הפלא הוא אני/9

חתונה במשפחה

איך אני אוהבת חתונות!
בלה, הבת של דוד שמולי (אח של אבא) מתחתנת מחר.
זה אומר שדודה ציפי ואברימי בעלה מגיעים משליחותם ברוסיה, ושוהים אצלנו בבית!
אמא הכניסה את כולנו למרתון של נקיונות בבית, ועבדנו שבוע כמו משוגעים. יש ריח של פסח באויר למרות שכבר מוכרים בחנויות סופגניות (השנה אני לא נוגעת בזה! ואמרתי לחברות שלי להזכיר לי חזור והזכר).
ציפי מביאה איתה תמיד אנרגיה של להט, ואני מחכה כבר לפטפוטים האין סופיים שלה שימלאו את הבית ברעננות. הולך להיות שבוע חוויות אטרקטיבי.
מצאנו לי, אחרי שעות של שיטוטים בחנויות, שמלה מאד מיוחדת. אני מרגישה פתאום בחורה. היתה עוד שמלה באותה חנות שאפילו יותר החמיאה לי, אבל לא הייתי בטוחה איך זה ישב עלי בישיבה ולא התחשק לי להראות כמו כל החברות של חנה השכנה, שיושבות על הספסל ליד הבנין שלנו וכולן עם חיתולים ושכמיות לכסות את הברכיים. נראה לי הזוי.
למה לקנות חצאית קצרה ואחר כך להתמודד עם שאלות ופשרות? לקחתי את השמלה השניה והיא יפה מאד וצנועה אז מושלם. דיני קפצה אלי הביתה והסכימה איתי שהשמלה מושלמת. היא הצטרפה לנאום הצניעות שלי בהנהונים נמרצים, והוסיפה משלה על בגרות וגבולות פנימיים. איזה כיף שדיני חברה שלי, מה הייתי עושה בלעדיה?
היתה חתונה מדהימה. שמחה ומלהיבה. לא הפסקתי לרקוד עם דבורהלה ושיינא. חבל שאין לי בנות דודות ממש בנות גילי. עדיין הן היו בסדר גמור למרות פער השנה שבינינו.
שיינא לימדה אותנו איזה צעד חדש שלמדה בקעמפ באמריקה, והשתוללנו איתו כהוגן.
כשישבנו לאכול, סיפרתי להן על התיכון ועשיתי להן חיקויים של מורות שהתגלגלנו מצחוק. איזה מוזר זה לשמוע אותן מתכוננות לראיון ומבחני הקבלה. זה נראה כל כך רחוק ממני! לא להאמין שרק שנה עברה.
היה לי מאד מוזר שאסתי היתה בחתונה. מצד אחד מזל שאמא הביאה אותה לשמש בייביסיטר לרבקוש. ככה הייתי פנויה ליהנות באמת בלי שהיא תמשוך לי בשמלה, תלכלך אותי עם נשיקה דביקה ושאצטרך להרדים אותה בטיול בעגלה או משהו כזה. מצד שני לראות את אסתי מעולם החברות בתוך עולם המשפחה היה קצת מבלבל. מה שבטוח שהיא התלהבה מאיך שנראיתי וזה ממש עשה לי טוב.
גם אמא אמרה לי שאני נראית טוב וגם הדודות אבל הן לא מבינות כמו אסתי, בכל אופן עברו כמה שנים מאז היו צעירות…
האחייניות של הצד השני הכינו ריקוד לכלה שהיה ממש ממש מתוק ונהניתי ממש.
וואו! איך שכחתי? אחד הדברים הממש מרגשים שקרו לי בחתונה זה שפגשתי את לייקי, המדריכה של בת מלך מכיתה ז'. לא האמנתי על עצמי איך הסמקתי, אפשר לחשוב!
אהבתי אותה מאד כשהיתה מדריכה ועצם המפגש הפתאומי הזה עורר לי בבת אחת את כל הזכרונות הטובים. יש בה משהו שגורם לי סוג של הערצה כלפיה. ולא קורה לי כמעט. הרבה דודות התעניינו איך התיכון וההתחלה ומה שלום חוש הציור שלי ואם אני עדיין מציירת ומשקיעה בהתפתחות, אבל למרות שהשאלות של לייקי היו זהות, הן תפסו אותי ממש במקום אחר.
ההתעניינות שלה בי הגביהה אותי בעוד סנטימטר לפחות.
כשראיתי שאסתי צופה בנו קיוויתי שאני נראית רגיל. שלא תבחין בהתרגשות שלי.
נראה לי לזה מתכוונת אמא שהיא סונטת בי: מתבגרת. כל הסתירות הפנימיות והמסכות ששמה על דברים שאני מרגישה.
יש כזה הבדל בין דברים שפעם היו פשוטים בתכלית הפשיטות, והיום מורכבים ומבלבלים לעיתים.
מקודם גילי נקשה פה לבקש שאבוא לשמור הערב בייביסיטר וממש שמחתי שיכולתי לומר לה שיש שבע ברכות ולא אוכל. למרות ההחלטה האמיצה שחיה בתוכי, אני מעדיפה לא להיכנס למאבקים, ולמשוך עוד את זמן העמידה שלי מול המחשב כשאהיה יותר חזקה עם עצמי.

מילה של שיינא:
איך אני אוהבת להיות ביחד עם מנוחי. כל כך כיף שיש בת דודה גדולה כזאת שמקדימה אותך בדיוק בשנה ומכוונת אותך מהנסיון שלה. היא גם בת דודה כזאת שלא מסתכלת מלמעלה, אלא בגובה העיניים. בקיצור מנוחי בת דודה כלבבי..

לפרק השמיני של הסיפור

לפרק העשירי של הסיפור

לכל הפרקים של הסיפור