הפלא הוא אני/12

קשר ראשון

סוף סוף!!! אני לא מאמינה. איזה תסכול של השבועות האחרונים!
מיד אחרי החלום צלצלתי ללייקי. התביישתי אבל גייסתי את כל כוחותיי כדי לבקש ממנה להיות לי משפיעה. היא הופתעה, אבל הסכימה. פטפטנו קצת. ובזה פחות או יותר הסתכמה השיחה.
'זה משפיעה?', שאלתי את עצמי אחרי שניתקתי, והרגשתי צורך שוב להתקשר להבין בדיוק מה זה.
בתחילה עד שציפי ואברימי (הדודים מרוסיה שהתארחו אצלנו בתקופת החתונה) עזבו, לא היתה דקה אחת פרטית בבית. אחר כך מני הגיע מהישיבה עם סינוסיטוס והסתובב כל הזמן במטבח לכוסות תה ופינוקי אמא, כך שהטלפון היה מחוץ לתחום. אחר כך, שוב נפלו עלינו המורות עם עונת מבחנים מסחררת.
דיני, אסתי ואני עברנו מבית לבית ומחטיף לחטיף. בין צחוקים, נשנושים ודיונים נרחבים ברומו של עולם הספקנו גם ללמוד, באופן מפתיע. אסתי אומרת שנס שיש מבחנים אחרת מתי היינו מגיעות לפילסופים ברמות כאלה??
אז זהו. שלשום היה המבחן האחרון, ואחריו החלטתי שהגיע הזמן להתקשר ללייקי ולנהל שיחה ראשונה של משפיעה באמת. אבל אז התחילו השאלות. 'על מה אדבר איתה? מי אמר שהיא תבין? איך אצור מקום של פתיחות ומה זה המקום הזה בדיוק? וגם אם אדע על מה לדבר מי אמר שזה זמן מתאים עבור לייקי לדבר? אולי אני סתם חופרת לה?'.
כשבסוף אזרתי אומץ והתקשרתי, לייקי אמרה שהיא לא יכולה ושאנסה מאוחר יותר. מאוחר יותר שוב היו אנשים במטבח אצלנו ולא יכולתי. אז אתמול שוב צלצלתי והיא לא ענתה. חזרה אלי אחרי שעה ואמרה לי שעכשיו היא בדיוק צריכה לצאת אבל הציעה שנקבע זמן שיהיה מתאים לשתינו.
והיום הגיע היום והשעה.
ברוך השם, אמא ורבקוש נחות כמו שצפיתי. הבנים ירדו למטה לשחק כדור והטלפון והמטבח לרשותי המלאה. סופרת את השניות לשעה שנקבעה ומחייגת, הלב שלי הולם.
"לייקי?"
"כן מנוחי. איזה יופי שאנחנו סוף סוף מצליחות לדבר…".
צחקנו ביחד. צחוק נעים.
"את יודעת.. יש לי וואצאפ. בו אני בדרך כלל הרבה יותר זמינה. תוכלי להשיג אותי יותר בקלות ככה. גם כדי לקבוע זמן אם תרצי לדבר או להיפגש. וגם אם פתאום תהיה לך שאלה דחופה או התייעצות קצרצרה".
"טוב.. אבל אין לי וואצאפ עדיין".
"אה נכון!", הקול שלה נבוך והיא מחפה עליו בעליזות "שכחתי שאת רק בכיתה ט', את נראית יותר בוגרת מזה".
אני מוחמאת, אומרת אהה מרגיע.. ולא בטוחה איך להתחיל ממה ומאיפה את השיח שאמור להתקיים.
"אז מה שלומך?" היא מפרה את הדממה. "מכיתה ז' עבר הרבה.. ספרי.. את עדיין מציירת?".
"וואו. איך את זוכרת?" זה באמת 'וואו'. איך מדריכה לקבוצה של איזה שלושים בנות תזכור חוש ציור של ילדה אחת מלפני שנתיים?
"בטח שזוכרת. איך אפשר לשכוח. זוכרת את הרקע שעשית להצגת סוף שנה עם השמים התכולים?".
אני מחייכת לעצמי, נזכרת ברקע השמים התכולים שהכנו לתפאורה ותחושה מרגיעה פושטת בי. כמה שניות של שקט, ופתאום, כמו שפריץ של צבע, מתפרצת מתוכי השאלה: "לייקי, אני לא יודעת מה זה בדיוק משפיעה. כלומר כיף לי לפטפט וזה. אבל מה זה אומר?"
אני יכולה לראות מבעד לשפופרת את הפנים של לייקי מתרצנות, בהבעה שאני כל כך אוהבת. ממש כמו במפגשי 'בת מלך', כששאלו אותה שאלה טובה.
"טוב ששאלת! חכי רגע. אביא את התוכן המדוייק. יש לי זמין תמיד את המילים של הרבי על זה"…
כמה דקות והרבה רשרושי ניירת ולייקי חזרה לקו: "הנה מה שהרבי אומר "הצעתי ובקשתי – בבקשה נפשית, ועוד יותר מזה, אלא שאין בידי לעת עתה ביטוי מתאים יותר… שכדאי ונכון ביותר, אשר כל אחד ואחת מישראל, אנשים נשים וטף, יקיימו את הוראת המשנה "עשה לך רב".. אשר על ידי זה יתוסף בוודאי ובוודאי אצל כל אחד ואחד מישראל בכל ענייני טוב וקדושה, הלוך ומוסיף ואור.
"את שומעת מנוחי? זאת הבקשה עצמה. ברורה ונוקבת. ובאמת כשאנשים פנו לרבי לאחר שיחה זו בענייני עבודת השם הרבי שאל אותם אם שאלו את המשפיע.
הרבי גם מגדיר באופן מעשי מה זה אומר. אז אני ממשיכה להקריא לך: "עצם הידיעה שמזמן לזמן יצטרך לתת "דין וחשבון" לבשר ודם, הרב, יפעל אצלו להיטיב את הנהגתו ולהוסיף בכל ענייני טוב וקדושה.. גם אדם שיכול ללמוד בעצמו צריך הוא לרב.. ועל ידי זה שיש לו רב והוא בטל אליו וסר למשמעתו, נמשכת עליו 'יראת שמים'".
לייקי סיימה, והרגשתי עוצמה שמקרינה גם עלי. וזה היה לי יותר מנפלא!

מילה של אמא:
איזה מחזה ממלא לב להתעורר מהשינה ולמצוא את מנוחי בטלפון כשעיניה מוארות ולחייה סמוקות. היא ראתה אותי, נפרדה בחטף ואמרה לי שיש לה משפיעה, בלי להגיד מי.
אני כל כך שמחה בשבילה, וגם מרגישה שזה חלק מקפיצת הגדילה שהתיכון הזה העניק לה.

לפרק האחד עשרה של הסיפור

לכל הפרקים של הסיפור