תפריט
סחף
כל צלצול בטלפון הקפיץ אותי – זה גילי או לא?
בתוך תוכי קיוויתי שהיא לא תתקשר, וכך אני יחסוך לעצמי התחבטויות. אבל היו רגעים שממש חיכיתי שהיא תתקשר. פתאום מצאתי ענין נוסף ב'בייביסיטר', משהו חדש ולא מוכר קרץ לי.
עברו כמעט שבועיים וגילי שוב התקשרה. רצתה שאבוא בשני בערב, יום לפני המבחן בהיסטוריה. שמחתי שלפחות אצטרך להיות עסוקה בלימוד למבחן. היסטוריה זה לא צחוק, ואם אני רוצה להצליח – אני חייבת להשקיע ולשנן ברצינות. שונאת את כל התאריכים האלה, שבדיוק במבחן מתבלבלים לי לעיסה אחת דביקה.
אז תכננתי שאהיה עסוקה בלימוד למבחן, והמחשב יישאר מחוץ לתחום.
ובאמת, אחרי שהילדים נרדמו, פתחתי את ספר היסטוריה והתחלתי לקרוא ולסכם במרץ. התקשרתי לאסתי שלסיכומים שלה יצאו מוניטין, כדי לדעת אילו תאריכים צריכים לזכור, ומה צריך למרקר, ופתאום התברר לי שהחומר כולל עוד שני פרקים שבכלל לא ידעתי עליהם. בדיוק למדו את החומר ביום שלא הגעתי כי לא הרגשתי טוב, וכמובן שלא השלמתי.. זה אומר, חוץ מארבעה פרקים שגם אותם אני בקושי יודעת, עוד שני פרקים חדשים שאני צריכה להתחיל ללמוד מאפס.
הרגשתי את הלחץ בכל הגוף. ניסיתי להמשיך וללמוד אבל אפילו לא הצלחתי לסכם נורמלי את מה שקראתי. אחרי רבע שעה כזו ראיתי שאני ממילא לא מתקדמת בגרוש וסגרתי את הספר בייאוש. בכוח פתחתי את דף החזרה וניסיתי לסכם את מה שכבר למדתי, אבל אפילו החומר המוכר כבר הסתחרר לי מרוב לחץ.
המחשב נראה הרבה יותר מפתה. בשבריר של חולשה התיישבתי מול המחשב, הפעם כבר ידעתי מה אני מחפשת. להפתעתי, נפתח חלון חדש עם כיתוב: "לבקשתך אתה גולש כעת ברמת הגנה הרמטית בה לא ניתן לצפות בדף זה. הצפיה תתאפשר ברמת הגנה גבוהה" מתחת הופיעה רובריקה עליה ניתן ללחוץ: "לשינוי זמני של רמת ההגנה".
הלב שלי פעם בחוזקה. 'יכול להיות שגילי עלתה עליי ושמה סינון למחשב?'. הסמקתי עם עצמי, וניסיתי להסדיר את הנשימות שלי ולחשוב בהגיון. לא, ממש לא נראה לי. גילי נראתה נחמדה כתמיד וגם אמרה בפירוש שהבית לרשותי. אז מה כן?
כמעט ועזבתי את המחשב, אך רק המחשבה על החומר בהיסטוריה וההתמודדות איתו גרמה לי להישאר צמודה למקלדת.
ניסיתי להיזכר איך הגעתי לסרטונים בפעם הקודמת, ובסופו של דבר, אחרי כמה נסיונות – הגעתי לקישור ממקום אחר. שם, הלינק נפתח מצוין וכך היתה לי גישה גם לסרטונים האחרים.
הפעם החזקתי את עצמי על הקרקע, ונהגתי יותר בזהירות. ברבע ל-11 סגרתי את המחשב, לא לפני שמחקתי את כל השורות האחרונות בהיסטוריה של הדפדפן, ליתר בטחון. מבחינתי, הכל מחוק, והבעיה היחידה שלי עכשיו זה – המבחן בהיסטוריה מחר…
מילה של אסתי:
לא יודעת מה קרה למנוחי… אתמול היה נשמע שהיא לומדת בשיא המרץ, והיום… נראתה ממש מנותקת. מהבוקר היא היתה כזו שקטה וכשפניתי אליה הגיבה בחוסר סבלנות. במקום להיות היסטרית כהרגלה, רק פלטה שהיא לא יודעת כלום, כאילו מסך של אדישות ירד עליה.
לפרק הרביעי של הסיפור
לפרק השישי של הסיפור
לכל הפרקים של הסיפור
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
14 תגובות
וואי נשמע מסובך
זה קורה לי כל כך הרבה פעמים..ואוו זה מתסכל ברמה שאי אפשר להבין..פתאום שקולטים שיש עוד חומר. וישר בלי להסס מאבדים תקווה..ממש ברגע שקולטים את זה!..
זה קרה לי פעם אחת כשהייתי צריכה להיכנס לביהס חדש..ונתנו לי כמות של חומר פסיכית..וכשהתחלתי ללמוד אחרי הרבה מאמצים ..
פתאום גיליתי עוד כמויות מטורפות של חומר שלא שמתי לב אליהם..
~ויש לי שבת אחת ללמוד~
אז כמובן האינסיטנגט הראשון הוא לוותר..אין סיכוי שאני אכשיהו עושה את זה..פשוט לא יקרה.
"רגע, אבל לא יקבלו אותי לביהס!!!!!!"
"אבל אין סיכוי שאני יצליח בכלל לעשות חצי חומר!!!"
יואוו איזה סיוט זה היה..לא ידעתי מה לעשות..רציתי להרוג משהו.
התחרפנתי כבר יותר מדי בקיצוניות..כי מצד אחת זה כמות לא נורמלית של חומר..שאין לי מושג איך בכלל מתחילים אותה. אבל מצד שני-הבית ספר הזה מסתכל עלייך בתור ציון..הוא לא יקבל אותי אם הציון יהיה נמוך.
"מה אני עושה עכשיו?????.."
~~~~~~~~~~~~
שבת נכנסה, כולם נעלמו משום מה מהבית. והחומר מולי.
אני מחפשת כל דבר לעשות מאשר להתחיל ללמוד את החומר המעצבן הזה..טוב, אני מוותרת. שלום על ישראל.
הגיע הסעודה. ופתאום השתנה לי ההחלטה..כל שנייה החלטתי משהו אחר. אוףףףףףףףףףףףףףף
טוב אני הולכת לישון ולשכוח מהחומר המעצבן הזה .
לילה טוב.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בוקר-
אני צריכה להתפלל-
הראש שלי בכלל לא מונח בתפילה הזאת..רק במבחן שמרושע הזה שהולך להיות ממש מחר בבוקר.
10:00- טוב דייי אני לא עושה את זה וזהוו
10:03-אין מצב..אני חייבת שרה שמחה. תתאפסי על עצמך.
ככה העברתי את המחשבות שלי עד השעה 12:00,
ובשעה 12:00 אמא שלי ניגשת אלי ואומרת לי:
"את רוצה שאני יביא לך ריטלין? יש לי פה במגרה."
—-טוב את מתאפסת על עצמך שרה, תקחי ריטלין. זה יעזור לך.
"טוב איפה הקופסא?"
ניגשתי לארון. הוצאתי את הקופסא, ועשיתי מעשה שהתחרטתי עליו מאוד- לקחתי 3 כדורים בבת אחת.
כי השתגעתי כבר..חשבתי שזה ירכז אותי פי 100 מהרגיל..מעשה טיפשי מאוד חסר מחשבה..
לא אמרתי לאמא שלי, אבל אחרי שבלעתי אותם היה כתוב על הקופסא-
~השפעה של 8 שעות~ (לכל כדור)
אוי ואבויי מה עשיתייי?????
כבר חצי שעה אחר כך ההשפעה החלה. אוי ואבוייי אני מרגישה נורא ואיום!! מה עשיתי??? איך עכשיו אני אמורה ללמוד בכלל???.
ישבתי בחדר בכיתי את הנשמה שלי..
"זה בסך הכול מבחן!! איך הגעתי למצב הזה??"
יצאתי לבחוץ..ופשוט לא הפסקתי לבכות..הריטלין הזה הוריד לי את כל החשק. הוא הפך אותי לזומבית. בכיתי פשוט בלי הפסקה..
אמא שלי ראתה אותי וממש נבהלה..לא סיפרתי לה מה עשיתי..
ופשוט המשכתי לבכות כמו איזה לא יודעת מה..
.
לקחתי את החומר. ופשוט התחלתי ללמוד. למרות שהרגשתי נורא..הרגשתי כאילו אין לי חיים..סתם דף ארור..
~~~~
1:30 -בלילה.
סיימתי ללמוד את כל החומר, 13 שעות ברציפות. בלי הפסקה של אוכל. בלי מנוחה. והמון המון בכי..לא אכלתי מהבוקר. הדבר האחרון שאני רוצה זה לאכול..הריטלין מוציא את החשק ואת הטעם לאוכל..
כמעט שהרגשתי איפושהו בלב שמחה כלשהי שסיימתי אשכרה ללמוד את החומר. אני עייפה. ואני חייבת לישון.
לילה טוב ליום המקולל הזה.~
אז מה למדתי מהסיפור של עצמי(:
הפחד הזה שמגלים עוד חומר, או מטלה מסויימת. והפחד הזה משתק אותך! לא לתת לזה לקרות! לא לתת לפחד להשתלט עלינו!
כן! צריך לעמוד מולו! להתבונן בו! ולגלות שהפחד הזה לא כל כך מפחיד כמו התחפושת שהוא שם עליו…לא להתעכב על הפחד הזה! לעבור אותו מהר! שלא ניתן לו זמן והוא יתחיל לכבוש אותנו..
פשוט לא לחשוב יותר מדי! להתחיל את מה שצריכים לסיים!
ואז במקום ליפול עמוק עמוק לבור הזה של הפחד..ואז לעלות במאמצים.
פשוט לעבור אותו מהר! לבנות מעליו גשר!
פשוט להרגיש אותו. ולעבור אותו.
זהו..זה מה שלמדתי מסיפור של עצמי..למרות שהסוף שלו לא הכי משמח(:
ווואו שרה שמחה את צודקת דבר ראשון בבית ספר שלנו מסתכלים על המיון בלבד לא הילדה וואו מה שרטלין יכול לעשות זה מזעזע למה יש אנשים שלוקחים את זה על בסיס יומי קבוע
ווואווו שרה שמחה את מדהימה שהצלחת בסוף להתאפס וללמוד!
לי גם קרה משו דומה (בכלל לא כזה אבל מבחן גדול בנביא…) ופשוט לא היה לי כוח ולא הגעתי למבחן ועד היום לא עשיתי את המבחן ואני ממש מקווה שלא יזיק לי במשהו….
תגובה מיוחדת במיוחד! נגעת בי ממש! תודה לך שרה שמחה???
איזו אלופה את!!
העיקר קיבלו אותך לבית ספר ההוא שרצית להתקבל אליו? 🙂
לשרה שמחה*
אוףף ככ קשה היום עם כל החשיפה הזו!!! אי אפשר!??
תגידו הסיפור לא פורסם בעיתון קונקשיין?
ואם כן, אז הסיפור הוא עליכם או שאתם המצאתם אותו(או שלקחתם מהעיתון…;)?
פורסם בעיתון קונקשין. אפשר להגיד שזה מבוסס על סיפורים אמיתיים – אבל כן ברעיון זה מומצא
היי אחת, אני אחת מהתגובה הקודמת…
מצחיק אותי לקרוא תגובות שלי ואחכ שלך עם אותו שם ואני לא מזהה את התגובה ואז קולטת חחח
זה ממש חלום שלי לראות רטלין..חח מה זה כאילו כדורים רגילים,של תרופה?
כן ציפי! ב"ה הצלחתי במבחן..אז קיבלו אותי בסוף(:
ב"ה שרה שמחה