לתאר אחת תחושותיי במיליםם
דיי איזה מהממתתת!!!
כתבת יפהה… התחברתי מאד לפוסט שלך!!!
אני לא יצליח לענות לך על השאלה הזועקת, אני גרועה בלענות טוב להודעות, אבל אני מבינה מאוד את המקום, כמו הסיפור הידוע על חסיד שהיה בלי זקן (נגע בזקן) ששמע שהרעבע דורש על חשיבות הזקן.. נכנס אליו ליחידות ושאל אותו מה העניין עם זקן?. למה זה כ"כ חשוב?.. ענה לו הרעבע: האם היית מרגיש בנוח לעמוד ליד דוכן עיתונים כמו שעשית שבוע שעבר רק שזה יהיה עם זקן?…
משמע- מי שבלי זקן יכול להוריד את הכיפה, ולעמוד בכיף ליד דוכן עיתונים בלי הרבה מצפון, אבל שרואים שאדם עם זקן עומד שם, זה משו אחר וזה לא נעים גם ליהודי עצמו (כמובן שמדובר על פעם יחסית)
אני חושבת שאפשר להסתכל על מה שאמרת באותו משקל…
קודם כל תדעי שאת פשוט מהממת!!!?
דבר שני אני רוצה לנסות לענות לך.
את שנה שלמה בילית בכל הדברים שרק עולים על רוחך, דברים לא הכי טובים כמו שעולה מהפוסט שלך. לדעתי אם את כל הזמן נזכרת בשנה הזאת 'הקלילה' ו'הכייפית' מן הסתם שאת עדיין מתגעגעת אליה… אני צודקת?
כל עוד הראש שלך נמצא בשנה ההיא יהיה מאוד קשה להכניס דברים של קדושה כי על כל דבר שקשור איכשהו ליהדות ויש בו הנאה את אומרת לעצמך אפילו בתת מודע שזה לא משתווה למה שהיה אז… מבינה?
קודם כל את צריכה להבין שבחוץ, מחוץ ליהדות זה לא באמת כייף, הרי תודי שבסופו של דבר אלו היו דברים ריקים מתוכן שאם היית ממשיכה לעשות אותם תאמיני לי שהיה נמאס לך…
ועוד משהו תשחררי את עצמך מהשנה הזאת תני לעצמך להנות מהדברים הפשוטים אבל הכל כך עוצמתיים שיש ביהדות תאמיני לי שיהיה לך כייף הרבה הרבה יותר כייף!!
בהצלחה ענקית!!?
נ.ב
סליחה על האורך, מעריכה את מי שקראה עד לכאן?
יפהפה. הו
אני יכולה לנסות לענות לך מהמקום שלי..
נראלי ששם, מאוד קל להגיע לפסגה, זמין, נוח, גשמי..
אבל ברוחניות? תמיד יהיו מעלייך, לא מיצית את עצמך שם כי זה קשה, ובהשוואה לשם זה באמת פחות כיף, דורש יותר מאמץ וכו וכו
תנסי להבין מה הסיבה הפנימית לדבר ומשם תפתרי את הבעיה מהשורש
אוהבת המוון?
ג'ימין.
הכתיבה שלך כובשת.
את כזו אמתית, את כזו מתוקה!
נהנתי לקרוא, וקצת התחברתי לחלק מהתחושות שאת מתארת. (לא להכל)
אני צריכה לחשוב הרבה כדי לענות לך, אבל אין לי את הזמן עכשיו… מצטערת.
בגדול – התחברתי למה שבמבי כתבה.
וגם :
את היית בעולם אחד, ועברת לעולם אחר, ברור ומובן שזה קשה.
וחוץ מאשר שינוי במעשים – זה מצריך שינוי בחשיבה. בהרגשה.
וזה ממש תהליך.
אם את רוצה חזק – את תצליחי בע"ה!!
רואים שאת חכמה, חושבת וכנה עם עצמך.
אני בטוחה שתצליחי לגלות ולהרגיש באמת את היופי במעשים העכשוויים שלך!
מאחלת לך הרבה הצלחות!!!!!!
מעריכה.
מהללו.
omggg
את מהממתת!!!!
את ממש מיוחדת!
ראוים עלייך!!
אוהבת אותךךך (לב)
מזדהה ככ!! אני לא הייתי פרחה ברמות שלך:) אבל באמת עשיתי מה שבא לי.. לא חשבתי מה יחשבו עליי או איך שיקבלו אותי.. וההורים שלי היו מדאגים והסביבה שלי לא הצליחה ככ להכיל אותי.. עד שהשתני ב180 מעלות.. חת"ת בגדים צנועים מאוד ובאמת התקרבתי מאוד מאוד.. אבל בפנים פשוט הפסקתי להרגיש.. כול דבר שאני עושה עובר מאה בדיקות וחישובים ממני ובאיזהשהי צורה הפסקתי לחיות.. והתבגרתי ברמות מטורפות.. אז אין לי מה להגיד לך כי אני מרגישה בידיוק כמוך.. מה שכן- בנאדם מרגיש ריקנות שהיעוד שלו לא ממומש.. כול האופי הנועז והקצת חוצפן ושפשוט חוגג את החיים עדיין נמצא בתוכך- הוא פשוט לא בא לידי ביטוי. אבל גם כבת חסידית את יכולה להיות כזאת- לארגן מבצעים, לקרב בנות רחוקות ליהדות וככ הרבה דברים אחרים.. מקווה בשבלך וגם בשבילי שנתחיל לחיות באמת ונמצא את מה שעושה לנו באמת טוב:) הצלחות!!
מותר להתגעגע בכל
אני חושבת שאת פשוט היום במקום בוגר יותר.. אם הבנתי למה את מתכוונת..
וואו בעיה..
קודם כל, שתדעי שכשהיית קטנה לא עשית מעשים כל כך בסדר, זה לא נורמלי..
עכשיו כשאת גדולה את יכולה לנתב את זה ולעשות מעשים נועזים אבל בקטע טוב יותר כי את מבינה ולוקחת אחריות וצריך את האנשים האלו בעולם 🙂
בקשר לזה שאת "התייבשת" וכבר אין לך רעיונות אז
אם את שואלת לעצתי הנה לך 2 אפשרויות:
*או שתלכי לקאוצ'רית שתעצים אותך.
*או שתעצימי את עצמך, תחמיאי לעצמך, תעשי רשימה של לפחות 40דברים טובים שיש בך ותקראי אותה כמה פעמים ובמשך זמן.
במה שהפה מתרגל לומר הלב מתרגל להאמין.
המונמון הצלחה!
את כותבת מדהים. והכאב שלך מורגש ממש.
ואת מדהימה שאת עכשיו במקום יותר טוב למרות שזה לא פשוט לך וזה שאת עובדת מתוך קבלת עול זה מהמם!
אז קבלי ממני חיבוק ענק דבר ראשון❤
דבר שני, אני חושבת שאת יכולה וצריכה לעשות את הדברים שהכי הכי את נהנית מהם גם עכשיו (והכל במסגרת המתאימה כמובן)
לעשות את כל הדברים שיעשו לך טוב ונעים וכיף
תרקדי מלא. עם השירים שאת הכי אוהבת.
תתלבשי יפה. תפרגני לעצמך את הבגדים הכי יפים שבחנות
תתאפרי. תשמעי מלא מוזיקה.
תכיני אוכל טעים, תכתבי, שירים תלכי לים, תאכלי גלידה
תעשי לעצמך ב'כוח' את הדברים שאת יודעת שפעם שמחת מהם. זה ישפיע עליך. במוקדם או במאוחר.
ותזכרי שגם שלא נראה לנו כל התורה והמצוות הם לטובתינו האישית. שלנו יהיה הכי טוב והכי משוחרר והכי נעים שבעולם.
גם שזה נראה ההפך
הגבולות שלנו נותנים לנו את החופש לעשות הכל בתוכם
אז בהצלחה נשמה
אוהבת ומעריכה אותך מאוד?
ואווו חזק!!
תשמעי חמודה
את אלופה ברמות!
בשאלות כשכתבת
למה אני לא מוצאת משהו אחר שיביא את היופי הזה?
כןן את תמצאי אני בטוחה יש לך כח רצון גדול וזה מה שחשוב לך
תבררי בתוך עצמך תדברי אליך לילדה שבך תשאלי מה נותן אושר
תשתמשי בכישרונות היופי הכי טוב הוא להיות עצמך כמו שאת בלא ליראות מה אחרים חושבים
Beautiful
Be you till full
תהי את בעצמך תראי לסובבים אותך את כשרונותך את היופי שבך את הפנימיות שבך תראי לעצמך שאת מצליחה
זה היופי האמיתי זה היופי שצריכים! לא כל המסכות הללו
כל הצעקות בהבגדים
תשחררי את עצמך! בפנימיות!
האש לא כבתה הצעקות בהבגדים וכל מה שסיפרת זה היה מסכה רק רצית לחייך למצלמה
אבל עכשיו כשיצאת האש רוצה לגדול רוצה את האת שבתוךך
תעשי דברים ששהם נותנים לך אושר שמחה אבל אליך לא לסביבה,אותך!
לאן נעלמה שמחת החיים?
לא נעלמה רק מסתתרת
תחשבי על הזכויות הכי הכי טובים שבעולם השמחה והחסיד הולכים ביחד!!
היהודי הוא סמל לשמחה
אחד מהדברים שאמר הבעל שם טוב היה
״יהודים הם שמחים על שזכו להיות עבדי ה״
הרבה פעמים אנו מנסים למצוא סיבות להיות שמחים ולא מוציאים
אבל כי לא פותחים עינים כי לא מסתכלים למה שסביבנו
כל יום לפני שאת הולכת לישון תכתבי 3 דברים רק שלוש מתוך אלפים שעשו את היום שלך לשמח.
איפה האומץ שהיה לי לעשות כל מה שעולה בדעתי?
לא תמיד זה טוב ונכון לעשות כל מה שעולה לדעתנו את יכולה להרגיש משוחררת בלי כל זה את יכולה לעשות דברים נכונים וגם להרגיש סיפוק
למה אני לא מסוגלת להביא את האומץ הזה לידי ביטוי עכשיו בתור אדם בוגר יותר?
זה העבודה של כולנו
לצערי בימנו כל הזמן אנו חושבים על מה יגידו עם אני עושה זה מה יחשבו
זה הביעה של כולנו רבל רק צריכים לאסוף כוחות לקפוץ למים
עם אני יודעת שזה הנכון לעשות שזה מה שהקבה הרבי מבקשים מאיתנו אז בא נעשה את זה בלי פחד!
אני מאחלת לך שכבר לא תרמי חשוב אליה רק תבקרי אותה ותהי את בעצמך כמו שרק את יכולה להיות כמו שמרתיח ונכון לך!!
והצלחה!!?
לייק.
זה כבר עלה, לא?
תודה לכל מי שהגיבה לפוסט? אמנם רואה באיחור, אבל חיזקתם אותי מאוד? אוהבת את כולכם❤❤ ג'ימין